לפני כשבועיים זכיתי לבלות את יום שישי עם אישה מיוחדת בשם ביירון קייטי שאיפשרה לאנשים רבים להשתחרר ממחשבות הגורמות להם כעס, סבל ומתח באמצעות תהליך חקירה עצמית שפיתחה ב-1986 בשם "העבודה".
ה"עבודה" היא שיטה לחקר המחשבות שלנו מתוך הטלת ספק באמיתותן. קייטי עושה זאת באמצעות ארבע שאלות שהתשובות עליהן חושפת מתי המחשבה שלנו אינה מחוברת למציאות.

1. האם זאת האמת?
2. האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?
3. איך אתה מגיב כשאתה חושב מחשבה זו?
4. מי תהיה ללא מחשבה זו?

בנוסף לשאלות מציגה ביירון קייטי את ה"היפוכים". ב"היפוך" אנו לוקחים את המחשבות שלנו על זולת ובודקים אם הן נכונות. אנו נוטלים את אותן מחשבות ובוחנים אותן כשאנו אומרים אותן על עצמנו.
החקירה בשילוב עם ההיפוך היא המסלול המהיר להכרה עצמית. כל עוד נדמה לכם שמישהו אחר אחראי לסבל שלכם פירוש הדבר שתשחקו את תפקיד הקורבן לנצח.

הטענה של קייטי היא שאנחנו מספרים לעצמנו "סיפורים" שאנו מאמינים להם והם אלו שקובעים את עמדתנו לגבי האופן שבו דברים צריכים להתנהל: "הבוס שלי צריך להראות לי שהוא מעריך אותי", "העובד שלי צריך לכבד אותי", "חייבים לשתף אותי" וכדומה. משתמע מכך שעל אנשים סביבנו לעשות ולהיות מה שאנחנו רוצים, אבל כנראה שזה לא באמת נכון, שכן המציאות היא שהם אכן לא בהכרח מצייתים לרצוננו.

כשהמחשבה שלנו עומדת בסתירה עם המציאות, אנו מופתעים, אך האם המציאות יכולה להיות שונה ממה שהיא? כאשר אנו מתווכחים עם המציאות, אנו חווים מתח ותסכול.
לכן, טוענת קייטי, אף אחד אחר לא באמת פוגע בנו. אנחנו פוגעים בעצמנו באמצעות האמונה במחשבתנו.

אני סבורה שכאשר אנחנו מפסיקים להתייחס למחשבות שלנו כאמת אבסולוטית, אנחנו יוצאים לחופשי. אז אנחנו מבינים שרק אנחנו אחראים לרגשות השליליים שאנו מרגישים.

השבוע אני רוצה להציג בפניכם את ה"עבודה" של ביירון קייטי באמצעות אחד הדיאלוגים אותן ערכה עם מנהל בכיר בארגון ומופיע מספרה "לאהוב את מה שיש" בתרגום: דורית גינת, הוצאת פראג 2004.

השתמשו בדוגמא שאני מביאה לכאן על מנת לבחון את המחשבות שלכם. תנו את התשובות שלכם לנושאים שמטרידים אתכם ואולי תצמצמו את הקושי שלעיתים אתם חווים בעבודתכם.