בתחילת החודש שעבר פורסמו שני מקרים של סיבוכים בעקבות ברית מילה. באחד מהמקרים נכרת כחצי מאיבר המין של התינוק במהלך הברית, והוא הובהל לבית החולים לאחר שהמוהל ניסה לפתור את הבעיה בכוחות עצמו במשך כחצי שעה.
פרסום המקרים גרר את הריטואל התקשורתי הקבוע: העיתונים דיווחו על עשרות מקרים של סיבוכי ברית מדי שנה (לבית חולים אסף הרופא לבדו, כפי שפורסם, מגיעים מדי שנה כ-60 מקרים של תיקוני ברית), רופאים רואיינו והסבירו שמילה היא הליך ניתוחי לכל דבר, וחבר הכנסת אילן שלגי (שינוי) מיהר לקפוץ על העגלה ולהגיש הצעת חוק לסבסוד ברית המילה כאשר היא נעשית על ידי רופא (ולא על ידי מוהל שאינו רופא). שלגי טוען שמטרת הצעת החוק היא לעודד הורים המעוניינים למול את בניהם לעשות זאת בצורה הבטוחה ביותר.
* אילן שלגי, יש הטוענים כי מיסוד המילה כהליך רפואי אינו מוסרי.
שלגי: "מילת נשים היא סיפור אחר. שם מדובר במסורת פגאנית שמכתיבה טקס פרימיטיבי והליך שפוגע בהנאה המינית של האישה במשך כל חייה. אני מכיר את הטרנד שאומר שברית מילה פוגעת בתינוק, אני אישית חושב שברית מילה בעם היהודי היא סימן להיותנו מחוברים למורשת שלנו ולתרבות היהודית".
* הצעת החוק שלך בכלל ריאלית?
"אחרי הבחירות הבאות, כאשר הכוחות הנאורים יגבירו את כוחם והכוחות החשוכים ייחלשו, אז היא תהיה ריאלית בהחלט".
היקף הסיבוכים הנובעים ממילה בישראל אינו ידוע במדויק. "רשמית, על סיבוכים כאלו אמורים לדווח למשרד הבריאות. בפועל, אף רופא לא מדווח על דברים כאלה", אומר רופא כירורג העובד בבית חולים גדול. "גם אם הייתי רוצה לדווח, אני לא יודע למי ואיך. וחוץ מזה, אם אדווח על סיבוכי ברית מילה המגיעים לטיפולי, העניין ישר יקושר לשמי. הרבנות תעשה את המוות למחלקה שלנו. דיווח על סיבוכי ברית זה לא דבר שרופא שרוצה להמשיך להתפרנס יעשה".
ואולם, ההערכות הן שאחת מכל 200 בריתות הנערכות בידי רופא מיומן ואחת מתוך 50 בריתות הנעשות בידי מוהל יסתיימו בסיבוך זה או אחר. הנתונים האלה אינם מרתיעים למעלה מ-95 אחוזים מההורים החילונים מלמול את בניהם. עבור חלק גדול מהציבור החילוני, ברית המילה היא המצווה היחידה שהוא מקיים במהלך כל חייו. רוב ההורים הנרגשים עושים זאת בלי הרהור שני, חלקם הקטן מתחבט ומתלבט, ומקצת מהמתלבטים מחליטים בסופו של דבר לא למול כלל.
העיקר הבריאות?
נהוג להצדיק את המילה מסיבות בריאותיות, אך מחקרים מצביעים על כך שהמילה אינה תורמת לבריאות הגבר, ולעיתים אף להיפך. נראה, שהמיתוס נעוץ בזמנים שבהם התנאים ההיגייניים לא היו טובים, והנימולים זכו ליתרון על פני הערלים. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות אף מראים על עליה ניכרת בשכיחות הזיהומים בדרכי השתן בשבועות שאחרי הברית.
גם ההנאה המינית, גם של הגבר וגם של האישה, נפגעת כתוצאה מהמילה. עטרת הפין, שבאופן רגיל אמורה להיות מכוסה על ידי העורלה ולהיחשף רק במצבים אינטימיים, מאבדת מרגישותה כאשר אין לה את ההגנה שמספקת העטרה. נשים שהשתתפו במחקרים הבוחנים את השפעת המילה על ההנאה המינית של האישה דיווחו על הנאה מינית רבה יותר כאשר בן זוגן היה ערל.
כל האגודות הרפואיות ברחבי העולם שנדרשו לנושא, ביניהן האגודה הבריטית, האמריקאית, האוסטרלית והניו-זילנדית קבעו כי אין אינדיקציה רפואית לביצוע מילה כהליך שיגרתי, והמליצו להימנע מלבצעו ככזה.
הרבה פעמים, הפחד מהשונות הוא שמכריע את הכף. הורים רבים חוששים שהימנעות ממילה תחשוף את בנם למבוכה וללעג מצד חבריו הנימולים. רונית טמיר, ממקימי קה"ל (קהילת הורים לילדים שלמים) אומרת שכיום, להערכתה, יש בישראל כ-3,000 ילדים לא נימולים ילידי הארץ. העלייה הגדולה במספר הילדים הלא נימולים החלה בשנת 1999. עד אז היו רשומים בקה"ל מאות בודדות של ילדים שלא נימולו. מאז מספרם עולה משמעותית מדי שנה.
טמיר מספרת כי המטרה המקורית להקמת קה"ל הייתה ליצור מסגרת חברתית נוספת עבור בנים לא נימולים כדי שבעתיד, אם יתעוררו בעיות חברתיות או שאלות חריפות על הזהות העצמית עם העורלה, אפשר יהיה לטפל בהן ביחד או להכיר בין הילדים לתמיכה. "בפועל, באופן מובהק וגורף, לא נתקלנו אצל הבנים בשום בעיה חברתית שנובעת מהיות העורלה במקומה. לכן הפכנו לגוף שנותן תמיכה, מידע וייעוץ בעיקר להורים לעתיד המתלבטים בעניין זה".
בעקבות המקרים האחרונים של סיבוכי ברית, פרסם מאיר שלו ב"ידיעות אחרונות" מאמר בו כתב: "שני תינוקות נפגעו השבוע במהלך ברית מילה, והדבר שב והעלה את שאלת רישויים של מוהלים והפיקוח עליהם. אבל נשמעו גם תהיות על עצם מצוות המילה, ובעניין זה אני מבקש להוסיף שלא רק על המילה עצמה אפשר לתהות, אלא על ההתלהבות שאנחנו מגלים בשמירתה. ואכן יש כאן תופעה מוזרה בהחלט. איך קורה שיהודים חילונים, חופשיים - ואני כולל את עצמי ביניהם - כאלה שבועלים נידות ואוכלים טריפות ביד חזקה ובלסת נטויה, ומתנזרים אף ממצוות יפות וחשובות כמו שמירת השבת, שומרים דווקא על המצווה הזאת - הקשה, האכזרית והפרימיטיבית מכל המצוות. דומה שהדבר חורג מסתם קונצנזוס או משיקולי בריאות, אבל לסוד העניין אין לי תשובה. חידה היא ותהי לחידה".
"האמת", אומר שלו, "שיש לי רגשות מעורבים בעניין. אני באמת תוהה על ההקפדה שלנו, החילונים שמשתמטים בתוקף ממצוות חשובות ויפות, דווקא על המצווה הזו. בכל פעם שאומרים לי משהו על בני דתות אחרות שעושים מעשים ברברים ואכזריים אני אומר: הבה לא נשכח מה אנחנו עושים. אני מרגיש לא נוח עם זה שלוקחים תינוק חסר ישע ועושים לו את זה, אולי עדיף היה לחכות עד שיהיה בן 13 או 18 ולשאול לדעתו".
* למה לדעתך אנחנו דבקים דווקא במצווה הזו?
"לא ברור לי. אולי משהו בחיתוך הפיסי צורב את עצמו בתודעה שלנו יותר ממצוות אחרות".
הפרופסור עוזי אורנן, בלשן ומרצה לבלשנות חישובית בטכניון, ממייסדי הליגה למניעת כפייה דתית, אומר שלא צריך לשאול מדוע לא למול, אלא שצריכה להיות סיבה טובה למה כן. "מי שמל את ילדו צריך להצטדק ולהסביר מדוע הוא לוקח ילד ומטיל בו מום. אני יכול להבין את האיש הדתי, הוא עושה זאת מפני שזו מצווה, אבל מי שלא מחשיב את עצמו כדתי אלא רואה עצמו כאדם בעל מחשבה חופשית, לא מתאים שיעשה דבר כזה".
* ובכל זאת, רוב החילונים עושים את זה.
"משהו מנבכי הנשמה היהודית מנקר ואומר לנו שכך צריך לעשות. לדעתי, זה עניין של זמן. ישראל בדרך כלל הולכת אחרי מה שנעשה בארה"ב, רק באיחור. בארה"ב, ההתפכחות מרעיון המילה התחילה לפני כעשרים שנה, עד אז, רוב התינוקות שם נימולו. היום שיעורי המילה שם הולכים ויורדים וגם אלינו זה יגיע, כי האמת המדעית היא מאוד ברורה וחד משמעית".
מלבד היהודים המצווים לערוך ברית מילה, והמוסלמים, אצלם מוזכרת המילה בכתבים החיצוניים של הקוראן, רבים מעמי העולם אימצו את הנוהג לאחר מלחמת העולם השנייה. ד"ר אבשלום זוסמן-דיסקין, גנטיקאי וראש העמותה נגד חיתוכים באיברי המין, מספר שעוד במאה התשע עשרה החלה עלייה בשיעור הנימולים בארצות הברית. אז, הומלצה המילה (בין השאר ע"י ד"ר קלוגס, אחיו של ממציא דגני הבוקר האמריקאים) כמרפא לשורה של מחלות והפרעות עצביות, וכהרתעה יעילה נגד אוננות אצל הבנים. באמצע המאה העשרים הגיעו שיעורי המילה בארה"ב ללמעלה מתשעים אחוזים, אך מסוף שנות השישים החלה ירידה בשיעור הנימולים שעומד כיום על 55%-66%.
באירופה שיעורי המילה זניחים והיא נהוגה בעיקר בקרב יהודים. "מעניין לראות את הקשר הקיים בין מילת נשים למילת גברים" אומר ד"ר זוסמן-דיסקין. "מילת נשים לעולם לא תתקיים לבדה. אין מקום בעולם שבו נהוגה מילת הנשים ומילת הגברים לא קיימת. המצב החמור ביותר הוא באפריקה, שם אחוז גבוה מאוד מהגברים הנימולים מתים כתוצאה מהמילה. אך העליונות שאנו חשים על פניהם אינה מוצדקת - דווקא מילת הנשים, למעט במצרים ובסודאן (שם נהוגה המילה הפרעונית הכוללת חיתוך של כל איבר המין הנשי ותפירתו), נהוגה ברוב המקומות בצורתה החלקית, כלומר חיתוך חלקי של השפתיים הגדולות או כריתה של עורלת הדגדגן, וזו, מבחינת הנזק לאיבר, מקבילה ולפעמים אף קלה יותר ממילת הגברים הנהוגה במסורת היהודית".
ב-2001 העביר ד"ר זוסמן-דיסקין שאלונים בנושא ברית מילה לכ-200 סטודנטים בשנות העשרים המוקדמות. לדבריו, הסיבה העיקרית שציינו רוב העונים לכך שימולו את בניהם היא הזהות היהודית-לאומית שלהם. דווקא הסיבה של 'פחד משונות' קיבלה מכה בשאלון. "אחת השאלות שהופיעו", מספר דיסקין, "הייתה: 'אם היית עובר לגור בארץ אחרת בה רוב הילדים היו ערלים האם עדיין היית מל את בנך?', והתשובה שקיבלתי הייתה זהה: הם היו מלים בגלל שזה מאפיין של העם שלנו".
חנוך בן ימי, ד"ר לפילוסופיה, החל להתעניין בנושא המילה לפני כעשר שנים, לאחר שצפה, בעת שהות באנגליה, בתוכנית טלוויזיה בנושא. "עד הייתי שרוי באותן דעות קדומות וגישת המובנות מאליה שרוב הישראלים שרויים בה. התוכנית ההיא טלטלה אותי".
מאז, לצד עבודתו האקדמית, חקר בן ימי את מקורות המילה ואת ההשלכות שלה על הבריאות וההנאה המינית. מקורות המילה הגברית, לדבריו, אינם ברורים לחלוטין. נראה שהמנהג היהודי מקורו באפריקה. הוא הגיע לחצי האי ערב ולמצרים, משם אימצו אבותינו את המנהג ועיגנו אותו במצוות.
הטיעון האסתטי
"מעניין לראות שההצדקות המובאות למילת גברים דומות מאוד להצדקות המובאות למילת נשים. חברות המלות נשים עושות זאת כדי להפחית את היצר המיני אצל האישה, וגם מילת הגברים הוצדקה כך על ידי הרמב"ם, למשל, שאמר כי "בעולת הערל קשה לפרוש", כלומר: אישה שנבעלת על ידי ערל קשה לה להפסיק. טיעון נוסף המשמש את המצדדים במילת נשים הוא כי האיבר הנשי נראה יותר אסתטי לאחר המילה. לנו אולי זה נשמע מוזר ואפילו חולני, אבל הרי אנו משתמשים בדיוק באותו הטיעון כדי להצדיק מילת גברים. השיפוט האסתטי מושפע מההבנה שלנו את מה שאנחנו רואים. אם היית רואה מישהו קטום אוזן, למשל, המראה היה מפריע לך כי את מבינה שהאוזן שלו נכרתה. אתה לא יכול לדעת שמילת נשים משחיתה את האיבר הנשי ולהמשיך לראות באיבר נימול דבר יפה, ובדיוק באותו האופן, אנשים שמבינים את הנזק במילת גברים, לא יוכלו בדרך כלל לראות איבר גברי נימול בלי לראות בו משהו פגום".
גם במדינות ערב, אנשי רוח ואינטלקטואלים מובילים את המאבק במילת גברים. ד"ר סמי אל דיב, חוקר פלסטיני ומומחה לחוק ערבי ואיסלאמי, שכתב ספר מקיף על מילת נשים וגברים, שנשאל מתי יופסק נוהג המילה בארצות ערב אמר: "כמה זמן ייקח להכרית את המנהג? תלוי כמה אנשים מעורבים בפעילות נגדו. זה דומה למלחמה ושלום. כמה זמן תהיה מלחמה במזרח התיכון וכמה זמן יידרש כדי לבסס שלום? תלוי בשחקנים שבמגרש. אין ניסים. אבל אני חושב שיהודים הם שחקנים ראשיים בקרב הזה. אם הם יפסיקו למול, זו תהיה תחילת הסוף. למה? משום שהמערב אינו יכול להתערב נגד מילה של גברים (כפי שהוא עושה לגבי מילה של נשים) או לעזור מבחינה כלכלית לאלו הנאבקים נגדה, כל עוד היהודים לא מפסיקים למול ומתחילים להאבק נגד המנהג הזה". בישראל, כך נראה, השיח הציבורי בנושא רק החל. מצד שני, הוא "רק מתחיל" כבר לא מעט שנים.