אנשי היחידות המיוחדות, שהוזעקו לנמל ניוארק בבוקר ה-9 בספטמבר 2002, כבר ראו את הסיוט האמריקני הגדול ביותר מתגשם לנגד עיניהם. הם עלו על סיפונה של הפלרמו סנטור, ספינה נושאת הדגל הליברי, לאחר שבדיקה שגרתית גילתה שרידי חומרים רדיואקטיביים באחת ממכולות המטען שלה. מייד עם גילוי הממצאים המדאיגים נשלחה הספינה הרחק מחופי ניו-יורק, ושם החלו ה-Navy Seals בבדיקות מקיפות.
כעבור ארבעה ימים של סריקות, החלו אנשי הביטחון האמריקניים לנשום לרווחה. "הסתבר שזה היה מטען בננות", מספר דן ענבר, מייסד ויו"ר HSRC, העוסקת במחקר וייעוץ טכנולוגי בתחום הגנת העורף מפני איומי טרור. המקרה הזה לא זכה לתהודה תקשורתית, אבל האופן שבו טופלה הפלרמו סנטור מעיד על החשש העצום היום באמריקה מפני טרור לא-קונבנציונלי - ובמיוחד טרור גרעיני. זו גם הסיבה שלשמה נשכר ענבר לעבודה מול רשויות הנמלים: לוודא שארגוני טרור כמו אל-קעידה לא יחדירו חומרים - רדיואקטיביים, כימיים או ביולוגיים - לתוך ארה"ב.
התקציבים שהועברו לידי הרשויות הרלוונטיות, לצורך הצטיידות בטכנולוגיות שיעמדו באותן תקנות חדשות, מהווים רק חלק קטן מתקציבי הענק של משרד ה-Homeland Security החדש, שהוקם בעקבות ה-11 בספטמבר (ראו תרשים).
"זו מלחמה כלכלית", אומר ענבר. "אותם שישה מיליון קונטיינרים שנכנסים כל שנה לנמלים בארה"ב הם פצצה מתקתקת. אם 20 טון חומר נפץ יתפוצצו פתאום באיזה נמל, זה ישתק את הכלכלה בהרבה איזורים. לכן, ארה"ב החליטה לא לאפשר יותר כניסה של מכולות שלא עברו סריקה לנמלים. בכל העולם מתארגנים עכשיו לקנות ציוד שיקוף לבדיקת מכולות, כי יודעים שיהיו מגבלות על הכניסה לארה"ב.
"השאלה היא, כמה אתה כבר יכול להוציא על זה? לכן אנחנו לא מדברים על נשק להשמדה המונית (mass destruction) אלא על נשק להפרעה המונית (mass disruption). הנזק העיקרי של הטרור יימדד כלכלית, ולא בשקי גופות. פספוס אחד בשמירה על פי גלילות עלה באותו יום 200 מיליון דולר בקפיצה של תעריפי ביטוח. יכלו למנוע את זה בהשקעה של 3-2 מיליון דולר".
הישראלים סומכים על הדודה התסריטים המאיימים של טרור משמשים כהצדקה לסכומי הכסף האדירים שהממשל האמריקני מפנה לצורכי מו"פ במסגרת הומלנד סקיוריטי. לכאורה, לתעשייה הישראלית יש פוטנציאל לזכות בנתח מהם אלא שבפועל, הפוטנציאל הזה, נכון לעכשיו, לא בדיוק ממומש.
"כל ישראלי סמך על החבר שלו מלוס-אנג'לס, או על הדודה שלו בניו-יורק, שיסדרו לו גישה נוחה יותר למכרזים", מפרט עו"ד מרק זל, ממשרד עו"ד זל-גולדברג. "זה יכול לעבוד רק במכרזים קטנים, מקומיים, אבל כשאתה נכנס לעסק שאמור לממן מיליארדי דולרים, השיטות הללו פשוט לא עובדות".
זל, יליד וושינגטון, הקים יחד עם משרד שפירו שר גינות האמריקני, כמעט מייד לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, את FIST - שת"פ בין המשרד בארץ למשרד עו"ד בחו"ל ואנשי עסקים מקומיים. החברה מתווכת בין חברות ישראליות לגורמים הרלוונטיים בארה"ב, ולדבריו, היא פועלת מול הפנטגון, משרד האוצר, ה-FBI ומשרד ההגנה.
"גלובס": התדמית הישראלית בתחום הביטחון היא טובה. מדוע יש צורך במתווך?
זל: "השוק הזה כל-כך גדול ומסובך, שהמון חברות, לא רק ישראליות, יכולות ללכת לאיבוד. תקנות הרכש של הגופים הפדרליים בארה"ב משתרעות על 2,000 עמודים. לאיזה איש עסקים יש זמן לקרוא 2,000 עמודים באנגלית מסובכת? שלא לדבר על הפרוצדורות הלא כתובות - אתה אולי יודע מה המוצר שלך, אבל אתה לא בהכרח יודע למי אתה אמור למכור אותו".
המבנה של הומלנד סקיוריטי, מסכים זל, אמור במקורו לפשט את הקשר בין המשרדים לבין הספקים. "חשוב מאוד לאמריקנים לומר: 'תראו, הבית הלבן מטפל בבעיה הבוערת ביותר היום'. אבל בפועל, זה פשוט מוסיף עוד שכבת הנהלה שנמצאת מעל כולם, ועכשיו אתה אמור לתקשר גם אתה. בנוסף, עשרות מיליארדי דולרים שאמורים להגיע מהממשל, עדיין יגיעו ברובם לפנטגון".
זל מספר על אחת מלקוחותיו, שפיתחה טכנולוגיה שמשולבת בגלאים לגילוי חומרים מסוכנים. "בזכות אותה טכנולוגיה, תפסו את אלו שהטמינו את מכוניות התופת בחניון של בנייני התאומים ב-1993. חברה אחרת פיתחה טכנולוגיה לזיהוי של נגיף האנתרקס, והיא במו"מ עם רשות הדואר האמריקנית".
חברה נוספת שפנתה ל-FIST היתה סייפקארד, חברה-בת של פתקית טכנולוגיות הבורסאית. החברה פיתחה טכנולוגיה שמסייעת למנוע זיופים של תעודות פלסטיות, כדוגמת תעודות זהות ורשיונות נהיגה. לדברי זל, הטכנולוגיה זכתה לאהדת הגורמים הרלוונטיים בקונגרס האמריקאי - היא עתידה להיכנס לחוק הפדרלי המוצע, שלפיו כל מדינה בארה"ב שתקבע תקן לתעודות שלא ניתן לזייף אותן, תידרש להשתמש בטכנולוגיה של סייפקארד. "זה לא שהחוק אומר שחייבים להשתמש בחברה מסוימת, אבל הוא קובע תקן שרק אותה חברה עומדת בו".
גם ענבר מעיד על קשיי תקשורת בין חברות ישראליות לבין נציגי הממשל. "הרבה מאוד ישראלים, גנרלים לשעבר, באו והעריכו שצ'יק-צ'ק הם ישיגו חוזים שמנים. אבל הבעיה היא, שרובם לא יודעים לשווק - הם לא יודעים להתלבש ולא יודעים אנגלית ולא יודעים את תורת השלבים בשיווק. בנוסף, הכסף עדיין לא זרם לרחוב התעשייתי, בגלל תהליכי חקיקה ארוכים. עכשיו הכסף זורם. אני בהיי-טק 35 שנה, ולא ראיתי שוק שגדל בקצב כזה. זה גידול שלא היה כמוהו מאז מלחמת העולם השנייה".
פערים בין גופי הממשל לבין גופי תעשייתיים, הם שהביאו את ענבר, יחד עם יונתן טל, נשיא האגודה הבינלאומית לחוקרים פרטיים ויועץ אבטחה, ודורון פלי, איש מודיעין בעברו, להקים את HSRC, מייד אחרי ה-11 בספטמבר. ענבר, לשעבר סגן נשיא לפיתוח באלסינט, אומר שהחברה "עוסקת במידע בתחום האבטחה - סקרי וניתוחי שוק, ייעוץ לחברות שרוצות לדעת לאיזה כיוון ללכת".
מתוך פעילותו בתחום, ענבר מזהה גם נקודת כשל אצל קרנות ההון סיכון הישראליות. "יש קרנות, כמו גיזה, ששמו אנשים כדי לבדוק את השוק ולזהות חברות מתאימות. בקרנות אחרות יושבים על הגדר. רובם לא יודעים שבפורטפוליו שלהן יש חברות, שבהסבה קטנה יכולות די בקלות לפתור בעיות קיימות".
"עכשיו הכסף זורם"
הייתכן? ענבר בוחר דוגמה מעולם המיכשור הרפואי, ליתר דיוק טלה-רדיולוגיה - ניתוח של צילומים מרחוק, באמצעות תקשורת אינטרנט. "ארה"ב מוציאה השנה 4 מיליארד דולר על אנשים בשדות תעופה, שסורקים מזוודות במכונות רנטגן ומפענחים תמונות. הם עולים 40 אלף דולר לשנה, כל פענוח עולה 3-2 דולרים, ורמת השגיאות של המכונה מזעזעת - בערך 30%. מה יותר קל מלשים ציוד במקום כמו אלסקה, או במקומות שהמשכורות בהם נמוכות בחצי לעומת הערים הגדולות, ולשים שם אנשים שיקראו את התמונות באמצעות מערכות הטלקומוניקציה בעלות של 1.5-1 דולר, באיכות גבוהה יותר ובזמן אמת?
"דוגמאות כאלה יש לי בלי סוף. אין הבדל גם, למשל, בין גילוי פתולוגי למטרות של בית חולים לבין גילוי לצורך של איתור חומרי לוחמה ביולוגית. רק על זה שמים עכשיו 4.7 מיליארד דולר".
אולי הכסף הזה מיועד למחקר ופיתוח ולא לסטארט-אפים.
ענבר: "הקרנות באמת חושבות שכל הכסף יילך לחברות כמו בואינג ולוקהיד מרטין, אבל זה לא כך. קודם כל יש חוק אמריקני שאומר ש-24% מכספי המו"פ יילכו לחברות של מתחת ל-300 איש. שנית, המהירות שבה חברה קטנה, בוודאי ישראלית, מפתחת טכנולוגיות, טובה מזו של חברה גדולה ומסורבלת".
באיזה תחומים חברות ישראליות יכולות להשתלב?
"אין שטח במפת הרדאר של הומלנד סקיוריטי, שאין בו מקום לחברות ישראליות - ממכשירים לניטור חומרי לוחמה ביולוגית, דרך הגנה מטרור מקוון, ועד ציוד ואמצעים לכוחות התגובה. הזדמנויות לא חסרות. מה שמטריד אותי זה הסימפוזיונים שנעשה ב-2005 שבהם נגיד איך פספסנו את השנתיים-שלוש הקרובות.
"כל יום שעובר אנחנו מאבדים זמן בכניסה לתחום הזה, שמתאים לנו מאוד. צריך לנצל את היתרונות שיש לנו כישראלים, כמו ניסיון צבאי, יכולת לפתח במהירות ומקוריות. ה-FBI ו-CIA צמאים היום לפתרונות".
גם טל קינן, מנהל השקעות לתחום הומלנד סקיוריטי בקרן ההון סיכון גיזה, מעריך שלסטארט-אפים ישראליים יש יתרון. "בתחום הזה אנחנו מעצמה פוטנציאלית. בשטח עוד אין פעילות משמעותית, אבל מבחינת זמינות של מוצרים לתחום הזה אנחנו באותה ישורת עם האמריקנים, והמדינות האחרות הרבה פחות רלוונטיות. אנחנו רואים תוכניות עסקיות מקנדה, אוסטרליה ומקומות נוספים, אבל מבחינת סדרי גודל הם לא מתקרבים למה שיש לנו להציע.
"אחרי ה-11 בספטמבר קמו כמה ישראלים זריזים והכריזו על עצמם כמומחים ויועצים לעניין, וחלק מהם עשו שירות רע מאוד למותג הישראלי, אבל בגדול אין פגיעה ביוקרה הישראלית, והעובדה היא שחברות ישראליות, שאפילו לא רשומות בארה"ב, מצליחות למכור לשוק הזה. נציגים של לוקהיד מרטין ובואינג מגיעים לכאן הרבה כדי לבדוק טכנולוגיות. בגדול, אנחנו שם. אני מקווה שזה יימשך לאורך זמן".