רק לפי ה-day job שלהם, עוד לפני שדיברנו על זה שהם מתכננים להנחית חללית ישראלית על הירח, שלושת מייסדי ספייסIL יכולים להיות צוות של גיבורי-על בסדרת קומיקס חינוכית: אחד מחפש תרופה למחלת הסרטן, שני לוחם בערבות הסייבר, שלישי מרחף עם רחפנים. השלושה התאחדו למען משימה לאומית: להנחית חללית זעירה לא מאוישת על הירח, לשדר וידיאו ותמונות, להתקדם 500 מטר על פני קרקע הירח - ולנצח בתחרות בשם "גוגל Lunar X-Prize". הפרס? עשרים מיליון דולר. אבל הכסף הוא לא המניע (מה גם, שהמחיר של להגיע לירח עומד על כשבעים מיליון דולר). הם עושים את זה בשביל הילדים. מתי? בעוד כשנה.
הנה השמות לפניכם: יריב בש, 36, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, שביומיום עומד בראש חברה בשם פלייטרקס, העוסקת במשלוחים באמצעות רחפנים; כפיר דמרי, 33, יוצא 8200 ומייסד חברת Metapacket שמגינה על רשתות ארגוניות דרך הענן; ויהונתן ויינטראוב, 29, שעושה דוקטורט במדעי המוח בסטנפורד.
הם לא הכירו קודם. יריב היה הראשון ששמע על התחרות לפני כחמש שנים, אז עבד במערכת הביטחון. הוא המציא את השם ספייסIL, רשם את הדומיין, נכנס לפייסבוק וכתב שהוא מחפש שותפים להרפתקה משונה. ואז כפיר הגיע. ואז יהונתן. בנובמבר 2010 נפגשו השלושה לראשונה בפאב בחולון - שלושתם מאוד אוהבים להדגיש את העובדה הזו - ויצאו לדרך. בתחילה בהתנדבות, אחר כך הקימו עמותה ללא כוונת רווח שהתבססה על מתנדבים והחלו לגייס כספים, שותפים ומנכ"ל מקצועי מאמדוקס - ד"ר ערן פריבמן.
כיום עובדים על הפרויקט כ200 איש; כ-40 במשרה מלאה. עוד 80-70 מתנדבים, וכמה עשרות אנשים שעובדים בתעשייה האווירית, רפאל, מכון ויצמן ועוד שעובדים גם בשביל ספייסIL. ההצלחה העיקרית שלהם הייתה להפוך את הסיפור לפרויקט לאומי. הראשון שנדלק היה שמעון פרס, ואחריו באו איש העסקים והפילנתרופ מוריס קאהן, התעשייה האווירית, רפאל ועוד - כל אלה הקלו מאוד על הפרויקט וחסכו לא מעט זמן וכסף.
נכון להיום, הם די בטוחים בניצחונם. והכי משלושתם, בש: "גייסנו כבר 50 מיליון דולר מתוך 70 מיליון שיעלה כל הפרויקט, יותר מפי שלושה ממה שהקבוצה שאחרינו גייסה - ולהם זה יעלה יותר ממאה מיליון דולר. מהבחינה הזו, אנחנו מסודרים".
דמרי: "מצבנו עובדתית טוב וזה נובע מאוסף של פרמטרים. בישראל, בתעשייה ובאקדמיה, יש כל מה שצריך בשביל לנחות על הירח. החלטנו על ההתחלה להיות עמותה ללא כוונת רווח, ובדיעבד, זו החלטה עסקית חכמה מאוד. הקבוצות האחרות, שכולן חברות מסחריות, חייבות להצדיק פרויקטים של 150 מיליון דולר בשביל פרס של עשרים מיליון. עמותה יכולה 'להתעלות' מעל זה. רק אנחנו, ואולי הספרדים, הכרזנו על זה כעל משימה לאומית. עוד דבר חשוב זה שקנינו שיגור מ-spaceX (החברה המפורסמת של אילון מאסק, ד' פ'). זה משמעותי כי זה אומר שאנחנו בטוחים בעצמנו. שיגור זה דבר מאוד יקר, ואתה לא מוציא 20 מיליון דולר בלי שאתה בטוח בעצמך, ואנחנו בטוחים בעצמנו. מבחינת החללית, יש רכיבים שכבר נמצאים בבדיקות אינטגרציה וסימולציה. אין לנו את השאסי, זה מה שכולם רוצים לראות, אבל הכי פחות מעניין. אנחנו עושים המון ניסויים וסימולציות, אבל בפועל, כמו כל דבר בחלל, יש דברים שאי אפשר לנסות והכול צריך לעבוד בפעם הראשונה. אין ניסיון שני".
מה זה בעצם , לקנות שיגור ?
"המרחק לירח הוא 380 אלף קילומטרים. השיגור עושה את הצעד הראשון, להוציא אותנו מהאטמוספרה, לאיפה שהלוויינים. זה 10% מהדרך, את השאר אנחנו עושים לבד. החללית, שרובה ככולה מכלי דלק ומיעוטה אלקטרוניקה, ננעלת על מסלול ומגדילה אותו למסלול גדול יותר ויותר ובסוף למסלול שבקצה שלו הירח, מרחפת מעליו, מוצאת זמן ומקום טוב, ונוחתת. התכנון הוא שבדיוק יעלה האור על נקודת הנחיתה. יום ירחי זה שבועיים, ננחת בתחילת האור, נבצע את המשימה - שידור תמונות לכדור הארץ ואז את שאר המשימה שלנו, להתקדם 500 מטר".
נקודת הנחיתה חשובה ?
דמרי: "פחות חשובה, רק שנקלוט את האותות שהיא משדרת".
לא צריך למצוא מרחב שטוח ונוח כדי להשלים את שלב ההתקדמות של 500 מטרים על הירח ?
דמרי מחייך, כי כאן טמון עוד מפתח חשוב מאוד שמזניק את סיכויי ספייסIL לנצח: הישראלים התחמנים האלה לא מתכוונים להתקדם על הירח בעזרת גלגלים. לא. הם מתכוונים לקפוץ את זה. בכוח הכבידה ששורר על הירח, קפיצה של חצי קילומטר זה לא ביג דיל. "רוב הקבוצות הוציאו המון זמן וכסף על בניית רובר שייסע על גלגלים, זה גם מוסיף משקל וכמובן דלק", אומר דמרי, "אנחנו פשוט קראנו את התקנון וראינו שכתוב שאפשר להתקדם על או מעל הקרקע. אנחנו פשוט נדליק את המנוע מחדש, והיא תקפוץ".
גאוני .
"זה אומר שרגע הנחיתה הוא רגע מאוד עדין. אסור שיהיה שום דבר על הרגליים כי אז היא יכולה להתהפך במקום לקפוץ".
דינוזאורים על הירח
החבורה לקחה גם משימה מדעית של מכון ויצמן ו-UCLA: לעזור לחקור את השדה המגנטי על הירח. מצפן תמיד יפנה צפונה על כדור הארץ כי יש קוטב מגנטי. מזה נובע שבתוך כדור הארץ יש ליבה מתכתית רכה שמסתובבת. בירח אין את זה, ובכל זאת - יש שם שדה מגנטי. "יש כל מיני תיאוריות", מסביר דמרי, "אולי מטאורים. אנחנו רוצים לעזור להבין מה קורה בעצם בליבת הירח".
אבל מהר מאוד הם עוזבים את התחרות של גוגל ומדברים על מה שבאמת מניע אותם: ליצור מעין מהדורה ישראלית של "אפקט אפולו", שנוצר אחרי ניצחון ארצות הברית במירוץ על הירח. הניצחון המריץ צעירים רבים אל ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה וביסס את העליונות האמריקאית. "אנחנו רוצים ליצור אפקט ספייסIL", הם אומרים.
"המטרה", אומר ויינטראוב, "היא להפוך גם את המהנדסים והמדענים לגיבורי תרבות. בלי מהנדסים, אין לנו עתיד".
בשביל ויינטראוב - היחיד מבין השלושה שממש עסק בחלל לפני שנפגשו - זה לא הפרויקט הראשון שמשלב טכנולוגיה וחינוך. הוא היה מהמייסדים של פרויקט לוויין הילדים "דוכיפת 1" - לוויין שנבנה על-ידי תלמידי תיכון מהרצליה בתמיכתה של סוכנות החלל הישראלית. הוא שוגר ביוני 14 לגובה של כ-600 קילומטר במסלול לווייני נמוך. דוכיפת 2, אגב, מתוכנן לשיגור בקרוב. "ראיתי את ההתלהבות של ילדים מהחלל, ובעיקר ראיתי איך עבודה על דבר קונקרטי יכולה לסחוף ולהשפיע".
דמרי: "זה מדהים, אתה רואה את הניצוץ בעיניים של הילדים. מחקרים אומרים ששלושה דברים מרגשים ילדים - חלל, רובוטים ודינוזאורים. כל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה למצוא דינוזאורים על הירח, ואנחנו מסודרים. כולם אוהבים חלל ואין כמו לדבר על זה עם ילדים: הפעם הראשונה שממש שקשקתי בהרצאה הייתה מול תלמידי כיתה א'. גם ילדים יכולים לשאול שאלות קשות".
מה שאלו ?
"למשל, אתם עושים פרויקט בעשרות מיליוני דולרים, אבל פה יש חולים שאין מספיק כסף לטפל בהם. איך זה הגיוני? אז הסברתי: כל-כך הרבה דברים יצאו בזכות חקר החלל, מקפה מגורען ועד לנעליים עם בולמי זעזועים, בטח ברפואה. זה הנושא החם היום עם אימפקט כלכלי עצום. על כל דולר שמושקע בחלל חוזרים שבעה דולרים. זה תחום לוהט ולישראל יש יכולות אדירות שיכולות לעבוד לטובת כולנו".
"התחלנו מתוך התחרות, אבל מבחינתנו, העניין זה לגרום לילדים ולצעירים בישראל להימשך למדע. פגשנו יותר מרבע מיליון תלמידים ברחבי הארץ, מאילת עד שלומי, מגן חובה ועד למועדון לניצולי שואה. זה באמת נורא מרגש וכולם מאוד מתחברים".
"החלום שלנו", אומר דמרי, הוא שהנחיתה תשודר במסכי ענק בכיכר רבין ועל מגדל דוד עם המוני אנשים. את זה אנחנו מדמיינים. שיגידו וואו, ישראל הצליחה, וגם שיבינו את ההנדסה והמדע מאחורי זה, לחבר את מערכת החינוך, למשוך תלמידים למדע. זה הכי חשוב לנו. זה החלום. מה שהקמנו פה זה סטארט-אפ חללי פילנתרופי, לא שילוש מילים נפוץ - אבל זה מה שזה".
"היה ילד אחד", מספר ויינטראוב, "שביקש חתימה מכפיר. אתה קולט את הקטע? זה מה שאנחנו רוצים לעשות".
"כל-כך הרבה דברים יצאו בזכות חקר החלל, מקפה מגורען ועד לנעליים עם בולמי זעזועים. בטח ברפואה. על כל דולר שמושקע בחלל חוזרים שבעה דולרים. זה תחום לוהט ולישראל יש יכולות אדירות שיכולות לעבוד לטובת כולנו"
טוב , די עם כל החלל הזה , אתם עושים עוד דברים מעניינים בחיים. בש , מה הסיפור שלך עם הרחפנים ?
"על שירות הרחפנים של אמזון.קום שמעת? אז כזה, אבל לכל הקמעונאים המתחרים. זה פלייטרקס, וזה שוק מטורף של עשרות, אולי מאות, מיליארדי דולרים. זה מעבר לרחפן - לקבל את מה שהזמנת בטווח זמן קצר או מיידי זה דבר שמשנה את כל ההתנהגות שלך כצרכן. כשאמזון השיקו את שירות הרחפנים שלהם, משתמשים עברו מהוצאה של 350 דולר להוצאה של 2500 דולר בממוצע לשנה, זה מטורף. כרגע החברה אחרי דמו באוקראינה ובמהלכים רגולטורים בעוד ארבע מדינות (שמטרתם לפתור את העניין הזה של כלי טיס לא מאוישים במרחבים אורבניים, ד' פ'),עד אמצע 2017 יהיה לנו פרויקט באוויר".
חינוך לצרכנות מוגזמת זה לא הדבר הכי חינוכי , לא ?
"זה ישפר את העולם"
איך בדיוק ? כשרחפנים יתחילו ליפול עלינו מהשמיים ?
"ברור. וכמה שיותר, יותר טוב. אני צוחק, כמובן. בטח שיפלו כמה רחפנים פה ושם - אבל תחשוב על זה שכל רחפן קטן כזה שעף בשקט בשמיים, מחליף רכב שנוסע על הכביש, חוסך פקקים, מפחית רעש, מפחית זיהום. בארצות הברית נמכרו מיליונים של רחפנים ועד היום איש לא מת. לשם השוואה, כשהיו מיליון מכוניות על כבישי ארצות הברית, מספר ההרוגים כבר עמד על 25 אלף בשנה. אז כן, מדי פעם ייפלו רחפנים מהשמיים, אבל בגדול הם יעשו את העולם ליותר טוב".
דמרי, כראוי לאיש סייבר שבא מ-8200, לא ממש אוהב לדבר בפירוט על החברה שהקים. תן לו רק לדבר על ספייסIL. מבחינתו, הכול תחנות בדרך. "האופי שלי זה להקים מלא דברים וההובי האמיתי שלי זה להקים ארגונים. סטארט-אפ, חממה להגנת מובייל, יו ניים איט, ולתכנת. התחלתי לתכנת בגיל 6 והיום הילד שלי מתחיל בגיל 3". גם הוא היה רווק לפי ספייסIL והיום אב לשניים.
באת מהסייבר , תישאר בחלל ?
"החלל הוא תחום מדהים שלמדתי להכיר. הירח זה אדיר - הוא פשוט שם ואתה רואה אותו. בכל מקרה, חלל וסייבר הם שני התחומים הכי חמים היום, אז אני בסדר. במקום טוב".
הרווק היחיד בחבורה הוא עדיין יהונתן ויינטראוב, 29, שכיום עושה כאמור דוקטורט בסטנפורד. הוא גם היחיד, כאמור, שבא מהחלל: בעל תואר שני בהנדסת מכונות מתל אביב ובוגר תוכנית לימודי החלל של נאס"א, ועבד כמהנדס מערכת לוויינים בתעשייה האווירית. כפיזיקאי שמתעניין בביולוגיה, חקר בישראל את הדרך שבה המוח מעבד רגשות. מה שהוא עושה כיום בסטנפורד לא פחות מעניין.
"הדרך שמטפלים בסרטן היום", הוא מסביר, "היא להרעיל את הגוף - כימותרפיה וכו' - ולקוות שהסרטן ימות קודם, אבל יש דרך אחרת. התאים הסרטניים מנהלים תקשורת עם המערכת החיסונית, חומקים דרכה. זו תקשורת מבוססת חלבונים והיא לא מובנת מספיק. בצלחות פטרי הצליחו להקליט את התקשורת הזו, אבל בגוף חי, עוד לא. וזה מה שאנחנו עושים: מנסים להקליט את התקשורת בין התאים, ואם וכאשר ילמדו לנתח אותה, יבינו טוב יותר איך הסרטן עובד. הדרך עוד ארוכה, אבל בינתיים זה נראה מבטיח".
מוח , סרטן , חלל - מה אתה הכי אוהב ?
"האמת שאני מחפש פרויקטים, שמה שמלהיב אותי אלה הבעיות הטכניות, גם במדעי המוח, גם בחלל וגם בסרטן, מקווה שימשיך לי המזל ואמשיך לתרום".
אל תגיד לי שגם יש לך תחביבים .
"ריצה וגינון, אבל עכשיו הפטוניה שלי לא שורדת".
כתב: דרור פויר