על הבוקר הוא כולו תזזיתיות. בחדר הישיבות עומדים שני בולי עץ גדולים, והוא שואל אותי עליהם. מתפתח דיאלוג קומי, שהרי רק נפגשנו, ואני בעצם רק אורחת במשרד התל אביבי שלו, ומאין לי לדעת. אבל מכיוון שגם אני שאלתי מה זה, וענו לי, אני מחליטה לעדכן אותו: "הביאו את זה הבוקר, זה יהיה תקרה של משהו".
פיצו קדם מתקרב אל בולי העץ, מתבונן בהם קצת מזועזע וקצת משועשע, והולך לכיוון הדלת. "עידן, אתה לא חושב שהתבלבלת במשרד?", הוא אומר שם למישהו. "מה זה בולי העץ האלה? לא בטוח שיש אישור להכניס את זה לפה". לבסוף הוא מתיישב מולי. "זה הסוד שלנו", הוא מסביר, "אנחנו עושים הכול אחד לאחד. אין משהו שאנחנו לא בונים במשרד".
הוא למד בבית הספר היוקרתי לאדריכלות AA בלונדון, חזר לארץ והקים את המשרד שלו. מאז, כבר 15 שנה, הוא מהשמות המדוברים והבולטים בעולם האדריכלות הישראלי, ובתים שתכנן מככבים במגזינים בינלאומיים. היום הוא כבר יגיד דברים בשבח היות שוליה, אבל אז בער לו. במשרד עובדים איתו 11 אדריכלים על 90 פרויקטים במקביל. הוא מאמין בעקרונות המודרניזם, בניקיון חף מקישוטיות, במבנים שלא משוויצים, שלא עושים שריר. אלא ששריר הוא עניין יחסי. על לקוחותיו נמנים מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, עו"ד דורי קלגסבלד, יו"ר ובעלי מליסרון ליאורה עופר ובעלי כתר פלסטיק, סמי וטובה סגול.
- מכנים אותך 'אדריכל הווילות', 'האדריכל של העשירים'. זה מפריע לך?
"נכון שאני אדריכל בוטיק, ואני מתעסק באסתטיקה, שהיא נחלתם של אלה שהצרות הגדולות לא אצלם, אבל גם סוקרטס ואפלטון התעסקו באסתטיקה.
"אני מת לשבור את הקווים האלה. אדריכל שהצליח ומתכנן לעשירים זה העולם החומרי. ברובד השטחי זה אולי נכון, אתה מתכנן דברים שהם לפעמים גדולים מדי, ומי באמת צריך אותם, אפשר לקיים דיון שלם על הדבר הזה. המכוניות שלנו גדולות מדי, אנחנו אוכלים יותר מדי, וחיים חיים נהנתנים מדי. אבל אני את הנתון הזה שנקרא מגורי יוקרה מזמן כבר הפכתי למגורי תרבות".