בשנה שעברה, כשהייתה בת 32, מיכל חורב סיימה את הדוקטורט שלה במדעי המחשב וביו-אינפורמטיקה. ב-IBM היא כבר חמש שנים, התחילה כסטודנטית שעבדה בפיתוח תוכנה, עד שהתקדמה למעבדת המחקר - הגדולה ביותר של החברה מחוץ לארצות הברית. על הדרך גם זכתה במלגת Women Techmakers ב-2014 ובמלגת גרייס הופר של מכון אניטה בורג ב-2016. "אני עושה משהו שהוא חשוב לי ושאני מאמינה בו, והוא מצדיק את השעות - הרבות, רבות מאוד - שאני משקיעה בו", היא אומרת כשאנחנו יושבים על הדלפק בקומה ה-19 של בניין IBM בגבעתיים, משקיפים על התנועה והפקקים שמתחילים להצטבר.
"אני חלק מקבוצת מחקר שמיישמת את הלמידה החישובית (Machine Learning) בתחום הבריאות, כשהמטרה היא להביא את הביג דאטה ואת כוח החישוב אל הרפואה ובעזרת אלגוריתמים מורכבים להיטיב את האבחנה והטיפול בחולים, ולתת לרופאים כלי שיעזור להם להגיע להחלטה מושכלת".
איך?
"אני עובדת על שני פרויקטים: הראשון ברפואה דחופה, שמיועד לרופאים במיון שמקבלים חולה במצב אקוטי כשחושדים שיש אלח דם (Sepsis, זיהום שיוצא מהאיבר הפנימי אל מחזור הדם). זו סיטואציה מורכבת שחייבים לטפל בה מהר עם אנטיביוטיקה חזקות ונכונות. לרופאים יש פרוטוקול לעקוב אחריו, אבל זה נהיה מורכב כשהחולים מורכבים - חולים כרוניים עם מחלות שיכולות להשפיע על אופן הטיפול, מקור הזיהום וכו'. המטרה שלנו היא להציע טיפולים נכונים, לפי מלא מאפיינים, וחיתוכים והקשרים וניתוחים במהירות עצומה שיכולים לעזור לרופא.
"הפרויקט השני הוא בתחום גילוי מוקדם של סרטן השד. רדיולוגים צריכים לעבור על מאות רבות של בדיקות ממוגרפיה. מאוד קשה ושוחק לעבור על כל-כך הרבה בדיקות ביום, אפשר לפספס. יש גם דברים שעוד לא רואים בתמונה בעין אנושית, אבל אפשר לראות בעזרת יכולות עיבוד תמונה מתקדמות. בעזרת חפירה עמוקה יותר בדאטה הקלינית, צילומים נוספים, מחקרים חדשים ויכולת הצלבה חזקה, המערכת יודעת לזהות ממצאים שהרופא פשוט לא יכול. זה במסגרת שיתוף פעולה עם מכבי ואסותא".
"תמיד הסתכלתי על מדעי המחשב כעל אמצעי, לא כעל מטרה. אני אוהבת לקחת שאלה ביולוגית, לנסות ולענות עליה בעזרת מדעי המחשב, ואז לתרגם את התשובה בחזרה ל'ביולוגית'. זה היופי. המחשב הוא לא המטרה"
מה את אוהבת יותר בתחום שלך - את הצד של מדעי המחשב או את הצד של הביולוגיה?
"בדיוק את זה", היא מחייכת. "תמיד הסתכלתי על מדעי המחשב כעל אמצעי, לא כעל מטרה. אני אוהבת לקחת שאלה ביולוגית - מרמת התקפלות של חלבון, דרך רפואה דחופה ועד אבולוציה - לנסות ולענות עליה בעזרת מדעי המחשב, ואז לתרגם את התשובה בחזרה ל'ביולוגית'. זה היופי. בכלל, לא משווקים מספיק את מדעי המחשב כאמצעי. המחשב הוא לא המטרה".
בנוסף לכל הנזכר לעיל, שיכול למלא כל יומן, חורב גם פעילה חברתית שמריצה במקביל - כמו במחקר גם פה - שני פרויקטים שונים. "הדבר העיקרי שמעסיק אותי זה פרויקט מהממ"ט (מהממות בהנדסה, מדעים, מתמטיקה וטכנולוגיה), שהמטרה שלו היא לעודד נערות ללמוד מדעי המחשב", היא מספרת. "אנחנו פוגשות תלמידות בכיתה ט', לפני בחירת המגמה, וחושפות בפניהן את היופי של מקצועות המדע והטכנולוגיה. עושות להן סדנה, הן בונות אפליקציה בעצמן. זה נורא כיף. יש לנו כבר למעלה מ-300 מתנדבות".
את הפרויקט יזמו חורב ועוד ארבע עמיתות לפני ארבע שנים והיום הוא פועל תחת המרכז הלאומי לחינוך סייבר ונחשף ליותר מ-2,000 תלמידות מדי שנה.
יש ההבדל בגישה בין בנות לבנים כשמגיעים למדעי המחשב?
"זה לא שהן ניגשות אחרת. העניין הוא שיש לבנות התנסות מועטה יותר בתחומים האלה, כי יש עדיין תפיסה שלילית על מה זה להיות אישה בהייטק. אין עם מי להזדהות. מה שהסדנה שלנו נותנת להן זה א', להראות שמדובר בתחום סופר-יצירתי שאפשר לקחת אותו לכל מקום שרוצים, ושאין תחום שאין בו שימוש למדעי המחשב. ו-ב', להציע דמויות נשיות לחיקוי".
ובכל זאת, חייב להיות הבדל בין בנים לבנות.
"מחקרים מראים שאם במדעי המחשב - ואני מכלילה פה - לבנים מספיק הרעיון של למתוח את הגבולות של המכונה, כלומר, לבדוק את היכולות שלה, לעשות מה שנקרא 'האקינג לשם ההאקינג'; אותנו, המקימות של מהממ"ט, מה שמשך למדעי המחשב זה השימושים, ואיך זה יכול להעשיר אותנו ולעשות אותנו טובות יותר בתחום שלנו".
מלבד זאת, פעילה חורב, שמתגוררת ביפו עם בת זוג, גם בקהילה הלהטב"קית. היא מרצה במסגרות כמו "Lesbians Who Tech", וכן מרצה-מתנדבת בחוש"ן (חינוך ושינוי), פרויקט שבמסגרתו היא עוברת בבתי ספר, בדרך כלל עם פרטנר, ומשתפת את סיפורה האישי. "אתה לא מאמין מה ילדים שואלים. הכול".
ומה את עושה בכל הזמן החופשי שנשאר לך?
"אני משחקת כדורסל בליגה א' ומנגנת על יוקללי. בטיול לניו זילנד לפני 12 שנה פגשתי את הבת זוג שלי ולמדתי יוקללי. טיול משתלם".
מה היית משפרת במדינה?
"אני מאמינה גדולה בגיוון - diversity - הייתי מאוד רוצה לראות את ישראל יותר מגוונת. מחקרים מוכיחים שזה עובד. ישראל לא חברה ידידותית למיעוטים והייתי רוצה לראות יותר סובלנות, לכל הכיוונים. גם כשאני מדברת על שילוב של נשים במדעי המחשב ובחברות ההייטק, אחת המחשבות שלי היא שמי שמניעות את השינוי בחברה שלנו אלה חברות הטכנולוגיה. אז ברגע שבמעגל מקבלי ההחלטות יהיו יותר אנשים מיותר ויותר רקעים - בתקווה, תעצב את העולם שאנחנו חיים בו בצורה יותר טובה, מאשר שרק אנשים מרקע מאוד צר וזהה יקבלו את כל ההחלטות".
כתב: דרור פויר