בגיל 36 שירה לב עמי מובילה את המעבר של מערכת הבריאות בישראל לעולם הדיגיטלי. פרויקט רב זרועות ורב רבדים, אשר דורש תיאום בין מערכות רבות, רובן מסורבלות ושמרניות וחנוקות תקציבית. "כשניגשתי למכרז לתפקיד, מישהי שהערכתי מאוד אמרה לי 'אין טעם. לתפקידים כאלה לוקחים רק גברים זקנים', אבל אני לא מאמינה בהצבת גבולות לעצמך מראש". לב עמי העזה, ניגשה למכרז היוקרתי ואף זכתה בו, כשהיא רק בת 31.
בחמש השנים שחלפו מאז, לב עמי הובילה - וממשיכה להוביל - מספר פרויקטים רחבי היקף במערכת הבריאות: הקמה של מערכת שמאפשרת שיתוף בין כל הרשומות הרפואיות של בתי החולים וקופות החולים, ובקרוב גם של הקליניקות הפרטיות; הקמת מערכת לניהול תורים בחדרי המיון; אפיון והוצאה לפועל של שלושה "מכרזי אתגר", שבהם מבקש משרד הבריאות מן השוק הפרטי להציע פתרונות יצירתיים בתחומי מניעת ההשמנה, עומסים במחלקות הפנימיות וטעויות בזיהוי מטופלים, ואחר כך תומך בהוצאה לפועל של הפתרונות הללו; בניית תשתית למערכות טלה-רפואה לגורמים רפואיים המעוניינים בכך, ועוד.
"בניהול, אני מתחילה הרבה דברים במקביל, ואז אם משהו נתקע, אפשר לקדם משהו אחר", היא אומרת. "זה רלוונטי מאוד בארגון ממשלתי. אם אני עובדת על שני דברים, שניהם עלולים להיתקע, אבל אם אני עובדת על 50 דברים ו-20 נתקעים, אני עדיין יכולה לקדם 30".
"בתפקיד כזה ישנם בהחלט ימים שבהם חוזרים הביתה ורק רוצים לדפוק את הראש בקיר, והכוח הוא לא באיך להימנע מלהיכנס למצבים הקשים אלא באיך להרים את עצמך בתוך זה. אני חושבת שזה כוח שבא הרבה מאוד מהבית, מהקהילה ומהאנשים שאוהבים אותך ונותנים לך תחושה שגם אם תיכשל והכישלון יהיה קולוסאלי, עדיין יש לך גב".
מה צפוי לנו בשנה הקרובה?
"האתגר לשנה הבאה הוא בינה של תשתית לאומית למניעת ביורוקרטיה במערכת הבריאות. אתגר נוסף הוא לבנות תשתית לרפואה מותאמת אישית. זהו אתגר אדיר שכולל שיתוף מידע מהעולמות של הגנטיקה, המידע מהבדיקות הרפואיות, המידע ממכשירי הניטור החדשים והמידע ההתנהגותי, כדי להפיק מכולם יחד מידע להתאמה אישית של תרופות וטיפולים רפואיים. אם נהיה מובילים בעולם בבניית תשתית כזו, נוכל להפוך את ישראל למוקד מחקר מוביל לכל העולם. אנחנו קוראים לזה 'בריאות דיגיטלית כמנוע צמיחה'".
שלושה תארים שניים
לב עמי נולדה בישראל להורים שעלו מארצות הברית מטעמי ציונות והתיישבו בנגב. כבכורה, היא חשה את הציפיות להצטיין ולפעול לשינוי, כפי שהוריה ביקשו לעשות בעצם עלייתם לישראל. "בספר המחזור כתבו עליי 'אני ואתה נשנה את העולם'. אני באמת מאמינה שזו האחריות שלי, וגם אוהבת את התהליך – לראות משהו שנגעתי בו הופך טוב יותר, יעיל יותר".
היא התגייסה ליחידת המודיעין 8200 כמתכננת בצוות שעסק באינטגרציה ובממשקים, ולאחר מכן כמפקדת של מדור טכנולוגי מבצעי. היא סירבה לצאת לקצונה ולחזור כמפקדת של יחידה טכנולוגית ("חשתי שאת התפקיד הזה, הטכנולוגי בעיקרו, יכולים לעשות לא פחות טוב אנשים אחרים סביבי, ושאני מתאימה לתפקיד יותר רב-תחומי"), אבל נשארה ביחידה גם בתור אזרחית, בתפקיד של פיתוח הדרכה ופיתוח ארגוני לחיילים בתפקידים הטכנולוגיים. "הצבא מאוד אוהב הכשרות כניסה לתפקיד, אך בהכשרות בתוך התפקיד ובמעבר בין תפקידים, ניכרת פחות השקעה, ואנחנו ניסינו לשנות זאת". במקביל, היא החלה במסלול לימודים מאוד לא שגרתי, ובמהלכו השלימה שלושה תארים שניים במקביל ואף לא תואר ראשון אחד.
מאיפה האמביציה והרעיון ללמוד שלושה תארים שניים במקביל?
"התחלתי ללמוד קורסים בשביל הכיף, אך גיליתי שקורסים בשביל הכיף זה לא כיף לי. הרגשתי שכדי לעסוק בתחומים המעניינים אותי, התארים הללו במדעי המדינה, משפטים ומנהל עסקים נותנים את הרקע הטוב ביותר, ולכן החלטתי ללמוד את כולם. למדתי במסגרת התוכנית הבין-תחומית על שם עדי לאוטמן, שאפשרה לי לגשת מיד לתארים השניים, ובמקביל, לבצע השלמות של התארים הראשונים במקומות שבהם זה היה נדרש – את רוב ההשלמות עשיתי דווקא בשנה האחרונה מתוך הארבע".
אבל איך עושים את זה, פרקטית?
"לא ישנתי הרבה. השיא היה 17 קורסים במקביל, אבל השיא האמיתי היה שמונה קורסים ועבודה בשלדור במקביל. הם אמרו שלא מפריע להם שאלמד במקביל לעבודה, אבל התכוונו שזה לא מפריע כל עוד אעשה את זה בין שתיים לארבע לפנות בוקר. זה מקום שבו עובדים 15 שעות ביממה בימים הפחות לחוצים. אחרי שנה פרשתי, כי העדפתי משהו פחות ייעוצי, יותר יישומי".
לב עמי הצטרפה לקבוצת פישמן, למחלקת העסקאות של הקבוצה, שעסקה ברכישות, מכירות והנפקות. "באחד המקרים, לקחנו חברה בבעלות שלוש חברות ישראליות, שרשומה בקפריסין ורוב נכסיה ברוסיה, והנפקנו אותה בלונדון". כך למדה את עבודתם של עורכי הדין, רואי החשבון, השמאים ובנקי ההשקעות, על שלל ההטיות התרבותיות שלהם.
אולם לאחר זמן קצר, חשה דגדוג לתפקיד בעל תועלת ציבורית, וכך הגיעה לנהל את מערך המחשוב של קרן יד הנדיב. לא רבים מכירים את הקרן הזו, אשר מתוך עיקרון פועלת מתחת לרדאר, אולם מדובר בגוף שפעילותו מרשימה ביותר, ובין היתר היה אחראי על הקמת האוניברסיטה הפתוחה, הטלוויזיה החינוכית, מט"ח, מכון אבני ראשה להכשרת מנהלי בתי ספר, ועכשיו גם הספרייה הלאומית הישראלית. לאחר חמש שנים ביד הנדיב, ניגשה למכרז של משרד הבריאות.
מה עוד את שואפת להגשים במהלך חייך?
"ראיתי מערכות ממשלתיות נוספות שצריכות לעשות קפיצת מדרגה דיגיטלית. הייתי שמחה לעזור לזה לקרות במקומות נוספים".
כתבה: גלי וינרב