חלום בהשהיה. כך אפשר לקרוא לחלום העצמאות האנרגטית של ישראל. לא מפני שאין מקורות. גז, נפט בצורות שונות, כל אלה ישנם כאן, ולא מעט. אבל מהנפט נשארה הפקה של כמה מאות חביות ביום, וקידוחי גילוי לנפט חדש כמעט שאין. הפקת פצלי השמן, מקור אחר לנפט, קיימת רק כדגימה קטנה בנגב ואינה מתחילה בשום מקום אחר, למרות אינדיקציות ברורות לעושר בתחום ולמרות ניסיון אחד שנגדע. ואילו הגז - ההבטחה הגדולה לשנות את פני האנרגיה והכלכלה הישראלית, כותבת את עצמה בימים אלה כטרגדיה בהתהוות עם שחקן בינלאומי רוגז אחד, נובל אנרג'י, מאגר אחד פעיל (תמר) ומערכת הולכה אחת עם תחנת קבלה אחת, ועצירה מוחלטת של כל השאר.
סקירה של תעשיית הקידוחים בארץ ערב יום העצמאות ה-67, מעלה הרבה סיפורים על תקוות גדולות, חלקן נכזבו וחלקן עוד פורחות, אבל מעט מאוד פעילות ומעט מאוד התחלות חדשות. ההתלהבות האדירה מהתעשייה המתפתחת וממקומות העבודה שתיצור גם היא דועכת. בטכניון, רק לשם ההדגמה, פתחו לפני שלוש שנים תוכנית לימודים מתקדמים למהנדסי נפט וגז טבעי. בשנה הראשונה, 2013 - השנה החגיגית שבה החל הגז לזרום ממאגר הגז תמר - שלושים סטודנטים התקבלו לתוכנית. השנה הצטמצם המספר לכמעט מחצית, 17 בלבד: לא מפתיע, כאשר נובל אנרג'י ודלק קידוחים מודיעות על פיטורי מהנדסים בגלל עצירת הפיתוח, ואף אחד אחר בסביבה לא מפתח שום דבר.
מאגר לווייתן אמור היה להתחיל להיות מפותח ב-2017. אולם היות שהפיתוח דורש הכנות מוקדמות ממושכות, התאריך אינו רלבנטי, ותאריך חדש אין. מה זה אומר במספרים? לפני קצת יותר משבועיים, התאחדות התעשיינים העריכה שעיכוב פיתוח מאגר לווייתן יגרום למשק הפסד של 15.5 מיליארד שקלים בשנים 2018-2019. מדלק נמסר ל-G כי העלות השנתית הישירה, המוערכת על-ידם לכל שנת עיכוב בפיתוח המאגר, נאמדת ב-700 מיליון דולרים. מספרים עצומים, אבל גם אם מדובר בתחשיבים מוגזמים - ואין לדעת אם התועלת שאולי תהיה למשק בעקבות הסכמים חדשים ונוחים יותר עם מפיקי הגז על תחרות, מחירים וכדומה, תכסה את ההפסד המשוער - מדובר בעיכוב שמדאיג רבים.