החברה להגנת הטבע, עמותת חוק הטבע ועמותת אדם טבע ודין ביקשו מביהמ"ש לקבוע, כי היתר הבנייה שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להקמת המחלף בטל.
לטענתן, ההיתר נוגד את תוכנית המתאר הארצית תמ"א 13, ואת תוכנית המתאר המקומית. העמותות ביקשו להורות לעירייה, ליפה נוף, ולוועדה המקומית, להחזיר את המצב בשטח לקדמותו.
המחלף מתוכנן להגיע לשכונת בת גלים בחיפה, ומצוי מעבר למסילת הרכבת. המחלף המתוכנן כעת כולל גשר, קירות עמודים ורמפות, וכן דרכי ירידה ועלייה לדרך ההגנה וממנה.
לטענת העירייה ויפה נוף, אין בכוונתן להמשיך את ביצוע הפרויקט לכיוון שכונת בת גלים, עד לקבלת אישור המועצה הארצית, אליה פנו בבקשה להקלה מתוכנית המתאר הארצית.
במגעים שנערכו בין העמותות לבין ראש העירייה, עמרם מנצע, לפני הגשת העתירה, הובהר, כי על פי התוכנית המנדטורית המאושרת מ-1945, נקבע שמעל דרך ההגנה ייבנה גשר. לטענת היועצת המשפטית של העירייה, ההיתר מתייחס גם היום אך ורק לגשר.
לטענת העמותות, קיים שוני מהותי בין ההיתר לבין התוכנית, והוא נוגד את תמ"א 13, לפיה לא ניתן לאשר בנייה במרחק של עד 100 מ' בחוף הים ללא אישור או פטור מטעם המועצה הארצית.
השופטת רעיה חופרי-וינוגרדוב קבעה, כי העירייה, יפה נוף והוועדה אינן מעלות תשובה ראוייה כנגד טענת העמותות, לפיה המחלף מצוי ברובו בתוך תחום 100 מ' מקו החוף.
חופרי-וינוגרדוב קבעה עוד, כי ההיתר הוצא למרות שהעבודות שהותרו בו אינן מתאימות לתוכנית המאושרת, בניגוד לסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה ובניגוד להוראת תמ"א 13. לדבריה, הפגמים במקרה זה הם פגמים חמורים.
עוד נקבע, כי הרשות המינהלית שהוציאה את ההיתר התעלמה מדרישת תמ"א 13, וכי למרות שבפרויקט כולו הושקעו, לפי הצהרת יפה נוף, 50 מיליון שקל, ודווקא מכיוון שמדובר בכספי ציבור, תמוה, שהרשות שהוציאה את ההיתר הסתכנה ולקחה על עצמה לפעול בניגוד לתכנית המתאר הארצית והתוכנית המקומית המאושרת.
(עת"מ 398/01).
