1958 מפגן צה"ל וחידון התנ"ך
חגיגות העשור הראשון זכורות כאירוע מכונן, הכרה ואישור לעצם קיומה של המדינה הצעירה. מרכזי החגיגות ביום העצמאות היו מפגן צה"ל בירושלים, שמשך רבע מיליון צופים, שלושה מפגנים ליליים באצטדיון רמת גן, מצעד מחולות ותערוכת פרחים בינלאומית בחיפה. כל אירוע אז נעטף בלוגו "אירוע שנת העשור": החל בלהקת המחול ענבל, שיצאה למסע הצלחה מסחרר באירופה ובאמריקה, עבור בכתר ארם צובא - תנ"ך עתיק שלם - שהובא ארצה, ועד חנוכת קריית האוניברסיטה בגבעת רם.
600 אלף מבקרים הגיעו לתערוכת העשור בבנייני האומה, ובה הוצגו הישגי המדינה. ציור מופשט של יוסף זריצקי גורם מורת רוח לראש הממשלה דוד בן־גוריון, והוא הורה למנכ"ל משרדו טדי קולק להרחיק את הציור לפינה נידחת. התעוררה שערורייה. בן־גוריון חש הרבה יותר נוח בחידון התנ"ך, המיזם של שנת העשור, שיהפוך למופע קבוע בשנים שלאחר מכן.
1968 מטס ראשון בשמי הבירה
שנת ה־20 עמדה בסימן הניצחון של ישראל במלחמת ששת הימים והאופוריה שלאחריה. האירוע המרכזי - מצעד יום העצמאות ברחובות ירושלים השלמה והמטס, לראשונה בשמי הבירה. חצי מיליון ישראלים עלו לירושלים, וכל השאר קנו מכשירי טלוויזיה כדי לראות את מה שהפך לשידור הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית. בן־גוריון, אז חבר כנסת בלבד, נבחר לנואם יחיד בישיבה החגיגית של הכנסת: "התנאים לקיומנו - עלייה גדולה והיותנו עם סגולה בישראל".
בן־גוריון, אבי האומה, בולט בהימנעות משאר החגיגות, ובעיקר בסירובו לקבל את פרס ישראל. "לא מגיע לי לקבל פרס בעבור מילוי חובתי לארצנו", הוא כותב לשר החינוך זלמן ארן. נקבע יום ירושלים, במלאות שנה לשחרור העיר. ישראל חשה אז כל-כך חגיגית, עד כי כעבור חמש שנים ציינו באותה התלהבות את יובל ה־25. אלא שכל השמחה נגוזה חודשים אחדים אחר כך, עם פרוץ מלחמת יום כיפור.
1978 נשיא ארצות הברית מתחייב
חגיגות ה־30 עמדו בסימן הסכמי השלום עם מצרים. אפילו בימית ובצפון סיני חוגגים עצמאות, בנוכחות משלחת של תושבי רפיח בראשות ראש העיר. בתוכנית: להקת מחול מחאן יונס ומירוץ גמלים, עשרות במות בידור בערב החג ברחבי הארץ, ואלפי מתרחצים בחופים למחרת. אלי סרוסי, חתן התנ"ך לנוער יהודי, זוכה בכל מאה הנקודות האפשריות. 70 אלף איש חוזים בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בכיכר מלכי ישראל, בקונכייה אקוסטית מיוחדת שהוקמה מעל בריכת המים.
זהו יום העצמאות הראשון מאז עליית הליכוד לשלטון, ובטקס מדליקי המשואות הוחלט לבחור בנציגי משפחות שאינן אלמוניות, אלא צאצאים של מנהיגי מחתרות. אבל הימין עדיין לא רגיל לתפוס מרכז במה, והמצעד עובר באי־סדר. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר מזמין את מנחם בגין לאירועי 30 שנה לוושינגטון, ומכריז באוזניו על "מחויבות טוטלית ומוחלטת של ארצות הברית לביטחון ישראל, ונמשיך בה לא שלושים שנה, אלא לנצח".
1988 מחול בכרמיאל, כליזמרים בצפת
חגיגות ה־40 למדינה עמדו בסימן האינתיפאדה שפרצה מספר חודשים אחדים קודם לכן. לוחמי סיירת מטכ"ל חיסלו בטוניס את סגנו של ערפאת, אבו ג'יהאד, פעולה שכמו הוזמנה שבוע לפני יום העצמאות, והייתה לשיחת הכול. ערב החג חתמו מנהיגי ישראל וארצות הברית על מזכר הבנה ובו חודשו היחסים ההדוקים בין שתי המדינות. לעומת זאת, ראש הממשלה לשעבר בגין, הספון בביתו מאז התפטרותו, סירב לפרסם הצהרה לרגל יום העצמאות.
ארבעים אלף איש צפו במפגן צה"ל באצטדיון רמת גן. החידוש בחוצות הערים: לא רק פטישי פלסטיק מאורכים, כעת גם אקדחי מים. בשלושת האולמות בהבימה הוכרז חג המחזה המקורי. בפסטיבל ישראל הופיעו לאונרד ברנשטיין, הכוריאוגרף מוריס בז'אר ולהקתו, ולהקת השמש מצרפת בהנהגת אריאן מנושקין. נוסדו פסטיבל כרמיאל וחג הכליזמרים בצפת; התזמורת הפילהרמונית ערכה במצדה קונצרט מצולם לטלוויזיה, בארץ ובחו"ל, עם פצצות תאורה וזיקוקין, ומשתתפים נוצצים.
1998 מלחמות ב"פעמוני היובל"
חגיגות היובל זכורות בעיקר בשל אירוע בודד במהלך "פעמוני יובל", המופע המרכזי בירושלים. מסוג מופעי הקיטש הבומבסטיים של חיילים שרים, ילדים עם בלונים, תמונות ממלחמות, זיקוקין ואמנים. האירוע עוכר השמחה היה הריקוד "אחד מי יודע" של להקת בת־שבע, שבמהלכו הורידו הרקדנים בגדים על רקע הפסוק "אחד אלוהינו". בעקבות התערבות חוגים מהמפלגות הדתיות החליטו הרקדנים לבטל השתתפותם במופע. אורח הכבוד, סגן הנשיא האמריקאי, אל גור, לא ממש הבין את מלחמת התרבות חילונים-דתיים, שפרצה לנגד עיניו ושטפה את המדינה.
זה גם היה הזמן למשאלי־יובל בכל כלי התקשורת. "מציצים" של אורי זוהר מוכתר כסרט היובל ומוקרן חגיגית על מדשאות פארק הירקון. במצעד הפזמונים של רשת ג' שב "ירושלים של זהב" אחרי עשור שנים ונבחר לשיר היובל. מצטרף אליו בגל"צ "לתת" של בועז שרעבי. מוצגות תערוכות יובל, "שבת בקיבוץ" ו"עבודה עברית", על האתוסים הגדולים של הישראליות.