יעל וויסנר־לוי, יעל כהן ומיה פרושאור, שלוש מנהלות בכירות בחברת למונייד שמחוללת מהפכה בתחום הביטוח, נטלו על עצמן משימה מאתגרת וחשובה אף יותר: לקדם נשים בהייטק ● 40 עד 40: המנהיגות הצעירה של ישראל
כשיעל וויסנר-לוי, עיתונאית לשעבר וכותבת נאומים, נפגשה עם דניאל שרייבר, אחד משני המייסדים של חברת למונייד, היא לא ציפתה שתתרגש כל-כך. "הוא הציג את הרעיון, עוד לא היה מוצר, לא היה כלום, והייתי בהלם מהאופן שבו הוקסמתי מסיפור של ביטוח. עד אז הייתי באווירה של פוליטיקה וברוח של נשנה את העולם, ופתאום ביטוח נראה לי הדבר הכי סקסי שיש", היא צוחקת. "אנשים סביבי היו בשוק שעזבתי את כל מה שבניתי (עסק לכתיבת נאומים, שפעל כשש שנים) לטובת למונייד, אבל הבנתי שיש פה סיפור שהוא לא כותרת של היום, שמחר יעטפו איתה דגים, אלא סיפור שעוד יסופר ויהווה מודל לביזנס אחר. כמספרת סיפורים וכותבת נאומים, הרעיון הזה של לקחת משהו שהוא מצרך הכרחי ולהפוך אותו למשהו טוב, שמונע על-ידי ערכים, ולא מתורגם רק למטרות רווח ובונוסים, ריתק אותי".
בלמונייד פגשה וויסנר-לוי את מיה פרושאור ויעל כהן. פרושאור עבדה לפני כן עם שרייבר בפרויקטים שונים וגדולים בארה"ב. כהן, עד אז בכירה בחברת הייעוץ תאסק, הכירה באופן אישי את פרושאור וזו הדליקה אותה על הרעיון. "למונייד היא ההחלטה הכי קשה וגם הכי קלה שהייתה לי", אומרת כהן. "החלק השכלתני אמר ששוק הפינטק קיבל הרבה מאוד כסף, אז ידעתי שיש השקעה בתחום, אבל גם ידעתי שבתחום הביטוח אף אחד עדיין לא נגע. הבנתי שיש פה שוק מאוד גדול ויש פתרון מעניין ויש צוות מעניין. דן אריאלי (שעזר למייסדים לגבש את מודל התרומה) אומר שאם היית רוצה ממש להוציא את הרע מאנשים זה היה נראה כמו עולמות הביטוח. זה כמו שהפוליטיקה משחיתה ולא דווקא אנשים מושחתים הולכים לפוליטיקה".
"אני התחברתי לרעיון מהמקום של the oldest new idea", אומרת פרושאור. "הרעיון של ביטוח, במקור, נולד ממקום של אנשים ששמים כסף יחד כקהילה, כדי לבטח אחד את השני אם משהו נהרס. היום זה כלי פיננסי הרבה יותר מורכב, שהוא כבר לא חברתי או עסקי, ולמונייד מזכירה לאנשים שבסוף המטרה של ביטוח זה להתקיים ולעשות עסקים ולאפשר לך לעשות דברים בצורה טובה יותר גם כקהילה. לכן ביטוח זה אלמנטרי - כי כשכולנו משתמשים בזה, כולנו נהנים יותר".
הרעיון של למונייד הוא אכן מיוחד ומקורי, ועוד נשוב אליו, אבל וויסנר-לוי, פרושאור וכהן מעורבות (יחד עם עמיתתן לעבודה עדי שחם שביט, 42, מנהלת המחקר והפיתוח של למונייד) במיזם מעורר השראה אחר. באפריל השנה הן השיקו את The leaky pipeline, שמטרתו לתמוך בנשים שפועלות או רוצות להשתלב בתעשיית ההייטק.
"יצאנו לדרך כי רצינו להיות שם בשביל נשים שאין להן את זה", אומרת כהן. "וגם מתוך הכרה שלפעמים את רק צריכה לשמוע שאת לא לבד, שההתלבטות שלך הייתה של מישהי אחרת לפנייך. אנחנו לא מנטוריות ולא פסיכולוגיות של אף אחד. באנו לחלוק את ההבנה שלנו מתוך ניסיון העבר שלפיו לפעמים זה כל מה שצריך".
איך זה התחיל?
"העלנו את הפוסט בפייסבוק, ולא ידענו איך זה יתקבל. נתנו לינק שאפשר להירשם בו כדי לדבר עם אחת מאיתנו, ותוך שלוש שעות כל החודשיים הבאים היו מלאים. נשים מכל העולם, הרבה ישראליות בחו"ל, אמריקאיות, זה הגיע לכל מיני קבוצות פייסבוק של נשים וטכנולוגיה, פנו אלינו המון מתכנתות. זה לא מפגש ולא מיט-אפ, זה נורא 'פלאפי'. שיחה ראשונית שאמורה להיות רבע שעה. לפעמים אנחנו מפנות את זה אחת לשנייה, לפי הרקע של כל אחת מאיתנו, ולפעמים מחברות גם לנשים אחרות. כולן רוצות לעזור ובאמת יצאו מזה קשרים מאוד מעניינים. אין לזה גבולות של גיל, רקע, מיקום או השכלה".
"זה נולד מהבטן ויצא החוצה", אומרת וויסנר-לוי. "הכול קרה באופן מאוד אורגני. לא היה פה איזה סיעור מוחות, זה פשוט הרגיש לנו נכון. ארבעתנו העלינו את הפוסט בפייסבוק באותה שעה, וגם בחברה היו מאוד גאים. זה גם חלק מהעניין של למונייד. אנחנו אומרים ועושים גם בחיים הפרטיים באופן שהוא בלי קונפליקט, לא משרת רק אותנו, ווין-ווין. זה לא סתם שכולנו עובדות פה ביחד".
מה גרם לכן להרגיש שיש צורך במיזם כזה?
וויסנר-לוי: "כל הקריירה שלי זה לא היה אישיו. תמיד הרגשתי שווה בין שווים ולא חשבתי שלי זה יקרה - להחליט בין ילד לעבודה, או להילחם על שכר - שאני לא אהיה קלישאה, ולא קורבן. את גדלה בתוך עולם שהוא לכאורה שוויוני, ואז דברים קורים ואת צריכה להתמודד. והמיתוס הוא שהכול נורא לבד. לי אישית תמיד היו מנטורים גברים - עד הלידה. משם יש דברים שרק נשים יכולות להבין. איך לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה, איך לבקש העלאה בשכר. וכשמתחילים לדבר על זה, מגלים שיש פרקטיקה ויש שיטות. אפשר וצריך לדבר על הכול בלי להתבייש".
"כשהייתי צעירה, לא ידעתי לומר למה זה קורה", אומרת פרושאור. "היום אני יודעת, כי יש לי ילדים ומשפחה ויש הרבה סיטואציות שוואלה, זה לא קל. את צריכה לנהל המון דברים: משפחתיות, זוגיות, קריירה, כל דבר שואב ממך אנרגיה, מחשבות וזמן ובסוף את צריכה מודל לחיקוי, מישהי שעברה את מה שעברת, שתגרום לך לומר שזה אפשרי".
"התחלנו את הדרך עם נשים ולא הרגשנו שונות בנוף", אומרת כהן. "אבל לאורך השנים את רואה פחות ופחות נשים. אם זה מסיבות של נשים שיוצאות לחופשת לידה, ואם זה שינוי ברצונות ובשאיפות שלהן, או שאין מודל לחיקוי. גם כלכלית, השכר של נשים נמוך משמעותית משל גברים, אז אם את משלמת יותר על גנים ומטפלת, כבר לא משתלם לך לעבוד".
איפה משתלבים הגברים בסיפור הזה?
פרושאור: "כמובן גם גברים עברו מהפיכה בעשרים השנים האחרונות, מצופה מהם היום להרבה יותר. חלקנו עם בני זוג מפרגנים, וחלקנו עם בני זוג שגם דוחפים ומדרבנים ומגבים עם הילדים. אני בת מזל לעבוד עם נשים מדהימות בלמונייד וזה מאוד מחזק. בחברה הקודמת הייתי לבד והיה הרבה יותר קשה. העובדה שכל אחת מאיתנו שונה ברקע ובכישורים, גם מאפשרת לנו לטפל במגוון רחב של נשים שפונות אלינו".
לפי נתוני המרכז הלאומי לנשים וטכנולוגיית מידע בארה"ב, 26% ממקומות העבודה בתחום ההייטק שם מאוישים על-ידי נשים. כשמדובר על ניהול מוצרים למשל, הנתון יורד ל-5%. ננסי וונג, לשעבר מנהלת מוצר בגוגל, הקימה גוף ששואף לא רק לשפר את היחס המספרי בין נשים לגברים בתחום, אלא גם להגדיל את הנגישות של נשים לעמדות מפתח בתעשייה, בדגש על התחום הטכנולוגי. כיום חברים בו כ-3,000 איש מרחבי העולם, כשהשאיפה היא לשמור על יחס של 50/50 בין גברים לנשים מתוך תפיסה שגם לגברים יש חלק חשוב בדו שיח הזה וביישום של הנושא בהנהלות החברות.
כהן מסכימה עם הגישה. "הצעד הבא של המי-טו זה לחנך יותר את המעסיקים וגם, אגב, את בני הזוג. לא כולם פועלים מרוע, חלקם מגיע עם כל הכוונות הטובות, אבל יש גם חוסר מודעות, שלא לומר בורות, ורק כשאת אומרת למישהו 'תחשוב שזה היה קורה לאשתך', פתאום נופל לו האסימון".
פרושאור: "יש המון גברים מאוד נאורים שלא הבינו על מה אנחנו מדברות. עבורי זה היה הלם, כי אלה גברים שברור שהם רואים את זה, ואז את מבינה שעד שאדם לא חווה את הדברים בעצמו, הוא לא יכול לראות את האנשים שעוברים את זה. גם לי היו מנטורים בחיים, אבל יש משהו שונה בלנהל דיאלוג עם אישה על קריירה והעלאה וקידום".
וויסנר-לוי: "לפעמים השיחה היא פשוט להודות שזה קשה. הרבה פעמים, 90% מהשיחה זה לדבר על הקושי ולהכיר בו, ו-10% מה לעשות בפועל. אין קסמים. לבקש העלאה זה דבר קשה. מצופה מאיתנו לעשות כל-כך הרבה. בניו יורק טיימס פורסם מחקר שמצא שהנשים שמרוויחות הכי הרבה כסף ילדו או לפני גיל 25 או אחרי 35, כי אלה שיולדות בטווח שבין לבין פורשות מהמרוץ. לעשות הכול יחד זה הכי קשה שיש".
הכסף מהביטוח יגיע ב-3 שניות
למונייד הוקמה בסוף 2015 על-ידי שרייבר ושי וינינגר (אחד ממייסדי אתר פייבר), והרעיון שעומד מאחוריה הוא באמת חדשני. מדובר בחברת ביטוח דיגיטלית שמציעה מעבר לממשק פשוט ונוח גם קשר שונה לחלוטין בינה לבין מבוטחיה. בניגוד לחברות הביטוח המסורתיות, שמנגנון הרווח שלהן תלוי ישירות בכמות התביעות שישלמו ללקוחות - כלומר, יש להן אינטרס ברור להכיר בכמה שפחות תביעות - למונייד מתחייבת לקחת רק 20% מכל פרמיה לצורך תפעול החברה, כששאר הכסף מיועד ממילא לתשלום התביעות. אם נשאר כסף בקופת החברה, הוא נתרם לכמה עמותות לפי בחירת המבוטחים בעת רכישת הפוליסה. "ביטוח הוא העסק היחיד שמרוויח יותר ככל שהוא מאכזב יותר את הלקוחות. למונייד מוציאה את עצמה מהמשוואה הזו", אומרת על כך כהן.
הפעילות הושקה בספטמבר 2016 בניו יורק ומאז קיבלה החברה רישיון לפעול כחברת ביטוח ב-25 מדינות בארה"ב. "היינו צריכים רישיון של חברת ביטוח אמריקאית, שזה אירוע שקורה אחת לעשור בארצות הברית", משחזרת פרושאור. "מה עוד, שכאן מדובר בחברה שלא נראית ולא נשמעת כמו שום דבר שהיה פה קודם. אז במובן הזה, זה היה מאוד חדש וקשה לעיכול וזה לקח שנה. כיוון שניו יורק נחשבת המדינה שהכי קשה לקבל בה רישיון, ידענו שאם נצליח לקבל בה את האישור, זה כבר יפתח לנו את הדלתות במדינות אחרות".
החברה גייסה עד כה 180 מיליון דולר בשלושה סבבי גיוס, היא מעסיקה כ-100 עובדים, ומדווחת על כרבע מיליון לקוחות בארה"ב. באופן לא מפתיע, 75% מהלקוחות הם צעירים בני 35 ומטה, כשהחלוקה בין המגדרים, הן מתגאות, היא ביחס של כ-50% גברים וכ-50% נשים. למונייד תורמת כיום ל-40 עמותות שונות.
מעבר למודל העסקי החדשני, למונייד מציעה כאמור גם ממשק ייחודי. טכנולוגיית הבינה המלאכותית שבה היא משתמשת מאפשרת לה להציג - בחלק מהמקרים - נתון כמו משך זמן של 3 שניות בין אישור דיווח על גניבה באפליקציה להעברת הכסף לחשבון המבוטח. בזמן הזה, המערכת של למונייד בודקת את הפוליסה של המבוטח, מריצה למעלה מ-20 אלגוריתמים שמיועדים למנוע הונאות, ומעבירה הוראת תשלום בניכוי השתתפות עצמית, שמתווספת לעמלה הקבועה.
"כיום, כ-30% מהתביעות שמשלמת החברה מאושרות בתוך שלוש שניות", אומרת פרושאור. "השאר עובר אצל הצוות והתגובה הראשונית תינתן בכל מקרה תוך כמה שעות, ותוך יומיים הפנייה תיסגר".
"אנחנו חברת ביטוח, אבל אנחנו מתייחסים לעצמנו כחברת טק לכל דבר", מוסיפה וויסנר-לוי. "כלומר, זו חברת טק שעושה ביטוח, ולא להיפך. אנחנו רוצים שהלקוחות יהיו מרוצים ויאהבו אותנו כמותג כמו שהם אוהבים את ספוטיפיי. מבחינה רוחנית, אנחנו מרגישים חלק מסיליקון ואלי ולא חלק מהתעשייה הישנה. העדות לכך היא שכשהשקנו ולא ידענו איך המודל הזה יתקבל, התחלנו לראות שאנשים מתחילים לצייץ 'איזו חוויה מדהימה הייתה לי עכשיו'. כמו הרגע הראשון שבו הזמנת את השיר הראשון בספוטיפיי".
תגיעו גם לשוק הישראלי?
"אנחנו רוצים להגיע לכל שוק אפשרי, אבל כיוון שאנחנו תלויים ברגולציה, זה ייקח זמן".
ובנימה אישית יותר, מהי העצה הכי טובה שקיבלתן?
כהן: "בתחילת הקריירה שלי, קיבלתי הצעת עבודה אחרת, וכשהתייעצתי עם הבוסית שלי אז, שלימים הפכה למנטורית, היא אמרה לי 'אל תמהרי להחליף עבודות/תפקידים. לפני שמתקדמים, חשוב לבסס את היסודות והתשתיות, לבלות זמן משמעותי בכל תפקיד ולמצות את ההזדמנות שקיבלת עד הסוף'".
פורשאור: "המנהל הקודם שלי אמר לי תמיד לשאול את עצמי אם נוח לי. אם התשובה היא כן, סימן שאת לא באמת מתקדמת. חוסר נוחות בעיקר אומר שאת נמצאת בעלייה, לומדת משהו חדש, מנסה משהו חדש ומתפתחת".