גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מזונות / איור: מירה פרידמן

מהפכת "השוויון בנטל המזונות" שהתרחשה בישראל לפני כחצי שנה - עם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון הקובע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בגילאי 6 עד 15 - מהדהדת בימים אלה במסדרונות בתי המשפט, במסדרות בית הדין הרבני ובמסדרונות הכנסת. שופטים, עורכי דין, חברי כנסת, שרים, עמותות וארגונים שונים ובני זוג בהליכי גירושים או אחריהם - כולם עוסקים בשאלה מהי השפעת פסק הדין בשטח הלכה למעשה, ולאן עוד ניתן לקחת את רוח השוויון והקדמה ביחסים בין ההורים בעת גירושים.

כך, נדונה בימים אלה בכנסת השאלה אם יש לבטל את "חזקת הגיל הרך", הקובעת כי טובתם של ילדים עד גיל 6 היא להיות בחזקת אמם, ומה צריך לחוקק במקומה, אם בכלל; וכן עולה השאלה אם יש לקבוע נוסחה מתמטית ברורה לפסיקת מזונות.

ברקע הדברים, נראה כי בחצי השנה שחלפה מאז ניתנה ההלכה הדרמטית של בית המשפט העליון, במקום שפסק הדין המהפכני יעשה קצת סדר בבלגן ששרר בתחום, נולדו בעיקר בעיות ושאלות חדשות בסכסוכי המזונות והמשמורת המורכבים ממילא.

הכוונות הטובות והרצון של שופטי העליון להצעיד את תחום המשמורת והמזונות אל המציאות של המאה ה-21, נזרקו באחת אל כור ההיתוך המבעבע של סכסוכי הגירושים האמוציונליים והוסיפו אליהם שלל מחלוקות אישיות, כלכליות, תפעוליות ומשפטיות.

ביולי האחרון עשו שבעה שופטים של העליון היסטוריה כאשר ענו בחיוב על אחת השאלות החוקתיות הדרמטיות והמורכבות ביותר בסכסוכי גירושים: האם יש ליצור שוויון בנטל תשלום מזונות הילדים בין האם לאב. בפסק דין המשית לראשונה שוויון מלא בין ההורים בנטל מזונות הילדים, פסקו השופטים כי במצב של משמורת משותפת על הילדים, שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 6-15. זאת, כאשר חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

רבים מההורים מבקשים לפתוח מחדש את הסדרי המשמורת והמזונות שנקבעו להם, וליישם את ההלכה התקדימית במקרה שלהם - אך האם היישום של ההלכה כזה פשוט? מתברר שהתשובה לכך שלילית; ועוברת, בין היתר, דרך השאלות האם ההלכה של העליון חלה רטרואקטיבית? האם היא חלה רק במקרה של משמורת משותפת? האם היא משפיעה גם על החלטות משמורת ומזונות של קטינים מתחת לגיל 6? ומה קורה בבית הדין הרבני, שלא תמיד מתחשב בפסיקות של בתי המשפט האזרחיים (בלשון עדינה)?

מעבר לכך, יש מי שמרגיש כי ההלכה של העליון הביאה שינוי במאזן הכוחות בסכסוכי גירושים, הובילה להקשחת עמדות של אבות במו"מ להסכמי מזונות ומשמורת וכן הולידה ריבוי תביעות למשמורת משותפת מצד אבות ותביעות לביטול מזונות.

לדברי פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן ומומחית לדיני משפחה,"יש בלגן וחוסר אחידות משווע, והוא גועש וזועק לשמים בפסיקות של השופטים והשופטות בבתי המשפט השונים לענייני משפחה, כולל ברמת בית המשפט המחוזי, על רקע הפסיקה של בית המשפט העליון.

"עד שהתיקים הללו יגיעו לעליון, ייקח זמן, ואי-אפשר גם לבנות על כך שתיק שהגיע לעליון באמת יעשה סדר בבלגן, כיוון שההכרעה בעליון היא תמיד תלוית נסיבות ספציפיות של תיקים מסוימים. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו באותו מצב של מבוכה ועמימות, ממש כפי שהתרחש בעקבות הפסיקה של העליון בנוגע לשוויון בנטל".

העליון נתן כללים מנחים לפסיקת מזונות שוויונית.

"הוא לא נתן באמת. הוא השאיר כל-כך הרבה קצוות פרומים - החל מהשאלה אם זה פועל רטרואקטיבי או לא, אם פסק הדין עצמו נחשב שינוי נסיבות שמצדיק פתיחת תיקים סגורים או לא אם אפשר לפתוח מחדש את הכול ועוד. על השאלות הבסיסיות האלה העליון לא נתן את דעתו, אבל גם ברמת המהות והכללים המכוונים, נשארו שם שאלות לא פתורות.

"לתפיסתי, ההנחיה של בית המשפט העליון חלה רק במצבים של משמורת משותפת אמתית של שני בתים אמיתיים לילדים, אך כפי שאנחנו רואים בשטח יש שופטות ושופטים שמוצאים לנכון להחיל את זה גם כאשר הילד או הילדה לנים בסך-הכול לילה אחד בשבוע אצל ההורה האחר".

מחיר כבד מנשוא

בחודשים שחלפו מאז ניתן פסק דינו של העליון, הוצפו בתי המשפט בבקשות לפתיחת הדיונים בתיקי המזונות שבפניהם. במספר פסקי דין שניתנו, ניסו בתי המשפט לענייני משפחה להחיל את ההלכה החדשה בשטח; אך לא תמיד פסיקות אלה תאמו אחת את השנייה, ובמקרים שונים אף נמתחה עליהן ביקורת כי הן אינן תואמות את רוח הלכת העליון.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, ניסה בית המשפט המחוזי "לעשות סדר" בבלגן, ולקבוע כללים ברורים לאופן יישום ההלכה החדשה, ובין היתר קבע כי הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלה למגוון מקרים שלא כוללים תמיד חלוקה שווה של זמן השהות עם הילדים.

רבים ממומחי המשפחה סברו כי מדובר בהטלת פצצה, שאליה לא כיוון בית המשפט העליון. אחרים סברו כי זו בדיוק רוח ההלכה. בהמשך קבע בית המשפט המחוזי נוסחה מתמטית לחישוב אופן חלוקת המזונות בין ההורים בעידן "השוויון בנטל", הכוללת ארבעה פרמטרים: צרכי הקטינים; היכולות הכלכליות של ההורים; קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים - האחד מול השני; וחלוקת המשמורת בין ההורים בפועל. לפי המחוזי, זו הנוסחה המתמטית, שלפיה על בתי המשפט לענייני משפחה לחשב את מזונות הילדים בגילאי 6-15.

לכאורה מדובר בכלל מנחה, ואולם גם פסיקה זו לא מקובלת על כולם. לדברי פרופ' הלפרין קדרי, "ההשלכות של פרשנות פסיקת העליון נכון להיום - יחד עם הביטול דה-פקטו של חזקת הגיל הרך (ראו גם מסגרת, א' ל"ו), מכיוון שבשטח חלק ניכר משופטי המשפחה מתנהלים כאילו החקיקה שמבטלת אותו כבר התרחשה - יוצרת אפקט מצנן והרסני בחלק מהמקרים.

"זה לא רק ששופטי משפחה כבר פוסקים בצורה בעייתית בחלק מהמקרים, גם המשאים-והמתנים ותכנון המהלכים של האבות והאמהות בשטח מושפע. האבות מנהלים מו"מ יותר קשוח, הם התחזקו. הגברים, שהם ממילא במציאות החברתית הכלכלית בישראל, ברוב המקרים, הצד החזק יותר - הכוח שלהם עכשיו גדל. העלייה בדרישה ובתביעה של גברים למשמורת משותפת היא עצומה. המחיר שהציבור הישראלי, בעיקר הילדים והנשים, משלמים פה הוא כבד מנשוא, והוא בכייה לדורות ".

רעידת אדמה

גיא רוה, יו"ר עמותת "הורות משותפת-טובת הילד", מוסיף כי "ההלכה החדשה יצרה רעידת אדמה בדיני משפחה. עד כה פורסמו מספר רב של פסקי דין שגוים, בניגוד להלכה, בהם נקבע סכום המזונות רק לפי יחס הכנסות ההורים, תוך התעלמות מוחלטת מההוצאות הישירות שמשלם האב בזמני השהות של הילדים עימו.

"בפסק דין נוסף, התקשה בית המשפט לקבוע מזונות מהאם לאב, למרות שהנתונים הראו שכך צריך להיות - והרי ההלכה החדשה אינה מגדרית עוד".

עו"ד יהודית מייזלס, המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה, מוסיפה כי "בתי המשפט שפוסקים לפי אותו תקדים של העליון לא בהכרח מפרשים אותו נכון. קודם כל העליון לא דיבר על זה שבמשמורת משותפת אין מזונות - שזה מה שחלק מבתי המשפט הבינו. מה שבית המשפט העליון אמר, זה שהמזונות יהיו פונקציה של זמני השהות, אבל גם של פערי היכולת הכלכלית בין ההורים.

"מה שזה אומר הוא שאם, למשל, האב מרוויח הרבה יותר מהאמא, אז לא רק שהמזונות לא צריכים להיות אפס, אלא שהם אמורים להיות אולי אפילו יותר גבוהים ממה שהם היו קודם בפסיקות הקודמות.

"זה עובד לשני הצדדים. רק שעדיין גברים מרוויחים יותר כסף מנשים באופן די כללי. זו לא אמירה שהיא מפלה, להיפך. אני מייצגת כמות שווה של גברים ונשים, ומעטים המקרים של אמהות שמרוויחות כמו האבות, בוודאי שלא יותר. כמעט שאין מקרים כאלה".

פגיעה בילדים

עוד נקודה בה לא ברור כיצד יש לפרש את פסיקת העליון עוברת דרך השאלה איך ייקבע מהם צרכי הילד. "מה שהעליון אמר הוא שלא נפסוק יותר מזונות לפי צרכים הכרחיים, שזה מה שהיה קודם, אלא שצריך לפסוק לפי רמת החיים שהילד הורגל לה. זה דבר חדש, וזה דבר שאמור להיטיב עם ילדים, ולגרום לכך שיהיה לילדים יותר כסף, וזה חלק מפסק הדין שלא כל-כך עדיין מקבל ביטוי בפסיקות", אומרת עו"ד מייזלס.

לדבריה, "יש בעיקר בלגן. מאז פסיקת העליון ניתנו פחות מעשרה פסקי דין והם לא דומים אחד לשני, במובן זה שחלק מהשופטים מטילים צרכים שונים על ההורה - האבא יישא בטלפון נייד, האימא תישא בביגוד וכו'; חלק מהשופטים מדברים על חשבון משותף שאליו הצדדים יזרימו כספים, בין אם באופן שווה ובין אם לא; חלק מהשופטים חושבים שבאמת לא צריכים להיות מזונות בכלל במצבים מסוימים ועוד".

פרופ' שחר ליפשיץ, ראש המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי באוניברסיטת בר- אילן ומומחה לדיני משפחה, ניתח את הבעייתיות של פסק הדין של בית המשפט העליון במאמר שפרסם (יחד עם עו"ד ענת ליפשיץ, הממונה מחוזית על עורכי הדין יחידת סיוע משפט רווחה), שכותרתו "מזונות במשמורת משותפת". ליפשיץ מסביר כי הבעיה בפרשנות פסק הדין נובעת מכך שהוא מחולק לשני חלקים - החלק הראשון שנכתב על-ידי השופט עוזי פוגלמן ועוסק בחלוקת המזונות בהתאם למצב הכלכלי של ההורים; והחלק השני שנכתב על-ידי השופטת דפנה ברק-ארז ועוסק בשאלת קיזוז הוצאות הילדים ישירות בין ההורים, ומבחין בין 'הוצאות תלויות שהות' ו'הוצאות שאינן תלויות שהות'.

לדבריו, "בגלל הדינמיקה המאוד מוזרה בפסק הדין, שבו בעצם כל שופט דיבר על שאלה אחרת, השופטים בערכאות למטה בוחרים באפשרות רביעי - אומדן כללי - והכל שרירותי לגמרי. שופט אחד התעלם מהצורך לחלק את ההוצאות על-פי יכולת כלכלית וקבע שלגבי מגורים ו'הוצאות תלויות שהות' כל הורה ידאג לילד בזמן שהוא, אצלו גם אם יש פערי הכנסות. השיטה הזאת, שאני מכנה אותה 'שיטת החתול', תפגע אנושות בצד החלש ובילדים.

שיטה אחרת חילקה על-פי יכולת כלכלית, אך שכחה לקזז את מה שמשולם ישירות לילדים. כך, ההורה עם זמני השהות הפחותים, נפגע מכך שלא מתחשבים כלל בזמן שהילדים אצלו; שופטים אחרים עשו קיזוז מלא והתעלמו מן האבחנה בין 'הוצאות תלויות שהות' וש'אינן תלויות שהות'; שופטים אחרים פעלו בשיטת אומדן מבלי לתת דין וחשבון. הסך-הכול הוא מבוכה ומבלוקה.

בלגן אמרנו? ומעל הכל, אומרים המומחים בתחום דיני המשפחה, מרחפת השאלה אם פסיקת בית המשפט העליון חלה באופן רטרואקטיבי - לאחור - גם על הסכמים שנחתמו ואושרו על-ידי בית המשפט וגם על פסיקות מזונות מן העבר.

מייזלס: "בשאלה הזאת יש שתי גישות, והשופטים חלוקים בדעתם. יש שאלה אם בכלל ניתן להחיל רטרואקטיבית, ואם כן - אם יש הבדל בין מצבים שבהם בני זוג חתמו על הסכם וכך הסדירו את המזונות, למקרים שבהם ניתנה החלטה שיפוטית.

"יש שופטים שחושבים שחד-משמעית לא אמורים להחיל את זה רטרואקטיבית בשום מקרה, ויש כאלה שחושבים שכן צריך להחיל את זה רטרואקטיבית. בעייני אפשר בהחלט גם לראות את פסיקת העליון כמאפשרת החלה רטרואקטיבית".

גם עו"ד רות דיין-וולפנר, מומחית לדיני משפחה וירושה, סבורה כי אין תשובה חד-משמעית בעניין הרטרואקטיביות.

"בהשתלמויות שאנחנו עושים, השופטים נוהגים לומר שלא נראה להם שיפתחו הסכמי מזונות על-בסיס פסיקת העליון, כי בדרך-כלל הסכם נקבע על-סמך הרבה מאוד פרמטרים, ויש את עניין ההסתמכות בהסכם (הצדדים מסתמכים על כך שההסכם סופי - א' ל"ו), והנטייה ככל הנראה תהיה לא לפתוח הסכמים. אולם בפועל אנחנו לא יודעים איך כל שופט יפעל".

לדברי עו"ד דיין-וולפנר בעיה נוספת שהתעוררה בעקבות פסק הדין של העליון היא שינוי במערך הכוחות בין בית הדין הרבני לבתי המשפט לענייני משפחה בתחום המזונות, ובהעדפות של הצדדים לאיזו ערכאה לפנות.

"עובדה מספר אחת שהתבססה בשטח מאז פסק הדין של העליון, והיא חשובה מאוד-מאוד, זה שפסק הדין של העליון לא מוחל ולא מוכר על-ידי בתי הדין הרבניים. בבתי הדין הרבניים עולם כמנהגו נוהג, והאבא צריך לשלם מזונות. וכמו שבמשך עשרות שנים יש טקטיקה בדיני משפחה, שלפיו מי שירוץ ראשון, הוא יזכה בכל מיני הטבות, היום נשים רצות לבית הדין הרבני במטרה לקבל מזונות ילדים בהרבה מקרים".

אותה "ריצה" מתייחסת למרוץ הסמכויות בין בתי הדין לענייני משפחה לבתי הדין הרבניים. לשתי הערכאות יש סמכויות מקבילות לדון במזונות הילדים ובשאלת המשמורת - מי שמקדים להגיש תביעה, קובע על-פי אילו דינים/כללים/ערכים תינתן הפסיקה. בעבר נשים "רצו" לבתי המשפט לענייני משפחה, כיוון שסכומי המזונות שנפסקו בערכאה האזרחית היו גבוהים יותר. היום, לדברי עו"ד דיין-וולפנר, המצב שונה מהותית.

וולפנר: "פסיקת העליון שינתה לחלוטין את המצב. זו מהפיכה. אם קודם היינו עושים הכול כדי שלבית הדין לא תהיה סמכות לפסוק מזונות, כי הם היו נותנים דמי מזונות נמוכים, היום המצב ברבני יותר טוב מבית המשפט.

"בית הדין הרבני הוא עדיין ערכה שיפוטית במדינת ישראל, בשנת 2018, על כל המשתמע מכך. ובמדינת ישראל יש ערכאה שיפוטית שאומרת שעם כל הכבוד לבית המשפט עליון, הם לא כפופים לפסק הדין - וזו המציאות שאנחנו חיים בה.

"זו מציאות שבה מוחלת מערכת דינים שונה על אותם אנשים בשתי ערכאות מקבלות. ואני מתנסחת מאוד מאוד בעדינות. אז היום, במקרים מסוימים, נשים מעדיפות את פסקי הדין הקובעים מזונות 'נמוכים' ברבני, במקום את אלה שקובעים אפס מזונות או מזונות 'נמוכים יותר' בבית המשפט לענייני משפחה בעקבות פסיקת העליון".

יחס הכנסות

אולם, עו"ד דיין-וולפנר, בניגוד לחלק מהקולגות, מבקשת לשגר גם צפירת הרגעה ולהבהיר שפסיקת העליון כן עושה סדר מסוים בתחום המזונות, מאחר שהיא נותנת כללים מנחים לפסיקת המזונות. "אנחנו כן יודעים שהיום נבדקים שני פרמטרים בפסיקת מזונות - הראשון הוא יחס ההכנסות בין הורים. זה לא חייב להיות מצב שהם מרוויחים בדיוק אותו דבר, ואז לא יהיו מזונות - אלא בודקים מה היחס בין ההכנסות; והשני - זה מה יחס השהות. זאת אומרת שגם לא חייבת להיות משמורת משותפת של בדיוק 50-50. זה יכול להיות גם 40-60.

יש מי שטוען שלא לזה התכוון בית המשפט העליון?

דיין-וולפנר: "אני מכירה את הגישה הזאת, ואני חושבת שכן. לפי פסק הדין עושים העדפה מתקנת ובוחנים את שתי השאלות תוך איזון ביניהן - יחס הכנסות ויחס שהות.

"אם, למשל, ההכנסות של התא המשפחתי מתחלקות כך ש-60% הבעל הביא, ו-40% האישה הביאה - אז לא מתחשבים בזה בפסיקת המזונות? ברור שחייבים להתחשב בזה - ואז המזונות הם מופחתים. העובדה שמשתמשים בנוסחה הזאת, היא 'גיים צ'יינג'ר' מהותי בתחום דיני המשפחה, שאני מניחה שיצמצם בסופו של דבר את הגשת תביעות המזונות בהרבה מקרים".

"חזקת הגיל הרך מתה כבר מזמן במסדרונות בית המשפט"

פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין השוויון בנטל המזונות מתייחס לילדים מעל גיל 6 בלבד. השופטת דפנה ברק-ארז התייחסה לכך בפסק הדין, כאשר ציינה כי "הגם שפסק דיננו זה תחום לדיון במזונותיהם של ילדים בגילאי 15-6, יש להניח כי העקרונות המנחים שהותוו בו, יהיו יפים גם לעניינם של חיובי מזונות מדין צדקה החלים על ילדים בגילאים אחרים".

גם השופט נעם סולברג ציין בפסק הדין כי הוא מסדיר "באופן חלקי בלבד את סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי 6-0, חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, יהיו נסיבות העניין אשר יהיו".

אחת הסיבות המרכזיות לשוני בין ילדים מעל גיל 6 לפעוטים שמתחת, היא "חזקת הגיל הרך" החלה בישראל וקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אלא אם יוכיח האב שהוא ראוי להיות ההורה המשמורן. החזקה הזאת נמצאת בלב ליבו של ויכוח פוליטי המתנהל בימים אלה, על רקע חקיקה המבקשת להגביל את החזקה לשנתיים בלבד.

בשבוע שעבר התקיים דיון סוער בוועדה המשותפת (חינוך וטובת הילד), על רקע הניסיון לקדם את החקיקה להצבעה בקריאה ראשונה. לחוק הוכנס סעיף שמבקש לבחון את איתנותו הכלכלית של כל אחד מההורים בעת קביעת המשמורן. זאת, כתגובה לסעיף אחר בהצעת החוק המבקש לבחון את אופן הטיפול בקטין, ומי היה ההורה הדומיננטי בטיפול, בשנתיים שקדמו לפרידה.

הסעיפים הללו, המתייחסים לשיקולים שאותם צריך להביא בחשבון בהחלטה על חזקתו של הילד, הוכנסו להצעת החוק על-ידי חבר-הכנסת יואב קיש (הליכוד) - שמבקש לבחון את האיתנות הכלכלית של ההורים - והח"כית שולי מועלם (הבית היהודי) - שביקשה לבחון את הטיפול בקטין על-ידי ההורים. הסעיף שהציע קיש עורר סערה היות שהוא נתפס כאומר שמי שעני אינו יכול להיות הורה.

לאחר שלא הושגה הסכמה איזה סעיף יוצא מהחוק, עבר החוק לקריאה ראשונה עם שני הסעיפים. החוק היה אמור להגיע הבוקר (ב') למליאה לקריאה ראשונה, אולם מסיבות טכניות הדיון הדחה לשבוע הבא.

עם זאת, לאו דווקא הבעיות האחרונות שהתעוררו בחקיקה הן אלה המעכבות אותה. בשנים האחרונות התקיימו דיונים ארוכים וניתנו המלצות שונות של ועדות בנושא, אשר המליצו לצמצם או להפחית את תחולת החזקה. בין היתר, פורסמו לפני מספר שנים המלצות הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט, שכללו המלצה מהפכנית לבטל את "חזקת הגיל הרך".

הצעת החוק שעומדת כעת על השולחן מהווה גרסה "מרוככת" של המלצה זו, וקובעת כי "חזקת הגיל הרך", תצומצם ותחול על ילדים עד גיל שנתיים בלבד. אולם גם אם ההצעה תמשיך להסתבך בנבכי החקיקה וגם אם תצלח אותם - לא בטוח שתהיה לכך משמעות בפועל. לדברי מומחים לדיני משפחה, גם היום בתי המשפט בוחנים את שאלות המשמורת לפי הנסיבות האישיות של כל משפחה - גם מתחת לגיל 6. מעבר לכך, הדיון צריך להיות דיון כולל ומקיף בשאלות המשמורת והמזונות - ולא רק בתחולת החזקה.

לדברי עו"ד רות דיין-פולנר, "תמיד יש בקנה הצעת חוק שאומרת, שחזקת גיל הרך תבוטל; ואני באופן אישי לא הצלחתי להבין איך היא לא בוטלה עוד חוקית עד היום. אבל אין ספק שחזקת הגיל הרך מתה כבר מזמן במסדרונות בית המשפט לענייני משפחה. אין חזקת הגיל הרך. אולי היא עדיין רלוונטית עד גיל שנתיים, אבל אחרי גיל שנתיים אין ולא הייתה בשנים האחרונות חזקת גיל רך בבתי המשפט, וממש לא ברור למה המחוקקים מוציאים כל-כך הרבה אנרגיות וטיעונים על השאלה - אם החזקה תבוטל או לא. היא בוטלה כבר בפועל".

המזונות לפני העליון

■ על-פי הדין: האחריות למזונות הכרחיים מוטלת באופן בלעדי על כתפי האב, בעוד שהאם פטורה מהם, תהא חלוקת המשמורת הפיזית אשר תהא. התוצאה: למרות שהאב מספק לילדיו בעצמו מדור, ביגוד, מזון, ושאר צרכים הכרחיים במחצית החודש שבה הילדים שוהים עמו, עלות זו אינה "מקוזזת" מסך החיוב שעליו להעביר לידי האם. 

■ הקביעה: במצב של משמורת משותפת על הילדים, שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 15-6, כאשר חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה. 

■ התוצאה: במקרים של משמורת פיזית משותפת, חיובו של האב עשוי להיות מופחת בהשוואה למה שהיה מקובל עד הפסיקה; ובמקרים בהם הורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה יישא במזונותיו. 

פסיקות שניתנו על בסיס פסיקת העליון בסוגיית השוויון בנטל המזונות

■ השופט יורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן קבע כי אב ששילם 7,000 שקל מזונות זמניים לגרושתו בעבור שלושת ילדיו, ישלם מזונות בסך של כ-1,500 שקל בלבד - 500 שקל בעבור כל ילד, וישא ב-2/3 מהוצאות החינוך והבריאות. 

■ השופטת שפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן חייבה אב במזונות כל אחד משני ילדיו מעל גיל 6, בסכום של 1,340 שקל, וכן קבעה כי יחס ההוצאות לתשלומים חריגים נוספים יעמוד על 67/33 וכי קצבת הילדים תחולק בין ההורים. 

■ שופטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, אביבית נחמיאס, קבעה כי אב ל-3 בנות בגילאים 10,11 ו-4.5 יעביר לאם סך של 1,400 שקל עבור בתו בת ה-4.5, עד גיל 6, ולא ישלם מזונות כלל לאם בעבור שתי בנותיו מעל גיל 6. 

■ השופטת ד"ר ורדה בן שחר מבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון קבעה כי אב לשלושה ילדים, שניים בוגרים וקטינה בת 8.5, ישלם לאם סך של 1,000 שקל מזונות בעבור הקטינה, ומדור בשיעור 20% (משכר דירה מקסימלי שנקבע) במקרים של משמורת משותפת או קרובה למשותפת; ויחס הכנסות דומה בין ההורים. 

שוויון במזונות - השאלות הפתוחות

1. האם ההלכה חלה רק במקרה של משמורת משותפת?

2. האם ההלכה חלה רטרואקטיבית על פסקי דין שניתנו לפניה, והסכמים שאושרו?

3. האם ההלכה משפיעה גם על החלטות משמורת ומזונות של קטינים מתחת לגיל 6?

4. האם ההלכה מחייבת גם בבית הדין הרבני שפוסק על פי הדין העברי כי רק הרב נושא במזונות?