רועי דגני אומר שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא אובססיבי למטוסים. הוא גדל במושב אלישמע בשרון במשפחה חד הורית שהוא מתאר כדלת אמצעים: "בגיל חמש אמא שלי לקחה אותי לשבוע הספר והדבר היחיד שרציתי היה 'אלבום המטוסים', וזה המגע הראשון שהיה לי עם תעופה. כמה שנים לאחר מכן, בכיתה ג', הייתה במגרש הכדורגל של בית הספר תחרות העפת מטוסי נייר ואלו שאני קיפלתי טסו הכי רחוק", הוא נזכר תוך כדי שהוא מקפל מטוס נייר. "לאחר מכן, ילדים היו מבקשים ממני לבנות להם מטוסים ואני הייתי גובה בתמורה דפי A4, שמהם יכולתי לקפל עוד מטוסים ותמורתם יכולתי לקבל עוד דפי A4".
כשדוד שלו קנה לעצמו טיסן, הוא ראה בכך את התגשמות כל חלומותיו וגם לאחר שריסק אותו, נשאב עמוק יותר ויותר לתחום. הוא השתתף בתחרויות הטסה, הקדיש לתחביב את כל זמנו וכבר בגיל 14 החל להרוויח כסף מבנייה ומתיקון של טיסנים: "כשהגעתי לגיל צבא, זה היה מתבקש שאלך למיונים לטיס, אבל זו הייתה תקופה שלא הייתי חדור מוטיבציה מספיק. אז הלכתי למבחנים למטיסי כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ)".
דגני עבר את הקורס, הטיס כטב"מ מסוג הרמס 450 (הדגם שעל-פי פרסומים זרים מבצע כמה מהמשימות החשובות של צה"ל) ויצא לקורס קצינים. הוא הודח ממנו רגע לפני הסיום, מה שלא מנע ממנו לחזור אל הקורס שוב לאחר שלושה חודשים ואז לעבור אותו. לאחר שש שנות שירות וחצי, הוא השתחרר בגיל 25 ומיד החל לעבוד בחברת אירונאוטיקס כמטיס ומדריך כטב"מים במקומות שונים בעולם. מאוחר יותר עבר למחלקת הניסויים של החברה.
אחרי שלוש שנות עבודה באירונאוטיקס, דגני השלים בגרויות והתקבל "בקושי רב" למדעי המחשב במכללה למינהל, אולם לאחר שלא מצא את עצמו שם, החליט לעזוב והקים את אירודרום. יחד עם שלושה שותפים – שני קצינים בכירים לשעבר בחיל האוויר וטייס אזרחי – הוא עזב ב-2014 את אירונאוטיקס והקים חברה שמטרתה "להוביל את מהפכת הרחפנים בעולם האזרחי".
לאחר שנה ראשונה קשה ("הגעתי למצב כלכלי מחפיר"), דגני אומר שאירודרום החלה למצוא את דרכה ולהשיג חוזים תוך כדי שהיא מתמקדת בתחום החקלאות. הרחפנים של החברה, שפועלים בצורה אוטונומית לחלוטין ואינם דורשים מהחקלאי כל ידע מוקדם, סורקים שדות מלמעלה ומספקים לחקלאים מידע מיידי שבונה אגרונום על אנומליות בגידולים שלהם. זאת, באמצעות מצלמה מולטי-ספקטרלית שמסוגלת לזהות מחסור במים, דלילות גידול, הימצאות מזיקים ועוד. עד כה נמכרו שש מערכות כאלו והוזמנו שלוש נוספות, ודגני אומר שב-2018 הוא מתכוון למכור 160 מערכות נוספות. המחיר למערכת עומד על 6,900 דולר, והלקוח נדרש לשלם עבור הדאטה, על-פי גודל השטח הנסרק.
במקביל, החברה מספקת גם שירותי ביטחון פנים עם תוכנה ייחודית שמנהלת ומשתפת את המידע המתקבל מכל הרחפנים המופעלים במסגרת המשימה. כיום מעסיקה החברה 28 עובדים והיא מתעתדת לגדול ב-15 עובדים נוספים כבר ברבעון הבא.
כתב: שחר סמוחה