בראשית יולי השיק ערוץ ניקלודיאון את אפליקציית "ספוג מאסטר", פיתוח ישראלי, שמלווה את שידורי "בוב ספוג" בארץ. בתוך שבוע היא זכתה בלמעלה ממאה אלף הורדות, הישג שהדהים גם את הנהלת הערוץ. שלוש פעמים ביום, במהלך שידורי התוכנית מציגה האפליקציה שאלות על הפרק המשודר, שעליהן מתבקשים הילדים לענות בזמן קצוב. כשבסיום הפרק מופיעים על-גבי מסך הטלוויזיה שמות הזוכים לאותה תוכנית, מה שגורם למשתתפי החידון, ילדים בני 9-12 להישאר צמודים למסך עד הופעת הכתוביות.
הרעיון שמאחורי פיתוח אפליקציות שילוו את תוכניות הילדים מתוחכם משנדמה. בתעשייה אוהבים לקרוא לו חיזוק הנאמנות למוצר; ובמילים אחרות: דרך מחושבת להתמודדות עם תופעת המסך השני, שאינה פוסחת גם על ילדים. הסבר קצר: מרבית הצופים כיום בטלוויזיה אוחזים תוך כדי צפייה במסך נוסף - סמארטפון, טאבלט או לפטופ. הקשב כבר אינו מופנה רק לתוכנית הנצפית אלא נאבק על תשומת הלב עם התכנים שבמסך המתחרה. אחת הדרכים להשאיר את הילדים בתוכנית, בעיקר את אלה שאוחזים כבר בסלולרי משלהם, היא פיתוח תוכן אטרקטיבי שילווה את השידור, ובלא מעט מקרים גם ימשיך להעסיק את הצופה לאחר שהתוכנית מסתיימת. למשל, פיתוח אפליקציות של קבוצות פייסבוק או ווטסאפ פיקטיביות, המעדכנות באמצעות הודעות טקסט על הנעשה בחיי הדמויות בין פרק לפרק. בבחינת אם אינך יכול לנצח את תרבות הגלישה, פשוט הצטרף אליה.
"העלינו גם קמפיין נגד גזענות עם כוכבי 'החממה' (yes) ו'שכונה' (הוט) שצילמו את עצמם לווטסאפ ולאינסטגרם", מספרת אורלי אטלס-כץ, מנכ"לית ענני תקשורת, שמפעילה בין השאר את ניקלודיאון ישראל, "בניקלודיאון הוא דווקא לא עלה, כי איכות הצילום לא התאימה. וזה בסדר, לא צריך את הטלוויזיה כדי להעביר מסר".
את יורה לעצמך ברגל עם אמירה כזו.
"ממש לא. האייפד והסלולר אינם מחליפים מבחינתנו את הטלוויזיה אצל הילדים, אלא מתווספים לה. הצפייה הישירה בטלוויזיה, לפי מחקר שפרסמה לאחרונה חברת ויאקום (תאגיד תקשורת בינלאומי) ממלאת אצל ילדים צרכים פסיכולוגיים אחרים. הצורך בפסיביות של לשבת ולבהות, הצורך בלראות את אותה תוכנית בזמן שהחברים שלי רואים אותה - שזה נתון שמאוד הפתיע אותנו בזמנו, כשגילינו את הצורך של ילדים לראות את סדרות הנעורים בזמן אמת, אף שמעלים אותן במקביל ל-VOD, וישנה גם תחושת החגיגיות שבצפייה במסך הגדול".
אז למה אתם משקיעים כל-כך בתוכן נלווה?
"כשאת ואני היינו ילדות, נמצאנו בסיטואציות חברתיות בבית הספר וברגע שנכנסנו הביתה יכולנו להתנתק מהן ולנוח. בגלל הווטסאפ והאינסטגרם לילדים היום אין דקה שבה הם בלי הסיטואציה החברתית ברקע. מהרגע שקנו להם סמארטפון הם מחוברים כל הזמן, וזה לא קל לגדול כך. אבל כערוץ שרוצה לחבר ילדים לתכנים שלו, גם אנחנו צריכים לחבר אותם כל הזמן, כי ככה הם רגילים. השימוש באפליקציות טבעי בשבילם, הבן שלי בן ה-3 אינו מבין למה מסך הטלוויזיה לא עושה כלום כשמעבירים עליו אצבע. זה דור אחר".
את לא מעמיסה עליהם ככה עוד התעדכנות בלתי פוסקת?
"אני לא רואה את זה ככה. במידה רבה זו גם דרך לאוורר אותם מהסיטואציה החברתית היומיומית".
זמן הגלישה עולה
איך שלא מסתכלים על זה, הרגלי הצפייה של ילדים ונוער בטלוויזיה עוברים מהפכה. לא רק צפייה בכמה מסכים במקביל, אלא גם צפייה בתכנים טלוויזיוניים באמצעות המסכים האחרים בבית, כך שטרוניות כמו "הם כל היום מול הטלוויזיה" מקבלות כיום משמעות אחרת. הטאבלט הוא המתחרה העיקרי לפלזמה הביתית. במחקר, שערכה ב-2014 הרשות הרגולטורית לענייני תקשורת בבריטניה, ושבדק את הרגלי צריכת המדיה של ילדים ונוער, נמצא כי 38% מגילאי 5-15 השתמשו במכשיר אלטרנטיבי לצפייה בטלוויזיה. מחציתם עשו זאת דרך הטאבלט (על ממצאים נוספים מהמחקר, ראו מסגרת בהמשך).
אצל כל אחד מהגילאים ממלאת הצפייה באמצעות הטאבלט צורך אחר. שירי ויסינגר, מנהלת מחלקת אסטרטגיה ומחקר ב-yes, מציינת כי "פעוטות וילדים בגיל הגן אוהבים לצפות בטלוויזיה באמצעות הטאבלט, כי כך הם מרגישים דמויות כמו ארתור או תומאס הקטר יותר קרוב". לעומת זאת, מחקרים אחרים, שנעשו בקרב הנוער האנגלי, מציינים כי פנייתם של מתבגרים למסכים אלטרנטיביים נעשית כדי לעקוף את הגבלת שעות הצפייה שמטילים ההורים, וכנראה גם כדי להשיג את הפרטיות הנדרשת לצפייה בתכנים, שבמסך המרכזי אולי היו מתקבלים בפחות אהדה על-ידי ההורים. התחזית לשנת 2017, על-פי אחד המחקרים, מנבאת שזמן הגלישה בקרב ילדים ונוער אף יעלה על זמן הצפייה המסורתית בטלוויזיה.
הצפייה האלטרנטיבית הזו יצרה דינמיקה משפחתית חדשה. "אם פעם היו רבים על השלט ומי שהחזיק אותו עד שמונה בערב היו בעיקר הילדים, היום כל אחד מוצא את המסך שלו", אומרת גליה חלאוי, בעבר סמנכ"לית קבוצת הופ! ומי שהייתה שותפה להשקת הערוצים הופ! ולולי בישראל ובחו"ל. "הילדים צופים מהטאבלטים ומשאירים להורה את הטלוויזיה. זה יכול לקרות גם הפוך, אבל האמת היא שילדים אוהבים את הטאבלט, הוא הרבה יותר ידידותי להם מטלוויזיה עם שלט, שמצריכה תפעול של מבוגר. בעיקר כשהם עדיין לא יודעים לקרוא".
חלאוי, שמכהנת כיום כמנכ"לית חברת GHI מדיה, המשווקת את ערוצי התוכן החינוכיים של איי פלוס קידס TV בשוק הבינלאומי, מאמינה ש"להציע תוכן טלוויזיוני חינוכי רק לצפייה פסיבית, ללא שימוש באפליקציות שמעניקות חוויית התנסות משלימה, מפספס את המטרה. הורים רוצים תוכן חינוכי בטלוויזיה, אבל זה לא באג'נדה של הגופים הגדולים, שמונחים בראש ובראשונה משיקולים מסחריים. לכן, כשהורים כבר מזהים תוכן איכותי לצד התנסות חווייתית, זה מפחית את נקיפות המצפון שלהם מכך שהילד רואה טלוויזיה, והם גם יהיו מוכנים לשלם בשבילו".
מילות הקסם "תוכן חינוכי" מחלחלות גם לתחום מוצרי הצריכה. "אם ההורים בתחושה שהתוכן שבטלוויזיה נחשב לחינוכי, הם יכניסו את היד לכיס ויקנו גם את מוצרי הצריכה הנלווים אליו, כמו שרואים למשל במקרה של 'דורה'", אומרת ד"ר עלינא ברנשטיין מהחוג לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למינהל. "נכון שבגיל 5 רוב הילדים כבר יגידו ש'דורה' זה לתינוקות, אבל עד אז קם לו דור חדש של פעוטות".
ובמה ילדים, שנטשו את דורה, אוהבים לצפות?
"ילדים צעירים תמיד יהיו מוכנים לראות תכנים של ילדים בוגרים יותר, ואפילו של מבוגרים. ואם הם רואים תכנים של ילדים שנתפסים בעיניהם כצעירים מהם, זה נעשה תוך אין-סוף תירוצים והתנצלויות. בנות מוכנות לראות תכנים שמזוהים עם בנים, אבל בנים יתנגדו לצפות בתוכניות של בנות. כבר בגיל צעיר אפשר לראות איך כל קבוצה מוכנה לראות תכנים של מי שהיא מעריכה כשווה יותר ממנה, אבל לא של מי שמוערך בעיניה פחות. מה זה אומר על התפיסה של ילדים את המין השני? נראה לי שזה די ברור. דווקא סדרות הנעורים בארץ הצליחו להתחבב על שני המינים".
נחזור לדרכי הצפייה כיום. יש הבדל בין התוכן שילדים מעדיפים לראות בטלוויזיה, ועוד בזמן אמת, לבין התוכן שהם יצפו בו ברשת?
"מבוגרים יצפו בזמן אמת בשידורי ספורט ומלחמה - כלומר באקטואליה קשה, בפיגועים. ואצל הילדים זה דומה. משחק של ליגת האליפות ייצפה בטלוויזיה, הרבה פעמים. כצפייה קבוצתית, ככל שהמסך יותר גדול - יותר טוב; כך שהאייפד או המחשב, שנתפסים ככלי לצפייה יותר אינדיבידואלית ואינטימית, ממילא לא יתאימו. ואת האקטואליה הקשה יחליפו תוכניות ריאליטי או תוכניות שחייבים לראות כמה שיותר מהר כדי להיות בעניינים, בעיקר אם הן מגיעות ל-VOD רק כמה ימים מאוחר יותר".
ואיך מתמודדים עם הפרעות הקשב והריכוז שכל-כך נפוצות כיום?
"אתן לך דוגמה ממה שקרה ב'רחוב סומסום'. כשהתחילו לשדר את התוכנית בישראל בשנות ה-80, היה צריך להתאים אותה לילדים הישראלים ולהכין קטעי אולפן ארוכים יותר מאלה שהיו בגרסה האמריקאית, כי הילדים הישראלים לא היו רגילים לתחלופה מהירה כל-כך של אייטמים כמו הילדים בארצות הברית, שהורגלו לקצב מהפרסומות. היום כבר לא היה צורך להתאים את הגרסה הישראלית, גם כאן חיים בקופצנות גדולה".
לא ביוטיוב לא קיים
הצפייה המסורתית בטלוויזיה לא חלפה מן העולם, ואחת הסיבות לכך, כפי שמסביר ד"ר יובל גוז'נסקי, ראש מסלול עיתונות וטלוויזיה במכללת ספיר, היא ש"לא נמצא עדיין הפורמט הכלכלי שיממן סדרות או תוכניות דרמה איכותיות מחוץ לטלוויזיה. הטלוויזיה היא עדיין המדיום שמספק את התוכן היותר יקר ומושקע, והיא עדיין המסך הדומיננטי ביותר, בעיקר אצל ילדים צעירים.
"רק בגילים 15-12 מתחילה העדפה של האינטרנט על-פני הטלוויזיה. מצד שני, אם הנך ערוץ טלוויזיה חפץ חיים, אתה חייב לפתוח ערוץ ביוטיוב ולהעלות את התכנים גם לשם, כי שם נעשים החיפושים. לא סתם הופ! וערוץ הילדים עובדים שם חזק. תראי מה קרה לטלוויזיה החינוכית מאז שהיא ביוטיוב. היה לה אתר בית עם כל התכנים בחינם, אבל רק כשפתחה ערוץ ביוטיוב הצפייה באותם תכנים עלתה דרמטית".
מנכ"ל החינוכית אלדד קובלנץ מאשר את דברי גוז'נסקי. "יש לנו 2.5 מיליון צפיות בחודש ביוטיוב בהשוואה לאלפי הצפיות הבודדות באתר של החינוכית. היוטיוב הוא כיכר העיר גם אצל הילדים, ואם אנחנו רוצים שישמעו אותנו אנחנו צריכים להיות שם ולא יכולים להסתפק רק במלון בוטיק קטן כמו האתר.
"אנחנו מעלים תוכניות ליוטיוב עוד לפני שהן משודרות בטלוויזיה, זה גם משתלם כלכלית (מעל מספר צפיות מסוים, הגוף שהעלה את התכנים מקבל כסף מיוטיוב, ח' ש'). אבל זה לא השיקול העיקרי אצלנו, אלא האמירה האידיאולוגית שאומרת שהתוכן של החינוכית שייך לציבור ואפשר יהיה לצרוך אותו בכל זמן ובכל מקום. וככל שהרשת תהיה משופעת בתוכן איכותי לילדים - כולנו נרוויח".
מה הפתיע אתכם לגלות בצפיות של ילדים דרך היוטיוב?
"את הפופולריות של המוצרים הישנים כמו 'פרפר נחמד' ו'הבית של פיסטוק'. אז בסדר, ההורים שזוכרים את הסדרות האלה בחרו אותם עבור הילדים בפעם הראשונה, אבל בשביל שילד יישאר ויצפה ויבקש עוד, צריך יותר מנוסטלגיה של הורה".
ילדים מסוגלים לשבת חצי שעה מול מחשב או טאבלט כדי לצפות בתוכנית, או שהיוטיוב מאלץ אתכם לייצר תכנים יותר קצרים?
"חוויית הצפייה על מסך קטן היא אחרת, ויש לזה השפעה. בעיקר כשמדובר בצפייה באמצעות האייפד או הסלולר, שנעשית לפעמים תוך כדי תנועה - באוטו או בתור לרופא, ומקשה את ההתרכזות בצפייה ארוכה. אנחנו עדיין מתעקשים על תוכן מורכב שדורש תשומת לב ארוכה, אבל נשתדל שהוא יהיה מחולק למקטעים ולא יורכב מרצף אחד ארוך. במקביל, אנחנו מייצרים גם תכנים של 5, 10, 12 דקות בלבד. אבל חשוב לי להדגיש שמהנתונים שלנו, הטלוויזיה עדיין לא מתה. יש כמות נכבדה של ילדים, ודאי עד גיל 9, שמסך הטלוויזיה הוא המסך הרגיל והטבעי מבחינתם".
וויסינגר מ-yes מוסיפה כי "ממחקר מקיף שעשינו עולה שהטלוויזיה נתפסת אצל ההורים כמסך הטוב לעומת המסכים שמאפשרים גלישה ונתפסים כמאיימים יותר. לא רק שאין בה פדופילים, היא מאפשרת בונדינג משפחתי, צפייה משותפת של הורה וילד, שהביאה אותנו להציע קלאסיקות כמו 'צלילי המוזיקה' ו'אנני', כשמסכי המחשב נתפסים כמסכים ששואבים את הילד פנימה".
גם אילן טוביהו, משנה למנכ"ל רשת, מודע ליתרונות הצפייה המשפחתית. ובמילים אחרות - מודע להשפעתם של הילדים ושל בני הנוער על שיעורי הרייטינג. "האסטרטגיה שלנו היא אסטרטגיה משפחתית", אומר טוביהו. "זה מתחיל בשלב פיתוח התוכן. אנחנו דואגים שלא תהיה לך בעיה לשבת עם הילדים שלך ולראות את התוכנית, ולכן, כשנבחר את הטאלנטים שישתתפו בתוכנית, נבדוק איזה מסר חינוכי הם מעבירים ואם מישהו מהם סרח בעבר. מצד שני אסור לנו לזייף, כי ברגע שנזייף נאבד את הנוער (גילאי 12 ומעלה), שזה קהל שמאוד חשוב למפרסמים שלנו, ואסור לנו להירדם מולו".
מה זה אומר?
"שאם החלטנו על מנחה לתוכנית, וקבוצות המיקוד שלנו בקרב הנוער, כמו גם הדיאלוג שאנחנו מקיימים איתם בפייסבוק ובטוויטר יראו שמה שחשבנו הוא טעות, אנחנו נלך לפי מה שהנוער יכוון אותנו. לא נפחד לשנות החלטות לפי הנוער והילדים".
לגבי הנהירה אל יוטיוב, גם טוביהו הבין שעדיף לאמץ אותה מאשר להילחם בה. "אני עובד חזק ביוטיוב כדי להגיע לנוער", הוא אומר. "זה כלי שיווקי מבחינתי, והוא מוכיח את עצמו. בשנה שעברה היו לנו עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב, כשכל אחת מהן מסתיימת בהפניה למסך של רשת".
לפי הנתונים שמספקת רשת, נרשמה עלייה בצפייה של ילדים ונוער בפריים טיים של רשת בהשוואה לשנה שעברה, וזאת בניגוד לירידה הכללית שנרשמה לצפייה בטלוויזיה בשנה האחרונה.
הישרדות? "ששטוס משודרג"
אין ספק, המסך של ערוץ 2 נכבש על-ידי ילדים ונוער גם בשעות הפריים טיים ולא רק בחופש הגדול (ראו מסגרת משמאל). "עצם העובדה שערוצי הילדים מגדירים את עצמם עד גיל 13-12, מובילה את הילדים לשם" אומר ד"ר גוז'נסקי, שחוקר את תחום המדיה לילדים. "הרבה מהפריים טיים של ערוץ 2 מכוון אליהם. הרי מה זה הישרדות אם לא 'ששטוס' משודרג. ערוץ שרוצה להציג נתח צפייה משמעותי חייב לפנות אל הילדים ואל הנוער".
"שחקן זר" של קשת היא דוגמה טובה לזה. תוכנית שמשודרת בעשר בלילה אבל מכוונת לגמרי לילדים, אם בוחנים את האפליקציה שלהם, שמדמה את חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם של הדמויות. "כשמספקים חוויה שמבינה את דפוסי הצריכה החדשים של הילדים, הם מגיבים אליה במספרים גדולים מאוד", אומר אלדד וינברגר, המשנה למנהל אתר מאקו (מבית קשת). "לפי הנתונים שבידינו 90% מהצופים בישראל מחזיקים סלולרי ביד תוך כדי צפייה; אין לי נתונים מדויקים לגבי שיעור הילדים מתוכם, אבל אנחנו יודעים שילדים בגילי בית הספר הם בוודאות חלק מהתופעה, ומציעים להם חוויה רב מסכית בעזרת האפליקציות.
"בשחקן זר, שהיא דרמה קומית, אנחנו עושים את זה דרך הדמויות. בריאליטי כמו הכוכב הבא היו אלה הצבעות באמצעות האפליקציה, וזה הלך מצוין. אם שיעור יפה של פעילות דו-מסכית מוגדר כ-7%, הצלחנו להגיע ב'כוכב הבא' ל-14%, שהורכבו מהרבה ילדים ובני נוער".
ולמי ששואל את עצמו איפה ההורים בתמונה, "הכול מתחיל ונגמר בזמן הפנוי שיש להורים לבלות עם הילדים שלהם", אומרים גורמים בתעשייה שהם בעצמם הורים לילדים. "רוב ההורים מתייחסים אל הטלוויזיה כאל בייביסיטר ולא כאל הזדמנות לצפייה משמעותית משותפת המאפשרת לתווך רעיונות ולדבר על דברים. כולם נופלים בזה - גם ההורים הכי מודעים, שעוסקים בעצמם במחקרים בנושא. כשתשאלי אותם למה הילדים צופים בתוכנית מסוימת או אם הם מודעים לפרסומות שיש ביוטיוב בתוכניות שמיועדות לילדים, הם יגידו לך, 'עזבו אותי, חזרתי מיום ארוך. אני צריך קצת שקט וזמן להכין ארוחת ערב. למי יש כוח לשחק עכשיו עם הילדים בצעצועים איכותיים".
אלה שמחזיקים ברצון עז לשלוט בתכנים שבהם צופים הילדים, מצליחים בכך עד לגיל מסוים. אלה הורים שלרוב מתנתקים מהטלוויזיה ומסתפקים בדי.וי.די, שאפילו מנכ"ל החינוכית, שהציעה בעבר שלל די.וי.די למכירה, מכנה כיום "עולם הולך ונעלם".
"מדובר במיעוט אליטיסטי", אומרים אותם גורמים. "הם למעשה אומרים, אין בטלוויזיה תוכן שמתאים לנו ומביא אותנו להתחבר, ואם בכל זאת נרצה לראות משהו, אנחנו כבר נדע איך להוריד אותו מהרשת. רוב הישראלים לא שם, גם בהיבט הזה שלא כולם באמת יודעים איך להוריד תוכניות מהאינטרנט, למרות הדיבור הרווח שזה נורא פשוט".
אטלס-כץ מענני תקשורת מספרת ש"בארצות הברית יש יום שבו ניקלודיאון מחשיכים את המסכים וקוראים לילדים לצאת ולשחק. זה צעד שמצריך אומץ גדול כי הם מרוויחים מפרסומות ומרייטינג".
אבל זה נותן להם נקודות אצל ההורים שמתעצבנים שהילד דבוק למסך. אתם מתכננים דבר דומה בישראל?
"אני לא מוצאת סיבה לעשות את זה. אנחנו מחשיכים גם ככה את המסך ביום כיפור ובימי הזיכרון, מה שלא קורה באף יום בארצות הברית. מה גם שהשהייה של ילדים ישראלים בחוץ היא עדיין הרבה יותר יומיומית ממה שקורה שם, כשהמרחק בין הבתים, מזג האוויר והחשש מחטיפות גורמים לכל יציאה כזו להיות מאוד מחושבת.
"כשאנחנו מתכננים את לוח השידורים, לא נשבץ תוכניות מקור משמעותיות בין ארבע לשש וחצי, כי הילדים בשעות האלה בחוגים או בגינה. צריך לקחת את הצפייה פה בכל זאת בפרופורציות".
בלונדון יש טלוויזיה מצוינת?
מגמות ונתונים על הרגלי צפייה של ילדים בבריטניה
במחקר שעורכת מדי שנה הרשות הרגולטורית לענייני תקשורת בבריטניה נבדקים הרגלי צריכת המדיה של ילדים ושל בני נוער בגילים 3-15. תוצאות המחקר שהתפרסמו באוקטובר האחרון התייחסו לשנת 2014, והן מצביעות על כמה מגמות מעניינות שעשויות להתחזק בשנים הקרובות.
ישנה עלייה בשימוש בטאבלטים על-ידי ילדים בכל הגילים, ובמקביל ירידה בהצבתן של טלוויזיות ושל קונסולות משחק בחדרי השינה של ילדים. ל-46% מהילדים הייתה ב-2014 טלוויזיה בחדר בהשוואה ל-52% מהילדים ב-2013. ול-41% מהם יש קונסולת משחקים בחדר בהשוואה ל-47% בשנה הקודמת. לעומת זאת, שיעור הילדים בני 15-5 שמתחברים לרשת באמצעות הטאבלט הוכפל מאז 2013. השימוש במחשב הנייח או בלפטופ נמצא בירידה.
37% מבני 15-12 הודו שירגישו יותר בחסרונו של הסלולרי שלהם מאשר בחסרונה של טלוויזיה. בגישה ההפוכה החזיקו רק 18% מהנשאלים. אוהדי הסלולרי אמרו שהם מעבירים יותר זמן ברשת מאשר מול הטלוויזיה, וגם כשהם גולשים, 33% מהם יעדיפו את הפעילות החברתית שמציעה הרשת, לעומת 20% שיעדיפו צפייה בתכנים טלוויזיוניים. מנגד, ילדים צעירים יותר יעדיפו טלוויזיה על-פני כל מכשיר מדיה אחר, וגם יבלו מולה יותר זמן בהשוואה למכשירים האחרים.
בקרב גילאי 15-5 הטלוויזיה היא עדיין המכשיר שהילדים הכי יתגעגעו אליו. היא גם נחשבת לפעילות המדיה המועדפת כשניתנת להם ברירה. הם יצפו בו בממוצע 14.6 שעות בשבוע. אבל גם כאן ישנה ירידה; ב-2013 הצפייה השבועית של ילד עמדה על 15.4 שעות.
76% מגילאי 15-12 ולמעלה ממחצית מגילאי 8-11 אמרו שצפו בערוצי יוטיוב. בקרב הילדים שצפו אי-פעם ביוטיוב, רבע מבני ה-15-12 ושליש מבין 8-11 אמרו שהם מעדיפים אותו על-פני צפייה בטלוויזיה.
ליותר ילדים יש גישה לטלוויזיה חכמה מאשר בעבר (39% בהשוואה ל-13% בשנה הקודמת).
רצים למיליון
ילדים בראי הפריים טיים
לבקשת G דירגה הוועדה הישראלית למדרוג (בהפקת טל-גאל TNS) את חמש התוכניות הפופולריות ביותר בקרב הילדים, ששודרו ב-2015 בשעות הפריים טיים (בין השעות 21:00 ל-23:00). בשני המקומות הראשונים דורגו "המירוץ למיליון" ו"הכול הולך", שזכו לשיעורי צפייה נאים מאוד בקרב ילדים, בהשוואה לשיעורם באוכלוסייה.
ב"הכול הולך"
11% מקרב הצופים בתוכנית היו בני 4-11,
מה שכנראה מסביר את רמת הבדיחות. הרייטינג של התוכנית בקרב בני 10-12 עמד על 13.5%