רותם ידלין, בת למשפחה מפוארת, יודעת שעכשיו זה התור שלה להילחם על אופייה של המדינה
אני רוצה שהעובדים והעובדות בלשכה יהיו בעלי מודעות לכך שכעת יש ראשת מועצה (ולא ראש). אני מאמינה ששפה מייצרת מציאות זה מעבר לסמל חשוב, אלא שינוי מהותי". כך אומרת רותם ידלין, תושבת כרמי יוסף, שנבחרה לעמוד בראש מועצת גזר, הכוללת 26 אלף תושבים, המפוזרים ב-15 מושבים, חמישה קיבוצים וחמישה יישובים קהילתיים.
ידלין מצטרפת לגל של נשים שנבחרו לתפקידן במהלך הבחירות המוניציפליות של 2018 והיא בהחלט רואה בכך חשיבות. "באחד מהביקורים בבתי הספר, פתאום הקיפו אותי כמה בנות ואמרו לי ‘את תהיי ראש המועצה'. הן נחרטו לי בזיכרון כי הן היו ישירות ואני הרגשתי באותו הרגע את האחריות שיש לי", היא מספרת כאשר נשאלת על חוויה משמעותית ממערכת הבחירות שניהלה. "כשהקמפיין הסתיים, אחת מאותן בנות ביקרה אצלי ואמרה לי שהחליטה להיות יו"ר מועצת התלמידים בבית הספר שלה. לא תכננתי את זה, אבל פתאום הרגשתי מודל לאחרות".
מה הדבר המרכזי שמטריד את תושבי המועצה? מה שמעת מהם במהלך הקמפיין?
"רוב האנשים רצו לדבר על החינוך של הילדים. הם רואים חשיבות בחינוך איכותי ובחיזוק פרויקטים קהילתיים כמו מתנ"סים, חוגים ושירותים לגיל השלישי. מי שבא לגור במרחב הכפרי מחפש את הקשר עם שכניו, את החגים המשותפים, את אווירת המקום הקטן. כמעט מדי יום אחר הצהריים עברתי מבית לבית, דפקתי לאנשים על הדלת, הצגתי את עצמי וביקשתי רשות להיכנס. ראיתי שזה מה שמועמדים עושים בארה"ב וזה מצא חן בעיניי".
ספרי על ביקור אחד כזה שאת זוכרת במיוחד.
"נכנסתי לבית של אישה שסיפרה לי שיש להם חובות ארנונה עצומים. הם חקלאים, הם לא שילמו חוב ראשוני ולא שמו לב, ובהמשך לא קיבלו הודעות נוספות. כך, החוב תפח לממדים עצומים. המועצה התחילה לדרוש את הכסף כעבור שנתיים, כשהסכום כבר היה קטלני מבחינתם. הם ניסו להסדיר את זה, אבל אמרו שאף אחד לא הקשיב להם. אני שואפת לכך שאצלי במועצה, ההתראה תישלח מיד ולא נגיע למצב של צמיחת חובות. כיום המועצה מתפקדת כמו בשנות ה-90, לא התקדמו".
אז זה האתגר המשמעותי מבחינתך בתפקיד?
"האתגרים שלי הם בכמה מעגלים. הראשון הוא חיזוק כל אחת מן הקהילות הכפריות וחיזוק החיבור ביניהן. יש אצלנו יישובים דתיים תורניים, קיבוצים, יישובים חקלאיים. לפעמים נוצר מצב של כל אוכלוסייה לעצמה כשאין חיבור בין המקומות. בתפיסה שלי, יש לי אחריות כלפי החברה הישראלית וכלפי איך שהילדים שלנו יכולים להתחבר הרבה לפני שהם מגיעים לכור ההיתוך של הצבא.
"במעגל השני, יש לי אתגר הנוגע ללקיחת השטחים החקלאים שלנו על-ידי ערי הפריפריה שמקיפות אותנו. אנחנו במרכז המדינה, אך לערים הסובבות יש אזורי תעשייה ופיתוח ולנו אין. אני רוצה להגיע למצב שמצד אחד לא ייקחו לנו שטחים חקלאיים ושהמדינה תפסיק לראות בקרקעות שלנו עתודת בנייה ופיתוח, ומצד שני, אני רוצה לפתח אזור תעשייה של המועצה האזורית שלנו".
אי אפשר להתעלם מכך שלהיות בעין הציבורית זה משהו שעובר אצלך במשפחה. אביך הוא האלוף במיל' עמוס ידלין, וסבך הוא שר החינוך לשעבר אהרן ידלין.
"אני דור חמישי למשרתי ציבור בארץ ישראל. לפני עשר שנים סבא שלי אמר לי את המשפט שהפך להיות המצפן שלי בחיים: ‘אין משרה חשובה כמשרתו של משרת הציבור'. אני מסתכלת על הדור שהקים את המדינה, הם היו בגילנו ופחות מכך. סבא שלי היה סגן שר החינוך בגילי. עכשיו זה התור שלנו להילחם על המדינה. אני מאמינה ששינוי נעשה בזירה הפוליטית - קשוחה ככל שהיא לא תהיה - ושאין לנו אלא לצאת ולעשות את השינוי".
כתבה: טל שניידר / צילום: שלומי יוסף