אבישי רביב היה קשור לשירות הביטחון, כסוכן, מדצמבר 1987. בתקופת פעילותו, אשר הוערכה כמועילה, נתפס גם למעשים רבים שהיו בגדר הפרות חוק, ביניהם מעשי אלימות, ולמרות האזהרות וההתראות של המופקדים על הקשר עימו, לא פסק מכך.
בשיחות עימו הובהר לו, שלא יינתן לו גיבוי אם יפר את החוק, אך הלכה למעשה לא נפתחו נגד הנ"ל במשך כל השנים הליכים משפטיים (למעט מקרה אחד התקיפה של ח"כ תמר גוז'נסקי), למרות שמעשיו כללו כבר בתחילת פעילותו תקיפות, חבלה ברכוש, קשירת קשר להצתת דירה והטרדות לסוגיהן. כך אירגן "סיורים ליליים" בציר ירושלים-חברון, אשר במהלכם התחזו הוא וחבר מרעיו לשוטרים, נטפלו לתושבים ערבים, ערכו חיפושים על גופם ועוד.
בדומה, התנכל מאוחר יותר לערבים בעיר העתיקה וניפץ זגוגיות בבתים ובמכוניות. לא רק שלא ננקטו נגדו הליכים. נהפוך הוא, הודיעו לו לא אחת שהיתרון בפעולתו עולה על הנזק העולה מהתנהגותו, וכי החומרה שבמעשיו אינה בעצם הביצוע אלא בחוסר הדיווח. לגורמי השב"כ לא היה ספק, כי הנ"ל ישוב ויחזור על מעשיו.
בשנת 1990 הוא השחית שלטי יישובים ערביים בשומרון. אחר כך היה מעורב בהקמת גוף שכונה "נפ"צ" (נוער פשיסטי ציוני). הוא היה הגורם המרכזי ביצירת גוף דמה-מילטנטי שכונה "אי"ל" (אירגון יהודי לוחם), שנתקיים למעשה רק בפירסומיו של אבישי רביב ועל-ידי הכיסוי שניתן לו בטלוויזיה. ב-1991 פירסם מכתב גזעני נגד היושב ראש הדרוזי של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, ותקף פיזית את ח"כ תמר גוז'נסקי.
הוא הסית קטין לפגוע בפייסל חוסייני, ובהקשר זה אף מסר דיווח כוזב למפעיליו. בסיכום פגישה עימו מיום 30.4.92 נאמר:
"א. בעקבות יוזמות לפעילות שמעלה הנדון הובהר, כי תפקידו במסגרת הקשר עימנו - אינו ליזום פעילות אלא לעכב, לדחות ולדווח אודות פעילות של אחרים.
ב. הוסבר לנדון, כי בעקבות יוזמותיו אנו למעשה 'רודפים אחרי הזנב של עצמנו' במקום לכסות את הפעילות.
ג. תודרך והוזהר, שלא ליזום כל פעילות בלתי חוקית, וחוקית - שלא בדיווח מוקדם לשב"כ.
ד. הנדון קיבל את הדברים תוך שהביע נכונותו והסכמתו לפעול על פי התידרוך.
הערה: ה. היוזמות שמעלה הנדון נובעות מאופיו הבעייתי, ולמרות הסכמתו במהלך הפגישה יש לצפות, כי מדי פעם ימשיך ביוזמותיו.
ו. לפיכך יש לשמור על קשר טלפוני קבוע עימו תוך תידרוך למניעת העלאת יוזמות מדי פגישה.
ביום 23.6.92 נכתב בדו"ח פגישה עימו:
"א. כדרכו מסר הנושא דיווח על הקמת אי"ל בדיעבד. על רקע זה והרגלו לדווח בדיעבד קויימה עימו שיחה קשה.
ב. הסברתי לנושא באריכות את הבעיות הנובעות מכך שמדווח בדיעבד - עלול לשגות מתוך ראיה צרה של דברים, אין לו גיבוי משפטי למה שאינו מתואם איתנו, יש בכך בבחינת חוסר משמעת חמור ומקשה על יכולתנו לכוונו ליעדים החשובים שלנו.
ג. לאור היותו של הנושא טיפוס תלותי בנו, אמרתי לו שלאור עיון בתיקו והיכרותי עימו, ספק אם יש מקום להמשך הקשר עימו, כאשר הוא מגלה התנהגות שאין אנחנו יכולים לקחת עליה אחריות.
ד. הדברים נאמרו לנושא בצורה חריפה, ונראה לי שנפלו על אוזניים קשובות. יחד עם זאת, לאור אופיו המיוחד של הנושא, ספק אם יילקחו על ידו בחשבון לאורך זמן".
אבישי רביב המשיך בשלו. הוא יזם פעילויות אלימות בחברון, פירסם כרוזים וביניהם אחד שקרא לסרב לשרת בצה"ל, התנכל לראש מועצת קרית-ארבע, שנראה לו מתון מדי, ולבניו, הציג לתקשורת מצג מבויים של קייטנת "כך", יצר שם של גוף חדש בשם "חרב גדעון", פירסם כרוזים הקוראים לפגיעה במר דומב, מפעילי מועצת יש"ע.
ביום 25.9.94 התנכל לנהג ערבי ודיווח דיווח כוזב לגבי נסיבות האירוע. בחברון ערך סיורים אלימים, היינו עבר בלוויית מספר קטינים שאורגנו על ידו ברחובות העיר, וביצע מעשי אלימות כלפי ערבים שהזדמנו בדרכו (הכאת ערבי זקן, הפיכת דוכנים). כל העת המשיך בקשרים עם התקשורת כדי להציג את "אי"ל" כגוף קיים וזכה לסיוע הטלוויזיה בכך ששידרה טקס השבעה, שלא היה אלא הצגה, כאשר מי שנכח במקום חייב היה להיות ער לכך שהמדובר בהצגה. מפעיליו אף בחרו להטיל עליו לכתוב סיסמאות נגד תהליך השלום.
ב-23.7.95 נערכה לאבישי רביב "שיחת קילוף". בשיחה זו הודה, כי פעמים רבות יזם פעילות אלימה, כגון ניקוב צמיגים של רבים וכן תקיפות, מכות, הפיכת דוכנים, מכות באמצעות אגרופנים, בעיקר בחברון. בכל אותה פעילות אותה יוזם הנדון, הוא לוקח חלק פעיל, וצויין, כי ערבים רבים הוכו על-ידיו קשות. עוד הוסיף, כי בזמן הפעילות משתמשים בציוד שנמצא ברשות אחד מחבריו והכולל רוגטקות, רובה-קשת, אקדח זיקוקים, אקדח ברשיון של חברו, דוקרנים, סכינים ואגרופנים. כל האמור לעיל נעשה, כמובן, מבלי שדיווח למפעילו וכאשר נשאל על-ידי האחרון, הכחיש, כי נטל חלק פעיל.
כמו כן עלה ב"שיחת קילוף", כי לימד שני קטינים פעילים להכין בקבוקים מתפוצצים והינחה אותם לביצוע פעילות לאומנית. עוד עלה מהשיחה, כי הנדון ביצע איומים טלפוניים. בעקבות שיחה זו קויים באותו יום דיון פנימי, ולאחר מכן דיונים נוספים בהם שבה ונדונה הפרובלמטיקה שבהפעלתו.
בעניין הפוטומונטאז' - שמציג ראש הממשלה המנוח במדי ס.ס, הרי הפעולה הראשונית בוצעה על-ידי שני קטינים, ללא קשר עם אבישי רביב. אולם, אין ספק שרביב היה זה שנטל מהם תצלום ומסר את הכרוז לטלוויזיה, והכחשתו מול דבריו של כתב הטלוויזיה ניצן חן, היא בלתי אמינה לחלוטין. לאחרונה יזם פירסום בעיתון בדבר קשרי אי"ל עם תנועת החמאס, ופירסום זה משמש את ראש הרשות הפלשתינית בטענתו, כי יש קשר בין החמאס לבין קיצונים ימניים בישראל.
סיכומו של דבר, המדובר בסוכן המביא ידיעות לרוב, אך יחד עם זאת גם מבצע עבירות לרוב, כאשר הוא יודע שהוא פטור מאחריות בשל הגיבוי שניתן לו עלידי רשויות המדינה. הפיקוח עליו של גורמי השירות היה בלתי יעיל, וברוב המקרים נוכחו לדעת רק אחר מעשה, מה שאירע, אך שבו והסתפקו באזהרות.
בנושא שלפנינו, היינו פרשת יגאל עמיר: אבישי רביב היה קשור עימו יותר מכל אדם אחר בכל הנוגע לאירגון הפגנות סטודנטים ואירגון שבתות סטודנטים ביישובי יו"ש, עזר לו באירגון, ונתלווה אליו לכל אלה. אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה, וטען, כי חל עליו "דין רודף", וכי מותר לכן לפגוע בו (היו בפני הוועדה עדויות של מספר שומעות).
מתמיה, על כן, כי בדיווחיו על יגאל עמיר, לא הזכיר ולו ברמז את התבטאויותיו הידועות של עמיר ועל כוונתו לפגוע בראש הממשלה, אשר אותן השמיע עמיר לא אחת באוזני אחרים שהיו בחוג ידידיו.
אנו מתייחסים כאן, איפוא, לסוכן שהתנהגותו גדושה פרובוקציות, שאיננו נשלט כראוי על-ידי מפעיליו, ואשר גם אישרו לעיתים מעורבותו בפעילויות קיצוניות שנועדו להגביר את אמינותו בעיני סביבתו.
הפרובוקציות שלו - בייחוד ככל שהדבר נגע לפגיעות פיזיות בערבים ובהצגה בדבר קיומם של גופים פוליטיים קיצוניים ואלימים, יש להן מימד ברור של פגיעה עקיפה - אך ברורה - בגופים פוליטיים חוקיים מזוהים, דבר שמפעיליו לא יכלו להתעלם ממנו. ייתכן אף ובכך הסיבה להעלאת חשדות נגד שירות הביטחון, ונזקם של חשדות כגון אלה והשלכותיהם על אמינות השירות, לא נשקל מראש.
היעדר השליטה על הסוכן והגיבוי הטוטאלי שניתן לו (כאמור, לא נפתח נגדו אף תיק, פרט למקרה התקיפה של תמר גוז'נסקי), יצרו תמונה מטעה של זהות באינטרסים בינו לבין מפעיליו, אשר פגמה ופגעה באמון בשירות הביטחון.
כל בר-דעת מבין, שאיסוף מידע הוא חיוני, וכי מי שעוסק בכך אינו בהכרח צדיק ובר-לבב. אולם, יש להיזהר מפרובוקטורים המנצלים את הגיבוי שניתן להם, עקב כוונה רעה שבליבם או בשל מופרעות באופיים, והופכים ליוזמי פעולות בלתי חוקיות ופוגעניות-פרובוקטיביות, תחת המעטה השלטוני. אנשים כגון אלה נוהגים כנטולי רסן, גם בשל כך שהם יודעים שלא יגישו נגדם כתב אישום. בתוצאות המזיקות נושאת המדינה כולה (כגון יצירת נקודות חיכוך נוספות בחברון או פגיעה באמון בשירות, המקבל תווית של אירגון חשאי העוסק בפרובוקציות פוליטיות).
המסקנה היא, כי חייבת להיות שליטה אפקטיבית בסוכן, ואין להתיר לו התפרעויות עצמאיות.
«
«פרק ד': פרשת אבישי רביב