המעבר ממחקר אקדמי לניהול חברה אולי לא נראה טבעי לכל אחד, אבל לד"ר ליאת גולדשייד־זמירי זה התאים בול
רק לפני כחמש שנים הוקמה לומינרה דרם - שמייצרת חומרים להזרקה תת עורית לשימושים אסתטיים - וד"ר ליאת גולדשייד-זמירי, בוגרת מכון ויצמן ללא ניסיון ניהולי מלבד ניהול מעבדה אקדמית, מונתה למנכ"לית שלה. בימים אלה משיקה לומינרה את המוצרים שלה באוזבקיסטן והרפובליקה הדומיניקנית, לאחר שכבשה את השוק הישראלי, ומוצריה הושקו ברוב מדינות אירופה, ברוסיה, באוסטרליה ובברזיל. באוקראינה מהווים מוצריה כ-30% משוק טיפולי ההזרקה לשוק האסתטי.
הכנסות החברה הצעירה, ששייכת לקבוצת פנאקסיה, כבר עומדות על עשרות מיליוני דולרים. "צמחנו השנה ב-70%", היא אומרת. "קיווינו ל-100%. את השנה האחרונה הקדשנו להכפלה של מתחמי הייצור וכוח האדם".
ללומינרה דרם הגיעה גולדשייד-זמירי דרך שניים ממייסדי פנאקסיה, ד"ר דדי סגל וד"ר ערן גולדברג, שאותם הכירה ממכון ויצמן. "הם החליטו לעשות ספין אוף לתחום האסתטיקה, והזמינו אותי לנהל אותו. מה יכולתי לנהל אז? את עצמי. כשהתחלנו, לא היו מחלקות ולא היו פונקציות.
"כיום יש לנו שרשרת ניהולית מפוארת עם אנשים מצוינים וזה גם הסוד שלי וגם הקושי: אנחנו עדיין מרגישים כאילו אנחנו 10-5 אנשים שנלחמים נגד כל העולם (בחברה כ-80 עובדים כיום), עדיין יש פרגון ומשפחתיות וקבוצת ווטסאפ ממש דביקה ומלאת פרגונים. האתגר הוא לשמור על האווירה הזו ככל שאנחנו גדלים".
בואי נחזור אחורה. איך התחלתם?
"היה לנו מוצר ראשון ודדי אמר, 'בואו נעשה משהו', אתר אינטרנט, תערוכות. כשהגענו לתערוכה הראשונה הייתי אחרי פחות מחצי שנה בעבודה. אני זוכרת את ההלם שלי מהגלובאליות של התערוכה. לפני כן מעולם לא יצאתי מישראל למטרות ביזנס. פתאום אני רואה שמתעניינים בנו, אפילו מתרגשים. חזרתי לארץ בהיי מטורף, הרגשתי שיש על מה לדבר. ואת ההיי הזה אני משחזרת בכל תערוכה - את התחושה הזו שאת העולם הזה אנחנו הולכים לכבוש. פעם עמדנו בדוכן קטן, ולאט-לאט גדלנו".
אתם משיקים עוד מוצרים בעוד מדינות כל הזמן - האם לא כדאי להתמקד?
"אנחנו עושים כמה שרק אפשר, אבל כמובן מתעדפים. עוד לא נכנסנו לשוק האמריקאי, שהוא גולת הכותרת לחברה מסוגנו. נגיע עם סט מוצרים שכבר נתמך במכירות מכל העולם".
נתקלת בקושי ביצירת סמכות בגלל השילוב של היותך אישה, צעירה, בתפקיד ניהולי ראשון?
"בתוך החברה - מעולם לא. בחוץ יותר קשה. בנוסף למה שאמרת, אני גם קטנת גוף ונראית צעירה אפילו יחסית לגילי. לוקח לי זמן לשכנע את המפיצים שאני לא הפקידה, אבל מרגע שהם מבינים שאני האדם שאמורים לדבר איתו, שאני אכן מנכ"ל החברה, נגמרות לרוב הבעיות".
את בטח נמצאת בחו"ל לעיתים קרובות.
"בממוצע פעם בחודש וחצי עד חודשיים, תלוי בתקופות. אני מסתדרת בזכות משפחה תומכת - בעל, סבים וסבתות מגויסים. יש לי שתי ילדות בנות 7 ו-4. הן התרגלו לזה. ההורים שלי אומרים שתמיד ידעו שכך ייראו חיי. אני לא בטוחה שבעלי חתם על החיים האלה, אבל הוא תומך".
איך נראה יום שגרתי שלך?
"אני מעירה את הילדות בשש וחצי בערך, אך לרוב ערה לפניהן כדי להשלים עבודה - אני מעדיפה לעשות זאת בבוקר מאשר בערב. אחרי הבאת הילדות למסגרות אני מגיעה למפעל וקודם כול הולכת לרצפת הייצור לראות מה מייצרים, אילו משלוחים יצאו. אחרי כן מחשב, מיילים, פגישות, ובעיקר בשלב הזה שום יום לא דומה לקודמו".
מה השיעור הכי חשוב שלמדת כמנכ"לית?
"לא להשאיר בחברה אנשים לא מתאימים או מרירים. זה כאב לב, אך תמיד מתגלה כהחלטה טובה".
כתבה: גלי וינרב / צילום: יונתן בלום