מספיק מבט חטוף בטריילרים היפני והאמריקאי שנעשו לסרט "הטירה הנעה" (שעלה בשבוע שעבר לאקרנים בארץ), מבית היוצר של סטודיו ג'יבלי - אולפני האנימציה היפנים, כדי להבחין בהבדלים ביניהם. הטריילר היפני, שנוצר על ידי אולפני ג'יבלי עצמם, מציג חלקים מפחות מעשר סצנות, המתחלפים באיטיות לצלילי מוסיקה עדינה ומציגים את הרגעים הקסומים והמיסטיים ביותר בסרט. הקריינות מצטרפת לפסקול רק בשניות האחרונות ומציגה את שם הסטודיו, המוכר היטב ביפן, ואת תאריך העלייה של הסרט.
לעומתו, הטריילר האמריקאי, שאותו יצרו אולפני דיסני, מפיצי הסרט בארצות הברית, נפתח בהכרזה מלאת פאתוס של הקריין, שלא נפסקת כמעט לכל אורכו של הסרטון, המראה יותר מ-40 סצינות המתחלפות במהירות ומציגות את הרגעים הדרמטיים ביותר מהסרט עצמו. הכול לצלילי מוסיקה אנרגטית ובומבסטית.
עודד הורוביץ מ"סרטי אורלנדו", מפיצי הסרט בארץ, אומר שההבדל בין הטריילרים משקף יפה את ההבדל בין התרבויות. "התרבות האמריקאית לא יכלה להשתמש בטריילר היפני האיטי והלירי שעשו בסטודיו ג'יבלי. אחרי שהם קנו את הזכויות להפצת אחד הסרטים הקודמים של ג'יבלי בארצות הברית ניסו דיסני לקצר את הסרט עצמו, אבל כאשר הדבר נודע לסטודיו ג'יבלי הם כמעט ביטלו את העסקה כולה".
סטודיו ג'יבלי, שאותו הקים הבימאי והמאייר הייאו מיאזאקי ביחד עם עמיתו, איסאו טאקאהאטה בשנת 1985, תואר לא אחת כ"דיסני של היפנים", אם כי נראה שהתואר חוטא ליצירתיות ולמקוריות המאפיינים את סרטיו. כיום, רבים מהאנימטורים האמריקאיים רואים במיאזאקי מעין גורו ומשתמשים בסרטיו כהשראה. אנשי קולנוע מכל העולם מעריצים את עבודתו; בימאי הקולנוע המנוח אקירה קורסוואה אמר שלפני שצפה בסרטיו של מיאזאקי לא האמין שיוכל להתרגש כל כך מסרט אנימציה. ביפן, אין ילד שלא מכיר את השם הייאו מיאזאקי או את לוגו רוח היער של סטודיו ג'יבלי. סרטי הסטודיו זוכים להצלחה כלכלית אדירה ומרוויחים מאות מיליוני דולרים. ועדיין לפני מספר שנים, היה השם מיאזאקי ידוע במערב רק למשוגעים לדבר.
החשיפה הראשונה לסרטי הסטודיו במערב התרחשה כאשר "הנסיכה מונונוקי" הופץ בארצות הברית על ידי מיראמקס, חברה בת של דיסני. "המסע המופלא" שעלה לאקרנים ברחבי העולם לפני כשנתיים בהפצת דיסני הרוויח בארצות הברית רק 10 מיליון דולר, עקב הפצה מוגבלת, אך ביסס את מעמדו של מיאזאקי במערב ואף זכה בפרס האוסקר האמריקאי לסרטי אנימציה, אחת הזכיות הבודדות של סרטים שאינם אמריקאים בקטגוריה זו. גם פסטיבל ונציה, שיתקיים בחודש ספטמבר השנה, יעניק למיאזאקי פרס על מפעל חייו. זו הפעם הראשונה בתולדות הפסטיבל שהפרס מוענק ליוצר אנימציה.
מראה גם את הכיעור
האנימציה היפנית (אנימה) שהתפתחה לאורך המחצית השנייה של המאה הקודמת והגיעה לשיאה בשנות השמונים, היא אחד מסגנונות היצירה הפופולאריים ביותר ביפן. בשנת 2000, כמחצית מהסרטים שהופצו ביפן היו סרטי אנימה. סרטים אלו עסקו בכל נושא אפשרי: סרטי ילדים, סרטים אלימים ביותר ואף סרטי פורנו מאויירים. תעשיות גדולות אף יותר מסרטי הקולנוע הן סרטי די.וי.די לצפייה ביתי, סדרות טלוויזיה, שחלקן הגדול מיוצא למערב, וחלקן אף מתוכננות במערב ו"מיוצרות" ביפן ומשחקי וידיאו הנעשים על פי הסדרות והסרטים הללו.
עם הזמן התפתח זרם נוסף של יוצרים יפנים שעסק בשאלות חברתיות ופילוסופיות באמצעות האנימה, ולעיתים, כמו במקרה של מיאזאקי, שילבו את השאלות בסרטי אנימציה המיועדים בראש ובראשונה לילדים. בסרטיו של מיאזאקי אפשר לראות כמה מהמאפיינים המסורתיים של האנימה היפנית, כמו דמויות עם עיניים גדולות ועגולות וצבעוניות עזה, אך הוא משכיל לשלב בסרטיו גם התייחסויות תרבותיות לאגדות שמקורן במערב, למיתולוגיות של עמים שונים ולקלאסיקות מערביות, וכך הוא יוצר סרטים קוסמופוליטיים מאוד המדברים אל ליבם של ילדים ומבוגרים בכל רחבי העולם.
לקהל הרגיל לצפות בסרטי האנימציה של דיסני צפויה חוויה שונה לגמרי בצפייה בסרטי סטודיו ג'יבלי. "מבחינה ויזואלית הסרטים של מיאזאקי נראים כמו שנראו הסרטים של דיסני פעם", אומר צביקה אורן, מבכירי האנימטורים בישראל. "זה בגלל שהוא עדיין מאייר ביד חלק גדול מהפריימים. דיסני הם פשטניים ושטחיים ומכוונים לילדים לא חכמים, בסרטים של מיאזאקי יש יותר מורכבות, אבל גם יותר ריאליזם בנושאים כמו מוות ואלימות. לפעמים אתה רואה בסרטים שלו מידה של רוע וכיעור שאצל דיסני נזהרים מאוד מלהראות".
מיאזאקי גם מרבה לעסוק בסרטיו בשאלות פוליטיות וחברתיות. בסרטו "טירה בשמיים", 1986, מתאהבת בת אצולה בכורה פחם עני ובסוף הטוב עוברת לחיות עמו בביתו הדל. "בסרטים של דיסני, למשל, הסוף תמיד הפוך; שם מן הסתם כורה הפחם העני היה עובר לגור איתה והופך למלך," אומר רז גרינברג, שהקים את אתר המעריצים הישראלי של הייאו מיאזאקי והשוקד בימים אלו על עבודת המאסטר שלו בנושא במסגרת לימודי תקשורת באוניברסיטה העברית. "העבודה על סרט בדיסני היא תהליך קבוצתי, על כל סרט יושבת ועדה שלמה שקובעת מה יהיה הכיוון שלו ואיך העלילה תתפתח. הסרטים של הייאו מאיזאקי הם מאוד אישיים. כשרואים סרט שלו ברור מאוד מי עשה את הסרט".
גרינברג מספר שמיאזאקי, שגדל ביפן של אחרי מלחמת העולם השנייה וצפה בארצו הופכת למעצמה כלכלית ובתיעוש הגובר הושפע מאוד מהתהליכים להם היה עד וביטא את השקפותיו בסרטיו. "בתחילת הקריירה שלו הוא היה שמאלן רדיקלי, מרקסיסט, בסרטיו הראשונים, על אף שהם מיועדים לילדים, הוא ביטא בבירור את הדעות שלו על הדיכוי של מעמד הפועלים. 'טירה בשמיים', למשל, הוא סרט פנטזיה שנוצר בהשראת שביתת הכורים תחת שלטון תאצ'ר באנגליה. "הנסיכה מונונוקי" הוא מעין אלגוריה על התפרקות הקומוניזם, רואים בסרט שמיאזאקי עצמו עבר משבר אידיאולוגי באותה התקופה, שנבע מכך שרעיונות כל כך יפים שבהם הוא כל כך האמין שימשו בעצם לניצול ולשחיתות של השלטון".
"את השקפת העולם הפציפיסטית שלו אפשר לראות עד היום, למשל ב"הטירה הנעה", המתייחס למלחמה כאל משהו מופשט שתמיד קיים ברקע, לא משנה למה ומאילו סיבות. גם המחויבות שלו לנושאים אקולוגיים מאוד נוכחת בסרטים. בסרט 'נאוסיקה מעמק הרוח' הוא מתעסק בנושא וגם בשאר סרטיו אתה יכול לראות את הקשר שלו לטבע. מישהי אמרה פעם שאפשר ממש להריח את הפרחים בסרטים של מיאזאקי".
הורוביץ אומר שבתעשיית סרטי האנימציה בארצות הברית, הנשלטת היום על ידי כחמש חברות ענק, ישנה דבקות בערכים הכול-אמריקנים: "בשביל להיות מעצמה תרבותית התעשייה הזו חייבת להיות חלק מהקונצנזוס האמריקאי. ערכי המשפחה בסרטי האנימציה האמריקאיים מאוד ברורים ומסורתיים, לא מדברים על מיניות, יש טוב ורע, והטוב תמיד מנצח. הגיבורים תמיד טובי לב, והרעים תמיד רעים לגמרי גם מבחינה ויזואלית".
הדמויות בסרטיו של מיאזאקי אינן חד ממדיות. האוול, המכשף הטוב שתפקידו להציל את העולם, אינו גיבור כל יכול. הוא ספק נער ספק גבר אינפנטיל, שמקבל התמוטטות עצבים של ממש כאשר סופי, גיבורת הסרט, מבלגנת את בקבוקי הצבע לשיער ושערו הצבוע בלונד הופך לג'ינג'י ולאחר מכן לשחור. מכשפת הביצות האימתנית מתפרקת במהלך טיפוס במדרגות לארמון והופכת לזקנה טובת לב וטורדנית, והכישוף המוטל על סופי, גיבורת הסרט, ההופך אותה מנערה צעירה לאישה זקנה לא יכול להיפתר בקסם, אלא רק אחרי שהיא תעבור מסע פנימי של הבנה והתבגרות.
גם בהפצת הסרטים מנסה מיאזאקי לתת ביטוי לתפיסתו הקפדנית בנושאי חינוך וחברה. "עד היום", מספר גרינברג, "לא אישר מיאזאקי להשתמש באף אחד מסרטיו לצורך יצירת משחקי וידיאו, למרות שזהו שוק ענק ביפן. מיאזאקי טוען שמשחקי וידיאו גרועים לילדים, הוא חושב שילדים צריכים לשחק בחוץ ולהיות פעילים ולא לשבת כל היום מול הטלוויזיה ומול המחשב".
הורוביץ מספר שכאשר רכש את הזכויות להפצת סרטי סטודיו ג'יבלי בארץ, הוא נדרש לחתום על מסמך ארוך המפרט איסורים רבים הנוגעים לשיווק הסרטים: "אסור לנו לעשות שום קידום לסרט באמצעות חבירה לרשתות מזון מהיר או חברות של משקאות תוססים, אסור להשתמש בתמונות מהסרט כטפטים לטלפונים סלולרים או כרינגטונים, אסור לנו לקדם את הסרט בשום אמצעי שלא בריא לילדים, רק באמצעות דברים חינוכיים שטובים להם. וכמובן שאסור בתכלית האיסור לגעת בסרט או לשנות אותו בכל דרך שהיא".
"אני לא אוהב את הסרטים של דיסני", צוטט מיאזאקי בשנת 1998, "אני מרגיש שהם מזלזלים בקהל". אך אחרי ההצלחה התקשורתית לה זכה המסע המופלא, רכשה חברת דיסני את הזכויות להפצת כל סרטי סטודיו ג'יבלי בצפון אמריקה. לכאורה, מדובר בצעד הגיוני ומתבקש. מעצמת האנימציה האמריקאית מתחברת למעצמת האנימציה היפנית. למעשה, אומרים גורמים שונים בתעשייה, כך מנסה דיסני להשתלט על השד היפני ולשמור אותו עמוק בבקבוק. ואכן, הפצת הסרטים של סטודיו ג'יבלי בארצות הברית מעלה תמיהות.
הורוביץ מסביר שהדרך בה מודדים את רווחיות הסרט היא לפי הרווח הממוצע של עותק במשך שבוע "הפצה של בלוקבסטר אמריקאי טיפוסי תתבצע בדרך כלל ב-3000 ומעלה עותקים, כלומר ב-3000 ומעלה בתי קולנוע בו זמנית. הפצה מוגבלת, של סרטים שלא בטוחים בכוחם למשוך קהל, תתבצע בכמה עשרות עותקים ותוגדל אם יראו שכל עותק שהופץ מרוויח מספיק כסף. בשבוע שבו עלה לאקרנים בארצות הברית 'הטירה הנעה', הסרט הרווחי ביותר בארצות הברית היה 'מר וגברת סמית'. הוא הרוויח כ-13,000 דולר לעותק. את 'הטירה הנעה' הפיצו בכמה עשרות עותקים, והוא הרוויח מעל 11,000 דולר לעותק, ושאר הסרטים באותו הזמן הרוויחו פחות מ-10,000. ובכל זאת, במקום לעשות את הצעד המתבקש ולהגדיל את הפצת הסרט באופן משמעותי, הם הגדילו את ההפצה ל-200 עותקים בלבד".
* דיסני פוחדים ממיאזאקי?
"הם חושבים רחוק. הם ראו מה קרה להם עם חברות האלקטרוניקה היפניות, הם יודעים שכל פלישה תרבותית תבוא בטווח הארוך על חשבונם. המבקרים השתוללו מהסרטים של מיאזאקי, בניו יורק טיימס פורסמה ביקורת שאומרת 'סליחה דיסני ופיקסאר, מאסטר האנימציה מיאזאקי מחסל כל מתחרה'".
צביקה אורן לא מאמין שדיסני פוחדים ממיאזאקי. "הם מפיצים בצורה מוגבלת כי הם פשוט לא יודעים מה בדיוק לעשות עם הסרטים האלו. זה בשבילם משהו זר ומוזר. גם מבחינה כלכלית לא כל כך מעניין אותם כמה הם ירוויחו מזה. סך הכול דיסני עושים את רוב הכסף שלהם מדברים אחרים לגמרי. נדל"ן, פארקים, מלונות, תעופה, מוצרים נלווים. ההכנסות מסרטים מהוות אחוז זעום ממש בסך כל ההכנסות שלהם. הסרטים בשבילם הם לא יותר מסרטי פרסומת לשאר המוצרים שהם מוכרים". *