"א' אמר לי פעם שזה די מדליק אותו שאני מרוקאית, אבל אם הייתי אתיופית זה היה מושלם", כתבה. "הוא נהג לשזור בשיחות שלנו הערות גזעניות. גם כי הוא מאמין בהן, וגם כי הוא נהנה לראות אותי מתרגזת. באחת הפעמים אמר שרמת האוניברסיטאות בארץ יורדת ככל שיש בהן יותר מזרחיים. כשהתרגזתי ראיתי שזה מדליק אותו,*ולא רק מבחינה סוציולוגית-מחקרית: הבחנתי שבזמן שאני מדברת באסרטיביות על שיעור התלמידים שהגיעו לאוניברסיטה מן הפריפריה, הוא מסמן לעצמו וי ליד הקטגוריה 'דם חם'".
קל לפטור את הסיפור כעיסוק ברכילות, אבל יש בו הרבה יותר מזה. הוא מתאר את המוסר הכפול של מוסד אקדמי יוקרתי, שמבדיל בין הערכים שהוא מטיף להם, לבין דרישותיו מהסגל הבכיר שלו. מוסד שמעדיף להתעלם מהחטאים ה"קטנים" של חבריו (בעיקר כשהם גברים) ולסגור דברים בבית פנימה, במקום לטפל בהם ביד קשה, ולהציב גבולות ברורים של אסור ומותר.
"נזכרתי בכך לא מזמן", כתבה הצעירה על הרומן עם המרצה, "כשתלמידות מפקולטה אחרת לחששו במסדרונות שגם אחד החברים של א', שלצורך העניין נכנה אותו ד', הוא חובב לא קטן של, איך נאמר זאת, יחסי מרות המבוססים על מפגשים בין-עדתיים. תוך כדי כך חשבתי שבעצם גם לי קוראים א', כי זו האות הראשונה של שמי, אורטל. השם שפרופ' א' אמר שהוא קצת בעייתי כי הוא 'לא מתנגן לו טוב על הלשון'. והרי הבדיחה אומרת ש'גם אם קוראים לך ביל גייטס, אם קראת לבת שלך אורטל צמצמת את אפשרויות התעסוקה שלה לפיצוצייה ולחנות בגדים'. אז כבר הבנתי שמצוינות באקדמיה, כלומר להיות סוג א', מזוהה עם שייכות למועדון הא"א (אליטה אשכנזית), ואני לא נמנית עם חברי המועדון".
מדוע החליטה לפרסם כעת את הדברים? "אולי לא הייתי כותבת את הרשימה הזאת", כתבה, "אלמלא היו צצים פתאום סיפורים על פרופסורים והסטודנטיות שלהם, סיפורים שהאוניברסיטה הקפידה ומקפידה לטאטא מתחת לשטיח. ואלמלא (ולהפתעתי), בשנות השתיקה שלי - שתיים במניין - הסתובב פרופ' א' כמו טווס וסיפר לכל חברי הסגל שהוא מרגיש רב-תרבותי כי היה לו רומן עם סטודנטית מרוקאית".
"זה לא קשור אליי"
אורטל סירבה להשיב לפניית G להרחיב מעבר למה שכתבה, אבל רבים מחברי המחלקה לסוציולוגיה יודעים היטב למה ולמי התכוונה. שבע סטודנטיות הגישו יחד לפני יותר משנה מכתב תלונה למרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטה העברית, נגד פרופסור אחר במחלקה, שמתייחס לרומנים שניהל אותו מרצה עם סטודנטיות שלימד ושהנחה בעבודות המחקר שלהן. האוניברסיטה לא נקטה נגדו צעדים כלשהם.
צירוף המקרים הזה הביא שתי דוקטורנטיות, נעה אפלויג וטליה שגיב, ליזום כנס מחלקתי תחת הכותרת "שוברים שתיקה". אפלויג היא בתו של נשיא הטכניון, פרופ' יצחק אפלויג. ונחשבת להבטחה גדולה בחוג - שני גורמים שאולי העניקו לה את האומץ להוביל מהלך, שהפחיד כל-כך אחרים. עד כדי כך הפחיד, שאנשי סגל זוטרים חששו להופיע לכנס, מחשש שייפגע קידומם במחלקה.
בהזמנה לכנס כתבו השתיים: "המודעה מופנית למי שחושבים שהמסקנה המשמעותית מהאירועים האחרונים, וגם מאלה שקדמו להם, היא שאין די בעיסוק בהם בפורומים סגורים באינטרנט. השתיקה היא אמירה מסוכנת במיוחד עבור מרצים, תלמידים ומורים מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה". הציטוטים שהוסיפו אפלויג ושגיב להזמנה תיארו דוגמאות מייצגות מהשיח שהתחולל בחוג מאז הפרסום ב"העוקץ". "נשתוק שלא יקשרו אותי עם זה", נאמר שם, "עזבו זה יעבור", וגם "זה יסכן את המשרה שלי", "תנמיכי ראש שלא תאכלי אותה אחר כך", והאמרה שמנצחת תמיד: "זה לא קשור אליי".
ימים לא קלים עברו על אורטל מאז הפרסום. חבריה ללימודים חששו לדבר איתה. כשניסתה להעלות את הנושא, קמו סטודנטים ועזבו את החדר בתירוצים שונים. "עוברים לידי כאילו אני שקופה", היא סיפרה בכנס המחלקתי, שהתקיים ביום רביעי שעבר ושהגיעו אליו כארבעים אנשי סגל וסטודנטים כדי לדון בהשלכות המקרה שהציגה.
א' לא נכח שם. אבל ראש החוג לסוציולוגיה, פרופ' זלי גורביץ', היה שם בשבילו כדי להנמיך את גובה הלהבות. מתברר שלא מעט אנשי סגל ידעו על הרומן הקטן של א', שעליו נהג להתפאר בשיחות מסדרון. "כשמדובר בחבר, אי-אפשר לסגור את הדברים בחוץ", הסביר גורביץ' לנוכחים, "אבל דיברנו איתו בחדרי חדרים ואמרנו לו שזה לא לעניין".
במשך שעה ארוכה לא הוזכר צמד המילים הטרדה מינית, וגם את שמו של א' איש לא העז לומר בגלוי. לקח זמן עד שהעניינים התחממו ופרופ' תמר אלאור העזה לקרוא ל-א' בשמו, ולטעון שהמחלקה חולה כבר הרבה שנים ושצריך לעשות משהו. אבל באותה נשימה ציינה שמאז התפוצצה הפרשה היא מקפידה להתקשר ל-א' על בסיס קבוע, כדי שלא ירגיש לבד.
"המציאות יותר מורכבת"
לפני שלוש שנים סיימה את עבודתה במחלקה פרופ' מאירה וייס, לאחר שהאוניברסיטה ביקשה להעמידה לדין משמעתי. החשדות נגדה התייחסו לאמינות של אחד ממחקריה האקדמיים, ווייס ביקשה לפרוש כדי למנוע את פתיחת ההליכים נגדה. במהלך הכנס עלה שמה לעתים תכופות, סביב השאלה אם האוניברסיטה נוקטת כאן אפליה מגדרית - מהאישה מתנערים כלפי חוץ וממצים את הדין, בעוד חבר סגל הנמנה עם המין הגברי זוכה לטיפול בכפפות של משי.
גורביץ' טען שאם כבר מערבים כאן פוליטיקה פנימית, "הרי שיש א' ויש א'''. גורביץ' התייחס למרצה השני ששמו נקשר בפרשות דומות, ושנכח גם הוא בכנס, כאילו כלום. "כנראה זה לא מקרי שרק ב-א' אחד אנחנו דנים פה", אמר גורביץ', "זה עניין פוליטי. את האחד נוח להזכיר ואת השני (הבכיר יותר - ח' ש') - לא. לגבי א' הנוכחי - נכון שהוא לא מכחיש את הרומן, אבל אי-אפשר לקבוע אם מה שקרה כאן חוקי או לא. גם לו יש צד בסיפור, והתמונה מורכבת".
"א' ואני נפרדנו כ'ידידים'", סיכמה אורטל במאמרה המושחז את הרומן, "והסיפור לכאורה נשכח. אני לא יכולה לומר שזה מקרה קלאסי של ניצול יחסי מרות, כי המציאות קצת יותר מורכבת מזה, אבל בטח לא סיפור רומנטי של התאהבות הדדית, כי המציאות הרבה יותר מורכבת מזה. וכששואלים למה לא התלוננתי אני עונה שכולנו אנשים מבוגרים. וביני לבין עצמי חושבת שרגע לפני סיום התואר בהצטיינות הדבר האחרון שהייתי צריכה זה תסבוכת סוג א'".
החשש מלהתלונן עלה בכינוס, כשגורביץ' ואלאור שאלו את הסטודנטים מדוע שתקו עד עכשיו. רק אז העז אחד הסטודנטים לדבר על תרבות הפחד השלטת במחלקה. "איך יכול להיות שחינכתם אותנו פה לחשיבה ביקורתית ולשוויון בין המינים", תקף את סגל המרצים שלו, "וכשזה מגיע לפסים מעשיים, שום דבר מזה לא מתקיים?" גורביץ' השיב לו ש"מרצה לסוציולוגיה הוא כמו מורה לגיאוגרפיה. הוא לא חייב להיות מזוהה בחייו הפרטיים עם המסרים והערכים שמעביר החוג. אבל אולי זה רעיון לא רע לרענן נהלים ולפרסם שוב את עקרונות המינהל התקין". מעבר לזה, לא נראה היה שראש החוג מתכוון לעשות הרבה. הוא הסביר לבאי הכנס כי הנושא עבר לטיפול הרשויות הרלוונטיות באוניברסיטה, וכבר אינו בתחום אחריותו".
את תגובתו של א', השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג. דוברת האוניברסיטה, אורית סוליציאנו, מסרה בתגובה: "האוניברסיטה רואה בחומרה ומטפלת במלוא חומרת הדין בכל מקרה שבו יש חשד של הטרדה מינית או התנהגות שאינה הולמת. האוניברסיטה רואה את תפקידה להגן על הסטודנטים ועל הסטודנטיות שלה.
"מאחר שהנושא טרם התברר וטרם ניתנה החלטה על-ידי הממונה על הטרדה מינית, לא ניתן לאשר את זהות המרצים. ניתן לומר כי בשני המקרים שהיו בשנה האחרונה פעלה האוניברסיטה באופן מיידי. מרגע היוודע הנושא לראש החוג, אשר סבר כי יש בדברים חשד לעבירה, לניצול או להטרדה מינית, הוא העביר את המידע לטיפול רשויות האוניברסיטה.
"במקרה אחד, לא התקבלה ברשויות האוניברסיטה כל תלונה רשמית של סטודנטיות ולכן לא ניתן היה להעמיד את המרצה לדין משמעתי. במקרה השני, בהמשך לתלונה של הסטודנטית, פנתה אליה נציבת הטיפול בתלונות על הטרדה מינית, פרופ' אסתי שהמי, לקבל פרטים נוספים על המקרה. בשלב זה נערך תחקיר ולפי ממצאיו יוחלט על המשך הטיפול".**
Chen-s@globes.co.il
