מי שמשחקים את התפקיד המשמעותי ביותר בסכסוכים המשפטיים הללו, שמתגוללים שנים ארוכות בבתי המשפט, הם כמובן המומחים הרפואיים, שאת חוות דעתם המקצועית והאובייקטיבית לכאורה מציגים הצדדים לגיבוי טענותיהם. מדוע לכאורה? משום שאותם מומחים היונקים את המידע מאותם מחקרים מגיעים במקרים רבים למסקנות הפוכות, מאשימים זה את זה במניפולציות על הנתונים, בהתעלמות מעובדות, ובעיקר: בנטייה להגמיש את העובדות המדעיות באופן שירצה את מזמין חוות הדעת שחותם על הצ'ק השמן לפקודתם.
דוגמה בולטת להתנגשות בין מומחים ניתנת בימים אלה בתביעת דייגי הקישון, שבינואר החל בה שלב עדויות המומחים. לצד הדייגים התייצבו עשרה מדענים מכובדים; לטובת המפעלים יעידו עשרים מדענים מכובדים לא פחות. בחוות דעת חריפה במיוחד מטעם הדייגים אומר פרופ' שי לין, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, כי בחוות דעתם של מומחי המפעלים - מבכירי הרופאים בישראל - "נפלו טעויות בסיסיות, טעויות בהנחות יסוד, טעויות בחישובים", ומסקנותיהן "מוטעות ומטעות".
את הדייג דאניאל ג'ריס, שנמנה על התובעים, זה מרתיח: "הבעיה היא שהמפעלים לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד, ויש להם את הכסף שצריך, וכסף זה כוח. המשפט הזה נמשך כבר הרבה זמן ונראה לי שזה ייקח עוד כמה שנים. חלק מהדייגים כבר מתו, והפחד שלי הוא שהרבה מהדייגים לא יראו את הניצחון אם יהיה ניצחון. אני מקווה שהסוף יהיה דומה לסרט של ג'וליה רוברטס 'ארין ברקוביץ', שהצליחה להשיג צדק, אף שאני לא מאמין שזה מה שיהיה כאן".
"האמת היא דבר מאוד יחסי", אומר מסביר אחד המומחים הללו. "כל אחד מסתכל על הנתונים ומעריך אותם בסגנון שהוא רוצה להסתכל. אפשר לומר שצורת ניתוח הנתונים ודרך העברת עמדתך לשופט הן על גבול האמנות, פחות מדע מדויק".
"המומחים הכי גדולים בוחרים להסתמך על מחקרים מסוימים, ומתעלמים ממחקרים שלא נוחים להם", אומר מומחה מטעם הדייגים. "כשאתה מתחיל לגרד, אתה רואה שמתחת לדעות המומחים יש גם אינטרסים שקשורים למימון כבד".
"לעתים קרובות", מוסיף פרופ' אליהו ריכטר, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בבית החולים הדסה, המייצג תובעים, "אני רואה חוות דעת של קולגות שלדעתי שכחו שהם רופאים. זו רפואה להשכיר. בסוף זה פוגע באינטרס הציבורי, מפני שאם יש עיכוב בגילוי סיכונים בריאותיים כל אחד סובל".
אתה טוען שמומחים נותנים למפעלים חוות דעת שהם לא באמת מאמינים בהן?
"אתה מכיר את הסיפור הקלאסי של ברנרד שואו? לכל אחד יש מחיר. היום יש עניין גדול בשחיתות. כאן ישנה השחיתות הכי גרועה: אם אתה מרשה לעצמך, בדברים שמשפיעים על החלטות של חיים ומוות, להיות מושפע משיקולי רווח אישי - זה הרבה יותר חמור, נניח, מכל מיני תרגילים נדל"ניסטיים של איזה איש מאוד-מאוד חשוב במדינה".
ניגודי האינטרסים הללו בעייתיים עוד יותר כאשר מביאים בחשבון שאותם מומחים, העובדים בשכר בעבור חברות פרטיות, מחזיקים לא פעם בפוזיציות המעצבות את התודעה הציבורית ואת מדיניות הבריאות בישראל, בין כבכירים במשרד הבריאות, כחברים בוועדות ציבוריות, כבכירים באקדמיה המעצבים את דור המדענים העתידי, ובין כמומחים המבטאים את עמדותיהם "האובייקטיביות" בתקשורת, מבלי שמאוזכרים קשריהם הכלכליים בגילוי נאות.
G חושף כמה מקרים של ניגודי עניינים בוטים.
רמת חובב 1:
האחים עופר העסיקו את ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות
ביולי 2004 פורסמו תוצאות המחקר שהזמין משרד הבריאות בעניין מפעלי רמת חובב. למעט עודף תחלואה בקרב נשות עומר - שייתכן ומקורו בגורמים שאינם קשורים במפעלים, כגון מוצא - לא נמצא כי תושבים המתגוררים בקרבת המפעלים חולים יותר בסרטן. במועצה התעשייתית ראו במחקר הוכחה לכך שהציבור יכול "לנשום לרווחה". הרבה פחות הדגישו שם ממצאים אחרים: בקרב בדואים המתגוררים בסמוך למפעלים התגלה עודף בשיעורי המומים המולדים ותמותת התינוקות הסב-לידתית, לעומת בדואים המתגוררים רחוק יותר. אלה, אמר אז בדיון בכנסת פרופ' מנפרד גרין, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם), שניצב בראש הוועדה לבחינת המחקר, "שני ממצאים שלדעתנו הם חשובים, ולדעתנו יש מקום כאן לבדוק אותם הרבה יותר לעומק". מה נעשה מאז ועד היום? לא יותר מדי. מהמשרד נמסר כי גובשו הצעות שהועברו למנכ"ל, "להמשך טיפול מול משרדי ממשלה נוספים".
אורלי אלמי, רכזת "רופאים לזכויות אדם" בכפרי הבדואים בנגב, טענה בעקבות פרסום המחקר במאמר ב"הארץ" כי על משרד הבריאות "להעמיד לטובת האוכלוסייה את מומחי משרדו לכתיבת חוות דעת להגשת תביעות נגד המפעלים והמועצה. לו היה פועל משרד הבריאות ברוח זו, הוא היה מבצע את תפקידו. תחת זאת, בחר המשרד למעול בתפקידו כזרוע של הציבור. המפעלים ואילי ההון דוגמת יולי עופר יכולים להיות שקטים".
מה שאלמי לא ידעה בעת שטענה כי משרד הבריאות מיטיב עם האחים עופר, המחזיקים ב"תרכובות ברום" שברמת חובב, הוא שמומחי המשרד כבר עסוקים במתן חוות דעת בתשלום מטעם מפעלים שבבעלותם של האחים עופר.
פרופ' גרין, למשל. הקשר הכספי בינו לבין האחים עופר נוצר לפני כמה שנים, כשהעניק חוות דעת מטעם מפעל "דשנים וחומרים כימיים", המשתייך ל"כימיקלים לישראל" שבשליטתם. בקרוב ימסור גרין עדות עליה במסגרת התביעה שהגישו ב-2001 דייגי הקישון (גם בנושא הקישון, אגב, טיפל גרין בכובעו הציבורי).
התקשי"ר מחייב עובד מדינה לקבל אישור לעבודה נוספת, שיינתן רק אם זו אינה מעמידה אותו בניגוד עניינים עם תפקידו הציבורי. בפועל, גרין קיבל אישור לעבוד בעבור האחים עופר על אף שתפקידו מחייב אותו להתייחס להשלכות הבריאותיות של התעשייה. תפקיד המלמ"ב מוגדר כ"להציג לקובעי המדיניות במשרד הבריאות מידע מעודכן בתחומי הבריאות השונים על מנת שישמש אותם בקבלת החלטות". כשהמדינה רוצה לדעת אם גורם סביבתי כלשהו גורם למגפת תחלואה, פעמים רבות היא פונה לפני הכול לגרין.
רמת חובב 2:
תרכובות ברום שכרו את שירותיו של המומחה למומים מולדים ממשרד הבריאות
כפילות דומה נחשפה לפני כמה שנים לגבי פרופ' יונה אמיתי, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, וטוקסיקולוג. מצד אחד משמש אמיתי כיו"ר הוועדה לקביעת תקנים לצלילה בקישון, ומצד שני הוא מעניק חוות דעת בתשלום מטעם "דשנים", לצד גרין, בתביעת הדייגים. אמיתי, מצדו, טוען שאין בכך ניגוד עניינים מאחר שהוועדה אינה עוסקת בשאלת הקשר בין צלילות העבר לתחלואה.
גם בנושא רמת חובב קלע עצמו אמיתי למצב תמוה. בכובעו הציבורי הוא מטפל, בין השאר, בעניין המעקב אחר שכיחות מומים מולדים. בישיבה בכנסת בנובמבר 2004 הוא הסביר כי אחת המטרות בביצוע רישום מדוקדק שלהם היא "איתור צבר של מומים מולדים שעלול להצביע על גורם סביבתי שעלול לגרום למומים מולדים. אני מדבר על כל מיני אירועים (...) כמו האנטנות בצורן, רמת חובב ומפגעים תעשייתיים אחרים, אשר עלולים לתת את ביטויים גם במומים מולדים. אם אנו מזהים אזור שבו יש יותר מומים מולדים בנקודת זמן אחת, אנחנו עושים מחקר ממוקד על מנת לגלות את הגורם".
מה שאמיתי לא הזכיר בדיון הוא שבמקביל לתפקידו הציבורי הוא מספק חוות דעת בתשלום לתרכובות ברום, מפעל מרכזי ברמת חובב. מסקנה של אמיתי, איש משרד הבריאות, כי המפעלים באזור מייצרים מומים מולדים, לא תיטיב עם הלקוח הזה של אמיתי היועץ הפרטי.
אמיתי אומר בתגובה כי עבודותיו בשביל המפעל "אינן קשורות כלל לתחום אחריותי במשרד הבריאות. לאור זאת אין ניגוד אינטרסים עם תפקידי הציבורי".
בתפקידך במשרד אתה מטפל במעקב אחר מומים מולדים?
"כן".
אם אתה משפיע על המדיניות בנושא מומים מולדים, ובמקביל עובד בשכר בעבור מפעל שחשוד בגרימת עודף מומים מולדים, זו לא בעיה?
"איני רואה בעיה. זה נושא אחר ומיקוד מקצועי אחר, שלא נמצא במגרש פעולתי במשרד הבריאות. איסוף נתוני מומים מולדים נעשה באופן שגרתי בכל הארץ. אין קשר בין ייעוצים שנתתי בעבר לגבי פגיעה כימית בעובד מסוים לבין הסוגיה הזו. מחלקתי אחראית על טיפות חלב, למשל. אם תמצא שנתתי חוות דעת בנושא מום מולד בהקשר של טיפות חלב, אז תהיה צודק". לטענת אמיתי, הוא דוחה פניות רבות בשל ספק לניגוד אינטרסים. דוגמאות? "אני לא יכול לזכור כרגע משהו קונקרטי".
לבקשת G, לחשוף בשביל אילו גורמים פרטיים הוא עבד ומה היו היקפי השכר שקיבל, הגיב אמיתי: "לי אישית אין כל בעיה לגלות אילו חוות דעת נתתי בעבר, אך אני חושש שעלולה להיות בעיה בפרסום שבו יש אזכור פרטיהם האישיים של אנשים שאליהם התייחסו חוות דעת אלה". לאחר שהובהר לו כי אין כוונה לחשוף פרטים אישיים, שלח אמיתי תגובה נוספת, אולם גם בה לא נכללו כל הגורמים שבשבילם עבד. בעניין השכר מסר רק כי "יש שונות בין המקרים בהתאם להיקף העבודה". גם גרין לא חשף את היקף השכר שקיבל מ"דשנים".
ההערכות בשוק לגבי עבודות מסוג זה מתייחסות לעשרות אלפי דולרים בתיקים מורכבים, כך שמומחים מסוימים מקבלים במצטבר סכומי עתק ממפעלים - באפס שקיפות. "הם היו מוכנים לשלם פחות או יותר כמה שאבקש", מספר מומחה על הצעה שקיבל ממפעל. מומחה אחר מספר כי כשפנו אליו גורמים בתעשייה "הם שאלו כמה כסף אני רוצה לפני שהסבירו לי מה העבודה שהם מזמינים".
ד"ר ג'ימי קריקון, יו"ר "הקואליציה לבריאות הציבור", מתנגד בחריפות לתופעה הישראלית. "סיפרתי לאורחים מחוץ לארץ, חלקם אפידמיולוגים, שאצלנו אנשי משרד הבריאות עובדים בעבור מפעלים", הוא אומר. "הם אמרו לי, 'תגיד, ירדת מהפסים?' זה היה בעיניהם עד כדי כך זר ולא מקובל. אני עבדתי במשרד החקלאות. העיקרון שהנחה אותי היה שאינך יכול לקחת ממפעלים עיפרון. במשרד הבריאות אמרו לי, 'נכון, אם אתה לוקח עיפרון - זה שוחד. אבל אם אתה נותן להם חוות דעת - זה בסדר'. זה מצב בלתי נסבל. למה, לדעתך, המפעלים לוקחים אותם? הם באמת צריכים אותם? בתביעת הדייגים מופיעים מטעמם מומחים רבים. אז לוקחים עוד שניים, בכירים במשרד הבריאות, כדי להשתיק אותם".
"אם יגבילו טוטאלית כל פעילות אחרת", אומר מנגד פרופ' יוסי ריבק, המייעץ למפעלים רבים, "אף אחד לא יעבוד במשרד הבריאות. המשכורת הבסיסית היא סוג ז', שני גרושים וחצי. זו כמעט עבודה התנדבותית".
מנהל מחלקה במשרד הבריאות זו עבודה התנדבותית?
"אם ביכולתך להרוויח בחוץ סדרי גודל הרבה יותר גדולים, למה לך לשבור את הראש לתת משהו למדינה? לכן, לדעתי, מי שמתעסק עם המדינה, רוצה להשפיע שלמדינה יהיה טוב. עם זאת, יש כאן בעייתיות שאני לא יכול לחלוטין להתעלם ממנה".
נהריה:
מגדל, המייצגת את מפעל האסבסט של מיקי פדרמן, מעסיקה יו"ר ועדה במשרד הבריאות
חוסר היכולת של המדינה להתחרות בשוק הפרטי מבחינת התשלום למומחים מייצר לעתים אבסורדים כמו זה של פרופ' עמיחי רובין, המשמש מ-1991 כיו"ר "הוועדה הרפואית העליונה לאבק מזיק" - הגוף המכריע בכל הסוגיות הנוגעות לאסבסט והקובע אילו סוגי מחלות יוכרו ככאלה הנגרמות מחשיפה לאסבסט. זה לא מפריע לו לספק חוות דעת בתשלום מטעם מגדל, חברת הביטוח של מפעל איתנית של מיקי פדרמן.
עד לנעילת שעריו לפני כעשור ריכז המפעל את עיקר הפעילות בישראל של מוצרי בנייה המכילים אסבסט. המפעל ומגדל נתבעו בשנים האחרונות על-ידי עשרות עובדים שחלו בסרטן, ומאחר שהמחלות הנובעות מהחשיפה לאסבסט מתפרצות לעתים באיחור רב, ממשיכות התביעות להיערם גם שנים לאחר סגירתו. רק בחודש שעבר הסתיימה אחת התביעות הללו בהסכמה על מתן פיצוי בסך 360 אלף שקל לאלמנתו ולילדיו של פועל לשעבר שמת מסרטן. לקביעות המדעיות של הוועדה בראשות רובין השלכה ישירה על גורל תביעות כאלה.
ב-2002 פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיות למניעת ניגודי עניינים בוועדות ציבוריות. תוך התייחסות לכך שלעתים פועלות הוועדות "כשעל הכף מוטלים אינטרסים כלכליים או אחרים שהנם כבדי משקל". עוד נכתב ש"יש להבטיח כי חבר ועדה מייעצת הממונה כמומחה, יהיה נעדר כל עניין אישי בתוצאות עבודת הוועדה (...) אין להקל ראש בניגוד עניינים העלול להשפיע על שיקול הדעת". מאחר שמנגד קיימת בישראל בעיית מיעוט מומחים, ייתכנו מקרים ש"בהם אין בנמצא מומחים נטולי עניין". במקרים כאלה יש, למשל, "להימנע ממינוי מומחה בעל עניין ליושב ראש הוועדה".
הנחיות לחוד ומציאות לחוד. באותה שנה התלוננה העמותה לאיכות הסביבה בנהריה בפני משרדי הממשלה כי "מדובר בתופעה חמורה (...) משבחר מומחה לתת חוות דעת למען צד להתדיינות משפטית(...) הוא חדל להיות 'חסר פניות', והוא מאבד את המעמד הנייטרלי הנדרש ממי שממלא תפקיד במסגרת ועדה ציבורית עליונה, שעל-פיה לעתים קרובות 'יישק דבר' וייקבעו גורלות של אנשים" (לטענת העמותה, הבעיה אינה תיאורטית, ורובין מעכב בפועל את הטיפול בנזקי האסבסט).
בתגובה השיבה המחלקה המשפטית במשרד העבודה והרווחה שאין לשיטתה חשש לניגוד עניינים, מאחר שרובין "אינו מהווה משום גורם מכריע הפוסק את עמדת הוועדה", ומנימוקים נוספים. נקודה אחרת בתשובתה חושפת את הבעייתיות בתופעה בכללה: חברי הוועדה פועלים בהתנדבות. איסור על עבודה בעבור גורמים פרטיים, נטען, יהווה "מכת מוות" לוועדות: "וכי איזה אינטרס יהיה למומחה בתחום ספציפי להסכים ולוותר על מקור הכנסה לא מבוטל רק לצורך ה'יוקרה' שבמינוי לוועדה סטטוטורית כזו או אחרת, שבה ברור כי יידרש להשקיע עבודה וזמן רב - בלא כל תמורה כספית?"
חיפה 1:
יו"ר המועצה הלאומית לבריאות העובד מייעץ ל"דשנים וחומרים כימיים" שבמפרץ
פרופ' ריבק, החבר בין השאר גם בוועדה לאבק מזיק, התבלט בשנים האחרונות כמומחה המגן על חברות גדולות כחברת החשמל, כבזק, כחברות הסלולריות וכמפעל "דשנים" שבבעלות האחים עופר. בניגוד לרובין, ריבק התפטר מראשות הוועדה כאשר ניצב בניגוד עניינים. הייתה זו ה"וועדה הבין-משרדית לחומרים מסרטנים, מוטגניים וטרטוגניים", וכאשר עבר רוביק לייעוץ פרטי הוא הודיע למנכ"ל משרד הבריאות על התפטרות, "כי זה יכול להיראות שאולי אני מכוון את הוועדה להגיד דברים מסוימים, כי אני כותב עכשיו חוות דעת לאיזה מפעל".
המהלך שלו היה וולונטרי. הוא הפך לחבר בוועדה - בכך, אגב, ריבק לא רואה בעיה, בשל השפעתו הפחותה על הדברים (כך גם שימש כחבר בוועדה של משרד הביטחון לנושא הקרינה הבלתי מייננת, במקביל לעבודתו בעבור חברות הסלולר). מלבדו חברים בוועדה גורמים נוספים, שעובדים בעבור מפעלים העוסקים בחומרים המסוכנים שבהם דנה הוועדה: פרופ' חנוך סלור, שהעניק חוות דעת למפעלי "גדות" של יצחק תשובה בקישון, וכן פרופ' אמיתי.
בעמידה בראש גוף אחר, ריבק אינו רואה בעיה: המומחה, המייעץ לשורת מעסיקים גדולים, עומד מאז ינואר השנה שעברה בראש "המועצה הלאומית לבריאות העובד". מדוע מונה דווקא ריבק לתפקיד? במשרד הבריאות לא מפרטים, מעבר לכך ש"הרכב המועצה הוסכם בין משרדי הבריאות והתמ"ת".
זה המקום להבהיר כי לזהות המומחים שבוחרת המדינה למנות לגופים כאלה יש השלכות כלכליות פוטנציאליות נכבדות. בקרב המומחים יש "מחנות": מחנה הדוגל בגישת ה"זהירות המונעת" שלפיה יש לפעול במרץ לצמצום החשיפה למפגעים פוטנציאליים גם בטרם הוכח סופית הנזק שבהם - גישה המכבידה מאוד על התעשייה. המחנה האחר, שאליו קרוב יותר ריבק, מתנגד לפעולות נחרצות בטרם הוכחה גרימת נזק לפי הפרמטרים המדעיים המחמירים - גישה נוחה בהרבה לתעשייה, שכן הוכחת נזקים היא עניין מורכב, ממושך ויקר (נזקי הטבק והאסבסט, למשל, הוכחו רק לאחר עשורים רבים של שימוש בהם, שבמהלכם שררו חשדות כבדים שלא הוכחו). הבדלי הגישות הם שגורמים, בדרך כלל, למומחים לטעון שאין קשר בין הצלילה בקישון לסרטן, לגלות סקפטיות גם ביחס לנזקי הקרינה הסלולרית, תחנת השידור בצורן, מפעלי רמת חובב - ולהפך, כמובן.
השוני בגישות נובע לא רק מתפיסות מדעיות שונות, אלא גם מתפיסות ערכיות. מומחה המייצג בעיקר מפעלים מסביר כי נטייה מופרזת לטובת תובעים עלולה למוטט מפעלים ולהביא לפיטורין. מנגד אומר פרופ' ריכטר ש"רופא צריך לשאול את עצמו אם הוא באמת דואג לפציינטים שלו. אני לא מצפה לפניות ממפעלים - תפקידי להגן על בריאות העובד". מומחה שמפעל פונה אליו לא צריך לסרב מיד, אך עליו "להגיד לו את האמת".
ריכטר טוען שהמומחים הנוחים לתעשייה "נמצאים בכל מקום. אותי לא ימנו לוועדות האלה". סיבה אפשרית היא שמומחים כמוהו ניצבים לא אחת בחזית גם נגד המדינה: בתיקי הקישון המדינה נתבעת לצד המפעלים; עד לאחרונה החזיקה המדינה בבתי הזיקוק; צה"ל מותקף בגין נזקים לכאורה מקרינה שאליה נחשפו חיילים, ועוד.
ריבק, לעומת זאת, טוען שמומחים המופיעים תמיד מטעם צד אחד של המתרס מעלים חשד לגבי כוונותיהם. הוא אינו "מכור" של אף אחד, הוא טוען, ולראיה הוא מעניק גם חוות דעת לעובדים. לבקשת G לספק דוגמאות קונקרטיות, ריבק סירב.
כך או כך, רבות מעמדותיו נוחות בהרבה מאלה של ריכטר לתעשייה ולמדינה. ברמת חובב, למשל, הוא מייעץ הן לטבע, שמחזיקה באזור את מפעל "טבע-טק", והן למועצה עצמה. בעקבות המחקר שהזמין משרד הבריאות כתב ריבק בחוות דעת למועצה כי "ככל הידוע היום, וגם לפי תוצאות הסקר הנוכחי על מגבלותיו, הציבור יכול להיות רגוע" - דוגמה לאמירה שגוררת תגובות נזעמות מצד מומחים שאינם עובדים בתשלום עבור רמת חובב. "זו אמירה מטופשת ולא רצינית, ממש שטויות", אומר גורם שנטל חלק במחקר. "נכון שלמחקר יש מגבלות, אבל הוא הצביע על כיוונים וסכנות, ובוודאי שלא מצא שהכול בסדר: התגלו בו עודף במומים מולדים, בעיות בנשימה ובעיות אחרות שצריך לבדוק את הקשר שלהן לרמת חובב".
אחד הוויכוחים הנוקבים בשנים האחרונות בענייני הקשר בין תעשייה לתחלואה נוגע לאזור מפרץ חיפה. רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, ד"ר מיכה ברחנא, איתר לפני מספר שנים עודף תחלואה בסרטן באזור בשיעור 23%-21% מעל הממוצע. לדעתו, הגורם הסביר ביותר לכך הוא החשיפה המוגברת של עובדי המפעלים לחומרים מסרטנים, אולם כדי לבדוק זאת יש לדעת מי עבד שם לאורך השנים - מידע שהמפעלים מסרבים לחשוף.
מהמועצה הלאומית לבריאות העובד ניתן היה לצפות להפעלת לחץ בעניין, אבל ריבק, כזכור, מייעץ לאחד המפעלים באזור ("דשנים וחומרים כימיים"). מצדו הוא טוען שפנה בעניין למשרדי הבריאות והתמ"ת, שטוענים מצדם שאין בידם סמכות חוקית לדרישת הנתונים. מכל מקום, ריבק כלל אינו בטוח שיש באזור עודף תחלואה, ובניגוד לדבריו של רשם הסרטן הלאומי הוא טוען שמדובר בנתונים "כלליים ולא דפיניטיביים". גם אם קיים עודף, הוא מפקפק בסברה שמקורו בתעשייה מכיוון ש"יש פיק דומה גם באזור תל אביב, שבו אין תעשייה כמו בחיפה". האמת היא שבתל אביב נמצא עודף תחלואה גבוה ב-15% מהממוצע. נמוך מהעודף שאותר בחיפה. כמו כן, בעוד שבחיפה אותרה מגמת עלייה, בתל אביב אותרה מגמה הפוכה של ירידה בתחלואה.
חיפה 2:
האינטרסים הסודיים של מדעני הטכניון
בשנה שעברה מינה המשרד להגנת הסביבה ועדת מומחים לבחינת זיהום האוויר בחיפה והשלכותיו הבריאותיות, בראשות פרופ' יורם אבנימלך מהטכניון. הוועדה גילתה סקפטיות רבה ביחס לאפשרות שהתעשייה באזור גורמת לתחלואה, ואף פקפקה באמינות נתוני רשם הסרטן הלאומי לגבי עודף תחלואה באזור.
לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה יש לחייב את המועמדים לכהן בוועדות כאלה "לחשוף כל עניין אישי או סקטוריאלי בנושא הנבחן", ולמלא שאלון ובו הצהרה לגבי עיסוקיהם הפרטיים הרלבנטיים. בפועל, ההנחיות נשארות על הנייר בלבד. אבנימלך מאשר שבין חברי הוועדה היו מומחים שמייעצים לתעשייה, ומודה כי לא התקיים הליך של גילוי נאות לגבי קשריהם העסקיים של החברים. בעולם המדעי קיימת בשנים האחרונות הקפדה יתרה בפרסום מאמרים ומחקרים על גילוי נאות שכזה (זאת לאחר שנמצא כי לזהות המממן השפעה על ממצאי מחקרים), אולם אבנימלך סבור כי הליך כזה מיותר, מאחר שהוא סומך על ה"אינטגריטי" של החברים. בכלל, תופעת ניגודי האינטרסים נראית לו זניחה.
לא קשה להבין מדוע הוא חושב כך. אחרי הכול גם הטכניון, המוסד האקדמי שבמסגרתו פועל אבנימלך, מבצע מחקרים ובדיקות מעבדה שונות בתשלום בעבור מפעלים שונים, ומקבל מהם מעת לעת גם תרומות. אחד הגורמים שתרמו לטכניון הוא חיפה כימיקלים, ממזהמי הקישון. הטכניון טוען שמדובר בסכומים "לא משמעותיים", אך אינו מוכן לפרט את היקפם.
בעבור אילו מפעלים נוספים עובד הטכניון, וכמה כספים זורמים למוסד מהתעשייה? ההנהלה מסרבת להשיב גם על השאלה הזו, בטענה ש"לטכניון התקשרויות רבות עם מפעלים וגורמים פרטיים, וברובן המכריע יש התחייבות לשמירה על סודיות". אגב, הטכניון לא מסר פרטים גם לגבי אותו מיעוט של המקרים שבהם אין התחייבות לסודיות. "זה הגיוני שהטכניון יבצע עבודות עבור המפעלים", אומר ד"ר קריקון, "אבל אי אפשר להבין את הטענה לסודיות".
העובדה שהטכניון עושה עבודות למפעלים וכך גם מומחים בטכניון באופן פרטי, משפיעה לדעתך על דעות המומחים?
"זו הסוגיה הקשה ביותר. אם במסגרת הייעוץ הזה חוקרים חותמים על הסכמי סודיות, הם מנועים מלדבר על בעיות שמפעלים יכולים לגרום. בהקשר הזה ניתן לשאול היכן היו החוקרים בטכניון כל השנים כשהיה ידוע על הבעיות הקשות של זיהום סביבתי במפרץ חיפה".
לחיפה כימיקלים קשרים כספיים לא רק עם הטכניון, אלא גם עם המרכז הרפואי רמב"ם. כפי שנחשף לפני מספר שנים במקומון "ידיעות חיפה", קיים קשר בעייתי בין המפעל למרפאה התעסוקתית במרכז. התברר שמפעל, השולח את עובדיו למעקב במרפאה, משלם בתמורה לכך עשרות אלפי שקלים בשנה - אף שהוא יכול לקבל שירות זהה בחינם מקופות החולים השונות. לאבחנותיהם של רופאי המרפאה השלכות כלכליות משמעותיות על המפעל, שעלול להידרש לפצות מועסקים שחלו כתוצאה מעבודתם. ברמב"ם הסבירו אז כי אין חשש לניגוד עניינים מאחר שרופאי המרפאה "הנם רופאים בשירות המדינה ומשכורתם אינה נובעת מתשלומי המפעלים לקרן המחקרים של רמב"ם", והם "אינם מקבלים טובות הנאה מהמפעלים".
האומנם? ד"ר אבי וינר, מנהל המרפאה ואחד המומחים בתשלום מטעם "חיפה כימיקלים", מייעץ בתשלום למפעל זה שנים, וכן סיפק חוות דעת מטעמו בתביעת הדייגים. במפעל נעלבים: "עד לאיזו רמה ניתן לרדת, ולהעלות על הדעת אפשרות של 'קניית' רופא על חשבון בריאות העובדים?" מסרו. "הטענה לקונספירציה בין המפעל לד"ר וינר מקוממת וגובלת בהשמצה. החברה שולחת את עובדיה לבדיקות רפואיות תקופתיות במרפאה ברמב"ם, הנחשבת למובילה בתחום".
חיפה 3:
כתב הסודיות המורחב של כימיקלים לישראל
טענה שחוזרת על עצמה שוב ושוב מצד מומחים העובדים בעבור מפעלים היא שאין להם בעיה לתקוף את לקוחותיהם ולבקרם במידת הצורך. "מעולם לא הגבילו אותי", אומר ריבק. "עורכי דין יכולים פה ושם להגיד כל מיני מילים, אבל זה לא מזיז לי".
האמת היא שהמומחים נקלעים למצבים מורכבים ביותר. מעבר לקושי הטבעי לתקוף את מי שמזרים כספים לחשבון הבנק שלך, ניצבים המומחים בפני דילמות אתיות כשמפעלים דורשים מהם לחתום על הסכמי סודיות נוקשים, שעלולים לפגום בחירותם האקדמית וביכולתם להתריע על סכנות לבריאות הציבור. הבעייתיות הזו הביאה אוניברסיטאות אמריקאיות לקבוע כללים שונים, ובין היתר לדרוש מהחברות לזהות בבהירות כל מידע שנחשב מבחינתן לסודי. בארץ המודעות לעניין נמוכה, והסכמי הסודיות גורפים למדי.
נוסח הסכם כזה, שעליו מחתימה כימיקלים לישראל את יועציה, הגיע לידי G. "מידע סודי" מוגדר בו ככל ידע בנוגע לעסקי החברה שיימסר למומחה, "על-פי שיקול דעתה הבלעדי", אלא אם יוכיח שמדובר במידע שהיה קודם ברשותו או ב"נחלת הכלל". הסודיות חלה על כל מפעלי הקונצרן, גם אם המומחה נשכר כיועץ רק לאחד ממפעליו, וההתחייבות לשמירתה "אינה מוגבלת בזמן".
ברוב המקרים כי"ל לא נתקלת בבעיות להחתים מומחים על ההסכם. עמית של מומחה שסירב לחתום וויתר על לא מעט כסף מסביר: "אנחנו קודם כול אנשי מדע וחוקרים. כל עבודה מדעית צריכה להיות חשופה לכולם, לא צריך להיות בה שום דבר סודי. אם מדען מגלה ממצא מעניין מבחינה מדעית, עליו לפרסמו. אסור לו להסכים לחוזים שאוסרים עליו לפרסם ומגבילים אותו".
פרופ' מאיר ברזיס - מנהל המרכז לאיכות קלינית בהדסה שעוסק בניגודי אינטרסים בין האקדמיה לתעשייה - מציע "להגדיר בהסכם שאם מדובר במשהו שפוגע בחיי אדם, המומחה לא יכול להתחייב לשתוק. זה יהיה מסוכן לסמוך על האתיקה של רופאים, שעלולים לעגל פינות ולחתום על דברים כאלה. להערכתי, בעתיד תהיה רגולציה על המפגש שבין האקדמיה לתעשייה, שתגביל הסכמים מהסוג הזה. היום המצב יותר מדי חופשי, וזה לא נראה טוב". "
