יונת ברלין ידעה שכדי להנגיש את עולם התיאטרון לבעלי מוגבלויות היא צריכה לכוון אל ראש הפירמידה, לברודווי
"כשרק הקמנו את החברה היה כזה טאבו לגבי הכנסת טלפונים לתיאטראות, שהיה ברור לנו שהדרך היחידה שזה יתפוס זה אם נלך על זה ישר עם גוף גדול, ונראה שיש היתכנות. דרך חברים של חברים הגענו למפיק גדול בברודווי שהציג אותנו לשוברט - חברת התיאטראות הכי גדולה בברודווי. הם היו מוכנים לשמוע על זה, אבל היו סקפטיים. חצי שנה אחרי פתיחת החברה, נסענו לניו יורק לעשות שם דמו, היינו בלחץ מטורף, אבל זה עבד והם הביעו עניין ראשוני".
כך יצא לדרך הסטארט-אפ GalaPro, שמנגיש באמצעות אפליקציה הצגות ומופעים לאנשים עם מוגבלויות בשמיעה ובראייה, על-ידי שימוש בטכנולוגיית זיהוי קול. מי שעומדת בראשו היא המייסדת יונת ברלין, שלפני כן הפיקה במשך כמה שנים את פסטיבל החדשנות DLD. הרעיון עצמו נולד עוד ביוני 2015 במוחם של ד"ר ילנה ילצין ושל חגי פיפקו, שאחראי על הפיתוח הטכנולוגי.
איך בעצם זה עובד מבחינה טכנולוגית?
"המוצר מבוסס על טכנולוגיה לזיהוי קול ופיתחנו טכנולוגיה מיוחדת שעושה את זה בזמן אמת. אנחנו מקשיבים דרך הסאונד למה שנאמר על הבמה ומסנכרנים את התכנים בהתאם. החומרים מוכנים מראש, אנחנו מקבלים את התסריט, אבל משתמשים בזיהוי דיבור כדי לדעת בדיוק מתי להעביר אותו למשתמש. כי במופע אין תזמון אוטומטי, וחשוב שהכתוביות יגיעו למשתמש בדיוק באותו זמן שזה נאמר על הבמה. זה הייחוד, באמצעות מהירות הזיהוי, שאנחנו משדרים את הכתוביות בזמן אמת, בדיוק באותו זמן שזה נאמר על הבמה, כי בסוף כולם רוצים לבכות ולצחוק ביחד. זה חייב להיות נורא מדויק".
לא עבר הרבה זמן עד שבחברה הבינו שמעבר לפתרון הטכנולוגי, הם בעצם מספקים לתיאטראות בארה"ב גם פתרון רגולטורי. "ככל שנכנסנו יותר לעומק, הבנו שהצורך הבסיסי של השוק הוא לפתור את עניין הרגולציה והנגישות, כי למעשה, לכל התיאטראות יש חובה על-פי חוק להנגיש את המופע גם לאנשים עם מוגבלויות", אומרת ברלין. "העובדה שלא היה קיים עד אז פתרון מספיק טוב, הביאה גם להמון תביעות משפטיות על-ידי אנשים שלא קיבלו שירות שהיו אמורים לקבל. בשלב הזה, הבנו שאנחנו יכולים לעשות פה משהו גדול.
"בנינו יחד עם שוברט גוף מייעץ שכלל את כל הארגונים המובילים בעולם של כבדי שמיעה ומוגבלי ראייה, עם שתי מטרות: האחת, לשפר את המוצר כך שיתאים להם והשנייה, לקבוע סטנדרטים לאיך התכנים צריכים לעבור באופן המיטבי: זה היה החלק הכי קשה וזה לקח שנתיים.
"לדוגמה, האם מספיק לכתוב בשקופית שיש מוזיקה ברקע, או שצריך לציין איזו מוזיקה מתנגנת ברקע. כי כשאתה מוגבל בשמיעה, אתה צריך לקבל גם את האווירה של המופע ולא רק את הכתוביות. אם אני לא אכתוב לו שנשמע קול של יריית אקדח, הוא לא יידע וזה יפגע לו בסיפור שהוא רואה על הבמה".
"להנגיש את כל עולם הבידור"
בסופו של התהליך, בסוף 2016, נחתם חוזה עם שוברט, "ונכנסנו לכל 23 התיאטראות שלה בניו יורק. זו הייתה ההכרה הרשמית בנו ובמוצר שלנו, שלא רק פותר את הבעיות הרגולטוריות, אלא מועיל כדי למכור הצגות ולאסוף עוד דאטה על הקהל הזה, וזה שינה את כל הסיפור שלנו: מללכת לדפוק על דלתות, לתיאטראות שמתקשרים אלינו לשאול כמה זה עולה. פתאום כל השיחה השתנתה.חתמנו על המון חוזים נוספים. היום אנחנו נמצאים בלמעלה מ-30 תיאטראות בעולם. ביוני האחרון עשינו את הכתוביות בטקס פרסי התיאטרון האמריקאי ה'טוני', ויש לנו שת"פ עם עיריית ניו יורק בתיאטראות שהם לא מסחריים.
"אחד ההישגים הכי גדולים שלנו הוא שהברודווי ליג, הגוף שמאגד את כל המפיקים והתיאטראות, החליטה שהשירות שלנו הוא הסטנדרט. זה אומר שהשירותים שלנו חייבים להיות תוך ארבעה שבועות מהפתיחה. זה סטנדרט חדש בעולם הנגישות של כל התיאטראות שלא היה קיים לפני כן. כל תיאטרון חייב ליישר קו עם זה, כי עכשיו הטכנולוגיה והשירות קיימים. היום זה נגיש לאנשים עם מוגבלות בשמיעה, בראייה עם תיאור קולי, ועם תרגומים למי שדוברים שפות אחרות".
עד היום, מספרת ברלין, גייסה החברה כ-3 מיליון דולר. חצי מהסכום הגיע משוברט והשאר ממשקיעים פרטיים, כמו קרנות אימפקט. "מי שמשלם על רוב השירותים זה התיאטראות עצמם", היא מסבירה את המודל. "זה כולל עלויות התקנה, דמי מנוי חודשיים והכנת חומרים ותרגומים. משם אנחנו עובדים במודל של מנוי חודשי. כל השירותים של הנגישות באפליקציה תמיד יהיו חינמיים, ועל התרגומים אנחנו גובים חמישה דולר ומתחלקים עם התיאטראות כדי שיהיה להם תמריץ להרחיב את השפות. נגישות באותה שפה של ההצגה היא על-פי חוק, אבל ישנם הרבה משתמשים, שהם לאו דווקא כבדי שמיעה או ראייה, שבכל זאת בוחרים להשתמש בכתוביות. אז על תרגום לשפה אחרת אתה משלם. זה מתווסף לעיקרון מאוד בסיסי בעולם ההנגשה והנגישות, שברגע שאתה הופך שירותים נגישים לבעלי מוגבלות, בסוף זה משרת גם את הקהל הרחב. בדיוק כפי שנגישות לנכים משרתת גם הורים עם עגלות".
עד כמה זה מאתגר לגייס לסטארט־אפ חברתי?
"כיזמת בתחום החברתי היה לי מאוד קשה למצוא משקיעים ולשכנע אותם שזה רווחי. המשקיעים מחפשים סייבר, פינטק וכו'. לרוב, סטארט-אפים חברתיים לא באג’נדה שלהם, כי מבחינתם זה לא שוק גדול. אז בשלב מסוים חיפשתי עוד יזמים מהתחום שלנו, ולפני כשנה הקמנו את קהילת ATI שכיום מונה כ-200 אנשים ומאגדת יזמים, משקיעים וגופים התומכים בתעשיית הטכנולוגיה המסייעת בישראל".
מה מטרת העל?
"להפוך את כל עולם הבידור, על כל מידותיו, נגיש לכולם. החזון שלנו הוא לא רק לייצר כסף ולעשות עסקים, אלא באמת לשנות חיים של אנשים. בחברה עובדים כיום 11 עובדים. כולם מסורים בצורה בלתי רגילה לחברה ושמחים לעבוד לשם מטרה טובה. אנחנו מקבלים המון מיילים מאנשים שאומרים לנו שסוף-סוף הם הולכים להצגה וגם מבינים מה הם רואים בה או שומעים בה".
"לא היה לי עם מי להתייעץ"
ברלין, 36, נמנית גם עם צוות המייסדות של פורום "המנכ"ליסטיות", שהוקם לפני כשנה ומאגד נשים שהן מנכ"ליות במטרה לבנות נטוורק של נשים מובילות בכל התעשיות. "יש סביבי המון אנשים מנוסים וחכמים, אבל לא היה לי עם מי להתייעץ ביומיום כמנכ"לית", מספרת ברלין. "הרגשתי שאם הייתי מדברת דווקא עם עוד נשים שנמצאות במקום שלי, הייתי יכולה ללמוד מהניסיון שלהן. נפגשתי עם חנה רדו, ויחד עם נשים נוספות הרמנו את זה. כיום הקבוצה מונה כ-18 מנכ"ליות מכל מיני תחומים ומגזרים בתעשייה, ואנחנו נפגשות אחת לחודש".
איזה רגע מכונן תיקחי איתך מכל רכבת ההרים של שלוש השנים האחרונות?
"ביוני האחרון עמדתי על הבמה בבית ראש עיריית ניו יורק, בטקס רשמי. קיבלנו פרס חברה על העשייה שלנו ועל הטכנולוגיה שלנו ועל העובדה שהיא מקדמת אנשים עם מוגבלויות. זה היה רגע אחד של לעצור ולהגיד: 'אנחנו עושים משהו טוב'".
כתבה: יעל בן ישראל / צילום: שלומי יוסף