חברת הכנסת רחל עזריה היא אחת מתוך 33 חברות כנסת, בקדנציה שבה מספרן הגיע לשיא. עד לפני מספר שנים, הן היו כה מועטות ולכן קשה גם היום להימנע מלראותן כקבוצה מיוחדת. במקביל לעזריה פועלות בכנסת ה 20 קבוצה בולטת של חברות כנסת צעירות, סביב גילאי ה-30-40, קרייריסטיות ונחושות. הן פוליטיקאיות חדות, לא מהססות, לא מקטרות ומאוד הישגיות. בהן אפשר למנות גם כמה שהופיעו בפרויקט G40 לאורך השנים, כמו השרה איילת שקד וחברות הכנסת קארין אלהרר, סתיו שפיר ותמר זנדברג.
עזריה הגיעה לכנסת בגיל 37, אחרי שכיהנה כסגנית ראש עיריית ירושלים מטעם סיעת "ירושלמים", מחזיקת תיק החינוך ותיק מעמד האישה. עוד קודם לכן, החל מ-2008 כיהנה כחברת מועצת עיר. היא נבחרה לראשונה כשהייתה בת 31, המשיכה לעבוד במקביל להיותה חברת מועצה, ישבה בוועדות תכנון ובנייה והניעה שינויים בירושלים בנוגע למימון צהרונים ולסיוע להורים עם ילדים בגיל הרך. עזריה עומדת כיום בראש ועדת הרפורמות של הכנסת ומתעלת את המהלכים הכלכליים של שר האוצר, יו"ר מפלגתה, משה כחלון.
איך נראה היום-יום שלך בכנסת? שינוי גדול אחרי שהיית חברת מועצת עיר וסגנית ראש העיר?
״עיריית ירושלים הייתה מקום קשוח מאוד. נכנסתי לשם בגיל 30, אישה צעירה שהקימה סיעה. לא היה פטרון פוליטי או גב כלשהו והדברים שם היו לא פשוטים בכלל. אנשים שישבו איתי בוועדות נמצאים היום בכלא. השנים בעירייה חישלו אותי, בגיל צעיר, לבד".
אז הכנסת זה סוגה עילית בשבילך?
צוחקת: ״כן. בהתחלה ככה הרגשתי. בעירייה היו גם הטרדות, אפילו מילוליות יומיומיות. הייתי אישה צעירה בחדר מלא גברים. הישיבות לא מתועדות אז כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אני זוכרת דיון בנושא תכנון ובניה וועדה רחבה עם הרבה נוכחים, ואחד מהם הופך כל אמירה שלי וכל התנסחות שלי למשהו מיני, והחדר מתמלא בצחוק. הלכתי ליועצת המשפטית של הוועדה והתלבטתי מה לעשות. אין טעם להגיש תלונות במשטרה על זה. בסוף החלטתי לזרוק את הכדור בחזרה אליו. הוא היה מגיב בצורה בוטה ומינית לדבריי, ואני הייתי שואלת בחזרה: 'לא הבנתי. למה התכוונת? אתה מוכן להסביר לאיזה מן הדברים שלי התייחסת?׳ וכך הלאה. הדיבורים המגעילים שלו פשוט הפסיקו״.
הכנסת יותר חשופה לציבור מעירית ירושלים, למתבוננים מהצד – הדברים נראים נורא.
״יש לא מעט חברי כנסת מאתגרים ומנגד הרבה חברי כנסת שעובדים קשה ופער גדול בין איך שהדברים נראים מבחוץ לעבודה היומיומית. אני מדברת על כך עם תלמידי תיכון ומספרת להם שככה זה עובד, התקשורת מסקרת את הצעקות, אבל ברקע יש אנשים שבאו לעבוד וזה מה שהם עושים״.
רבים מחברי הרשימה הגיעו מן העיריות . זו פלטפורמה לזינוק פוליטי לחברי מועצה צעירים?
״למעשה כל חברות הכנסת של כולנו - יפעת שאשא-ביטון, מרב בן ארי, טלי פלוסקוב ואני – באנו מן הרשויות המקומיות. פלוסקוב הייתה ראשת עיר (ערד). זו דרך טובה להגיע לכנסת, ומכירים את העבודה הפוליטית בשטח. לראשי עיר שמגיעים לכנסת מעט יותר קשה, כי הם מורגלים שעל פיהם יישק דבר ואילו בכנסת אף אחד לא חייב להם כלום״.
מה מייחד אותך מחברי כנסת אחרים?
״אני חיה על התפרים. באתי מבית של אבא טוניסאי ואמא אמריקאית-יקית, שמשפחתה ברחה מגרמניה לארצות הברית. אני דתיה מבית של שישה אחים ואחיות. יש לי אח חילוני ואח חרדי. הבית בו גדלתי היה בימין, אבל אני יותר במרכז והשאלה המהותית שלי כפוליטיקאית אל עצמי היא איך ליצור במדינה זהויות משותפות ולא להיאבק אחד בשני, בדיוק כמו ירושלים שהיא עיר של תפרים. אני לא חיה בסביבה הומוגנית, אלא מעורבת בהכול מהכול. זה חשוב לי כפוליטיקאית, לדעת לאחוז את כל הזהויות ולא לעורר ריבים בין זהות כזו לאחרת. זה גם העתיד של המדינה שלנו, אין לנו ברירה״.
"לתקן את התחבורה"
עסקת עד היום בהורות, שוק העבודה, קריירה, גיל הרך, חינוך – מה הלאה?
״אני חושבת שהדבר הגדול הבא הוא נושא תשתיות התחבורה הציבורית במדינה. אחרי שנים של עיסוק בהורים עובדים, אני מודעת לכך ששעות היממה היקרות הולכות על עמידה בפקקים. ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר וכאשר מדברים על תכנון לשנת 2048 עם שיעור הילודה הגבוה, הארכת תוחלת החיים והשטח המוגבל- אני חושבת שהנושא הזה יגיע לראש סדרי העדיפויות. לצערי המדינה היום חושבת על תכנון ובנייה במנותק מהתחבורה וזו טעות עצומה. כל הראייה של תחבורה ציבורית, מיקום התחנות, נגישות, מיפוי, טכנולוגיה של תחבורה, את כל זה צריך לבחון מן העיניים של העובדים ולכן העדיפות הראשונה שלי כרגע היא לכוון לתפקיד שרת תחבורה, עם דגש רב יותר על תחבורה ציבורית. התחבורה הציבורית כיום מתחרה בהליכה ברגל ממקום למקום - עד כדי כך היא איטית, ואת זה צריך לתקן״.
נניח שאת עכשיו שרת התחבורה. מה את עושה?
״צריך לשים יותר דגש על המעברים, הקישוריות, הדרך מנקודה א׳ לנקודה ב׳, מהסתכלות של אדם שצריך לעשות את המסלול. איך יוצאים מן הבית, כמה החלפות, תוך כמה זמן מגיעים. התפיסה של משרד התחבורה כיום היא לספק תחבורה ציבורית במקום בו יש ביקוש. ואני אומרת ההפך, להביא את התחבורה הציבורית למקומות מגוונים ואז אנשים ירצו לעבור אליהם כי יראו שיש תחבורה מתפקדת״.
מה למדת על עצמך מהשנים בפוליטיקה?
״למדתי שדברים רבים הם ריצה למרחקים ארוכים. אם דבר מה לא מצליח במכה ראשונה, צריך להמשיך לעבוד עליו. הרבה אנשים יוצאים מתוסכלים כי הם מצפים להישג כלשהו ובסוף מתקבל תוצר שהוא אמצע. אני לא שם בלהיכנס לתסכול, אלא מחפשת גישה פרקטית. לדוגמא בנושא של הגדלת מספר ימי החופשה לעובדים. רציתי להעלות את החוק ל-15 ימי חופש והצלחתי להעלות את זה מ-10 ל-12. זה לא מספיק ובעתיד נשנה את זה שוב. הייתה התנגדות מסיבית לחקיקה הזו, התנגדות של ראש הממשלה, של שרים, מעסיקים. נאלצתי להתפשר".
בנושא הדגל של "כולנו", הורדת מחירי הדיור , קשה לראות את ההישגים.
״מחיר למשתכן הוא פרויקט ענק שעוד לא רואים את הפירות שלו. זה פרויקט עבור דור שלם שיוכל לקנות דירות, אבל יחד עם זאת מדובר בנושא מורכב עם רבדים רבים. אני מכירה את הביקורת על התוכנית אבל זו בעיניי תוכנית טובה. נכון שאינה מושלמת, ואולי עדיף היה ללא הגרלות, אבל זו הדרך הראויה לחלק הטבה בצורה שוויונית. אנשים שהיתה להם מודעות, רצו מיד להירשם״.
כתבה: טל שניידר