נטע קליגלר־וילנצ'יק היא בין 20 החוקרים שנבחרו על־ידי וואטסאפ כדי להילחם בהפצת שמועות ודיסאינפורמציה
ד"ר נטע קליגלר-וילנצ'יק מהחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית אומרת שהיא החלה לחקור הפצת מידע כוזב ודיסאינפורמציה באינטרנט באופן כמעט מקרי. בניגוד לכמעט כל חבריה ללימודי הדוקטורט, היא לא חשבה לעסוק בניו מדיה, אבל הרעיון של המנחה שלה, לחקור כניסה של בני נוער לפעילות פוליטית באמצעות תרבות פופולרית, תפס אותה. קליגלר-וילנצ’יק חקרה כיצד חברים בקבוצות פייסבוק דוגמת "איגוד מעריצי הארי פוטר" מייצאות מושגים מעולם הספרים או מעולמות תוכן אחרים אל המציאות הפוליטית ומנסה ליישם אותם בו.
"הם יכולים לעשות למשל פעולות כמו חלוקה של ספרים כדי לעודד ילדים לקרוא וגם פעילות כמו עידוד אנשים להירשם להצבעה בארה"ב כשכל משתתף משתייך ל'בית' שונה בעולם של הארי פוטר ויש תחרות בין הבתים על נקודות", היא מסבירה. "התחום הרחב שהתחלתי להתעניין בו היה שימוש במדיה חברתית בפעילות פוליטית אצל צעירים, אבל מאוחר יותר התחלתי להסתכל גם על קבוצות ווטסאפ שעוסקות בדיון פוליטי ושם האנשים היו בהכרח צעירים. כשחזרתי מארה"ב לישראל ב-2015 רציתי לחפש מקרה מבחן מעניין בהקשר ישראלי, ומהר מאוד נתקלתי בקבוצת הוואטסאפ שמנהלת טל שניידר (כיום הכתבת הפוליטית של "גלובס") וזה ממש עניין אותי כדוגמה לדיון פוליטי לא פורמלי.
"כשהתחלתי לחקור את הקבוצה מה שבהתחלה משך אותי בה היה איך אנשים משני קצוות הספקטרום הפוליטי בישראל מצליחים לשוחח בה בצורה שהייתה בדרך כלל מכבדת ולאורך זמן. זה היה מאוד שונה מהתרבות של השיח בארה"ב שבה אנשים חוששים מאוד מלשוחח על פוליטיקה זה עם זה".
במהלך המחקר שלה, קליגלר-וילנצ'יק נענתה לקול קורא שהפיצה וואטסאפ (שבבעלות פייסבוק) לחוקרים בניסיון לאתר דרכים למנוע הפצת שמועות ודיסאינפורמציה באפליקציה. וואטסאפ נדרשה לסוגיה לאחר סערה ציבורית קשה שפרצה בהודו שם שהתברר שהסתה שקרית וקריאה להתגונן מפני "פדופילים זרים" בקבוצות של האפליקציה הייתה מה שעמד מאחורי כמה מקרים של לינצ’ים ביישובים כפריים במדינה.
"חשבתי שבקבוצות הדיון הפוליטי שאני חוקרת יש אנשים לא מייצגים במובן שהם חיות פוליטיות שמתים לקשקש על פוליטיקה כל היום ועד לפי שנתיים אפילו שילמו דמי מנוי של 15 שקל בחודש כדי להשתתף בהן", היא נזכרת. "מה שכן היה בקבוצות האלו אלה פרקטיקות מאוד חזקות למניעת הפצה של דיסאינפורמציה. כשמישהו בקבוצה שיתף לינק או טען טענה מיד היה בא מישהו ששאל אותו 'איך אתה יודע את זה? אתה בטוח שזה נכון?' והיה מתעורר דיון סביב עמימות העובדות.
"מה שאני מנסה להראות באופן מחקרי זה שעם הזמן נבנות בקבוצות פרקטיקות שמחייבות את כל המשתתפים בהן לשמור על סטנדרטים מאוד גבוהים של אימות נתונים, ואני שואלת את עצמי איך ניתן להעביר את הפרקטיקות הללו ליישום באמצעות פתרונות טכניים שוואטסאפ תיישם, או לחילופין בלימוד של כללי התנהגות, או בחינוך של הציבור, כשמלמדים אנשים כיצד להשתמש בצורה נכונה בכלי מדיה חברתיים".
הצעת המחקר של קליגלר-וילנצ'יק נבחרה בשנה שעברה על-ידי וואטסאפ להיות אחת מ-20 הצעות מחקר (מתוך 600 שהוגשו לה) שקיבלו מענק של 50 אלף דולר. "אני חושבת שהפתרון צריך לבוא מכמה כיוונים", היא אומרת. "המשתמשים צריכים לקחת אחריות על מה שהם מפיצים ולסגל לעצמם הרגלים של צרכנים יותר נבונים; מבחינת הפלטפורמות, הן מתנסות כרגע עם כל מיני פתרונות ואני מאמינה שעם הזמן הן ימצאו פתרונות יותר טובים בגלל כמות הלחץ שמופעל עליהן ומחייב אותן לפעול בתחום.
"העניין הוא שמי שמפיץ פייק ניוז זה לא רק אנשי שוליים וחברים בקבוצות קיצוניות אלא הפוליטיקאים עצמם. אנחנו ממהרים להאשים את הטכנולוגיה אבל אנחנו צריכים להבין את ההקשר הפוליטי הרחב יותר שבו אותה טכנולוגיה פועלת. אנחנו צריכים לחשוב על מי נמצא בממשלות שלנו, על המערכת הדמוקרטית שלנו ועל איך אנחנו מקדמים ומחזקים אותה וכאן אני חושבת שלפעמים אנחנו מחפשים פתרונות קלים מדי. אנחנו מאשימים את מארק צוקרברג במקום לשאול אולי מדוע אנשים בארה"ב בחרו בטראמפ".
כשהיא נשאלת על המחקר הבא שלה, קליגלר-וילנצ'יק אומרת שלאור השינויים המהירים בעולם הטכנולוגי, קשה לה לדעת באיזה תחום הוא יהיה. "אני מתארת לעצמי שחלק מהפלטפורמות ישתנו ושחלק מהחששות ישתנו. מה שאצלי נשאר עקבי זה העניין בדרך שבה אנשים מהשורה מוצאים את עצמם בעולם הפוליטי. אני נמשכת למדיה החברתית כי בה אפשר לשמוע את הקולות שעד לא מזמן לא שמענו. אני שואלת את עצמי, למשל, מה יהיו ההשלכות לטווח ארוך של חוסר היציבות הפוליטית הנוכחית בישראל. האם אנשים ימשיכו להאמין במערכת הדמוקרטית כשהמערכת הזאת מרגישה כל כך מסורבלת ותקועה?".