פרופסור (חבר) יובל הלר בן 38, נראה הרבה פחות. הוא יושב בחדר מספר 226 שבקומה 2 בבניין 504, שם שוכנת הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת בר אילן, ועוסק בתורת המשחקים ובכלכלה התנהגותית. לפני כשנה וחצי זכה במענק מחקר יוקרתי של האיחוד האירופי: מיליון יורו שניתנו לשבעה חוקרים לצורך מחקר של חמש שנים. הוא פתח-תקוואי במקור, וגם בהווה, אז אני ישר בעדו.
תסביר לי בבקשה את המחקר שלך.
"אני חוקר איך קהילות יכולות לבנות שיתוף פעולה בסיטואציות שבהן אנשים מקיימים אינטראקציה מסחרית עם זרים (אירוח ב-airbnb, רכישה ב-ebay), כשכל צד יכול לעגל פינות, לדוגמה: כמו לתאר את הדירה באופן לא מדויק או להשאיר אותה מלוכלכת - מבלי שהצד השני יוכל להעניש אותו. הרי מי יתחיל לתבוע עכשיו מישהו בקצה השני של העולם?".
אתה יכול לקרוא ביקורות שנכתבו עליו, או לתת לו ביקורת רעה.
"בדיוק. אני בונה מודל מתמטי שמראה באלו סוגים של פידבק ובאילו סוגים של אינטראקציות, הקהילה יכולה לבנות שיתוף פעולה יציב - כלומר, ליצור מצב שבו אנשים 'מענישים' את מי שעיגלו פינות, וכולם, בעצם, הופכים לישרים כמו סרגל. איך אפשר לייצר מצב יציב שבו כולם בוחרים להיות הגונים".
בהצלחה. זה נשמע כמו גלגול נוסף של דילמת האסיר הוותיקה, ששולטת בתורת המשחקים כבר שבעים שנה, לא? התועלת בשיתוף פעולה והמתח בין התנהגות רציונלית לרצון להגיע לתוצאה אופטימלית, לא?
"כן. בהחלט. זו אולי השאלה הכי נחקרת בתחום שלנו. האלמנט החדש פה זה הסביבה והפידבק - כלומר, האינטראקציה שלנו נוצרת ונבדקת - זו בעצם דילמת האסיר בפני הקהילה, בפומבי. יש פה מצב שבו רוב האנשים בקהילה רוצה למקסם תועלת ומתנהג רציונלית, ומיעוט קטן בקהילה שלא עושה את זה - מתנהג בצורה 'רועשת' ומעגל פינות למרות שזה מזיק לו בעתיד. אני רוצה לבנות מצב שבו להיות ישר זה טוב, ושהמיעוט לא יפריע".
למדת משהו שהפתיע אותך על ההתנהגות האנושית מול זרים ובקהילה?
"המממ… המחקרים שלי תיאורטיים, במציאות הכול מאוד מורכב - מה חשוב לאנשים, מה חשוב להם פחות. אני מחפש מודל מתמטי של מה אתה רוצה למקסם, ומפשט את הכול לשתי פעולות סך הכול - או להיות ישר או לעגל פינות. וכן, אני יודע שבמציאות יש הרבה יותר. גם בדילמת האסיר יש רק שתי אפשרויות. כמו כן, במודל שלי אנשים אומרים רק אמת. אני מנסה לנבא ולאפיין מתי שת"פ יהיה יציב ומתי לא. האם זה ניבוי מדויק? לא, אבל נותן תובנות כלליות, איכותניות, ואז ממשיכים הלאה. בשלב הבא - למעבדה. נזמין 600 סטודנטים לניסוי מסודר: הם ישבו בקבוצות של 20 ויעשו אינטראקציות פשוטות של מסחר - אם נקבל אישוש למודל התיאורטי, נתקדם הלאה לעולם האמיתי, ואז אולי נוכל להגיע לשלב של להציע מה לשפר באתרים עצמם. אתה יודע, המדע מתקדם לאט. אני במצב תיאורטי, מתמטי, בסיסי. בסוף יהיו משמעויות פרקטיות, אבל לא בטוח שזה יהיה אני".
מה חדש בתורת המשחקים?
"המחקר ממשיך להתקדם, כמובן. מבחינת יישומים, את היישום הכי בולט של תורת המשחקים אפשר לראות בתחום המכרזים - איך לכתוב את המכרז הכי טוב. במכרזים של גוגל ממש הצליחו ליצור מודל של התנהגות רציונלית. זה תחום חם. תחום נוסף שבו מיושבת תורת המשחקים – הזיווגים".
אתה מתכוון לאפליקציות היכרויות?
"לא. לסטודנטים שמסיימים לימודי רפואה ומחפשים איפה להתמחות. להם יש עדיפויות, גם למחלקות יש עדיפויות - מה המנגנון שיביא מתמחים נכונים למקומות הנכונים. כנ"ל גם בלימודים - הרבה עיריות פותחות את אזורי הרישום. מה המודל שיהיה הכי נכון לכולם? להורים, לילדים ולעיר כולה? העניין הוא ליצור מנגנון סביר שיצליח לתת לאדם לכתוב את האמת, ושהתוצאה הסופית תהיה יעילה. קיבלו על זה פרס נובל לפני שנתיים".
מה עם אתרי ההיכרויות? הרי הדילמה שם אותה דילמה - כמה אמת אתה מספר על עצמך, כמה ומה אתה מסתיר.
"כן, זה תחום שאנחנו פחות מבינים בו - זו סיטואציה שאנשים משחקים באינטראקציה חוזרת, מתמשכת, ואתה מקבל סיגנל רועש. עוד דבר: לדעת מה אנשים מעדיפים קשה יותר מלדעת ממה הם פוחדים".
איך הגעת לתחום הזה?
"מתמטיקה תמיד אהבתי. בתיכון קראתי את 'הגן האנוכי' של ריצ'רד דוקינס, על איך הגנים משחקים ביניהם, וזה מאוד קסם לי. כשעשיתי תואר ראשון בירושלים (מתמטיקה ופיזיקה) הציעו קורס בחירה בתורת המשחקים - ונדלקתי. משם הגעתי לכלכלה, תחום שתמיד חי ומרתק. יש יופי מתמטי נפלא בדבר הזה. אני אוהב חידות, וגם זה מספק תובנות ויכול לשפר דברים במציאות".
"רובנו חושבים שאנחנו נוהגים טוב יותר מהממוצע. רציתי להבין למה הטבע תכנת אותנו לסמוך יותר על המידע הפרטי מהמידע הכללי"
והצד ההתנהגותי?
"כלכלה התנהגותית זה מרתק. אני מנסה להבין הטיות פסיכולוגיות שאנחנו רואים, כמו ביטחון יתר: אנשים סומכים על עצמם יותר מדי. רובנו חושבים שאנחנו נוהגים טוב יותר מהממוצע. רציתי להבין למה הטבע תכנת אותנו לסמוך יותר על המידע הפרטי מהמידע הכללי".
למה?
"זה משפר את החברה. חברה שכולם בה עושים אותו דבר היא הרבה פחות עמידה. במאמר אחר שלי אני מנסה לחקור למה אנשים חושבים רק צעד, מקסימום שני צעדים, קדימה. שלוש זה כבר נדיר. רציתי לבנות מודל שיסביר למה זה קורה".
נו?
"עניין של מירוץ חימוש. הטבע הסתפק בלתת לנו לראות שני שלבים קדימה. לפעמים, כשרואים יותר קדימה - יותר קשה להתקדם. הכול נתקע".
עדיף לאדם להיות נאיבי או תחמן?
"יש יתרון בלהיות נאיבי וישר. ההון החברתי שאתה מרוויח עולה על החסרונות (שיכולים לרמות אותך). כשאתה מתחיל לעגל פינות, אתה מאבד את המוניטין שלך. גם אדם, גם חברה, גם מדינה. לדוגמה: אם ישראל לא הייתה עושה ויתורים בנושא החלפות שבויים והייתה שומרת באופן מלא על עיקרון שוויון - שבוי תמורת שבוי - אני חושב שמצבה היה טוב יותר; אבל ברגע שיש ויתור ראשון, אז הצד השני כבר מתחיל משם - ולך קשה יותר לחזור אחורה. כנ"ל, אם המדינה משנה חוקים רטרואקטיבית, כמו במקרה הגז; אחרים רואים ובאים עם הסכמים מחשקים בהרבה. לעיגול פינות יש מחיר גבוה".
כתב: דרור פויר