לד"ר זאב פרבמן לא היו פנטזיות גדולות. הוא הסתפק בלהיות איש אקדמיה מהשורה ולהרוויח משכורת סבירה. אבל לקראת סוף הדוקטורט שלו בגרפיקה ממוחשבת באוניברסיטה העברית, פגש את עמית גולדשטיין ואת ירון אינגר, יוצאי 8200 וכיום שותפיו בלייטריקס, והתוכניות הצנועות שלו עברו תפנית דרמטית.
"הפרויקט שהנחיתי את ירון עסק בהשתלת עצמים בתמונות באמצעות המובייל, והבנו שנוכל לעשות בו שימוש כדי לשפר את הכלים הקיימים בשוק", הוא מספר. "פנינו למנחים שלנו, שני פרופסורים גדולים בתחום, וביקשנו רשות לכתוב את האפליקציה בנוסף לעבודה הרגילה. קיבלנו מהם לא מוחלט. אחד מהם אמר לי שזה לא עומד ב'מבחן המקלחת'. כששאלתי מה זה, הוא אמר 'אם אתה חוקר רציני, אתה צריך להתמקד במושא המחקר שלך בערב במקלחת, ורק בו, ולא להתפזר'. תכלס? הוא צדק".
וכך, בשנת 2013, נולדה לייטריקס הירושלמית. חבורת דוקטורנטים שכללה את פרבמן, אינגר, גולדשטיין, ניר פוצ'טר ואיתי צידון, השכילה לחבר בין הטכנולוגיה שחקרה באקדמיה לבין צורכי השוק ופיתחה שתי אפליקציות מצליחות בתשלום, המאפשרות לאנשים מן השורה לערוך בקלות תמונות פורטרט במובייל באמצעות יכולות של פוטושופ, שהיו שמורות בעבר למקצוענים בלבד. פייסטיון ( Facetune ), האפליקציה לתיקון תמונות סלפי, נמכרה עד היום ליותר משבעה מיליון משתמשים ונבחרה לאחת מאפליקציות השנה של גוגל לשנת 2013 ולאפליקציה הרביעית הנמכרת ביותר לשנת 2016; ואנלייט ( Enlight ), שנועדה לעריכה כללית של תמונות, החל מתיקונים בסיסיים ועד ליצירות אמנות של ממש, נבחרה לאחת האפליקציות הטובות ביותר של אפל לשנת 2015.
מי מימן אתכם?
"אף אחד. הבנו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו פרק זמן של לשבת בבית ולחיות על נודלס. לי זה היה פשוט יותר, כי עבדתי במוסדות מחקר, נהיה לי פטנט שנמכר לחברה גדולה ואני גר עם חברה שלי מגיל 19, אריאלה גלזנר, שמסיימת את הדוקטורט שלה באימונולוגיה ועוד אין לנו ילדים. אבל עמית בדיוק התחתן וציפה לילדה. ניסינו להתרחק ממימון, כי היה חשוב לנו החופש ולא רצינו דילול. רצינו להיות חברה גדולה כמו אדובי) שעושה גם פוטושופ, גם עריכת תמונות בווידיאו וכו').
"בהמשך, כשהתחלנו לשווק את אנלייט, הבנו שאם אנחנו רוצים למנף, נצטרך כסף, אז עשינו גיוס באמצעות כרמל וונצ'רס והיום יש לנו 70 אנשים שעובדים על ארבעה מוצרים שונים: הדור הבא של פייסטיון ואנלייט, מוצר לעריכת וידיאו במובייל, ותחליף למצלמה".
"קיבלנו כמה הצעות"
פרבמן מודה שעל הצלחה כזו הוא לא העז אפילו לחלום כשהתגורר עם משפחתו ביקוטיה שבסיביר, הנחשבת לאחד היישובים הקרים ביותר בעולם. אביו, מהנדס שהתמחה במנועי טילים בליסטיים ומטוסי סילון, אבל איבד את מקום עבודתו בגלל יהדותו, ואמו, מהנדסת אלקטרוניקה - הפעילו שם תחנת ממסר לוויינית לקליטת שידורי טלוויזיה ורדיו.
"באנו ממקום שלקרוא לו עולם שלישי, זה עלבון לעולם השלישי. עד כדי כך, שלהרבה מהשכנים שלנו לא היו אפילו שירותים בבית", אומר פרבמן, שהיה בן 13 כשהוריו בישרו לו על ההחלטה לעלות לישראל. "אחד הדברים שהדהימו אותי כשהתקרבנו לנתב"ג, היה כמות האורות, כי שדות התעופה ברוסיה היו חשוכים וקודרים. נתנו לנו סנדוויצ'ים בזמן שחיכינו לרישום במשרד הפנים ונסענו לקרובי משפחה בנתניה, שהשאירו לנו את הדירה השכורה אחרי שעברו למקום אחר. זה היה בסוף אוקטובר ומיד הלכנו לים. אימא התחילה למלצר במסעדה ועבדה בבית אבות ובבית מרקחת, ואבא עבד במסגרות באלקו ואחר כך בחברה קטנה שעשתה פרויקטים לתעשיות הצבאיות".
העולה החדש למד בבית ספר דתי כדי להכיר את מסורת ישראל, משם עבר למדרשיית נועם, ובסוף י"א חזר בשאלה, הורחק מהישיבה ואת הבגרויות השלים לבד בבית. אחרי שירות צבאי בנ"מ, התחיל ללמוד מדעי המחשב ומדעי הקוגניציה, סיים את התואר בהצטיינות והמשיך לתואר שני במדעי המחשב, גרפיקה ממוחשבת ועיבוד תמונה, עם התמקדות במשחקי מחשב. "הייתי מהילדים שהג'ויסטיק היה מחובר להם ליד, שיחקתי בכל הפלטפורמות, ואפילו למדתי מתמטיקה דרך שימוש במשחקים. מהתואר השני קפצתי ישר לדוקטורט, הציעו לי משרות בחו"ל כשהייתי שם בקיץ, אבל רציתי לעשות פוסט דוקטורט, לכן ההחלטה לעזוב לא הייתה פשוטה".
האקזיט כבר מעבר לפינה?
"קיבלנו כמה הצעות, הראשונה בהן הייתה כשרק התחלנו את הדרך. אנחנו מאוד נהנים ממה שאנחנו עושים, השוק תמיד היה בעדנו, המובייל צומח, המצב של החברה והמצב הכלכלי של כולנו השתפר מאוד, אין לאן למהר. אני רואה לנגד עיניי את אדובי כמודל - גם בגודל וגם בייצור של דברים מגניבים. זה הכיוון".
כתבה: ליאת רון