עם תואר ראשון ושני בביולוגיה, תומר בלושטיין היה על מסלול קריירה אחר לגמרי, כאשר "במסגרת הדוקטורט שלי בביולוגיה עשיתי קורס בביוטכנולוגיה שהיה משותף עם סטודנטים למנהל עסקים", הוא מספר. "נאמר שם שאנשי עסקים מחפשים בעיה ומוצאים לה פתרון, ואילו ביולוגים מוצאים בעיה ואחר כך מחפשים לה את הפתרון. באותו הזמן הייתי רווק תל אביבי והסיפור של למצוא חניה נראה היה לי אבסורדי, והתחלתי לחשוב על פתרונות.
"מתוך העולם הזה של הביולוגיה, הגיעה ההשראה להפסיק לחפש חניה כל פעם באופן סטטיסטי ובלי שום ידע. אנחנו בעולם שהוא כולו טכנולוגי, אנחנו מתכננים עם ווייז להגיע מנקודה A ל-B, אבל אז אנחנו תלויים בסטטיסטיקה של האם נמצא חניה. היה לי ברור שהפתרון צריך לבטל את כל אי הוודאות: כמה זמן ייקח לך למצוא חניה, איך אתה משלם, האם החניה נשמרת לך וכולי".
השנה הייתה 2011 כשהוא הקים את פינק פארק (PinkPark) מתוך תקווה "להביא כיף ואופטימיות לעולם האפור והמעצבן של חיפוש החניה". האפליקציה הושקה ב-2013 והרעיון על פניו פשוט: אנשים משכירים את החניה הפרטית שלהם כשהיא פנויה. זה לא בהכרח זול יותר, אבל מקומות החניה המוצעים פזורים בכל העיר, לרבות בחניונים, וניתן גם לשריין חניה מראש.
"ההשראה", מספר בלושטיין, "הייתה מתוך המערכת הביולוגית, כי מבחינתי החיפוש אחר חניה והיעילות שלו הם כמו בדיפוזיה. משהו מפעפע בעיר, אבל אין שום חוכמה או יעילות מאחוריה. וכמו שמערכת הדם מובילה חמצן מנקודה A ל-B, כך פינק פארק מבחינתי היא אותה מערכת חכמה, שלוקחת את המשתמשים שלנו מהנקודה שבה אנחנו נמצאים ועד היעד של החניה".
את לימודי הדוקטורט בביולוגיה בלושטיין כבר לא סיים ("לעבור מעולם הביולוגיה לעולם העסקים זה כמו לעבור מהתיכון לצבא - אין שום קשר בין הדברים"), אבל מה שנולד כמיזם טכנולוגי ראשון שלו, מסתמן כהבטחה בתחום שבו רבים וטובים לפניו ניסו ונכשלו.
כיום באפליקציה כ-60 אלף משתמשים ("למעלה מחצי מהם הפקידו אצלנו באופן קבוע את כרטיס האשראי"), והיא פעילה בתל אביב, בראשון לציון, בבני ברק, ברמת גן, בהרצליה פיתוח ובחניון אחד בירושלים. עד כה, גייס בלושטיין כ-3 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים ("רוב הכסף הלך לטכנולוגיה"), וכיום עובדים בחברה 15 אנשים.
142 לוקיישנים בתל אביב
המודל העסקי של פינק פארק מבוסס על חלוקת רווחים עם בעל החניה בהכנסות. "אנחנו גובים את הכסף ומנהלים את כל הבילינג בעצמנו ומעבירים את הסכומים המתאימים אחרי שאנחנו לוקחים את העמלה שלנו". לטענתו, הקלף המנצח של האפליקציה הוא הטבות משמעותיות במחירי החניונים.
"כעת", הוא אומר, "הסיפור הוא לפרוץ קדימה, להצליח בחו"ל, להתלבש על ווייז. תעשיית החניה מגלגלת כ-30 מיליארד אירו באירופה וכ-30 מיליארד דולר בארצות הברית. כיום, אנחנו מחוברים ל-142 לוקיישנים בתל אביב ולאלפי מקומות חניה בגוש דן. "החודש", הוא ממשיך, "נתחיל להתקין מערכות בארצות הברית לפיילוט עם המפעיל הכי גדול של החניונים בארצות הברית, כל מפעיל שם מחזיק אלפי חניונים. וזה היעד הבא שלנו, לקחת את הטכנולוגיות והידע שפיתחנו פה ולצאת איתו החוצה. השאיפה היא להיות המותג שמאפשר לחבר בין כל אחד למקום חניה".
איך יראה העתיד של התחום?
"אני לא מאמין בחניות על הרחוב. בטווח הרחוק זה יהיה חייב לרדת. חניות ברחוב הן שטח מבוזבז ובפועל גורמות לזיהום ולפקקים. זה לנסות לייעל תהליך שלא משנה כמה תייעל אותו, הוא לא נכון והוא בגדר פתרון גרוע. ערים בעולם כבר מבטלות אותן, ותל אביב בקטע הזה היא אידיאלית".
ומבחינת פינק פארק?
"זה עסק שיכול לקיים את עצמו. כבר היום יש לחברה הזו הכנסות - מכרנו מאות אלפי שעות חניה, הכנסות של מיליון דולר, כאשר על 142 נקודות בעיר יש לנו איש שטח אחד וטלפן אחד. אנחנו כבר בדור שלישי של המערכת, אז כל פעם כשמזהים בעיה, הוא מגיע לשטח ומוציא דוח מפורט. השאיפה היא שבסוף, המוצר על כל ההיבטים שלו יהפוך להיות חווית משתמש וזה מאוד לא פשוט. עסק ענק לא חייב להצריך השקעה ענקית, אלא בעיקר למצוא את הפרטנרים הנכונים. השאיפה היא להביא את זה לביזנס בלי עוד הרבה סיבובים ולהחזיק עסק. כמובן שאולי נלך להנפקה, אבל אין פה איזו אסטרטגיה כזאת".
וברמה האישית, איפה אתה בעוד כמה שנים?
"אחרי שנסדר חניה לכולם, השאיפה שלי היא לתרום בבריאות. אני מקווה שבסטראט-אפ הבא אני אתרום לעולם הביולוגי פתרונות שיוכלו להוסיף עוד משהו לסל הכלים של הרופאים. קחי לדוגמה את הטרשת הנפוצה: עד לפני עשר שנים, לא היה מה לעשות, ופתאום הארגז כלים מגיע עם פתרון אמיתי שהוא מאריך חיים, אני לא רואה הגשמה עצמית גדולה יותר.
"אם היום לא הייתי במוצר הזה, כנראה שהייתי מצטרף לפרויקט של הדפסת איברים. מבחינת הביולוגיה, זו המהפכה הגדולה הבאה".
כתבה: יעל בן ישראל