את יומה מחלקת צרי בין הפעלת אתר האינטרנט של הפרויקט (www.citytree.net), המספק מידע בנושא אקולוגיה עירונית, ובין שיפוץ דירתה החדשה והפיכתה לדגם לחיים אקולוגיים בעיר. כולל צבע קיר העשוי מקמח. "יש עם זה עוד בעיה, אבל נפתור אותה", היא אומרת. לכאורה היה ניתן לחשוב שתהליך השיפוץ ישאיר מאחוריו לא מעט פסולת בניין טיפוסית, אבל אצל צרי הזבל נע במעגלים. מהארגזים היא ייצרה פלטת שולחן, מהקרטונים היא מתכננת לבנות מדפים, ואת קיר האמבטיה היא מקווה לצפות בפסיפס שיורכב מאריחי הקרמיקה של דירתה הקודמת.
צרי לא אוגרת זבל, בעיקר כי היא לא צריכה. את מכסת הזבל האורגני שלה היא מעבירה פעם ביום לקומפוסט שבנתה בחצר הבניין. "כל מה שצריך זה מטר על מטר, וכל מי שרוצה אנחנו נגיע אליו הביתה ונבנה לו קומפוסט", היא מציעה. את הפח הביתי היא מפנה בערך פעם בשבועיים, כשהוא מתמלא.
דיאטת הפסולת שלה מורכבת מתפריט מוקפד הכולל מי-ברז בבקבוק זכוכית ("זה אמנם לפעמים נופל ונשבר, אבל מים שיושבים בזכוכית נשארים טעימים, ואם אני משאירה אותו פתוח בלילה אז גם כל הכלור מתאדה"); ממגבות בד בלבד, גם מחוץ לבית ("כדי לא להיות קורבן של המערכת ולהשתמש בניירות המגעילים האלו שיש בשירותים ציבוריים"); וממינימום אכילה בחוץ, ובטח שלא טייק-אווי. "אני לא קונה אוכל מעובד, אז אין לי בבית אריזות", היא מבהירה.
"בבית אני מפרידה אשפה", ממשיכה צרי. "אני מבררת מראש מה יכול ומה לא יכול להיכנס אליי הביתה". מוצרי היגיינה הם בעיה עם פתרון. "אני מייצרת משחת שיניים אבקתית ממלח, מסודה לשתייה, מחוור, מקליפת תפוז וממרווה מיובשים וטחונים".
ודיאורדורנט?
"אני עושה בעצמי, מסודה לשתייה".
את מורחת סודה לשתייה על בית השחי?
"כן, כמו טלק. אפשר לערבב עם ג'ל אלוורה, ואז זה יותר מריח".
פתרון נוסף שצרי מתגאה בו הוא לסקוטש לניקוי כלים. הספוג המוכר מייצר בעיה כפולה: הוא לא מתכלה, וגם בא בתוך אריזת צלופן. "אני משתמשת בליפה, שהיא בעצם צמח ממשפחת הדלואים, ואפשר לקנות אותה בדרום העיר בכמות ובלי אריזה", היא מספרת. "זה גם לא משהו שמגיע לפה במטוסים, אלא חומר מפה. ובסוף זה הולך לקומפוסט, כי זה אורגני".
אז בשביל מה יש לך פח זבל בכלל?
"כי יש כל מיני פלסטיקים שנופלים עליי. אנשים מביאים ושוכחים אצלי, או אם אני קונה איזה כלי עבודה והוא מגיע ארוז. מדובר בתנועה מלמטה של עולם ללא פסולת, אבל כאדם פרטי אני עדיין מוגבלת".
