גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"מיליוני אנשים מקבלים עזרה בכדי להתמודד עם מצוקות החיים, בניסיונם להבין מה קרה להם בילדותם, כולל אני עצמי, והם אסירי-תודה לטיפול הפסיכיאטרי"

(מתוך מכתב של רוני פורר למוסף הספרים של "הארץ", סביב ספר בשם "איך להישאר בחיים למרות ההורים") ביצת סחר האמנות הישראלית גועשת. שתיים מהדמויות המרכזיות בה - המיליונר וסוחר האמנות הבין-לאומי רוני פורר, ושיה יריב, בעל גלריה גורדון - נתונות בסכסוך אישי ומשפטי מתמשך, הכולל גלריה של ביטויים עזים והאשמות הדדיות, הנחשפות כיום במסגרת הדיון בין השניים בבית-המשפט.

לפני כחודש חגג פורר את יום-הולדתו החמישים באירוע שסוקר בהרחבה במקומונים, ובו כל שועי-ארץ הוטסו והוסעו והואכלו במאכלים מדיפי ריח שפע כמו שלווים וכבדי-אווז, שמפניה וקוויאר. מי שבוודאי לא הוזמן הוא שותפו לגלריה "אלפא", שיה יריב, בעל גלריה גורדון. הסכסוך החריף בין השניים, לכאורה מאבק עסקי ככל מאבק אחר, ממלא דפים על דפים של מכתבים חושפי רגשות, המכילים דיונים כה נרחבים במושגים פסיכולוגיים, עד שהם נראים כמו יצירה חדשה פרי עטו של ארווין ילום, ולא כתכתובת המוגשת לבית-המשפט.

ביום-ההולדת, מכל מקום, בלטו בעיקר האורחים מחו"ל - הנסיכה קרוליין ממונקו ובעלה, הוד-מלכותו ארנסט מהנובר, הנסיך פייר, המשתייך לפלג הצרפתי של נסיכי דארנברג מגרמניה, הנסיך אלכסנדר ממשפחת המלוכה ההולנדית ועוד כהנה וכהנה.

סך-הכול נמנו שם 20 נסיכים אירופיים. בעולם שאינו מעריך יותר בני-מלוכה, היתה זו מחווה ראוותנית למה שחלף ואיננו עוד, לאיזה שפע ישן, אצילות מבית אבא. ורוני פורר, יליד תל-אביב המדבר במבטא ייקי כבד ("היתה לי אומנת גרמנייה", נהג בעבר להסביר), שאינו מדבר עם אביו שנים בעקבות סכסוך עלום, רואה עצמו שייך אליו.

בשבוע שעבר ניטל מפורר אחד מאותם אותות כבוד שאסף במסגרת היכרויותיו הבין-לאומיות חובקות העולם, מינוי של קונסול כבוד של ליבריה. מיופה-הכוח הליברי, ביל דיון מוריס, הסביר את הביטול במילים: "התנהגותו לא הלמה מייצג של ארצי. זו התנהגות בזויה", ואילו מקורביו של פורר אמרו שה"התנהגות הבזויה" הזאת התמצתה בסירוב של פורר לדרישות המימון הנרחבות של מיופה-הכוח הליברי, וגם אם אדם אחר היה אומר, לא-רוצים לא-צריך, עולה הרושם שפורר, המכונה לפעמים על-ידי ידידיו פון פורר, מתכוון להיאבק על התואר.

פורר, בן למשפחה עשירה העוסקת במסחר בפלדה, נחשב סוחר אמנות מוכשר, שהצליח למשל לקנות במחיר נמוך יחסית תמונה שהתברר אחר-כך שצוירה בידי בוטיצ'לי. אבל גם לאחר שמחירה נסק, הוא ממשיך להחזיק בה ובתואר "האיש עם הבוטיצ'לי המקורי". אשתו, גלית, היא בת למשפחת פלטק, בעלת הון בפני עצמה. נישואיהם וחייהם המשותפים סוקרו בזמנו בהרחבה במדורי הרכילות. הזוג ושני ילדיהם, ליאונורה ובנימין, מתגוררים בווילה בכפר שמריהו המשתרעת על כחמישה דונם, מוקפת גן פסלים ומלאה יצירות אמנות.

את עסקי האמנות שלו מנהל פורר מהגלריה "גולקונדה" - כינוי של רעייתו גלית. הגלריה ממוקמת באחת הקומות הגבוהות של בניין "המגדל" ברחוב דניאל פריש בתל-אביב, ובה הוא מחזיק בין השאר יצירות של יגאל תומרקין, יצחק דנציגר וצבי מאירוביץ'. אין זו גלריה פתוחה לקהל. מגיעים אליה רק מוזמנים, בפתיחות מיוחדות שעורך פורר. בין לקוחותיו: לאה רבין ז"ל, יולי עופר, יונתן קולבר, אבי פילוסוף, משפחת עורך-הדין רם כספי, יגאל ארנון, יוסי מימן.

מאלפא עד אומגה סאגת יחסיהם הסבוכים של פורר ויריב, בעליה ומנהלה של גלריה גורדון, מהמובילות והמוכרות בגלריות בישראל, מתחילה ב-1995, עת חברו השניים להקמת חברה משותפת. החברה, הקרויה "אלפא", לסחר בחפצי אמנות, נמצאת בבעלות בחלקים שווים של הגלריות גורדון וגולקונדה.

יריב, טיפוס צבעוני בפני עצמו, הוא אחד מסוחרי האמנות המוכרים והוותיקים. המכירות הפומביות שהוא עורך בגלריה שלו, שלרוב אינן מסתכמות בפחות ממיליון דולר, הפכו לשם-דבר. אף הוא, כמו פורר, בן למשפחה מבוססת.

"אלפא" מחזיקה כ-300 יצירות אמנות, החל מתמונות ששוויין מאות ספורות של דולרים, ועד לכאלה המגיעות לעשרות-אלפי דולרים. הרכוש הרב הזה מפוזר בין שתי הגלריות, וכדי להרבות סיבוך, שני השותפים הסכימו, משיקולים עסקיים, כי היצירות השייכות לאלפא לא יוצגו כשייכות לה. זאת מאחר שהיו לקוחות שהיו מוכנים לרכוש יצירות רק מאחד הצדדים. כך למשל עמי בראון, לקוח של גלריה גורדון, לא היה מוכן לרכוש יצירות מגולקונדה בשל יחסיו עם פורר, ואילו לאה רבין ז"ל, שהיתה לקוחת גולקונדה, לא היתה מוכנה לרכוש תמונות מיריב, מסיבות דומות.

אלא שלפני כשנתיים החלו להתגלע בקיעים בשותפות. יריב ביקש מפורר להביא לסיום את השותפות ביניהם, בנמקו זאת בתחילה בטעמים אישיים ובריאותיים, ואחר-כך, כאשר הסלימו הדברים, בכך שהוא ופורר הגיעו למבוי סתום. פורר, כמו אשה נבגדת, סירב בתחילה לתת גט.

התכתובת, שהחלה בין שניהם, עברה בהמשך אל עורכי-הדין - זאב שרף מצד פורר, דן כהן מצד יריב - שאינם בוחלים בהתכתשויות בין כותלי בית-המשפט. ואכן, מהר מאוד מצאה ההתקוטטות את דרכה לבית-המשפט, כששני הצדדים מטיחים האשמות כבדות זה בזה: יריב טוען כי פורר ניסה להבריח תמונות השייכות לחברה המשותפת; פורר טוען כי יריב נטל תמונות של החברה ותלה אותן בביתו הפרטי.

אבא נכנס לתמונה המכתבים האישיים, שלא לומר האינטימיים, בין פורר ליריב נחשפים במסגרת המאבק המשפטי ביניהם. בפברואר 1999 למשל כותב יריב לפורר: "הגעתי למסקנה הסופית שעלינו לפרק את 'אלפא'.

"אני מודע היטב לכישרונותיך כסוחר אמנות וכמוכר, שאני לא מכיר טובים מהם, ואני יודע גם להעריך את שיתוף-הפעולה הפורה והידידותי שהיה בינינו במשך כל התקופה, אבל כטראומה שאני סוחב איתי לאחר פטירתו של אבי, שהשאיר את עיזבונו מסובך ומועד לחיכוכים, אינני רוצה לחזור על שגיאה דומה כלפי יורשיי.

"אשמח להמשיך בשיתוף-פעולה איתך בעתיד, בכל הנוגע לקנייה ומכירה של תמונות בצורה של אד-הוק... אך בלי מחויבויות גורפות ומוחלטות כפי שזה קיים היום בינינו, בעיקר מאחר ויורשיי, אין להם מושג וחצי מושג הן באמנות והן בכסף.

"עם חזרתך מחו"ל, אני מעוניין לסכם איתך את הדרך לפירוק, ולבצע אותו בצורה מהירה ואלגנטית. אילו הייתי צעיר ב-10 שנים, ואלמלא הנורה האדומה שנדלקה (כוונתו לאירוע בריאותי שעבר, ה' מ'), אני בטוח ששיתוף-הפעולה המוצלח היה נמשך הרבה שנים. בידידות".

אלא שרצונו של יריב בפירוק השותפות נפל על פורר כרעם ביום בהיר. "אני במצב של הלם", השיב לו פורר, "ומאוד נפגע לקבל את מכתבך. כשנכנסתי למערכת היחסים העסקית בינינו, באופן טבעי האמנתי שזה מצב ארוך זמן, ייתכן גם שהתנהגתי בהתאם לכל אורך הדרך. אני רוצה שתדע שהאמנתי לך באופן מוחלט והסתכלתי עליך יותר בתור דמות אבהית. למדתי ממך רבות ועל כך אני מודה לך. החלטתך לנשל אותי כעת באה עליי כמכה קשה ביותר".

"לא התכוונתי לפגוע בך, ולו לרגע", כתב לו יריב בתשובה. "כל מה שהחלטתי לעשות, החלטתי בשל מצבי שלי, ואין לו כל נגיעה אליך או ליחסים הטובים שבינינו. די נדהמתי לקרוא את מכתבך. אתה עצמך אומר שאתה מתייחס אליי כאל דמות אבהית, ולא כאל חבר ושותף עסקי. על כן אתה משתמש במונח 'לנשל', הלקוח במידה רבה מתחום המושגים הנוגעים בירושה ורכוש. בלשון הפסיכולוגים, הייתי אומר שעשית עליי 'טרנספר' והעתקת אליי את מסכת יחסיך הכאובים עם אביך. לכן רוני, נראה לי שבתור אדם מבוגר כדאי שתפסיק לרחם על עצמך ותנסה לראות את הדברים גם מהפרספקטיבה שלי. שלך, בידידות חמה. שיה".

עוד באותו יום כותב לו פורר בתשובה: "זה נכון שהסתכלתי עליך בתור דמות אבהית אוטוריטטיבית, אבל בתור האבא הטוב, בהבדל עצום מהסתכלותי על אבי הביולוגי, שהיה 'האבא הרע'. אכן, גם יש לי סיבות טובות עוד יותר להרגיש פגוע מהצעתך. בלי קשר לדמויות אבהיות, יש גם מציאות, והמציאות היא שאינני יכול לראות שום סיבה טובה להחלטתך להפסיק מערכת יחסים עסקית טובה כל-כך בזמן זה. כשניפגש, אולי תוכל להבהיר לי יותר מה יכול ללכת לא בסדר".

"להחזיר את הידידות לקדמותה"

בהמשך, לאחר שנפתחה כבר המערכה בבית-המשפט סביב תביעתו של יריב לפרק את השותפות, התכתובת בין השניים הפכה להיות יותר קרירה. יריב לא היה מעוניין בהמשך אווירת ה"עסקים כרגיל". "בכדי למנוע ולהימנע מאי-נעימויות", כתב לפורר, "אני מבקש ממך לא להעלות יוזמות לקניות משותפות באלפא לפני שעניין פירוק החברה יבוא על פתרונו".

"איננו מצליחים להגיע לשפה משותפת", כותב יריב לפורר באפריל 1999, בעת שהוא מציע שעורכי-הדין שלהם הם שייפגשו וינסו להסכים ביניהם, ואז מוסיף, "מילה אחרונה, אישית: שאפתי בכל מאודי למנוע הידרדרות ביחסים בינינו. לצערי, שיחות הטלפון האחרונות היו רוויות במטען אמוציונלי גלוי וסמוי, המאותת לי על כיוון אחר. זהו אפוא ניסיון נוסף, אולי אחרון, להחזיר את הידידות לקדמותה. אני רוצה לקוות שגם לך אינטרס לשמור עליה".

בהמשך אותו מכתב כותב יריב: "קשה לי להבין מדוע אתה מתעקש לכפות את עצמך עליי, כאשר הצלחת לדרדר את היחסים בינינו. גם לך ברור שבשלב זה אין כבר שום טעם בהמשך השותפות בינינו".

כנראה כתשובה לטרוניה מצד פורר על הפורמליות החדשה שלבשה התכתובת, הוא מוסיף: "אינך יכול לצפות שמערכת היחסים האישית שבינינו לא תעבור לפסים של 'אדון נכבד', ובעת ובעונה אחת לנסות לכפות עליי פעילות משותפת עמך, תוך ניסיון להיאחז בדקדקנות משפטית. אם כוונתך לעסוק בפילפוליסטיקה משפטית, כי אז אני חושש שלא יהיה לי מנוס אלא להעביר את העניין לטיפול עורכי-דין, שזה תחום עיסוקם. ... אני דוחה את רמזיך על 'נזקים כבדים', 'הטבת הנזקים' וביטויים דומים. אתה יודע היטב שלא נגרמו לך שום נזקים, וההתקשרות בינינו עשתה לך רק טוב. עם זאת, צריך לדעת להיפרד בצורה מכובדת".

לכאורה, זה גם מה שרצה פורר. "אני שמח", כתב ליריב לפני שנה, "שאתה נתת הוראות לעורך-דינך ברוח הדברים שדיברנו. אם באמת נתת את ההוראות הנכונות הרי שנציגינו יוכלו לסיים את ההפרדה העסקית ואנו נוכל להמשיך להיות ידידים קרובים, שהרי נימי נשמתי שזורים בנימי נשמתך.

"אני מקווה שהכול כשורה אצלך. שלך בידידות כתמיד, רוני".

שלב החשדנות אלא שדבק הידידות, בשלב ההוא, כבר נמס עד כדי-כך שאפילו להיפרד בלי חשדנות הדדית אי-אפשר. באוקטובר 2000 פנה יריב, לראשונה, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לפרק את אלפא, והוסיף כי פורר, המחזיק תחת ידיו חלק נכבד מרכוש החברה, עושה בו - כך טען - כבתוך שלו. כן הוסיף וטען כי פורר מעל בכל חובותיו כלפי החברה וכלפי החוק.

עוד אמר כי פורר התבקש לאפשר למשרד רואי-החשבון של אלפא - שיף, הזנפרץ את צפריר - לערוך ספירת מלאי של התמונות הנמצאות בחזקת גולקונדה, ואולם פורר התנגד לכך נחרצות, תוך שימוש בנימוקים שונים. פורר מצדו טען אחר-כך שסירובו נבע מכך שגורדון סירבה להקצות לעניין ספירת המלאי רואהחשבון נייטרלי, ולא את רו"ח צפריר, "שנאמנותו ליריב גוברת על חובתו המקצועית".

כך או כך, סירוב זה, טען יריב בפנייתו לבית-המשפט, העלה אצלו חשד, שהתגבר כאשר התברר שפורר מתכנן לערוך תערוכה של אמנות ישראלית בניו-יורק, כי פורר מתכוון להבריח את נכסי אלפא לחו"ל ולמכרם שם.

בית-המשפט, במעמד צד אחד, אומנם סירב לאפשר את הפירוק, אך ציין כי עולה חשש ממשי להברחת נכסים מן החברה, ואיפשר להיכנס לגולקונדה ולערוך רישום של כל נכסי אלפא.

אז הגיע תורו של פורר, שהתשובה שלו לבית-המשפט, לאחר ספירת המלאי האמורה, הודיעה שלידתה של פרשת הפירוק "בניסיונה הנואל של גורדון לכפות על גולקונדה לנתק את הקשרים העסקיים בין הצדדים, וזאת נגד רצונה ובתנאים שאינם מקובלים על גולקונדה", ולשם-כך משתמש היריב יריב - כך טען פורר - בהשמצות ומציג "סיפורי אלף לילה ולילה". ואילו לו נודע שיריב "נטל ותלה בביתו הפרטי, בלא היתר, שבע יצירות אמנות בעלות ערך רב, מהיקרות ביותר שבידי החברה" והשיב אותן רק לפני ספירת המלאי במחסני גורדון, וגם זה - כך נטען - אחרי דרישה מצד גולקונדה.

ובכלל, טען פורר, אלפא רכשה תמונות שרק יריב מבין בהן, כיוון שהוא וגולקונדה "מתמחים רק במכירת יצירות איכותיות, ואין להם קהל לקוחות עבור אותן יצירות זולות אשר החברה רכשה, כאמור, על-פי המלצתו של יריב".

"אכן", מגיעה פסקת המחץ בתשובת גולקונדה לבית-המשפט, "מצער מאוד להיווכח כי יכול מאן דהוא לפנות לבית-המשפט הנכבד בבקשת-סרק למתן סעד דרקוני למינוי מפרק זמני כנגד חברה, וזאת תוך השמעת סיפורי אלף לילה ולילה ובלא להציג כל ראיה ממשית לתמיכה בטענותיו חסרות-השחר. אין זאת שעל בית-המשפט הנכבד להתייחס במלוא החומרה הראויה לבקשה זו, אשר נולדה בחטא. עצם הגשתה ראוי לכל גנאי ואת סופה מי ישורנה".

"רכושה של אלפא", היכה יריב מהצד שלו של המגרש, "כמו גם חשבונותיה, נתונים בסכנה תמידית מצד גולקונדה. סכנה זו, שאף מצאה לה יותר מביטוי מוחשי אחד במציאות, היתה גם למנת-חלקו של בית-משפט נכבד זה, שעה שגולקונדה לא היססה לשקר במצח נחושה לבית-המשפט עצמו, ועוד תחת מטריית צו שהוציא מלפניו".

מקלקלים שמחות זה היה הזמן לשחק בקלפי המלך מצד אחד, ולשלוף את קלפי האס מצד שני. בזמן כלשהו הגיש פורר בקשה דחופה לשינוי מועד דיון, בשל היעדרותו לרגל ביקור שהוא עורך אצל משפחת המלוכה של מונקו. אה, אמר הצד של יריב, שוב מתחמקים, "והפעם מפאת תכנוניו של מנהל המבקשת, מר רונלד פורר (קונסול של כבוד - כפי שנקרא בפי בא-כוחו), לשהות בימים הקרובים במונקו עם בני משפחת המלוכה שם... ניכר כי תוכניות הנופש של מר פורר לעת חג המולד או תוכניותיו העסקיות, מוטב להן כי תידחנה מפני נקיטת סחבת נוספת בניהול התיק, אשר מי יידע מה תוליד", הוסיף עוד רמז לחשד להברחת הנכסים.

לקלקל שמחות גם פורר יודע, וכחודש לאחר פנייתו של יריב לבית-המשפט פנתה אליו גם גולקונדה בדרישה להסיר מספר תמונות מתערוכה שגורדון עומדת לערוך, של האמן יוסף זריצקי. זאת בנימוק שחלק מהתמונות נרכשו על-ידי גורדון לאחר הקמתה של אלפא, בעוד ההסכם, שעל בסיסו הוקמה אלפא, גורס כי לכל אחד מהצדדים לשותפות יש זכות סירוב ראשונה ליצירות אמנות שמציע השני (למעט עבודותיו של האמן אהרון מסג).

יריב, בתשובה, טען כי גולקונדה נהגה בניהול עסקיה מתוך הכרה ברורה בבטלות ההסכם ביניהם: היא סוחרת, קונה יצירות אמנות ומוכרת יצירות אמנות בלי ליידע את גלריה גורדון או את אלפא, ומבלי לתת לגלריה גורדון או לאלפא כל דין-וחשבון.

בקשתה של גולקונדה, לטענת יריב, משרתת את מטרתה - להוסיף התדיינויות וסכסוכים, ובכך ליצור חזית משפטית "מיותרת ומרוקנת מכל תוכן, שתכליתה אחת - הערמת קשיים בפני גלריה גורדון בדרכה לסיום ענייניה עם המבקשת". בית-המשפט לא השתכנע, נעתר לבקשת גולקונדה ונתן צו האוסר על מכירת התמונות האמורות.

לפני כחודשיים, ושוב סביב תערוכה מתוכננת של גלריה גורדון בגני התערוכה, ובה יצירות של אביגדור אריכא, יעקב שטיינהרט, נחום גוטמן, זריצקי ואחרים, הגישה גולקונדה עוד בקשה לאסור מכירת יצירות בתערוכה. הפעם הגיעו הצדדים להסכמה בבית-המשפט, שלפיה הרווח ממכירת התמונות יופקד בחשבון נאמנות על-שם באי-כוח הצדדים, עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי.

מה יגידו עורכי-הדין המלחמה בין הצדדים אינה פוסחת גם על עורכי-הדין, שהתכתובת ביניהם מתנהלת בטונים ציניים לא פחות. "במקום לפתור את הסכסוך שבין מרשתך למרשיי במסגרת הסדר מסחרי סביר בתיק הפירוק", כותב עו"ד דן כהן, מטעם יריב, לעו"ד זאב שרף, מטעם פורר, "מנסה מרשתך לגרור את מרשיי לאבנטורות משפטיות שבסופו של דבר ידיה של מרשתך יהיו בהן על התחתונה, והפיצויים שייאלצו מרשיך לשלם למרשיי יהיו כבדים מנשוא".

"הפכנו והפכנו במכתבך", כותב לו שרף בתגובה, "ולא מצאנו כל מענה ממשי לשאלה הברורה והחד-משמעית הניצבת ביסוד המחלוקת בין הצדדים, והיא מתי בדיוק רכשה מרשתך גלריה גורדון כל אחת מהיצירות הנזכרות. אין זאת אלא שהיעדר מענה ממשי לשאלה זו מלמד על חולשת טענותיהם של מרשיך... מרשתי הורתה לפעול כנגד מרשיך בכל הדרכים הנתונות לה על-פי דין, על-מנת למצות את מכלול זכויותיה, וזאת חרף האיומים הגלויים והמוסווים המשובצים במכתבך לרוב".

"מרשי אינו חייב לך ולמרשיך כל דין-וחשבון על מעשיו", כתב לו כהן בתשובה. "אתה טוען כי במכתביי נכללים איומים גלויים ומסווים. כל השומע זאת יצחק. מה הם כל מכתביך למרשתי, הרבים כחול אשר על שפת הים, אם לא מסכת של איומים, השמצות ודברי-בלע, שאם לא היינו יודעים את מקורם, היינו אולי מתייחסים להם ברצינות. מוטב שייאמר למרשיך, קונסול של כבוד ודוקטור לענייני אמנות, שמי שיושב בבית של זכוכית שלא יידה אבנים, ומי שחמאה על ראשו, שיסתתר מאור החמה".

היכן הדברים עומדים כעת? לפני כחודש הגיש יריב בקשה לבית-המשפט למשוך את הבקשה לפירוק זמני, כי לדבריו ספירת המלאי שנערכה מייתרת את הצורך בה. אבל דווקא פורר מתעקש שיתקיים דיון בנושא. המשך בוודאי יבוא.ֲ