בג"ץ דחה עתירה שהגישו אדם טבע ודין וארגונים ירוקים נוספים שביקשו להקפיא את העבודות לסלילת קטע 18 - הקטע הצפוני, בכביש חוצה ישראל. הארגונים ביקשו לבחון חפירת מנהרה של 7 ק"מ במקום לסלול את הכביש, בנימוק כי התוואי שאושר מהווה פגיעה נופית חמורה באיזור בעל ערך נופי ייחודי.
השופטים, אהרון ברק, איילה פרוק'ציה ויונתן עדיאל, קבעו כי יש לדחות את העתירה כיווון שהיא לוקה בשני ליקויים מהותיים. האחד, היא הוגשה תוך שיהוי ניכר, 4 שנים לאחר אישורה הסופי של תוכנית המתאר לקטע 18. השנייה, היא כי העותרים לא מיצו את הליכי התכנון הפתוחים בפניהם כדי לתקוף את התוכנית.
בג"ץ קובע, כי הצורך באיזון קפדני בין צרכי התכנון המרחבי לבין ערכי שימור הטבע אינו אמור להשפיע ולפגוע בתקינותם ויציבותם של הליכי התכנון המתנהלים על-פי חוק.
לדבריו, לערכי שימור הסביבה ניתן מעמד מיוחד בהליך התכנוני, לגורמים המייצגים נושא זה ניתן מעמד מוכר בגופי התכנון והם שותפים מלאים בשלבי התכנון לכל אורכם.
לעצם חלופת המנהרה קובע בג"ץ, כי חלופת המנהור שהוצעה אינה משכנעת כחלופה ישימה הניתנת לשילוב עם תפיסת התכנון הקיים. בג"ץ מציין, כי המועצה הארצית קבעה כי לא מדובר ברעיון מהפכני שיפתור את הבעיה.
לדברי השופטים, ערכי הנוף והסביבה באיזור רמות מנשה הם אכן יוצאי דופן, אך חוצה ישראל הוא פרויקט לאומי לפיתוח הארץ ושיפור תנאי התעבורה.
בג"ץ קובע, כי מבחינת מהלכי התכנון בקטע 18 ניכרת מודעות והתחשבות בערך הסביבתי. בג"ץ קובע, כי האינטרס הציבורי מחייב להמשיך בביצועה של התוכנית המאושרת ואין הצדקה לעכב כיום את המשך העבודות לבחינת חלופות תכנון.
קטע 18, שאורכו 17 ק"מ, הוא המשך הצפוני של כביש חוצה ישראל וחלק מהעבודות כבר נמצא בביצוע. מחברת חוצה ישראל נמסר בתגובה, כי קטע 18 יוכל להיפתח לתנועה כבר בתחילת 2008. (בג"ץ 1135/04).