גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שמה, בעצם? הפרויקט העולמי למיפוי הגנום האנושי, שהתחיל לפני עשר שנים, עדיין לא הושלם. מה שפורסם היה טיוטה בלבד, וגם פרסומה נעשה בלחץ, בחיפזון, בצל התחרות עם חברה מסחרית שהקדימה את הפרויקט (סלרה ג'נומיקס). גם מה שפורסם אינו מובן מאליו: שנים של עבודה מאומצת, עלות של יותר מ-2 מיליארד דולר, ואתר האינטרנט של הפרויקט עדיין מציג ערימות-ערימות של מידע גולמי, המחכה שמישהו יבוא וישליט בו סדר.

אבל ההייפ. הו, ההייפ. זה מה שנתן לפרויקט הגנום האנושי את הקסם שלו. רק יצאה ההודעה, וכבר ידעו כל העיתונים לספר כי יום יבוא ונירפא כולנו ממחלות, לרבות אלו שעד עתה לא שמענו על קיומן (מחלת הנטיגנטון, אם לא ידעתם, תוקפת בערך אחד מ-10,000 איש). "ספר החיים נפתח", הבטיחו לנו, וביום שנוכל לקרוא אותו, נוכל לבחור את ילדינו על פי צבע, גודל ואישיות, לסלק את כל הגורמים לסרטן ולאיידס, ובכלל לשחק אותה אלוהים. כך אמרו המדענים.

התזה המקובלת היא, שהד.נ.א הוא אבן הבניין שקובעת את כל נתוני הגוף והנפש - צורת האוזניים, נטייה להתמכרות, כישרון מוזיקלי, סכיזופרניה, חיבה לספרים של א.ב יהושע - הכול כתוב בגנים, וצריך רק לקרוא. הקריאה הגנטית עצמה היא המטרה, האמצעי וגם תכלית קיומם של מוסדות מנופחי תקציב.

חברות הביו-אינפורמטיקה, אלו שעוסקות בגילוי ובמיפוי, שוקדות על הידע שנצבר ומעבדות אותו בניסיון להפיק יישומים מעשיים - תרופות, תרפיה גנטית ומניפולציה של גידולים חקלאיים. כל יישום כזה גוזל 17 שנים עד שהוא מגיע לשלב המוצר. הוצאות המחקר והפיתוח עצומות, וההחזרים לא מגיעים בינתיים. זו הסיבה שכיום חברת ביוטק שאינה מפסידה היא כמעט תופעת טבע.

שוק המניות התנהג ביום פרסום טיוטת הגנום כאילו חזה בביאת המשיח. כל סקטור הביוטכנולוגיה בנאסד"ק זינק בטירוף באותו יום, ומיד לאחר מכן שב וירד. אכזבה. נמצאה אף קבוצת משקיעים שתכננה להגיש תביעה נגד סלרה ג'נומיקס, אחת הממפות, בטענה של "הבטחות שווא" שגרמו להם הפסדים כספיים.

האם באמת "רימתה" סלרה את המשקיעים שלה? מובן שלא. כל מי שעוסק בגנום מקפיד להדגיש שהכל מבוסס על תחזיות זהירות ועל תגליות שעדיין לא נתגלו. ובכל זאת, הנושא קשה להסבר, והציבור אוהב קביעות פשוטות. לכן נוצר רושם מנופח ומוטעה, של מהפכה שמחכה מעבר לפינה. בעצם, המצב כרגע הוא שהאנושות מגששת כעיוורת בים המידע הגנומי, ומדי פעם דולה ממצא או שניים.

עד עתה נרשמו הישגי מחקר ברמה של גנים אחדים הקשורים במחלה מסוימת. אולי זה הגן שמשפיע, או שינויים זעירים שהוא עובר, או הקשר בין החלבונים או משהו אחר. מדובר בחתיכת עבודה בסדר גודל של מיפוי הגלקסיה.

בתוך כל זה עולה שאלה לגיטימית - למה לחקור גנים דווקא? האם מחקר גנטי הוא האפשרות היחידה של המין האנושי, או אולי הוא דרך שנבחרה מתוך אידיאולוגיה מסוימת? ולמה לא התמקד המדע המערבי במחקר סביבתי, למשל? בהשפעת תנאי כדור הארץ? בקשר בין גוף לנפש? במקום להתפשט החוצה, המדע בחר במגמת המזעור, עד לרמת הגנים.

מעניין להבחין מי המתנגדים לפרויקט הגנום ולמגמה הגנומית הכללית שתפסה הרפואה המודרנית: ארגוני הירוקים חוששים מהתפשטות בלתי רצויה של זנים מהונדסים, שהשפעתם עלולה להיות שלילית. שומרי הפרטיות מזהירים מהיווצרות "בנק מידע גנטי", שיצבור מידע על כל אדם וימנע ממנו, למשל, לקבל פוליסת ביטוח רפואי (בבריטניה זה כבר מתחיל להתרחש). מנסחי האתיקה מעלים שאלות מוסריות לגבי כבוד האדם, ניסויים רפואיים וכיוצא באלה. אבל ההתנגדות המעניינת ביותר לפרויקט מגיעה דווקא מבין כותלי האקדמיה.

ריצ'רד לבונטין, גנטיקאי ותיק מאוניברסיטת הארווארד, מתגייס להתריע על ההיאחזות המופרזת בחלום הגנומי. הד.נ.א הוא ה"גביע הקדוש" החדש, אומר לבונטין, ה-Fetish של החוקרים. אלה השתכנעו שפיצוח הגנום הוא המטרה האולטימטיבית, שאחרי השגתה הכל יהיה ורוד יותר בחיינו. לא עוד מחלות, לא עוד סבל, לא עוד ילדים גועליים בעלי שיער לא נוח לסירוק. ולכן הם רודפים אחרי המטרה, לא חשוב באיזה מחיר, ואינם מניחים לעובדות לבלבל אותם. לבונטין, מתנגד מפורסם להייפים שנויים במחלוקת, כבר כתב כמה ספרים שהם חומר נפץ מבחינת ההתקפה על התעשייה. די לקרוא את הכותרות: "ביולוגיה כאידיאולוגיה" ו"זה לא בהכרח דווקא כך - חלום הגנום האנושי ואשליות אחרות". האיש אינו מפחד מפרובוקציות.

הד.נ.א. כשלעצמו, אומר לבונטין, בכלל לא חשוב כפי שהוא נראה. אמנם הוא מכיל את קוד הבנייה של הגוף, אבל אינו בונה את הגוף בעצמו. לחלבונים, למשל, יש תפקיד משמעותי בהרבה. עובדה שכעת, לאחר שטיוטת הגנום נשלמה, נרגע העולם ונפנה לעסוק בפרויקט הפרוטאומיקס - חקר החלבונים.

לפי לבונטין, פרויקט הגנום האנושי הוא גוף פיננסי ומינהלי, ולא מרכז מחקר של ממש. הוא הוקם בלחץ של מדענים בעלי עניין (כמו ג'יימס ווטסון, אחד ממגלי הד.נ.א.), שהצליחו לשכנע את הממשלה שהמיפוי הגנטי חשוב. כמעט שלא תמצאו מדען שאין לו אינטרס כלכלי בחברת ביוטק זו או אחרת, וחוקרים רבים עובדים עבור התעשייה וכפופים לאינטרסים שלה, מאשים לבונטין. ועם כל זאת, לטענתו, המשמעות של מפה גנומית שלמה של האדם היא בעיקר תיאורטית, לא מעשית. המדענים מדברים יפה על ריפוי האנושות, אבל למידע שהם אוספים אין תפקיד מרכזי בריפוי הזה. הם פשוט פריקים של מידע.

והמידע מכה גלים. עובדה, לא עובר שבוע בלי שהעיתונים מפוצצים בגילויים צהובים: נמצא הגן האחראי להומוסקסואליות, הגן האחראי לסרטן ריאות, לעצלנות, למה שאתם רוצים. איזה ערך יש לתגליות הללו? אפילו בהנחה שהן נכונות, מישהו חושב ברצינות לרפא עצלנים? הומוסקסואלים? הטיעון ש"נוכל לרפא מחלות" דחוק, טוען לבונטין, לאור העובדה שרק חברות מסחריות מתמקדות בגן של מחלה מסוימת. פרויקט הגנום עצמו ממפה הכל, ובכלל זה מידע שלא יהיה לו ערך מעשי לעולם, ולא תמיד הוא יודע מה חשוב באמת ומה הוא סתם "רעש במערכת".

כמובן, מגוחך לומר שפרויקט הגנום "נכשל". הוא נתן מקום לגיטימי לתקווה שיום אחד נתעורר ונדע הכל על עצמנו, ברמת המולקולה. הוא גם יצר מקור השראה חדש לאנושות. ועדיין, הפרויקט תבע לעצמו את החלומות הגדולים ביותר שהיו לאנושות מעולם - חיי נצח, אפשרות לשנות את עצמנו ככל שנרצה - וטען שיוכל להם. במקרה הטוב, מדובר בחלומות שהגשמתם תארך עשרות שנים. במקרה הרע, נבנה כאן מגדל בבל מודרני, מיוסד על שאפתנות אנושית חסרת בסיס.

ולכן, עם כל הראיות על השולחן, הפרויקט הוא רק השלב הראשון של החלום הבא. משום כך, המפגש שלו עם המציאות לא היה מזהיר. החברות המסחריות ממשיכות לעבוד קשה ולראות לרחוק. המניות של חברות ביו-אינפורמטיקה (וביוטק בכלל) עולות ויורדות, בכפוף למצבי הרוח של נאסד"ק ולהישגים נקודתיים של החברות. קשה להבדיל בין חברה שתשרוד ובין חברה שהמוצר שלה ייפול עוד לפני קבלת האישור לשיווק, ולכן כולם נהנים - בינתיים.

ההייפ נמצא כעת בשלב הפמפום שלו, בשלב שהטרנד מתגבש, התחזיות פורחות באוויר ללא יכולת לאושש או להפריך אותן ושווי החברות בטווח הארוך נמצא במגמת עלייה. העיתון הכלכלי "בארונ'ס" כבר פרסם מאמר המזהיר מפני "בועת ביוטק" - עלייה מסחררת ואחריה צניחה כואבת, כפי שקרה למניות הדוט.קום.

אבל אין זו בועה, מתעקשים המצודדים בפרויקט הגנום. חכו ותראו כשתצא תרופה גנטית מותאמת אישית, כשתרפיה גנטית או תאית תקצור הצלחה, כשחולי סרטן ואיידס יירפאו בן לילה, אז תאכלו כולכם את הכובע.

או.קיי. אז צריך לשמור על הכובע, למקרה הצורך. אבל בינתיים לא כדאי לאבד את הראש.