ריצ'ארד ראסל, כבר כתבנו זאת יותר מפעם אחת, הוא אחד הוותיקים המכובדים ביותר בקהיליית הפרשנים ומומחי שוק ההון בארה"ב. ראסל הוא גורו מוביל מזה 30 שנה לפחות, ומכתב השוק שלו כבר בן כ-50. האיש עצמו מעל גיל 70, אבל אקטיבי, פעיל מאוד ונמרץ, ודעתו עדיין מקובלת בחוגים רחבים מאוד בארה"ב ומחוצה לה.
במכתב שוק שלו, "The Dow Theory", הוא כותב כך: "הגירעון במאזן המסחרי לא יוכל להימשך בהיקפו הנוכחי, וחייבים לטפל בו. האם יש סיכוי שהבנק הפדרלי יעלה את הריבית על מנת לתקן זאת? בשום פנים ואופן לא. האם יש סיכוי שהפד ידחוף את המשק האמריקאי למיתון רק בשביל לתקן את המאזן המסחרי? תשכחו מזה. האם יתנו לדולר ליפול חזק? נראה שזו הבחירה היחידה". מוסיף ראסל, "אם הדולר יידרדר לאיטו, יכול להיות שארה"ב תצליח להסתדר עם הגירעון ולסגור אותו. אבל אם הוא יידרדר במהירות, זרים, שמחזיקים ב-46% מהחוב הלאומי שלנו, עלולים לקבל רגליים מאוד קרות ולמכור או אפילו לקנות פחות. בכל מקרה, הנזק לכלכלת ארה"ב יהיה עצום בסצנריו הזה".
אמרנו לכם כבר בשנה שעברה שהמימשל יוריד את הדולר כי זה טוב לאמריקה, והמימשל הזה לא יהסס לעשות דבר כל עוד הוא מאמין שזה טוב לאמריקה. אתם הרי כבר יודעים שמבחינת המימשל הנוכחי, מה שטוב לאמריקה טוב לעולם, ומי שלא מסכים "הוא נגדנו".
אבל ראסל צודק בנושא הסכנה שבהידרדרות מהירה של הדולר. בפרספקטיבה של הבורסה זו נקודה מעניינת כי הידרדרות מהירה של הדולר היא שהתחילה לגלגל את כדור השלג שהביא, באוקטובר 1987, לנפילה הגדולה דאז. גם אז החזיקו זרים בכמויות אדירות של ני"ע אמריקאיים מכל הסוגים, וגם אז טען שר האוצר האמריקאי שארה"ב דוגלת בדולר חזק, והדולר הידרדר. לבסוף נמאס לזרים,, והם התחילו לצאת, בגדול. היום ברור שעזיבת הכסף הזר תרמה בגדול לנפילות של אוקטובר 1987. לא לבדה, אבל זו בהחלט הסיבה למה ששבר אז את גב הגמל.
אבל, כמו תמיד, כל אחד מחפש סיבות להצדיק את התיאוריות שלו, ורואי השחורות נתלים היום בדולר כסיבה לתיקון שהם כל כך מייחלים לו. הבעיה היא שלמרות שראסל צודק בכל מילה שהוא אומר, המצב אינו דומה כלל לזה שהיה ב-1987, וההבדל הגדול הוא שאז מצבן של החברות היה נוראי והמניות טיפסו השמיימה, והיום המניות עולות כשברקע שיפור מתמשך ומאוד משמעותי במצבן של החברות. בנוסף, התלות בהתאוששות של ארה"ב אז לא היתה דומה לזו של היום. מיתון קשה היום בארה"ב פירושו מיתון גלובלי קשה, פירושו משבר אפילו בסין, כך שמה שסטיבן אומר זה טיפה יותר ריאלי, "התמונה אולי דומה אבל הצייר שונה". אסור לבנות תיאוריה על העבר, אבל חשוב מאוד ללמוד ממנו.
יום אחד של סערה והכל נגמר, אבל איזה יום היה יום ב' לרואי השחורות? חגיגה של ממש. בסוף שלשום כבר הכינו את הציבור לנאום תחנונים של הנשיא בוש באו"ם. "הוא יבקש עזרה, אנחנו שוקעים בעיראק" והזהירו גם מפני נאומו של שר האוצר האמריקאי בדובאי, שחלילה ידבר על משבר. לפי הפרשנויות על השווקים ביום ב' העולם כמעט נחרב, וכלום לא קרה. למה? כי החכמים והנורמלים שמשחקים במשחק הבורסה מבינים שירידות במניות בבורסות של היום הן "הזדמנות קנייה" ולא "איתות למכירה". השאלה היחידה ששואל את עצמו משקיע היום, לאור המצב בסביבה המאקרו כלכלית, היא: "באיזה גודל של תיקון אני נכנס?"
לא מצאנו מילה אחת של התנצלות בדברי הנשיא האמריקאי, ושר האוצר סנואו מדבר על "פתיחות ושקיפות בעולם העסקים". התיאוריה המנחה כרגע את מנהלי הכספים מתבססת על כך שכל הסימנים, כולל ירידת הדולר, הם לטובת המשק האמריקאי, וזה מה שחשוב. אם הדולר יירד אבל המניות יעלו, האמינו לנו שאיש לא ימכור. אפילו ביפן נרגעו הרוחות, ושם העליות בניקיי מאז תחילת השנה היו גדולות בהרבה מהעליות במדדים האמריקאיים באותה התקופה.
מי שכנראה תמיד יוצאים טוב הם בתי ההשקעה הגדולים ששלושה מהם פירסמו אתמול דו"חות כספיים מדהימים. מורגן סטנלי הגדילה את רווחיה ביותר מפי 2, 1.15 דולר למניה לעומת 55 סנט, רווח נטו של 1.27 מיליארד סך הכל ברבעון. האנליסטים ציפו לרווח של 66 סנט למניה. קבוצת ליהמן הראתה רווח למניה של 1.8 דולר לעומת 1.35 דולר לפי קונסנזוס האנליסטים ולעומת 70 סנט ברבעון המקביל, ואילו גולדמן זאקס הראתה 1.32 דולר למניה לעומת קונסנזוס של 1.22 ולעומת 1 דולר ברבעון המקביל אשתקד.
לאחר שבר סטרנס הציגה נתונים אפילו טובים יותר, ברור שתעשיית הכסף הזו פורחת ולא יהיו לה שום בעיות לשלם כל מיני קנסות ולמלא הסכמים עם תובעים שעדיין מחפשים דרך לגבות תשלום על "פשעי העבר". שלוש המניות, אגב, לא עלו בעוצמה, גולדמן אפילו ירדה, אבל לא צריך לדאוג, הן עלו מספיק בשנה האחרונה.
האנליסטים, שרבים מהם היפוכונדרים מוחלטים ורואים צל הרים כהרים, ממהרים כמובן לשנות דעה במהירות בעקבות כל אירוע חיצוני-כלכלי משמעותי. אתמול למשל בא האנליסט ג'ורג' שפירו מסמית בארני וחתך את כל חברות הביטחון הגדולות, ובעודו מרוקן את האמבטיה מהמים, שפך החוצה גם את אלביט מערכות (ESLT). "מה אתה עושה, ג'ורג'? בדקת ביסודיות? או שבגלל שמניות הביטחון האמריקאיות עלו כל כך אלביט צריכה להימכר? מה עניין שמיטה להר סיני?"
בכל מקרה, שפירו מאמין, לאור סקר שערך, שה"תיאבון" בבתי הנבחרים ובציבור האמריקאי לעוד הוצאות ביטחון הולך ויורד. לפיכך, הוא הוריד את ההמלצות שלו על שמונה חברות ביטחון, ביניהן אלביט מערכות. את אלביט הוא הוריד מ"החזק" ל"מכירה" ואת כל היתר הוא הוריד מ"קנייה" ל"החזק".
לפחות דבר אחד יש לומר לזכותה של וול סטריט והוא שעל כל אחד שחושב כך יש אחר שחושב אחרת, וזה היופי שבמקום הזה שעושה את הדברים מעניינים. ביירון קאלאן ממריל לינץ', גם הוא אנליסט הגנה מוביל, הסביר ששפירו לא עשה את הבדיקות שלו בדרך הנאותה ושהוא רואה את שיא ההכנסה של חברות ההגנה רק ב-2005. שפירו אינו טוען שהחברות לא ירוויחו או שהכנסתן תרד בקרוב. מה שבעצם טוען שפירו זה שהוויכוח הציבורי שיתחיל כעת על תקציבי הביטחון הענקיים יפגע במניות. "יכול להיות", אומר קאלאן, "אבל לא בחברות", ולכן והמסקנה של קאלאן הפוכה משל שפירו.
אם תשאלו אותנו, אז שפירו אינו יודע על מה הוא מדבר ומכמה סיבות. ראשית, סביבת הפעולה של אלביט, בעיקר ישראל, עדיין שונה מזו של ארה"ב. שנית, להשוות את אלביט עם חברות כמו נורת'רופ, ג'נרל דיינמיקס, לוקהיד מרטין, ריית'און או אליינט זה מוזר, בלשון המעטה. גם הפעילות של אלביט מצטמצמת לתחומים צרים בהרבה משל רוב החברות עליהן האיש מדבר. אבל, ולמרות שמניית אלביט עלתה טיפה בסוף אתמול, יכול מאוד להיות שמעז ייצא מתוק והאנליסט של מריל ואחרים יתחילו להציץ טיפה באלביט ואולי יסיקו מסקנות אחרות משל שפירו.
הפרוייקטים של אלביט בתחום האלקטרוניקה הביטחונית אינם מסוג העסקאות של חברות תוכנה או מוליכים שאפשר לשנותן מהיום למחר, וברובם אינם צמודים לתקציבי הביטחון ולבטח לא להרגשת הציבור בקשר לתקציבים הללו. נכון מה שאומרים בסמית בארני בקשר לדברים שקרו בעבר, אבל למה זה קשור לאלביט? השד ושפירו יודעים.
קאלאן טוען שתקציבי הביטחון לא ייפגעו בעתיד הנראה לעין ושום מועמד לא יפגע בהם כל עוד הטרור והמלחמה בו נמצאים במרכז העניינים, ואנחנו נוטים להסכים עם מריל לינץ'. הכי חשוב הוא ששפירו שם את כל התעשייה בסל אחד בעוד ההבדלים בין החברות הכלולות בהורדת ההמלצות כל כך גדולים, שבהחלט יכול לקרות למשל שאכן יקצצו בתקציבי הביטחון אבל יגדילו את תקציבי המלחמה האלקטרונית, ומה אז?
המניה שעשתה את היום אתמול בוול סטריט היתה דווקא מניה של חברת משחקי מחשב ובידור, AKLM) Acclaim Entertainment) שעלתה ב-25% למחיר של 90 סנט. למה עלתה ולמה במחזור של 52 מיליון מניות? כי אתמול היא החלה להפעיל את משחק הווידאו NBA JAM. המניה, שביוני 2002 עמדה על 5 דולרים, ירדה בתחילת השנה לכחצי דולר והתחילה את ספטמבר ב-47 סנט. כלומר, המניה הזו הלכה בניגוד לכיוון הכללי. מדוע? בעיקר בשל ירידה תלולה במכירות וברווחיות ובשל העובדה שהיו"ר החליט למכור מיליון מניות בסוף אוגוסט ובמחיר של אז, כחצי דולר.
מה שמעניין הוא שמאז תחילת ספטמבר יודעים שהמשחק הזה, ה-NBA JAM, עומד לצאת. מדובר על משחק שהוא בעצם חזרה על משחק מאוד פופולרי שהשוק כולו ציפה בדריכות למהדורה החדשה שלו, המתוחכמת שמתואמת לפלייסטיישן ול-XBOX. מי שקנה אתמול את המניה יכול היה לקנות במחצית המחיר עד אמצע ספטמבר בערך, כי הרי כל אחד שמתעסק בתחום היה מודע לכך שבסוף ספטמבר הם יוצאים עם המהדורה החדשה. זה רק מלמד אתכם את נפלאות התבונה בכל מה שקשור לביזנס המוזר הזה של וול סטריט, למה כולם חיכו לאתמול?
זה מזכיר לנו סיפור מימים עברו, שאז השתתפנו בהנפקה ציבורית של חברה מסוימת בישראל שכבר אינה בנמצא, אבל בעליה הצליחו בגדול ולא נזכיר שמות על מנת שאיש חלילה לא ייפגע. אותה חברה, שלא היה בה כלום מלבד חלום יפה שהובטח למשקיעים, הונפקה בימים הכי חמים של תחילת שנות ה-80. כשנפתח המסחר, הסתבר שהביקושים עצומים, משהו כמו ביקוש של 100 מיליון שקל על שווי הנפקה של 5 מיליון. המניה טסה השמיימה ולא היו מספיק מוכרים שיספקו את הביקוש.
בעלי החברה התבקשו על ידי הנהלת הבורסה אז, למכור את מניותיהם למרות שהן היו עדיין "סגורות" כדי "שלא נגיע לאבסורדים מטורפים". הביטו בעלי החברה במסך ובביקוש, והחליטו שלא להיענות לבקשה. המניה עלתה פי 10 לפני שהמסחר הסתיים, ושווי הבעלים, באותו היום, הגיע לכמה עשרות מיליוני דולרים. לימים, כשהסתברה האמת, כאשר הבורסה חזרה לשפיות והמניה ירדה לעשירית ממחיר ההנפקה, שאלנו את הבעלים למה הם לא מכרו ביום הפתיחה. לאחר שהבטחנו לא לספר לאף אחד, הם ענו: "לא תאמין, אבל אז נראה לנו שהחברה באמת שווה את העליות ולכן לא רצינו למכור. חשבנו שהיא תמשיך לנסוק". על זה ועל Acclaim נאמר, "המפסידים הגדולים בוול סטריט הם אלו שבתוך העניינים".
נא לשים לב לתפרון (TFR). המניה עלתה אתמול ב-6.7% ובשקט כבר עלתה בכ-15% בשבועיים האחרונים. לא צריך להתרגש מהעלייה הזו, אבל בהחלט כדאי לעקוב בגלל ההתאוששות הכלכלית מחד והעברת המפעלים לגליל מאידך. נוצר כאן מצב מאוד מעניין של פוטנציאל גידול במכירות מחד וירידה חדה בעלויות מאידך. שמנו לב שאנליסטים רבים בארה"ב מתחילים להמליץ על מניות שמייצגות חברות שעשויות ליהנות מהצמיחה הכלכלית המתחדשת. תפרון היא בטח כזו, רק שאף אנליסט לא עוקב.
אחרי אי.סי.איי (ECIL) עוקבים גם עוקבים. חלק מהעוקבים הם אנליסטים שטעו כל השנים, וחלק הרבה יותר גדול הם משקיעים שנשרפו לאורך השנים וכולם מתפללים להבראת החברה הזאת. אמרנו לכם תמיד, זה הכל ההנהלה, ואם דורון ענבר הוא האיש, אז נגיד לו סליחה על ההשמצות בעבר ונרוץ קדימה, אבל עדיין מוקדם. העגלה עוד לא יצאה, ואם היא יצאה, לא ברור למה היא מחוברת, לסוס או לחמור. במחזור גבוה מאוד עלתה המניה אתמול ב-5.5% למחיר של 4.2 דולרים. נכון עשה האנליסט מיו.בי.אס שלא הזדרז להעלות את ההמלצה כי עדיין כאמור השאלה היא מה גורם לעליות, האם זו אנחת הרווחה שהחברה מתחילה להתייצב או שיפור אמיתי, ואת זה נדע רק לפי התוצאות המעשיות בדו"חות. אגב, מה שקרה לאחרונה באי.סי.איי רק יכול להמחיש להנהלת החברה מה יקרה אם החברה תחזור לרווחיות. הפרמיה שמשקיעים יהיו מוכנים לשלם עבור אמונה בדבר שכזה תהיה הרבה יותר גבוהה מהפרמיה שהם משלמים כעת.
אחרי שקרן אוק העבירה את אחזקותיה בקליקסופטוור (CKSW), הודיעו אתמול שקרן ג'נסיס מכרה את אחזקותיה באודיוקודס (AUDC). הדיבורים על "ניצול העליות במניה" לצורך המכירה של הקרן נכונים, אבל רק בחלקם. האמינו לנו שאם הקרן היתה יכולה להרשות לעצמה, היא לא היתה מוכרת הכל, אבל כפי שכתבנו אתמול בנושא אוק וקליקסופטוור, הקרנות הללו מחויבות, בתוך פרק זמן נתון, למכור את אחזקותיהן, או כאלטרנטיבה, להעביר את המניות לבעלי היחידות, אז אוק החליטה כך וג'נסיס אחרת, זה כל הסיפור. מצד שני, כל הכבוד למשקיעים, שלמרות המחזורים הגדלים, המשיכו להאמין באודיוקודס, וזה נכון גם לאתמול.
תרגיל מעניין לחובבי בורסה יכול להיות בדיקה של אילו קרנות נמצאות היום במצב כמו אוק או ג'נסיס, ולפי זה לנצל מצבים לרכישת מניות. הניסיון שלנו אומר שכאשר קרן מהסוג הזה, קרן הון סיכון, יוצאת ממניה סחירה, זה סימן טוב למשקיעים ולעתידה של המניה כי הוסר הצל הגדול של המכירה. משקיעים מוסדיים, לפיכך, מחפשים מצבים כאלו, להחליף קרנות הון סיכון במניות.
תחשבו על זה כך, נניח שהייתם רוצים לקנות אודיוקודס בתחילת יולי, במחיר דאז, של 4.6 דולרים, ומישהו היה לוחש לכם, "רגע אחד, ג'נסיס מתחילה למכור ויש לה כחצי מיליון מניות כאלו למכירה עד סוף אוגוסט". האם הייתם קונים? בטח שלא. משקיעים אינם אוהבים עננה כזו בשוק.
ב-25 באווסט, לפני כחודש, "התייצבה" אורביט (ORFR.OB) על 42 סנט. היא המשיכה לשמור על המחיר עד שלשום, ומשלשום הוכפל המחיר ל-85 סנט. ברור שהחוזים החדשים עשו זאת, אבל גם היום, ב-85 סנט, שווי שוק של 5 מיליון דולר, עדיין מאוד מעניין לאיסוף, וזה כאמור נכון לכל החברות הזנוחות האחרות.
בעניין זה, האם הודיעו משהו בחברת אי.וי. אס (EVSN) לקראת סוף המסחר אתמול? 109,000 מניות עברו שם בשעה האחרונה, פי 9 כמעט מהממוצע היומי. יכולה להיות כאן מקריות, אבל זה לא מה שנראה לנו. נמתין בסבלנות.
ארוטק (ARTX), שבחמישה ימי מסחר התגלגלו בה כ-22 מיליון מניות, דווקא ירדה אתמול ובמחזור כבד. יכול מאוד להיות שמשקיעים רבים חששו שאולי הסיכויים שהם יצילו את מזרחה של ארה"ב מהפסקת החשמל לא כל כך ריאליים עדיין ואולי משהו אחר. בכל מקרה, זו אינה מניה שאנליסטים ומוסדיים אוהבים כי זה יותר מדי שעטנז, ולכן העליות הפוטנציאליות של חברה כזו מוגבלות. הכנסת הביזנס הביטחוני לצד ההיי-טק לשעבר מקשה מאוד על הערכה של החברה.
הכותב משקיע בניירות ערך שונים, ולכן עשוי להיות לו עניין בחברות עליהן הוא כותב בטור זה. מערכת "גלובס" איננה אחראית לתוכן המאמר ואין לראות בו משום עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו עקב פעולותיו.