ירדן פלג הלוא הוא ג'ורדי, מפיק הלהיטים הכי חם בישראל - ואם הכול יעבוד לפי התכנון, אז לא רק בישראל
ירדן פלג רק בן 31, אבל כבר נחשב לסוס קרבות ותיק. ככה זה כשאתה עוזב את התיכון בכיתה י"א כדי לעבוד בעסקי המוזיקה ומשתעבד לה כמו נזיר בודהיסטי, מסביב לשעון. רגע-רגע, מי? פלג הוא ג'ורדי מ"ג'ורדי ג'ורדליש". האיש מאחורי ההתפרצות הוולקנית שמוכרת גם כסטטיק ובן אל ששטפה את ישראל ב"טודו בום" מוזהב. היא הייתה בלתי נשלטת ובלתי נמנעת, וגובתה בקידום מתוחכם ברשתות החברתיות ויח"צ שבעט ישר לסרעפת של קהל היעד.
ג'ורדי הוא לא עוד מפיק מוזיקלי. הוא מגה-מפיק, הדוקטור דרה של הפופ הקליט, הקצבי והמדבק, ויש הטוענים - המיינסטרימי, הנמוך והשטחי, שהצליח להפוך את המקצוע האפרורי בדרך כלל לנחשק, ואת עצמו לכוכב פריים-טיים כשופט בריאליטי "גוט טאלנט" (רשת 13). הוא תרגם את השעות הסיזיפיות ליד המחשב ועל כלי הנגינה לביזנס מתוקתק ומכניס, וזכה בפרסים נחשבים ובחוזה בחברת תקליטים גדולה בחו"ל.
"כל מה שלמדתי זה בבית, האינטרנט והיוטיוב הם המורים שלי. הכול מהתמסרות מוחלטת בלי לראות טלוויזיה או לצאת עם חברים", הוא אומר בשיחה מהאולפן שלו כמובן, מנצל כל רגע לפני שבתו הראשונה תצא לאוויר העולם ותאלץ אותו לצאת משם מדי פעם במהלך היום. "עד היום אני לא יודע לקרוא תווים. מוזיקה היא רגש, שפה. לא מעניין אותי הצד התיאורטי, אני מתעסק בלקחת שום דבר ולהפוך אותו לשיר. אני יודע לנגן בקלידים, כלי הקשה וגיטרות, וכנראה שאני מספיק טוב, כי יש הפקות שאני לא מזמין בכלל נגנים".
אז לא למדת מוזיקה מעולם? איך זה ייתכן?
"הכותבים הכי גדולים בעולם כתבו מרגש. אני לומד כל יום משהו חדש, ואם אני לא לומד אני לא רגוע. אבא שלי משדר מוזיקה המון שנים ברדיו צפון ותמיד היו לו ערימות של דיסקים. יכול להיות שרציתי להיות כמוהו. ספגתי את המוזיקה. לא שמעתי שירי ילדים, אלא את מייקל ג'קסון. אני זוכר שהייתי מקשיב לאלמנטים שלה, מפרק אותה בראש. בגיל 13 הבנתי שאני לא מקשיב למוזיקה כמו אדם רגיל, אבל לא הבנתי איך עושים את מה שאני מבין.
"הייתי לוקח מכשירים ומפרק אותם ולא יודע איך להחזיר אותם למקום. ואז ילד אמר שיש לו תוכנה של דיג'יי ונדלקתי. קניתי את התוכנה ולא ידעתי מה לעשות איתה, לחצתי על כפתורים והתלהבתי כמו ילד. לא היה אז יוטיוב. רק כשהייתי בן 16 הוא הגיע ושינה לי את העולם. הבנתי שאנגלית זה הדבר הכי חשוב שיש, כי עם האנגלית אפשר ללמוד מיוטיוב. אני בן אדם עם כל-כך הרבה מודעות עצמית, והרבה שנים לא הרגשתי שאני מוכן ובנוי למה שאני עושה היום. בהתחלה עבדתי עם אמנים שלא נתנו לי לבטא את עצמי אלא אמרו שהם רוצים ככה וככה וזהו".
עשית מה שביקשו ממך בגלל הכסף?
"כי רציתי לעבוד במוזיקה. אף פעם לא עבדתי בעבודה רגילה".
"לא בא ממשפחה עשירה"
בגיל 16 הקים אולפן בבית בקריית חיים, שהפך למקדש שלו. היו לו תמיד ידיים טובות וחוש טכני מפותח, שבא לידי ביטוי בשליטה שלו בטכנולוגיה הכי מתקדמת וגם עזר לו להתקבל לקד"צ במכונאות רכב. אבל גם בצבא הבינו שלטובת כולם, עדיף שיטפל בצלילים ולא במנועים, ודי מהר הוסב לתפקיד מפקד הלהקה הצבאית "שמשון". כשהשתחרר, ניסה לעבוד כנציג מכירות בהוט, ובמקום למכור מנויים הראש היה עסוק במוזיקה, אז שלחו אותו הביתה. היה גם ניסיון להשתלב בחנות אלקטרוניקה, הפורטה שלו. את קורסי ההכשרה הוא סיים בהצטיינות, בעבודה השוטפת נכשל ועזב.
רק לפני שש שנים תפס אומץ ופתח אולפן מקצועי, עניין של מודעות יתר ופרפקציוניזם קיצוני. עד אז התפרנס מהפקות מזדמנות. "לקחתי מקום קטן בקריית ביאליק בעזרת ההורים המדהימים שלי, כי עוד לא היה לי כסף, שמתי ציוד, אקוסטיקה. אני לא בא ממשפחה עשירה. כבר בגיל 21 לקחתי את מענק השחרור ופתחתי עסק, אז המשכתי אותו. גם היום יש לי אולפן גדול, אבל לא מפוצץ במכשירים. מחשב, קלידים וגיטרה זה מספיק. יש כאלה שציוד קריטי בשבילם, כי לכל מכשיר יש את הצבע שלו. בתפיסה שלי, כששיר טוב, לא משנה אם הוא הוקלט על קונסולה ששווה חצי מיליון שקל".
"אני לא עשיר, אבל אני יכול ליצור מוזיקה בלי לחץ ולא מעסיק את עצמי במה יהיה"
והשירים שלו, שזוכים למיליוני צפיות ב"מנטור שלו", היוטיוב, זוכים לא אחת לקטילות שהיו יכולות לגמור מישהו אחר - מוזיקה פופוליסטית, שבלונית, שטוחה. ג'ורדי לא בולם את הביקורת. עם ניסיון של מאסטר באמנויות לחימה, הוא זורם איתה לגמרי. "זאת האמת. אני, ירדן, עושה שירי פופ פשוטים, קלילים, קליטים, זה מה שאני אוהב לשמוע וליצור. אם הייתה מעניינת אותי מוזיקה קלאסית, הייתי עושה אותה הכי טוב שאפשר. המוזיקה שלי היא קלילה וכיפית במכוון ולכל ז'אנר יש את המקום שלו וזה לא אומר שהיא פחות אמנותית אם אני עושה אותה טוב. אני לא מנסה להיות מתוחכם".
את זה אני לא קונה. יש משהו מאוד מתוחכם בכתיבה, ביכולת להפוך כל שיר ללהיט שמתנגן לך באופן לא רצוני בראש.
"אם המוזיקה לא הייתה עם תחכום וייחוד, לא היית מדברת איתי, כי הייתי עוד מפיק. איכשהו, יצא שאנשים מתחברים למה שאני אוהב לעשות. את הטקסטים של סטטיק אי אפשר להאשים בחוסר תחכום, ואתה אף פעם לא יודע מה יעבוד. יש לי קטע כזה, שאם אני לא רועד מפחד לפני ששיר יוצא אם עשינו את הבחירה הנכונה ואם הוא עשוי כמו שצריך, הוא לא יצליח. לא ידעתי ש'טודו בום' יעבוד ככה, אבל כשסטטיק הביא את המשפט הזה, הוא לא יצא לי מהראש".
אתה לא רק פרפקציוניסט, אתה בררן גדול. הוצאת את הנשמה לשלמה ארצי.
"הוא שלח לי ארבעה שירים ואני בחרתי מהם אחד, כי אני חייב לעמוד במאה אחוז מאחורי כל שיר שאני מוציא. שלמה הוא אגדה. ארבעת השירים היו מצוינים, אבל רק אחד התאים למה שיכולתי לתת. בתקופה האחרונה החלטתי שאני רוצה להיות מעורב גם בכתיבת הטקסטים. תמיד הלחנתי והייתי מעורב בהפקה, אבל זה הרגיש לי נכון עכשיו. כותב, מלחין, מנגן, מפיק".
וואן סטופ שופ, מערכת סגורה של איש אחד. מוכרח לשלוט בהכול.
"זה לא מדויק כי אני לא מאמין בלעבוד לבד. שיתופי הפעולה הם קריטיים ליצירה, אבל כמפיק, ברור שאני חייב להביא את האינפוט שלי".
"מחשבה יוצרת מציאות"
המעבר שלו לפרונט ב"גוט טאלנט" הפך את "ג'ורדי ג'ורדליש" משורה בשיר לסלב שעוצרים ברחוב. בהערות המנומקות שנתן למתמודדים אפשר היה לזהות את הרצינות שבה הוא לוקח את המקצוע. "יש לי פחד קהל עצום עד היום. הציעו לי להיות ב'זוג מנצח' וב'מרוץ למיליון' עם אשתי, שזה פורמט שאני מאוד אוהב, והמזל שלהם ושלי שלא לקחו אותי, כי הייתי בורח באמצע. בגוט טאלנט זה כבר משהו אחר".
כי אתה לא מתחרה, אתה מנטור.
"זה הפורמט שאני הכי אוהב. הייתי יושב שעות ורואה אודישנים ביוטיוב וראיתי בראש שלי איך אני יושב על הכיסא הזה. אני מאמין במחשבה שיוצרת מציאות, שכרוכה בעבודה קשה והקרבה של כל-כולך. הייתי עוצם עיניים ורואה את עצמי מקבל את פרס אקו"ם, וזה קרה. ככה גם עם החוזה בחו"ל עם ‘קפיטול רקורדס', שזה חלום שאני עדיין לא מעכל. אנחנו חתומים על עסקת חלומות של שבעה אלבומים, שזה הספק גדול. המזל הוא שזה מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו בסיום האלבום הראשון".
אמרת בעבר שאתה לא מאמין באלבומים.
"בארץ לא היינו עושים את זה, שם הם רוצים לעבוד ככה, וזה בסדר. כשעושים פרומושן וסיבוב הופעות, צריך חומרים. לסטטיק ובן אל לקח זמן עד שהיה רפרטואר שמספיק להופעה, ואני כל-כך מאמין שהם יצליחו בחו"ל כמו בארץ. יש להם מוזיקה מדהימה. אני מעורב גם בכתיבה וגם בלחן. טודו בום יצא באנגלית, תרגמנו חלק מהשירים שלנו וכתבנו חדשים".
אתה נמצא כל הזמן בלחץ עצום.
"שגובה מחיר נפשי. אבל השאיפה לשלמות ולרצות למצות את הכול עד הסוף לא קשורה לחו"ל, אלא לאיך שאני תופס את המקצוע. ככל שאתה מתקדם, גם התגמול גדל. להיות בחברת התקליטים הגדולה בעולם, עם גיבוי של חיים סבן, זה לחץ, אבל אני יודע שזה יעבוד".
אתה כבר מסודר כלכלית?
"אני עוד לא יכול לשבת על זרי הדפנה. ממש לא. הכסף בא מתמלוגים ו'גוט טאלנט', אבל אני מחפש לעשות מוזיקה ולא כסף. אני לא עשיר, אבל אני יכול ליצור מוזיקה בלי לחץ ולא מעסיק את עצמי במה יהיה, כי זה לא יביא אותי לשום מקום. אני חושב על דברים טובים, קפיטול, בילבורד, ארצות הברית. גם אי הצלחה היא אופציה, אבל אני ממש לא שם".
אפשר לסכם שאין לג'ורדי חיים, או שהחיים שלו הם רק מוזיקה. אשתו בקושי רואה אותו, ואת ההיריון עברה כמעט לבדה והוא מדגיש שהוא מעריך כל רגע שהיא סובלת את הלו"ז שלו. הוא עוד לא קולט איזה שינוי הוא עומד לעבור. "וזה יהיה שינוי לטובה", הוא משוכנע. "אני מוכן להפסיק לישון בארבע בבוקר ולקום ב-11. אני צריך את זה בשביל הגוף והנפש. ילד זה דבר מרגיע, תרפיה ומקור השראה מטורף".
כתבה: ליאת רון / צילום: אוהד רומנו