אפשר להגיד שהרשות השנייה די בלחץ. כתבה שעוסקת בתקציב הרשות רחוקה מלמצוא חן בעיניה, עיתונאים שמחטטים במספרים ודורשים שקיפות ודו"חות כספיים גורמים לה לאי-נוחות. ברשות יודעים היטב שתחקיר מסוג זה לא יכול להוציא אותה טוב, במיוחד על רקע דו"ח הרשות לשנת 2006, שפורסם לפני שבועיים. מסתבר, שלמרות תקציב שנתי של 75 מיליון שקל ויותר מ-60 עובדים, היא עדיין לא מצליחה למגר את הפרות הכללים מצד הזכיינים ובסוף הם עוד מאשימים אותה בעודף רגולציה. אז לאן בדיוק הולך הכסף?
הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הוקמה על פי חוק ב-1991 במטרה לייצג את האינטרס הציבורי ולפקח על הערוצים המסחריים. אז, מדובר היה בערוץ 2 בלבד (שעלה לאוויר ב-1993), וכיום בערוצים 2 ו-10 וכן על תחנות הרדיו האזוריות, 14 במספר. אך לא רק: הרשות, כך מסתבר, היא צינור שמן להעברת כספים, כמו למשל התקציבים המועברים על ידי הזכיינים לחברות החדשות שבבעלותם, והתמלוגים שמשלמים הזכיינים לאוצר.
טוב שיש 700 מכתבים בשנה
בימים אלה ממש מתקיימים במשרדי הרשות הדיונים לקראת אישור התקציב לשנת 2008. הנהלת הרשות מבחינתה, מעדיפה לשמר לעצמה נתח משמעותי של תקציב, כזה שיספיק לתפקודה כגוף רגולטורי שמסוגל גם לנשוך. מועצת הרשות, המועצה הציבורית שמאשרת כל סעיף וסעיף פעילות, לא מתכוונת לעשות לרשות חיים קלים.
כפי שזה נראה עתה, מועצת הרשות והעומדת בראשה מתכננים לרשות תקציב של 70 מיליון שקל בשנת 2008. אפילו לא שקל יותר, ואולי אפילו פחות. הם מבחינתם, לא יסכימו ליותר, כשברזומה שלהם הפחתה של 15% מתקציב הרשות רק בשנה שעברה (בעקבות לחץ ציבורי), קיצוץ שהרשות הצליחה להתקיים יפה גם לאחריו.
ברשות יודעים היטב שהתקציב הוא עקב אכילס שלה כלפי חוץ וגם כלפי פנים: זוהי בדיוק הנקודה הכואבת ביותר לזכיינים. לא פעם נשמעה ביקורת על עודף רגולציה מכיוון הרשות, תוצאה של ריבוי משרות ואספקת תעסוקה לכל עובדי הרגולציה. לפי הביקורת, יש ברשות כמה עשרות עובדים שמנסים להצדיק את עבודתם בכל דרך, בין היתר באמצעות מאות מכתבי הבהרות והערות שנשלחים לכל זכיין. בשביל גוף עם מודעות סביבתית, ברשות לא בדיוק חוסכים בנייר: בקשת, רשת וערוץ 10 התקבלו במהלך השנה האחרונה למעלה מ-700 מכתבים שחלקם אף לא זכו לתשובה, מפאת חוסר הזמן של הזכיינים. אחרי הכול, הם גם צריכים מדי פעם להפיק תוכניות, לא?
ברשות השנייה מכירים היטב את הביקורת אודות המכתבים אך מפטירים כי "זה פתטי. ומה עם מאות המכתבים שמנכ"לי הזכייניות שולחים לנו?".
למרות הדיפת הביקורת, הרפורמה בוצעה על פי דרישת האוצר. ואכן, יו"ר המועצה, נורית דאבוש, הודיעה על קיצוץ של כ-12 מיליון שקל בתקציב 2006 שעמד על כ-87 מיליון שקל. הייתה זו הפעם הראשונה שתקציב הרשות קוצץ, מאז יום הקמתה של הרשות.
דוחות כספיים חסויים
קיצוץ הרשות נעשה באמצעות שני אלמנטים מרכזיים, האחד, קיצוץ בכוח-אדם באמצעות הסכמי פרישה מרצון שנחתמו עם 10 עובדים (כאשר במקביל גויסו שלושה עובדים חדשים), ובאמצעות קיצוץ השידור האנלוגי-לווייני אשר גם דרכו ניתן היה לקלוט את שידורי ערוץ 2 בצלחות לוויין פרטיות. צעד זה אגב, גרר כעס מלא מעט אנשים שצפו בשידורים שלא באמצעות ממירי הכבלים והלוויין. הרשות מבחינתה חסכה כ-8 מיליון שקל בשנה.
אך למרות הקיצוץ המרשים, בין אם ביוזמת מועצת הרשות או בין אם ביוזמת האוצר, עדיין, תקציב הרשות נאמד בשנת 2007 בכ-75 מיליון שקל, פי 34 לערך מתקציב מועצת הכבלים והלוויין וכמעט כפול מתקציב משרד התקשורת. האופרציה הגדולה, שלא לומר העשירה, שנקראת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, באה לידי ביטוי גם במספר העובדים אותם היא מעסיקה. בשנת 2007 הועסקו ברשות השנייה 63 עובדים לעומת 8 עובדים בלבד במועצת הכבלים והלוויין.
הדו"חות הכספיים, למרות העובדה שמדובר ברשות ציבורית, נשמרים ברשות השנייה בסודיות. ברשות מסבירים כי הדו"חות הכספיים שלה מכילים בין השאר נתונים על היקף ההכנסות של הזכיינים, מהם ניתן לגלות סודות מסחריים של הזכיינים, כך שדו"חות הרשות הם שקופים "ככל שניתן".
השקיפות העכורה הזו לא היתה קיימת עד 2002, ודו"חות הרשות היו חשופים לכל. ברשות השנייה מציינים כי הסיבה לכך היא עליית ערוץ 10 לאוויר בשנה זו. לטענתה, עד אז לא הייתה בעיה של חשיפת נתונים, שכן היה רק ערוץ מסחרי אחד ללא תחרות, וגם אז לא נחשפו נתוניהם של כל זכיין בנפרד אלא נתונים כלליים על ערוץ אחד עם שלושה זכיינים. "הדו"חות הכספיים של הרשות כוללים את כל הנתונים אודות ההכנסות, ההוצאות או כל מהלך אחר של הזכיינים. אנו לא יכולים להיות אחראים לפרסומם", טוענים ברשות.
הפצת השידורים -
30 מיליון שקל בשנה
תקציב הרשות השנייה בחלקו מיועד להפצת השידורים - כ-30 מיליון שקל בשנה. ברשות, בשונה מרשות השידור, יש מרכזי שידור מתקדמים ביותר, האחד אנלוגי והשני דיגיטלי. למרות הקדמה הטכנולוגית, יש הטוענים כי מרכז השידורים עצמו, הממוקם במשרדי הרשות בירושלים, רחוק מלהיחשב יעיל, הן מבחינת מספר העובדים המועסקים בו (כ-15 במספר) והן מבחינת הכספים שמועברים אליו לצורך הפצת השידורים. הטענה הרווחת היא כי אילו הזכיינים היו מפיצים את שידוריהם באופן עצמאי, העלויות היו נמוכות בהרבה.
ואולם, ברשות השנייה רוצים שליטה, ושליטה משמעה גם הפצת השידורים והוספת הלוגו המוכר והידוע "2" על גבי המרקע. עתה, עומד נושא הפצת השידורים בפני שינוי גדול יותר, שכן הרשות השנייה לא תסתפק אך ורק בהפצת השידורים של שני הערוצים המסחריים, ובעוד תקופה לא ארוכה תהיה אחראית גם על ביצוע השידורים של ערוץ 1, ערוץ 33 וערוץ הכנסת.
ברשות מציינים כי הטלוויזיה הדיגיטלית היא "הדרמה הגדולה" בתחום הפצת השידורים, דבר שיביא לקיטון בהוצאות ההפצה גם עבור ערוץ 2 וערוץ 10, יהפוך את המערך ההנדסי ליעיל ואפקטיבי, ויחסוך מיליונים. מבחינת הרשות, מדובר במהלך מבריק: מחד, המהלך ישמר את כוחה, ומאידך - הנטל הכספי בהפצת השידורים בכל זאת יישמר. אז נכון, החלופה שהציע משרד האוצר לעניין הפצת השידורים הייתה יקרה יותר, וברשות השנייה מסוגלים לעשות זאת במחיר זול בהרבה. אבל מה יקרה עכשיו? במקום שהרשות השנייה תלך ותחזק את כוחה לכיוון של רשות אוכפת, תהפוך הרשות לגוף מפיץ, דבר שיקשה שבעתיים על קיצוץ התקציב שלה בשנים הקרובות.
לפני כשנה שכרה הרשות את דני רוזן, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, לבחון את כל נושא הפצת השידורים וייעול הנושא. ברשות מציינים כי הוצע לזכיינים להפיץ את השידורים בעצמם, אולם הם סירבו.
זכיינית ערוץ 2 רשת אמרה בתגובה על ההצעה שהוצעה - לכאורה - על ידי הרשות, כי לא ידוע על הצעה כזו במהלך שלוש השנים האחרונות. גם בקשת טוענים כי רעיון שכזה לא הוצע מעולם. ובערוץ 10? הפלא ופלא, גם שם לא נתקבלה אף פנייה בעניין, "אך היינו שמחים לקבל", אומרים בערוץ.
משכורות - 18 מיליון שקל בשנה
תקציב כוח האדם של הרשות השנייה נאמד בכ-18 מיליון שקל בשנה, אבל תלוי את מי שואלים, ותלוי כמובן באיזו שנה. לא פעם זכו משכורות אנשי הרשות להד תקשורתי, בשל הדמיון לגובה השכר הנהוג בסקטור הפרטי. כך לדוגמה, מדו"ח השכר במגזר הציבורי שפורסם לפני כשנה עולה כי עלות שכרן של הסמנכ"ליות ברשות השנייה עומד על כ-40 אלף שקל בחודש, ועלות שכרו של היועץ המשפטי נאמד ב-37 אלף שקל לחודש. ברשות בוחרים להדגיש כי מדובר בעלות המעביד הכוללת הטבות שונות, וכי שכר הברוטו עומד (רק...) על 25.5 אלף שקל.
ברשות אוהבים להזכיר עוד כי שכר הבכירים ברשות נגזר מהחלטות הממונה על השכר, ובהתאם לדירוג התאגיד. הרשות השנייה נמצאת בסיווג נמוך יחסית (דירוג 5), כך שהשכר של בכירי הרשות עדיין נמוך במקרים רבים מזה של בכירי רשות השידור, הרשות לניירות ערך, רשות הדואר, רשות שדות התעופה וחברת החשמל.
עוד טוענים שם כי בסך-הכל, בתחום הרגולציה ברשות מועסקים כ-40 עובדים, מתוך כלל העובדים (בנוסף יש כ-15 עובדי הנדסה והפצת שידורים, 3 עובדי מחלקת נציב תלונות הציבור ו-3 עובדי הפקות).
הפקות הרשות, מנהלות ומדרוג -
17 מיליון שקל בשנה
כ-4 מיליון שקל בשנה מיועדים להפקות הרשות, וסכום נוסף של 13 מיליון שקל מיועד מדרוג ומנהלות (ובהם גם תמיכות). נושא הפקות הרשות גרם לא מעט חילוקי דעות בין הזכיינים לבין הרשות. הזכיינים מצדם טענו בין השאר שהסרטים אינם איכותיים מספיק, ובוודאי שאינם מתאימים לשידור בשעות הפריים. עוד טוענים הזכיינים כי "על המדף" ברשות מונחים כ-60 סרטים שטרם שודרו.
לפני כעשרה חודשים הודיעה הרשות כי זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, התחייבו לשדר את הפקות הרשות במסגרת שידורי הפריים-טיים, ובמקביל - להיות שותפות בהפקת עשרת הסרטים שזכו במכרזי הרשות לשנת 2006, סרטים שעוסקים לרוב בנושאים חברתיים. באמצעות ההחלטה שהושגה אז, נקבע כי הזכיינים יהיו שותפים בהפקות הסרטים ובהתאמתם לדרישות השוק ולדרישות הרייטינג. אולם החלטות אלה לא חלו על הנעשה בשנת 2007, וברשות מציינים כי החל משנת 2008 הפקות הרשות ייעשו בשיתוף עם הזכיינים.
הפקות הרשות מוגדרות על פי חוק הרשות השנייה, ונתונות לשיקול דעתה של הרשות, על מנת להבטיח את שיבוצם של הסרטים בלוח השידורים. החוק, כאמור, חייב את הרשות להפיק תכנים שיש בהם עניין ציבורי, מתוך הבנת הכשל הקיים בערוצים המסחריים בשידור נושאים שאינם בהכרח עתירי רייטינג. ברשות מתגאים בעובדה כי סרטים בהפקתה - על אף שאינם אטרקטיביים דיים עבור הזכיינים - זוכים בפרסים רבים בארץ ובעולם (לאחרונה זכה סרט של הרשות בפרס האמי היוקרתי). כך, אומרים ברשות, שהטענה של הזכיינים לפיה הסרטים אינם טובים, היא אבסורדית.
אבל לפני הדיון בטיבם של הסרטים המופקים על ידי הרשות, יש מקום לשאלה מהותית יותר: האם רשות מפקחת צריכה בכלל להפיק?
המשמעות הבלתי נמנעת מכך היא קיום יחסי עבודה ישירים עם היוצרים, שלעתים עובדים עבור הרשות השנייה. ברשות מודים באופן עקרוני בבעייתיות, אך מפנים את הביקורת למחוקק. ברשות מדגישים עוד שערוצים 2 ו-10 הינם משאב ציבורי. אם שיקול הדעת יינתן רק לזכיין - הם אומרים, נושאים אשר ראוי שיקודמו ויהוו חלק מסדר היום הציבורי - לא יגיעו למסך.
ולקינוח: פרויקטים מיוחדים -
10 מיליון שקל בשנה
10 מיליון שקל נוספים מתקציב הרשות מוגדרים על ידה בשנת 2007 ככאלה המיועדים לפרויקטים, בהם גם מכרזים ושכירת יועצים למיניהם. כבר לפני כשנה הורתה יו"ר הרשות נורית דאבוש כי נסיעותיהם של עובדי הרשות השנייה לחו"ל יעברו קודם את אישור המועצה. ההחלטה בעניין התקבלה על רקע פניית "גלובס" לאחר נסיעה של מנהל הרכש ברשות, לצורך ביקור בתערוכת רהיטים בגרמניה.
בנוסף, הורתה מועצת הרשות להעביר לידיה את כל ההסכמים הקיימים באשר להעסקת יועצים חיצוניים. על פי הערכות, מדובר בכ-15 יועצים שונים.
הזכיינים מאשימים כי הרשות נוהגת בפזרנות, ולראיה: בקופת הרשות, לדבריהם, היו חסרים בשנה האחרונה סכומים של עשרות מיליוני שקלים שלא שולמו במועד על ידי הזכיינים עצמם, אולם הרשות הצליחה להתנהל בלעדיהם וללא גירעון. האם זה אומר שניתן לצמצם עוד, משמעותית, את תקציב הרשות?
סמירה: כעומק הרגולציה - רוחב התקציב
"כל נושא הפיקוח הוא לא הצד החזק של הרשות ומעולם לא היה", אומר גורם בשוק הטלוויזיה. הגורם מציין שברשות השנייה למעשה אין אגף פיקוח: אמנם יש סמנכ"ל רדיו וסמנכ"ל טלוויזיה, אך אין אגף פיקוח. ואכן, באותה מדינה, עם תקציב הרבה יותר קטן ופי כמה ערוצים לפקח עליהם, מפעילה מועצת הכבלים והלוויין אגף פיקוח שמטרתו לבחון את התוכניות של HOT ו-yes לשנה הבאה. בדיקה זו מבוצעת מספר חודשים לקראת סוף השנה, ובאמצעותה ניתן לראות אם קיימות חריגות משמעותיות עוד בשלב התכנון. פיקוח מעין זה מאפשר לשאול שאלות ולהעביר הערות עוד בטרם נכנסים לשלב ההפקה, עוד בטרם הכסף יוצא החוצה. במקרה של הרשות השנייה, עיקר האכיפה נעשית בדיעבד ואף באיחור של שנה לפחות. כך, שאם למשל עולים חוסרים מהדו"חות שמתפרסמים בסוף אוקטובר (כמו דו"ח הרשות לשנת 2006), לא ניתן להשלים אותם ב-2007, והחוסרים שנמצאו יושלמו על המסך רק ב-2008 ו-2009.
ברשות השנייה טוענים בתגובה כי "טענה זו מעידה על חוסר הבנת תהליכי הפיקוח של ערוצים מסחריים לפי חוק הרשות השנייה. מאחר שהמחויבויות של זכייני ערוץ 2 ו-10 מותנות בהכנסות ואינן עומדות בפני עצמן כמו בפלטפורמות אחרות, יש הכרח לפקח על הביצוע לאחר קבלת הדו"חות הכספיים. הרשות השנייה בנויה כך שבכל תחום - טלוויזיה או רדיו, קיים מערך פיקוח מובנה הכולל בתוכו פיקוח על תכנון, ופיקוח על היישום והביצוע. בשונה ממועצת הכבלים והלוויין, קיימת גם מערכת הבוחנת את הישימות הכלכלית. כדאי שהמבקרים הבלתי מזוהים יחליטו האם יש עודף רגולציה או חוסר בפיקוח".
ואכן, אחד הדברים שמרגיזים את הרשות השנייה יותר מכל היא עצם השוואתה למועצת הכבלים והלוויין. עלות הפצת השידורים ברשות עומדת כאמור על כ-30 מיליון שקל. הרשות השנייה היא גוף עצמאי, בעוד שמועצת הכבלים נסמכת על משרד התקשורת - גם בלוגיסטיקה (משרד התקשורת לדוגמה מטפל בכל נושאי השכר במועצה, תקן אחד או לכל היותר שניים). ברשות השנייה טוענים כי מדובר ברשות רגולטורית המפקחת על 6 ערוצים. לפי ספירת הרשות, קשת ורשת הן שני ערוצים נפרדים ולא שני זכיינים בערוץ 2, ואליהם מצטרפים ערוץ 10, הטלוויזיה החינוכית, חברת החדשות של ערוץ 2 וחברת החדשות של ערוץ 10; ובנוסף - 14 תחנות רדיו אזוריות שבקרוב יהפכו ל-16.
נקודה נוספת שמבחינת הרשות אינה ברת השוואה בינה לבין מקבילתה הרב-ערוצית, היא נושא הפרסומות. מדובר בכ-2,000 פרסומות שונות העוברות על מסכי הטלוויזיה של ערוצים 2 ו-10.
מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות שנכנס לתפקידו רק לפני מספר חודשים והיו"ר שלה לשעבר, הוא בין אלה שההשוואה למועצת הכבלים מרגיזה אותו. לפי סמירה, "העיתוי שבו גורמים אינטרסנטים שוב מנסים לזנב ולקצץ בכנפיים של הרשות השנייה קשור כנראה לעובדה שעומק האכיפה ועומק הרגולציה מפריע להם. אין מה להשוות בין עומק הרגולציה בינינו לבין מועצת הכבלים והלוויין, אצלם הרגולציה היא מאקרו אצלנו החוק מחייב אותנו לרגולציית מיקרו".
מצד שני, חשוב לזכור כי תקציב המועצה לשידורי כבלים ולוויין המפקחת על כ-150 ערוצים, 2 פלטפורמות שידור, 2 ערוצים ייעודיים (עם פרסומות) וערוץ הכנסת, עומד על כ-2.2 מיליון שקל בלבד. תקציב המועצה לשידורי כבלים ולוויין הוא תקציב עצמאי בתוך תקציב משרד התקשורת. מאז שנת 2001 ועד היום קוצץ תקציב המועצה ביותר מחצי.
דוברת הרשות השנייה, אלונה אריאלי-להב אמרה בתגובה לכתבה: "קצה נפשנו מזכיינים שאינם עומדים במחויבויות ומנסים לזרות חול בעיני הציבור ולהפוך רשות רגולטורית עקבית ומקצועית לרשות בזבזנית. הרשות השנייה תמשיך לעמוד באמצעות עובדיה על כך שהזכיינים יבצעו את כל המחויבויות שהציעו במכרזים, לטובת כלל ציבור הצופים".