רובנו זוכרים, שב-1492 קולומבוס גילה את אמריקה. אבל לא רבים יודעים, שהוא כמעט לא הצליח לחזור משם. בדרכו חזרה מן "העולם החדש" שאך זה מכבר גילה, נקלעה נינה, אחת משלוש הספינות של קולומבוס (השתיים האחרות נקראו פינטה וסנטה מריה), לסערה חזקה במיוחד.
רק לאחר מאמצים רבים הצליחו מלחיו של מגלה העולמות לחלץ את הספינה לחוף מבטחים. החוף הזה היה חופו של האי סנטה מריה, אחד מתשעת האיים האזוריים (Azores) - קבוצת איים הממוקמת בלב האוקינוס האטלנטי, כ-1,500 ק"מ מערבית מפורטוגל וכ-3,900 ק"מ מזרחית מחופי צפון אמריקה.
מהרגע הראשון לא מצאו קולומבוס ומלחיו חן בעיני תושבי סנטה מריה. הם לא אהבו את סיפורי המלחים על היבשת החדשה שגילו, הרחק במערב. המלחים עוד הספיקו למהר אל הכנסייה הקטנה של האי, כדי להודות למי שצריך להודות במקרים כאלה, אך מיד אחרי התפילה "אספו" אותם התושבים המקומיים והובילו אותם אחר כבוד אל הכלא. האשמה: רמאות והפצת שקרים.
סופו של סיפור, כמובן, הוא שתושבי האי טעו בהאשמותיהם, וקולומבוס זכה להשיב לעצמו את מלחיו ולהמשיך בהפלגה חזרה לאירופה, כדי לזכות בתהילת העולם שלו. אך האינסטינקטים של תושבי האי סנטה מריה לא הטעו אותם. תגלית העולם החדש שינתה את החיים השלווים בגן העדן הזעיר של האיים האזוריים מקצה לקצה.
בבת אחת כמעט הפכו האיים השקטים לאחד הצמתים המסחריים החשובים וההומים של העולם באותה תקופה. ספינות עמוסות זהב וכסף, שלל ספרדי מהיבשת החדשה, עגנו במפרציהם והביאו איתן פריחה כלכלית, ובצידה זרם בלתי פוסק של שודדי-ים אכזרים וחמדנים. פירטים אנגלים, צרפתים, אלג'ירים, תורכים ופלמים נהרו אל האיים כדי לבזוז מכל הבא ליד.
עד מהרה החלו האיים, שלפני כן ניתן היה למצוא בהם בעיקר שדות פרחים מרהיבים, להתקשט במבצרים. את מאה הספינות האנגליות שקיווה הרוזן מססקס למלא בשלל, כבר קידמו מטחי תותחים. אך אלה לא הרגיעו את התאווה לזהב הקל, ששטפה את העולם. עד היום יכולים הצוללנים במפרצים הרומנטיים הצלולים של האיים האזורים להבחין בקלות בשלדיהן של אוניות קרב למכביר, שצללו למצולות עם בטן מלאה מים מלוחים במקום זהב.
ייסורי הצלוב המהודר מיקומם של האיים האזורים, באמצע האוקינוס האטלנטי, והעובדה שהם מוקפים על ידי זרם הגולף, זיכו אותם במזג אוויר סב-טרופי לח במיוחד. זו הסיבה שהאיים שופעים ירק, וניתן למצוא בהם אינספור מינים נדירים של פרחים. תוסיפו לכך את העובדה שמדובר באיים וולקניים, שכמעט מכל נקודה בהם ניתן להשקיף על האוקינוס - ביום טוב יש סיכוי גדול לראות לא רק דולפינים אלא גם לווייתנים - והרי לכם אטרקציית תיור ייחודית.
אבל אנחנו נדרשים דווקא בעונה הזאת לאיים האזורים בגלל סיבה נוספת - גם היא קשורה באסון שפקד את תושבי המקום לפני זמן רב.
בשנת 1700 רעשו האיים האזוריים. רעידות אדמה חזקות, שלא פסקו משך ימים ארוכים, גרמו לתושבי האי סן מיגל (הגדול בתשעת האיים) ונכבדיו למהר למנזר המקומי ולהוציא ממנה את דמותו של ישו "לטיול", כדי שזה יביא לקץ הפורענות שניחתה עליהם. המונים צעדו בתהלוכת נהי אחרי צלמו של ישו, אך רצה הגורל וברגע של חוסר שימת לב, התגלגל הצלוב ונפל לאדמה.
הקהל נכנס לפניקה. בניסיון לכפר על המחדל, השתטחו המאמינים על הקרקע, נישקו את האדמה והיכו על חזם באבנים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, התוודו בפרהסיה על חטאיהם, גדולים כקטנים. כמעט מיותר לציין, שזה עזר.
מאז, מדי שנה בסוף חודש מאי, נערכת תהלוכה המשחזרת את התהלוכה ההיסטורית ההיא, והאירוע נחשב לחג החשוב ביותר באיים. השנה, בין ה-25 במאי ל-3 ביוני, תתקיים התהלוכה ה-300 במספר, והיא מתוכננת להיות זוהרת מתמיד.
ההכנות לחגיגות מתחילות שבועות לפני התהלוכה. אלפי נורות צבעוניות ודגלים נתלים בכל פינה. הרחובות מכוסים בשטיחים עשויים מפרחים מכל הסוגים והצבעים. החגיגות נערכות שישה ימים ולילות, ומלבד התהלוכות, הטקסים הדתיים והקונצרטים נערכים כיום גם מופעי זיקוקים, סעודות חג ומופעים של להקות נגנים.
אבל מי שממשיך לככב באירועי החג הוא אותו Our Lord of Miracles) Cristo dos Milagres - אדוננו בעל הנס), בדמותו של ישו. פסלו של בעל הנס נישא בחרדת קודש בראש התהלוכה, כשאחריו אלפים, חלקם יחפים, חלקם על ברכיהם, וכולם נושאים בידיהם נרות.
חובבי אוצרות עשויים ליפול ארצה בתדהמה, למראה האוצר האגדי הנישא ברחובות לאור יום ללא שמירה כמעט. הצלם נישא על כיסא מלכות, עטוף משי ופרחים, והוא כולו מרופד קטיפה, זהב ואבנים טובות.
הילתו של Cristo dos Milagres עשויה זהב ופלטינה, ושוקלת 4,850 גרם. ההילה משובצת ב-6,842 אבנים יקרות - טופז, אודם, אמטיסט, ספיר ועוד. הכתר של הדמות עשוי זהב, משקלו 800 גרם וגם בו משובצות 1,082 אבנים יקרות. אפילו הקוצים של הדמות המתייסרת עשויים אבנים טובות. החבלים בהם נכבל הצלוב עשויים מאלפי פנינים. אכן, ייסורים מהודרים.
שודדי-ים מבוהלים איש לא יודע בוודאות מי ומתי גילה לראשונה את האיים האזוריים. בסביבות 1444 הגיעו לאיים הוולקניים הקטנים שבאוקינוס האטלנטי מתיישבים פורטוגזים, אך ספק אם הם היו הראשונים. בהמשך התיישבו באיים המבודדים גם פלמים, מורים, ספרדים ואפילו יהודים. כך או אחרת, האיים עדיין שייכים לפורטוגל.
אגדה עתיקה מספרת, שהאזוריים הם שריד של ממלכה מפוארת, שנקראה ממלכת שבע הערים, אשר ברבות הימים שקעה אל מתחת לים. באותה ממלכה שלט מלך, ולו בת יפהפייה. לדאבונו של המלך, התאהבה בתו ברועה פשוט, במקום בבן אצילים. המלך החליט לעשות מעשה, קרע את בתו היפה מידי הרועה והוביל אותה הישר לזרועותיו של נסיך עשיר ממשפחה טובה.
הנסיכה והרועה המסכנים סירבו להתנחם, ודמעות הבכי שלהם על אהבתם שנגדעה יצרו שני אגמים, שחיברו את האוהבים זה לזה לנצח - האחד כחול, מעיניה הכחולות של הנסיכה, והאחד ירוק, מדמעות עיניו הירוקות של הרועה. ואת שני האגמים היפים האלה ניתן לראות כיום באי סן מיגל.
אגדות אחרות סובבות סביב אוצרות אגדיים שהחביאו שודדי-ים במקומות מסתור על האיים. הן מספרות, שהמרדפים שניהלו תושבי האיים אחר שודדי-הים, אילצו פעמים רבות את השודדים לברוח ולהתחבא במערות הוולקניות הרבות הקיימות באיים. חלקם החביאו בהן את השלל ששדדו קודם לכן, מתוך כוונה לשוב ולאסוף אותו בזמנים רגועים יותר.
האוצרות האבודים הללו הלהיבו את דמיונם של רבים, והיו כר נוח לצמיחתם של סיפורים ושמועות בדבר מיקומם, כמו גם לתעשייה ענפה של "מפות מטמון", שאמורות היו להוביל את המחפשים אל הנוצץ הנכסף.
ב-1879 הגיע הנסיך אלברט ממרוקו לאיים עם היאכטה המלכותית שלו. גם הוא הורד אט אט אל לב המערות כשהוא קשור בחבלים - יש אומרים שהשמועות על האוצר הן שהלהיבו אותו, ויש הטוענים שהנסיך ביקש פשוט לשזוף בעיניו את יופיו של הטבע. כך או אחרת, המערות הן אכן אטרקציה מרהיבה, וכיום ניתן לערוך בהן סיורים מודרכים, במידת סיכון פחותה בהרבה.
פרט לצייד אוצרות, מצאו בעבר תושבי האיים את פרנסתם בצייד לווייתנים. על הגבעות הנושקות לים היו ממוקמות עמדות תצפית מיוחדות, וברגע שהתצפיתן היה מזהה לוויתן באופק, היה מזעיק את הציידים, שהיו מזנקים לספינותיהם ויוצאים למרדף.
היום, כמובן, אף אחד לא חולם אפילו על ציד לווייתנים, והידע העתיק הוסב למטרות של איכות הסביבה ותיירות. אחת האטרקציות באיים היא צפייה בלווייתנים, ולמי שרוצים לספק קצת יותר את יצר הציד שלהם, יש גם אפשרות לצאת להפלגות "מרדף" אחרי לווייתנים, אך לא כאלה המסתיימות בהרג היונק הגדול.
האי של סנצ'ו פאנסה אחד המבקרים המפורסמים ביותר במקום היה סרוואנטס, שכתב את "דון קיחוטה". הסופר אמנם הגיע לאיים בעל כורחו, כחלק מן הצבא הספרדי שנלחם באזור, אך יתכן שהיו אלה האזוריים שהעניקו לו את ההשראה להבטחה שנתן דון קיחוטה לסנצ'ו פאנסה, נושא כליו, להעניק לו אי למשול בו, בתמורה למאמציו. וכך כתב סרוואנטס, בשמו של סנצ'ו פאנסה (תרגום: ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו, הספרייה החדשה):
"יואיל-נא כבודו, מר דון קיחוטה שלי, לתת לי את השלטון על האי שזכה בו בתגרה הקשה הזאת, כי גם אם יהיה גדול במיוחד, אני מרגיש שיש לי כוח לשלוט בו מצוין, כמו כל מי שמשל אי פעם על איים בעולם...
"אני יודע שברגע שהאי הזה יהיה לי ביד אני כבר אדע למשול בו, כי יש בי נשמה כמו שיש לכל אחד וגוף כמו להכי שמן, ואני אמלוך באי שלי כמו כל מלך במדינה שלו, ואעשה מה שמתחשק לי, ואם אני אעשה מה שמתחשק לי אני אצליח ליהנות, ואם אני אצליח ליהנות אני אהיה מרוצה, ואם אני אהיה מרוצה לא יתחשק לי שום דבר אחר, ואם לא יתחשק לי שום דבר אחר, זהו זה, ושיתנו לי כבר את האי הזה, ואז נחיה ונראה, כמו שאמר עיוור אחד לחברו".
האיים האזורים, מהגדול לקטן האיים האזוריים, השייכים לפורטוגל, מחולקים לשלוש קבוצות - הקבוצה המערבית, בה נמצאים שני האיים Santa Maria ו-Sao Miguel. הקבוצה המרכזית, בה נמצאים חמישה איים: Graciosa, Sao Jorge, Pico, Faial ו-Terceira והקבוצה המערבית, בה נמצאים שני האיים Corvo ו-Flores. סן מיגל הוא האי הגדול ביותר, ושטחו 747 קמ"ר. Corvo הוא הקטן ביותר, ושטחו 17 קמ"ר בלבד.
בידודם היחסי של האיים השאיר בהם שרידים מעולם שאיננו עוד - כפרים קטנטנים שכמעט לא השתנו משך מאות שנים, ארמונות שנבנו בזמנים בהם זרם הזהב מהעולם החדש, אגמים, מערות והרבה מאוד שקט ואוויר נקי. כיום הם משמשים כנקודת "מעבר חובה" ליאכטונרים, העושים את דרכם מאמריקה לאירופה, או בחזרה.
Sao Miguel (760 קמ"ר, 130,000 תושבים) על האי הגדול בין האיים האזורים ניתן לראות ארמונות, כנסיות וביצורים רבים שהוקמו בו, בעיקר סביב הנמל הגדול. יש על האי אגמים יפהפיים, במיוחד השניים הנקראים הכחול והירוק. שפע של גייזרים טבעיים, חלקם נקראים על ידי המקומיים "המטבח של הטבע", מאפשרים אפילו לערוך סעודת מאכלים המתבשלים בבטן האדמה - סירים מיוחדים מלאים בשר וירקות, הנסגרים היטב ונקברים באדמה המפעפעת עד שהם מוכנים.
Santa Maria (97 קמ"ר, 6,500 תושבים) המבקרים באי הזה יוכלו ליהנות מהאופי הפסטורלי שלו ומן הנוף, שהוא בעיקר שדות מרעה זרועים בכתמים זהובים של שדות חיטה, המשקיפים על אוקינוס כחול. החופים מלאים מפרצים קטנים. באי יש מערות וולקניות, בהן ניתן לסייר בעזרת ציוד מיוחד. כ-37 ק"מ מהחוף נמצאת קבוצה של שמונה איים זעירים, שהם בעצם שמורות טבע מרהיבות, ומקננים בהם עופות ים נדירים.
Terceira (382 קמ"ר, 54,000 תושבים) העיר Anga do Hersismo שבאי הוכרזה כאזור בינלאומי לשימור, בזכות הביצורים, הארמונות והכנסיות המרהיבים שבה. באי גם נמצא המכתש הוולקני הגדול ביותר (היקפו 15 ק"מ), והוא מכוסה כולו בעצים. כ-40 מערות וולקניות, בעומק של כ-100 מטר, מערות נטיפים וחופים ממרהיבים ישלימו את מסכת האטרקציות.
Graciosa (62 קמ"ר, 5,000 תושבים) אחת האטרקציות המרכזיות באי הזה היא האגם התת קרקעי, שנמצא עמוק בתוך לוע של הר געש כבוי. מי שיבקר באגם בין השעות 11 בבוקר ל-2 בצהרים, יוכל לראות מראה בלתי נשכח של קרני השמש, הנשברות במימי האגם.
Sao Jorge (246 קמ"ר, 10,300 תושבים) זהו אי צר ומאורך, ויש בו מערות מתחת למים, בהן ניתן לשלות צדפות מצוינות. האי מכוסה בפרחים ועצים ממינים רבים. בסמוך לאי נמצאים שני איים קטנטנים, שהאחד מהם משמש לרעיית צאן, אשר מובל אל האי וממנו בסירה. האי הזערורי השני הוא סלעי במיוחד, ועליו מקננות ציפורי ים. האי מציע פעילות רבה לצוללנים.
Pico (447 קמ"ר, 15,000 תושבים) האטרקציה העיקרית כאן היא הר הגעש, שגובהו 2,351 מטר, וניתן לטפס עליו ולראות את האיים באזור. על אדמת הלבה של האי מגדלים גם גפנים, והיין המיוצר מהם נחשב משובח במיוחד.
Faial (173 קמ"ר, 14,750 תושבים) מכונה "האי הכחול", בזכות שפע הפרחים הכחולים שבו. האי מאפשר תצפית מצוינת על הר הגעש הגדול שבאי פיקו, שלעת שקיעה מספק נוף יוצא דופן ביופיו. חופי Faia מספקים עניין מיוחד לצוללנים.
Flores (142 קמ"ר, 4,430 תושבים) אי ציורי, בעל מראה "עתיק", שבו טחנות מים בצידי פלגים צלולים, שדות ועמקים מכוסים בפרחים, ואיכרים הנוהגים בעגלות עץ הרתומות לשוורים.
Corvo (17 קמ"ר, 300 תושבים) קטן, מבודד ושקט. לפעמים לא צריך יותר מזה.
שפע של אינפורמציה על האיים האזוריים ניתן למצוא ב:
www.geocities.com/TheTropics/2140/azores.html www.drtacores.pt/ingl/index.htm אינפורמציה על תצפיות בלווייתנים אפשר למצוא ב:
www.geocities.com/TheTropics/2140/faunai.html« תמי זר « תשע פעמים גן עדן