בתיאוריה קיים הבדל גדול בין הוצאה להשקעה. החשבונאות מגדירה כהוצאה כל מה שתורם להפקת ההכנסות באופן שוטף וכהשקעה כל מה שעשוי לשמש את הפירמה ולתרום להפקת הכנסות מעבר לשנה אחת.
לכאורה זה טריוויאלי ומדובר באחד מהשיעורים הפשוטים יחסית בקורסי המבוא בחשבונאות. הדוגמה הפופולרית להשקעה היא רכישת מכונה שאמורה לשרת את העסק למשך מספר שנים, נניח 20 שנה. המכונה היא השקעה ועלותה נזקפת למאזן הפירמה כנכס. עם זאת, מאחר שהמכונה משמשת את העסק גם בשנה הנוכחית והיא כמובן תורמת להליך הפקת ההכנסות, אזי יש להכיר בחלק מסוים מעלותה כהוצאה שוטפת. החלק הזה הוא בהתאם לאורך חייה ומכאן שהיא תופחת על פני 20 שנים - 5% לשנה (בהנחה שבסוף התקופה ערכה יהיה אפס).
בקיצור, המכונה תירשם במאזן ובכל שנה יופרשו כהוצאות פחת 5% מערכה. זה אמור להסביר את ההבדל בין הוצאה להשקעה, אבל, מה לעשות, החיים מסובכים יותר מאשר בשיעורי המבוא לחשבונאות. במקרים רבים, קיים טשטוש בין הוצאה להשקעה - איך למשל צריך להתייחס למו"פ? זאת השקעה או הוצאה שוטפת? ועוד שאלה: איך צריך להתייחס לקמפיין שיווקי ענק שאמור לתת פירות במשך מספר שנים? במהלך השנים, מוסדות התקינה החשבונאית ורשויות ניירות הערך בעולם טיפלו בהרבה סוגיות סבוכות, אבל נותרו עדיין מקרים שבהם אין הלכה ברורה וקבועה.
הנה דוגמה מהשבוע האחרון. חברת שמיר תעשיות מזון העבירה דיווח למשקיעים על תיקון דו"חותיה הכספיים לרבעון הראשון. החברה מסרה כי היא מקבלת את עמדת סגל רשות ניירות ערך, ואנחנו מצטטים: "לפיה יש לזקוף את ההשקעות ברכישת קווי חלוקה שנרכשו ברבעון הראשון של 2005 בדו"ח רווח והפסד, כהוצאות מעבר הנובעות מהתקשרות החברה עם תנובה".
נכס שיניב הכנסות
מסתבר שבדיווח המקורי ברבעון הראשון, זקפה החברה את התשלום עבור קווי החלוקה כהשקעה, מאחר שהיא רואה בתשלום הזה נכס לא מוחשי שיפיק לה הכנסות בעתיד. זה נשמע נכון, שמיר שהתקשרה בהסכם מבטיח עם תנובה, העבירה בעצם את כל מערך ההפצה שלה לענקית המקומית. תנובה התחייבה להפיץ את מוצרי שמיר לרשתות שיווק וקמעונאים במסגרת מערך ההפצה הנוכחי שלה, שהוא כמובן גדול פי כמה מזה של שמיר. בהסכם נקבע כי הפצת מוצרי שמיר תיעשה רק על ידי תנובה וזה אומר במילים אחרות, שתופסק העבודה של המפיצים בקווי החלוקה הקיימים.
על רקע זה שילמה שמיר לבעלי קווי החלוקה סכום של 1.3 מיליון שקל, והשאלה הגדולה והלא פשוטה היא עבור מה שולם הסכום. אם נסתכל על הפעולה עצמה ולא נביט על העסקה מלמעלה הרי שמדובר בפיצוי בגין הפסקת חוזה עבודה (הפסקת פעילות של הפצת הסחורה דרך אותם מפיצים) וככזה הסכום הזה צריך להיות משויך, על פי התקנים החשבונאיים, כהוצאה שוטפת.
אם מסתכלים על מכלול העסקה ומקבלים את טענת החברה שמדובר בתשלום שהוא בעצם חלק מעסקה לרכישת נכס לא מוחשי שיפיק הכנסות בעתיד - הסכם הפצה עם תנובה - הרי שניתן היה לראות בכך השקעה ולא הוצאה. זה לא טריוויאלי, והרשות כאמור החליטה במקרה האמור שמדובר בפיצוי על הפסקת הסכם ומכאן שהסכום, 1.3 מיליון שקל, הוא הוצאה שוטפת.
"אנחנו רואים בסכום הזה ששולם למפיצים כנכס", אומר עצמון ראש, מנכ"ל משותף ומנהל הכספים של שמיר, "אבל הרשות ביקשה שנפחית את הסכום והפחתנו. לא רצינו להיכנס למסלול של ערעורים, אם כי במהות מדובר על נכס שיפיק לנו הכנסות בהמשך הדרך. בשוק המזון, וזה מקובל, יש מחלקים של סחורה והם רוכשים קווי חלוקה שבהם הם מפיצים. כל המפיצים חיים מזה שיש להם קו חלוקה. כדי לאפשר את הכניסה של תנובה לאזורים גיאוגרפיים שקודם היה בהם מפיץ עצמאי, צריך לרכוש את הזכויות על קו החלוקה שלו. זה מה שעשינו וזה עלה לנו 1.3 מיליון שקל. למעשה קנינו את הזכות להפיץ שם סחורה והזכות הזו היא לאורך חיי החברה. זאת לא הוצאה שוטפת אלא נכס שחי על פני אורך חיי החברה.
"מכל מקום, מדובר כאן בעניין חשבונאי מהותי, אבל ברמה הכלכלית לא קרה שום דבר בחברה. בהתחלה זה היה רשום כנכס, תיקנו וזה נרשם כהוצאה, אבל בעוד שזה הגדיל את ההפסד ברבעון הראשון זה יצמצם את ההוצאות בהמשך. מעבר לכך, זה לא משנה כלום מבחינה תזרימית. אין בשינוי הזה השלכה על דו"ח תזרים המזומנים שלנו".
שמיר הפסידה עוד לפני רישום ההוצאה הזו כ-5.9 מיליון שקל וההוצאה הזו הביאה אותה להפסד של 7.2 מיליון שקל ברבעון הראשון.
עם זאת, הרישום הנוכחי אכן יתרום להקטנת ההוצאות בהמשך. אם נניח שהחברה התכוונה להפחית את הנכס הלא מוחשי על פני 10 שנים אזי היא הייתה אמורה להפחית כ-130 אלף שקל בשנה וזה כאמור נחסך ממנה.
הפסד ברבעון הראשון
ההפסד הגדול ברבעון הראשון (עוד לפני רישום הוצאה בגין רכישת קווי החלוקה) נבע גם הוא מעסקת תנובה. במקביל להשלמת העסקה רשמה החברה הוצאות מעבר להפצה על ידי תנובה בסך של כ-3.4 מיליון שקל. הוצאות אלה כגון הוצאות הדרכה, התאמת אריזות, השקות למגזרים שונים והוצאות מיחשוב אמנם קשורות ישירות לעסקת תנובה, אבל הן נועדו ליישר קו ולהכשיר את הקרקע לפעילות המשותפת של שתי החברות. זה מעט שונה מהוצאות עבור קווי חלוקה, אם כי מבחינת הרשות כל סוגי ההוצאות האלה נחשבות כהוצאות מעבר לקראת העבודה המשותפת עם תנובה.
"פעלנו בגישה שמרנית", אומר ראש, "יש הרבה הוצאות שהיו בתחום האפור והייתה אולי אפשרות לייחס אותן כהשקעה, אבל ברגע שהיה לגבי זה ספק, החלטנו לרשום זאת מיד כהוצאה. כך היה לגבי הוצאות מיחשוב, סגירת מפעלים לוגיסטיים, הדרכה והכשרות שונות. ביחס לרכישת קווי החלוקה לא היה לנו ספק. אנחנו לא ממציאים פה את הגלגל. קוקה קולה רכשה את טרה ורשמה את קווי החלוקה כנכס בסך עשרות מיליוני שקלים. זה הדבר הנכון לעשות ברמה הכלכלית".
על כל פנים, ההוצאות החד פעמיות הללו, בגין ההסכם עם תנובה, לא צפויות להימשך ברבעונים הבאים. למעשה כל הוצאות המעבר נוקזו לרבעון הראשון במקביל לתחילת העבודה המשותפת - אמצע מארס ומכאן שהפסדי החברה צפויים לרדת כבר בקרוב בצורה מרשימה. בשמיר מעריכים כי בטווח של מספר רבעונים החברה תרוויח ועל רקע זה הם גם רשמו במאזן את המקדמות בגין הוצאות עודפות ומסים נדחים, שנבעו בשנים קודמות.
מדובר על זקיפת נכס מול תשלומי עבר למס הכנסה. כאשר לפירמה יש הוצאות שאינן מוכרות, היא צריכה לשלם עליהן מס בשיעור גבוה. זה נעשה באופן שוטף ובסופו של דבר בסיכום השנתי אם היא צריכה לשלם מס היא יכולה, במקרים מסוימים, לקזז אותו מול התשלום שכבר נעשה. את הכסף היא לא יכולה לקבל ישירות, אלא כקיזוז.
כאשר פירמות משאירות את הכספים האלה במאזן כנכס, הדבר מעיד על כך שהן מעריכות שהן צפויות לעבור לרווח, שכן אז הסכום הזה יקוזז מול חובן בפועל למס הכנסה. אחרת, הן נוהגות למחוק אותו שכן זה נכס שלא צפוי להיות ממומש.
בשמיר יש מעין סתירה. מצד אחד הנכס בגין מקדמות להוצאות עודפות ומיסים נדחים מעיד על הערכה כי החברה קרובה לרווח, אך מצד שני לחברה יתרת הפסד צבור בסך של כ-20 מיליון שקל, שמולם לא ייצרה החברה מס נדחה כנכס. זה דווקא מעיד על כך שהיא, על פניו, לא צופה לרווח, אם כי יש חברות רבות שלא יוצרות נכס מס בגין ההפסדים הצבורים למרות שהן צופות רווח. זאת בעצם בפרקטיקה זכות ולא ממש חובה, אבל ברגע שרושמים נכס על ההוצאות העודפות אי אפשר שלא לרשום נכס על ההפסדים הצבורים. זאת הייתה העילה לבקשת רשות ניירות ערך, להפחית את המקדמות בגין ההוצאות העודפות בסך מיליון שקל. החברה קיבלה את עמדת הרשות והפחיתה בדו"חות הרבעון הראשון כ-1 מיליון שקל נוסף. בסך הכול, לאחר שתי ההפחתות הללו, הפסידה שמיר כ-8.2 מיליון שקל.
להערכת ראש, החברה תעבור לרווח משמעותי בעקבות ההסכם עם תנובה. "זה מידע עתידי ולכן אי אפשר כמובן להיות בטוח לחלוטין", הוא אומר, "אבל כבר ברבעון השני אפשר יהיה לראות שינוי בתוצאות. לא תהיה מהפכה. אי אפשר תוך רבעון לעשות מהפכות, אבל המגמה תהיה ברורה. אני צופה שבתוך שנה מתחילת ההסכם עם תנובה, שמיר תהפוך לחברה שמספקת רווחים יציבים ברמה של כמה מיליוני שקלים בודדים בשנה, וזה ילך ויגדל. אנחנו בנקודת מפנה לקראת פריצה גדולה ואפשר להבין זאת כשמסתכלים על סנפרוסט. היא הייתה חברה מפסידה לפני שהיא התחברה לתנובה וכיום היא מרוויחה 25 מיליון שקל בשנה". *