חשבתם פעם איך הפך רחוב צר וקטן בדאון טאון מנהטן למרכז הכספים הגדול בעולם? אתם יודעים שכאשר בנו את הרחוב הצר הזה, וול סטריט, לאורך חומת העץ (WALL) שהוקמה לצורך הגנה מפני אפשרות של פלישת הצבא הבריטי מכיוון הים, במדינות הדרום, וירג'יניה וג'ורג'יה, כבר סחרו בסחורות וכבר היתה שם למעשה בורסה, שלא לדבר על מרכזי המסחר הקנדיים. אז מה גרם דווקא לרחוב הצר והקצר הזה להפוך למרכז העצבים של העולם, למוח הכלכלי?
בשנת 1685 סללו את רחוב וול סטריט, 32 שנה לאחר שהוקמה שם חומת העץ שהיום אין לה שריד בכלל. 105 שנה מאוחר יותר, בפילדלפיה דווקא, יצאה ממשלת ארה"ב לגייס כסף, באמצעות איגרות חוב, למימון ההתפתחות והצבא של המדינה הצעירה. הממשלה גייסה אז 80 מיליון דולר, סכום מדהים לאותה התקופה, ואותו הגיוס הראה לעולם העסקים האמריקאי שבארה"ב יכול להתפתח שוק פיננסי לא פחות טוב מהשווקים שכבר היו קיימים מאות שנים באמסטרדם, לונדון ופאריס.
למה נבחר הרחוב בניו יורק ולא איזה רחוב מפואר באטלנטה או בבוסטון? מהסיבה הפשוטה ששם ישב הבנק אוף ניו יורק, שבשנת 1792 כינס 24 אנשי כספים גדולים, ברוקרים, לוועידה שנקראה ועידת באטנווד (Buttonwood), ושם הגיעו להסכמה להתחיל לקיים שוק מסודר. הבנק אוף ניו יורק היה המייסד וחבר הבורסה הראשון, והמניה שלו היתה הראשונה שנרשמה למסחר. קצת היסטוריה בשנת 1792 נסחרו חמישה ניירות ערך בבורסה הצעירה של ניו יורק, שלוש איגרות חוב ממשלתיות ומניות של שני בנקים. המלחמה עם אנגליה הסתיימה ב-1812, ואז החלו לבנות את בניין הבורסה ומספר חברות ביטוח הצטרפו למסחר.
בשנת 1815 חוקקו את "ספר החוקים והתקנות של הבורסה של ניו יורק". בשנת 1817 התאספו כל הברוקרים של ניו יורק בבניין מס' 40 בוול סטריט והקימו את מה שהיום נקרא National Association of Stock-brokers and Dealers) NASD). הבניין בוול סטריט מס' 40 הושכר לברוקרים והפך לבורסה של ניו יורק.
בשנת 1824 החלה ממשלת ארה"ב בחפירת תעלת אירי, התעלה המקשרת בין החוף המזרחי לאגמים הגדולים, כפרוייקט לאומי שאכן עורר את הכלכלה ואת הבורסה. חברות רבות, לצד ממשלת ארה"ב, גייסו כספים לפעילות הקשורה בבניית התעלה, מחברות ציוד וחפירה ועד חברות אוניות. בשנת 1825 נשבר שיא כל הזמנים בהיקף המסחר היומי, 380,000 מניות (היום זה כ-2 מיליארד מניות בכל אחת מהבורסות).
הפרוייקט הלאומי הבא של ארה"ב, פריצת דרכי הרכבות לכל רחבי המדינה, העלה את סקטור הרכבות לשליטה מוחלטת במסחר. זאת היתה אחת מתקופות הגאות הגדולות בוול סטריט שנקטעה בשנת 1835 עקב שרפה שפשוט כילתה את הרחוב כולו. הבורסה עברה לרחוב ברוד הסמוך לתקופת מה.
בשנת 1844 הומצא הטלגרף שמיד נעשה בו שימוש במסחר בני"ע. בשנת 1866 הוקמה הוועדה לפעולות בשוק הפתוח (שהיא בכלל לא קשורה לוועדה הנוכחית בשם זה של הבנק המרכזי של ארה"ב). הוועדה ההיא היתה תחילתה של רשות ני"ע, וב-1869 הצליחה להשתלט על השערורייה הראשונה שהתגלתה, מנהג שקרוי Watering stocks.
מהו המנהג הפסול הזה? הסתבר שבאין פיקוח, בעלי החברות שמניותיהן עלו חזק הנפיקו עוד ועוד מניות, בסתר, ללא תשקיף וללא הודעה לציבור, והכסף, עבור המניות "החדשות", מצא את דרכו לכיסי הבעלים. חשוב לזכור שהכבל התת אטלנטי, שחיבר את ארה"ב עם אירופה, הושלם באותה השנה, 1866. עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1886, עבר מחזור המסחר את המיליון מניות ליום.
בשנת 1872, לאחר מלחמות לא קלות, החלו הספציאליסטים בעבודתם. ההתמחות הפכה לצורך והופעתו של המומחים המיוחדים האלה תרמה בגדול להתפתחות מסחר תקין בבורסה של ניו יורק.
באותם ימים שכנה הבורסה בבניינה החדש בפינת הרחובות ברוד ו-וול סטריט. הבניין היה בניין ישן ששופץ והוגדל מאוד. אגב, המסחר בין השעות 9.30 בבוקר ל-4 אחר הצהריים התחיל בבניין הזה עוד בשנת 1870, עם הזירה, הפעמון והצבעים השונים של המעילים של בעלי הפונקציות השונות. הבניין עבר שיפוץ גדול ב-1890 רק על מנת שבשנת 1901 יהרסו אותו ויבנו תחתיו את בניין הבורסה הנוכחי.
שתי שערוריות ענק זעזעו את הבורסה של ניו יורק באותן שנים. בשנת 1870 התמוטטה הבורסה, "יום שישי השחור" זה נקרא, וזה קרה בעקבות משחקים ספקולטיביים שהעלו את מחירי מניות הזהב השמיימה. שלוש שנים מאוחר יותר שוב התמוטטה הבורסה, כאשר הבנק המאוד מיוחס ג'יי קוק מפילדלפיה התמוטט לאחר שהסתבך בספקולציות על מניות של חברות רכבות. בשנת 1878 הותקן קו הטלפון הראשון בזירת הבורסה, קו אחד. בשנת 1881 הותקנה מערכת של פייג'ינג שניתנה לכל הספציאליסטים שעבדו אז בזירה.
בסוף המאה ה-19, בין 1890 ל-1900, עברה הבורסה מהפכה של ממש. ראשית, בשנת 1892 הופעל בית המסלקה הראשון בניו יורק, מה שגרם למהפכה בצורת התפעול של המערכות. המסלקה היתה בבעלות הבורסה. באותה השנה הוקמה החברה לציטוטים של מחירי המניות שהיתה (ועדיין) בבעלות ה-NASD, ארגון הברוקרים והדילרים, ותוספת האות הראשונה של המילה "ציטוטים" באנגלית, Quotations, משלימה את ראשי התיבות של ה-NASDAQ (ה-A השנייה נוספה רק בשנות ה-70 בעבור המילה "אוטומטית"), אבל בורסת הנאסדא"ק של היום הוקמה, למעשה, רק בשנות ה-70 של המאה הבאה.
בשנת 1896 הושק מדד הדאו ג'ונס. היה זה מדד של 12 מניות עם שער התחלתי של 40.74, והמניה היחידה ששרדה מאז במדד היא ג'נרל אלקטריק שאז נחשבה לקטנה ביותר מבין 12 החברות.
בשנת 1903 עברה הבורסה לבניינה החדש, שאז היה המילה האחרונה של תכנון לצורך בורסה. בשנת 1911 הוציאה ממשלת ארה"ב את חוקי "השמיים הכחולים", ה-"Blue Sky rules", שהסדירו את מערכות המסחר בין המדינות השונות של ארה"ב ותיאמו בין החוקים השונים של 50 המדינות.
מלחמת העולם הראשונה, שפרצה ב-1914, גרמה לפרק הזמן הארוך ביותר שבו היתה הבורסה סגורה, ארבעה חודשים וחצי. אבל המלחמה "פתחה" את אמריקה כמעצמה לפני העולם. בן- לילה ממש הפכה וול סטריט לבורסה המובילה בעולם. 1,700 הנפקות של חברות אירופיות התקיימו בניו יורק בשנים שלאחר המלחמה, מספר גדול יותר מכל המניות שנסחרו באירופה באותם ימים. הגאות, שהחלה למעשה מיד לאחר המלחמה, הפכה לגאות הגדולה בהיסטוריה שהסתיימה במשבר הגדול בהיסטוריה, הרבה מעל מה שנחשפנו אליו בתחילת המאה ה-21.
אחרי שש שנים רצופות של עליות חדות, מ-1923 ועד 1929, התמוטטה הבורסה ביום ה', 24 באוקטובר 1929. השיא אליו הגיעה הבורסה, ביום המסחר האחרון של ספטמבר 1929, היה 381.17 נקודות. ב-24 באוקטובר, שלושה שבועות מאוחר יותר, נפלה הבורסה לכ-300 נקודות, למעלה מ-20%, וחמישה ימים מאוחר יותר, ב-29 באוקטובר התמוטטה הבורסה שוב וירדה לרמה של כ-240 נקודות. המחזור, בשני ימי הירידות, היה מעל 30 מיליון מניות, מספר מדהים לאותם ימים. ביולי 1932, שלוש שנים לאחר המפולת, הגיע הדאו לתחתית, 41.9 נקודות, 89% מתחת לשיא של ספטמבר 1929. התוצאה החיובית של המפולת דאז היתה חוקי המניות של 1933 כחלק מהמדיניות הכלכלית החדשה, ה-NEW DEAL, שהנהיג הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט באותה השנה, 1933. רוב החוקים אלו עדיין פועלים עד עצם היום הזה.
בשנת 1938 החליט הוועד המנהל של הבורסה של ניו יורק למנות נשיא. הנשיא הראשון היה ויליאם מקצ'סני מרטין ג'וניור.
מלחמת העולם השנייה לא השפיעה כלל על הבורסה שנסגרה רק ביום הניצחון של בעלות הברית. אבל בשנת 1943, תוך כדי המלחמה, הצליחו ארגוני הנשים של ארה"ב לבטל את התקנה שלא הרשתה פעילות של נשים ספציאליסטיות ועובדות אחרות בזירה עצמה.
הגאות הארוכה בהיסטוריה, לפני זו שהסתיימה בשנת 2000 (שנמשכה 10 שנים), היתה זו שהתחילה בשנת 1948 והסתיימה בשנת 1956, שמונה שנים ברציפות. שנת 1970 החליטה הבורסה על הקמת ה-Securities Investors Protection Corporation) SIPC), חברה שמבטחת חשבונות של כל לקוח בכל בית השקעות שחבר ב-SIPC (אין אחד שלא) עד 100,000 דולר במזומן בחשבון הלקוח ועד סכומים בלתי מוגבלים (תלוי בהשתתפות הבית והלקוח) על התיק כולו.
באותה השנה התחוללה כמעט רעידת אדמה בוול סטריט כאשר הותר לציבור הרחב "לשלוט בחברי הבורסה". כלומר, חברי בורסה יכלו לצאת לציבור. "המועדון הסגור נפרץ וזה לא היה קל", אמר אז פרופ' ארתור ברנס, נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב. שלוש שנים קודם רכשה הגברת העשירה מניו יורק, מיוריאל סיברט, מושב בבורסה, וגם זה לא עבר בקלות למרות שנשים, כאמור, נכנסו לבורסה כבר במלחמת העולם השנייה. בשנת 1970 סערו הרוחות עוד יותר כאשר עורך הדין והפרופסור השחור ג'וזף סירלס קנה מושב והצטרף כחבר לבורסה.
בשנת 1972 הוחלף הוועד המנהל של הבורסה בניו יורק, שמנה 33 איש, במועצת מנהלים מקצועית, בשכר, וג'יימס נידהם, מייסדו של בית ההשקעות על שמו, התמנה ליו"ר הראשון בשכר מלא. הבורסה של ניו יורק החלה לתפקד כחברה עסקית לכל דבר.
התקדמות מטאורית בשנת 1973 הועלה בחור צעיר בדרגה והתמנה למנהל בחטיבת השיווק של הבורסה. דיק גראסו, שיצא מהצבא האמריקאי בשנת 1968 והצטרף כשולייה לעבודה בבורסה של ניו יורק, השלים לימודים והועלה בדרגה. עשר שנים עבד בתפקידים שונים במחלקת השיווק, ובשנת 1983 התמנה כמנהל המחלקה. משם ההתקדמות היתה מטאורית ממש, ממנהל חטיבת שוק ההון למנהל התקציבים והמוצרים הפיננסיים. בשנת 1991 התמנה כסגן יו"ר מועצת המנהלים של הבורסה. זה היה אמור להיות השלב הסופי בהתקדמותו של האיש, שבינתיים אסף לעצמו מישרות ותארים למכביר.
ב-19 באוקטובר 1987 התרחשה הנפילה היומית הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבורסה, 22.6% ביום אחד במחזור שאז היה ממש מדהים, 610 מיליון מניות (היום, כאמור, המחזורים הם בין 1.5 ל-2 מיליארד ליום). השוק נפל ב-508 נקודות, כך שגם מבחינת הנקודות לא היה כזה יום מעולם. אגב, באותו היום היה עבדכם הנאמן טריידר במסחר.
שנתיים מאוחר יותר התחילו המחשבים לנהל חיים משלהם, המכונות השתלטו על המסחר. הנהלת הבורסה קבעה קווים אדומים בפעילות היומית. הבורסה של ניו יורק, שלא יהיה לכם שום ספק, נכנסה למהפכה הטכנולוגית לא מוכנה בכלל, ויצאה ממנה, כעבור 10 שנים, כמנצחת, ואת כל זה עשה האיש הזה, דיק גראסו. האם זה שווה 140 מיליון דולר?
יש לנו חבר שעובד ב-GE ויוצא בקרוב לפנסיה, אחרי 35 שנה כמהנדס מאוד בכיר. הוא ייקח הביתה כ-11 מיליון דולר ויישארו לו עוד כמה אופציות למימוש עתידי, האם "מגיעים" לו 11 מיליון? למה לא? נניח שהיה לוקח, בשנת 1969, קצת אחרי שהתחיל לעבוד במעבדות של GE, 19,000 דולר ומשקיע ב-1,000 מניות של ברקשייר האת'אווי. לא היו לו היום 76 מיליון דולר? בטח שהיו, יש מיליונרים כאלו בלי סוף בעיר אומהה. החבר שלנו לא שמע על ברקשייר מימיו וגם לא על באפט. הוא מהנדס, וכמנהג מהנדסי GE הוא השקיע רק במניות של החברה בה הוא עבד.
או.קיי, אז אם ידידנו אסף לו 1,000 מניות של GE בשנת 1970 והחזיק בהן עד היום, אז ללא השקעת הדיבידנד (שגדל בכל שנה מאז 1975) יש לו היום 13.98 מיליון דולר, ותזכרו שמניית GE נמצאת היום בכמחצית מערכה בסוף 1999. "אגיד לך את האמת", מספר לנו האיש, "במהלך השנים הציעו לי לא פעם שאת כל ההפרשות שלי ישימו במניה שלנו, וחששתי. אתה יודע, כל הביצים בסל אחד וכו'. אם הייתי שם הכל במניה שלנו, הייתי יוצא עם 30 או 35 מיליון דולר לפחות".
גראסו נפל בגלל אישור חבילת פיצויי הפיטורים שלו. יום קודם הוא עדיין נחשב כאחד המנהלים הגדולים של ארה"ב. תתפלאו, אבל עבור 27 חברי מועצת המנהלים שאישרו לגראסו את החבילה הנפלאה הזאת הסכום אינו מופרז. עבור אנשים רגילים, כמונו-כמוכם, 140 מיליון זה המון. אבל מל קרמאזין, יו"ר ויאקום, שהוא דירקטור מהוותיקים בבורסה של ניו יורק, אמר את האמת של הקבוצה הזאת בפשטות: "אני הצבעתי בעד חבילת הפרישה של גראסו ואין לי נקיפות מצפון בכלל. האיש עשה עבודה מדהימה, הוביל את הבורסה לגדולות, היה הארכיטקט של ייצוב שוק ההון אחרי 11 בספטמבר, ואני מאוד מצטער שהוא עוזב. האם אני מכיר מישהו שייקח את התפקיד ויעשה זאת כמוהו או טוב יותר? לא, אני לא מכיר כזה, אבל אולי, שינסו ונראה כמה זה יעלה לנו".
מה שמעניין הוא שאנשים רציניים ביותר שפנו אליהם והציעו להם את התפקיד, סירבו. פנו לרוברט רובין, שר האוצר הפופולרי של קלינטון שהיום מנהל בגולדמן זאקס. פנו לנשיא הנאסד"ק לשעבר, פראנק זארב שדחה את ההצעה על הסף, ופנו לנשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק לשעבר, ויליאם מקדונויו, שלא הסכים ולעוד כמה מענקי הניהול האמריקאיים. בינתיים, מינו את ג'ון ריד, לשעבר מסיטיגרופ, ליו"ר זמני.
המיליארדר מארק קובאן (שעשה כמיליארד דולר בפיתוח אתרי אינטרנט ומכירתם לחברות כמו YAHOO ואחרות וקנה לאחרונה את קבוצת הכדורסל MAVERICKS של דאלאס מה-NBA) אמר בסוף השבוע: "אם מישהו במועצת המנהלים שם (בבורסה) או מבעלי המניות שלהם מופתע, זה מדאיג אותי מאוד. ואם אינם מופתעים, זה מדאיג אותי עוד יותר. מה שאיני יכול להבין הוא איך אישרו לו לצבור על קופת הפנסיה שלו, 8% ריבית לשנה? האם זה לא אומר שאיש אפילו לא בדק את החבילה?"
מה בעצם הסיפור האמיתי כאן? לא ראינו אחד שלא טוען שגראסו היה המנהיג הטוב ביותר שאפשר היה למצוא לבורסה של ניו יורק. 140 מיליון זה המון כסף, אבל אם בודקים ממה זה מורכב ואיך, אז תתפלאו אבל אפשר להסביר זאת.
מה שמפליא הוא שלפני חמש שנים עבר גראסו ניסיון כזה, של ריב עם בעלי המניות והמשקיעים בחברת קומפיוטר אסוסיאייטס (CA) בה הוא דירקטור וחבר ועדת הפיצויים. שם רצתה ההנהלה לאשר מיליארד דולר בחבילת שכר נוספת לדירקטורים ולהנהלה, וגראסו אישר זאת. קמה מהומת אלוהים בבורסה והעניין בוטל או נדחה. אז מה? הוא לא יכול היה להעריך את זעם הציבור? ועוד ביציאה ממיתון? מה שיותר מעניין הוא שגראסו רכש לעצמו שם גדול בניהול תקין. האיש הקפיד, כל שנות הניהול של הבורסה, על הליכה בתלם החוקי, התקנים והכל, ולא חשב כנראה לרגע שחבילת פיצויים זו עלולה לפגוע בו, מפליא.
עכשיו הנושא עובר לבדיקה אצל ויליאם דונלדסון, יו"ר רשות ני"ע בארה"ב, שהיה היו"ר של דונלדסון, לופקין ג'נרייט, בנק ההשקעות הענק שנקנה ע"י UBS. מה אתם חושבים, שאחד כמו דונלדסון יכה בגראסו? באמת, רבותיי. כל עו"ד מתחיל שייקח גראסו יציג קבל עם ועדה את חבילת הפיצוי שלקח דונלדסון הביתה כשעזב את הבנק שלו, לא?
מאז מונה גראסו לתפקיד היו"ר, הבורסה של ניו יורק מרוויחה בצורה שממש אי אפשר להשוותה לשום תקופה בעבר. יכול מאוד להיות שזה בגלל הגאות בשוק ההון, אבל הבורסה הרוויחה היטב גם בשלוש השנים האחרונות ואפילו מתכוונת שוב להנפיק את עצמה בקרוב.
גראסו השתכר כ-2.5 מיליון דולר לשנה בשנים 1995 עד 1997, 6 מיליון דולר בשנת 1998, 11.3 ב-1999, 21.8 מיליון ב-2000, 25.6 מיליון ב-2001, וב-2002 ירד השכר ל-12 מיליון. החלק הגדול של ה-140 מיליון דולר הוא תוצאה של העובדה שגראסו לא לקח את הכסף אלא השאירו כ"תשלום נדחה", כנראה בעצת יועצי המס שלו.
מתוך ה-87 מיליון דולר במשכורות בין 1995 ל-2002 לקח גראסו כשליש, ועל הכסף הזה קיבל ומקבל עדיין 8% ריבית. כלומר, תורידו מה-140 מיליון משהו כמו 85 עד 90 מיליון שמגיעים לו ממילא (תעשו חשבון של 8% רטרואקטיבית על ממוצע של כ-30 מיליון דולר בריבית דריבית והמספר שתקבלו יהיה גדול ממה שכתבנו) אז מה נשאר? 50 מילין דולר "מסכנים"? באמריקה? ליו"ר הבורסה של ניו יורק? העניין הזה עוד עלול להוציא את דיק גראסו כצדיק ליד 27 חברי הדרקטוריון וכל יושבי הראש הצדיקים שנוזפים בו כרגע. אגב, גראסו היה צריך לקבל עוד 48 מיליון כחלק מהחבילה, אבל על זה הוא מוותר, אכן צדיק.
שאלת מיליון הדולר היא: איך הדבר קיבל פרסום כל כך גדול? בארץ שאין בה מקריות ובמגזר שנמצא כל כך במעקב איך שטויות כאלו קורות? ובכן, העיתונאי ג'ון פרידמן מ-CBS Marketwatch, טוען שלדעתו NBC, רשת התקשורת הענקית, "חיפשה אותו". לטענת העיתונאי, שאינו מביא סיבה אפשרית למתקפה שערכה רשת CNBC, החברה הבת של NBC, על גראסו, צורת הסיקור פשוט עברה את גבול הטעם הטוב.
אבל יש נקודה חיובית בכל הבלגאן הזה. מועצת המנהלים של הבורסה של ניו יורק תעבור שינוי. כרגע 12 מתוך 27 החברים אמורים להיות נציגי ציבור, והיתר מהקהילייה הפיננסית. מדליין אולברייט, לשעבר מזכירת החוץ של ארה"ב, היא אחת מנציגי הציבור והיא דווקא מביעה תמיכה בגראסו. היו"ר המשותף הנוכחי של גולדמן זאקס, הנרי פאולסון, שגם הוא דירקטור, היה דווקא ממובילי ההתקפה על גראסו. הרכבה של מועצת המנהלים ישתנה, ומערכת הפיקוח על הבורסה הגדולה בעולם תיבדק.
האישה הראשונה שרכשה מושב בבורסה (חברת בורסה) של ניו יורק והיא היו"ר של חברת הייעוץ הפיננסית הידועה הנושאת את שמה, מיוריאל סיברט, טוענת שמוצרה הזדמנות "אחת למאה" לשנות סדרים בבורסה של ניו יורק. "אם הנהלת הבורסה, הדירקטוריון ורשות ניירות ערך לא יבינו שצריך לשנות, אז גראסו ילך וזה כל מה שיקרה, הכל יישאר כשהיה".
מה כל כך גרוע בבורסה של ניו יורק? "זו אינה הבורסה של ניו יורק. זו הבורסה של העולם ושל המשקיעים והיא חייבת לתפקד כיאות", אומרת סיברט. "לא ייתכן שקבוצה קטנה של טכנאים ומנהלי חברות פיננסיות ישלטו בדבר הזה". היא גם מציעה לשנות את הניהול לכזה שתהיה בו יותר שקיפות לציבור. "לא צריך לחכות להנפקה ציבורית על מנת לתת יותר אינפורמציה על הפיננסים של הבורסה. אותה מועצת המנהלים", אומרת סיברט, "שבחוכמה פיטרה את גראסו צריכה לנצל את המצב ולשנות את תדמית הבורסה מקצה לקצה".
לגבי גראסו עצמו אין מה לדאוג, הוא ישרוד. מספיק לעקוב אחרי תיפקודו כיו"ר הבורסה על מנת להבין שהאיש הוא "שורד" בדם ויכול מאוד להיות שזה מה שפגע בו, האינדיבידואליות והיכולת לדחוף.
הכותב משקיע בניירות ערך שונים, ולכן עשוי להיות לו עניין בחברות עליהן הוא כותב בטור זה. מערכת "גלובס" איננה אחראית לתוכן המאמר ואין לראות בו משום עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו עקב פעולותיו.