לאיקומיונטי, שייסד ניר זיגדון, יש קשר צמוד עם אמזון מאז שהענקית הבינלאומית החלה בהיערכות לכניסה לשוק הישראלי. החברה היא גם בעלת תקן מורשה של אמזון. "ייסדתי את איקומיונטי שתפקידה להיות מחלקה של אמזון במיקור חוץ למותגים בעולם, ואנחנו מקימים ומנהלים חנויות בארץ ובכל העולם", אומר זיגדון. הוא מוסיף כי בחברה מועסקים כ-20 עובדים ממשרדי WeWork בהרצליה, וכי בשנה האחרונה הצטרפה כשותפה חברת UPS ישראל, שבבעלות משותפת של משפחת לבנת, אלייד אחזקות וגלוברנדס.
איך נראה היום־יום שלך?
"היום-יום שלי נורא מגוון - בבוקר פוגש חברת קוסמטיקה, בצהריים חברת צעצועים ובערב חברת הלבשה, ועם כל אחת צריך לבנות מערך לשוק אחר, בתחום אחר.
מה הביא אותך לתפקיד הזה?
"השתחררתי והבנתי שלהיות שכיר זה לא אני, והתחלתי למכור באיביי ובאמזון. נורא ריגשה אותי האפשרות למכור בקלות לכל העולם. ראיתי שחסר המון ידע בארץ בנושא אז פתחתי בלוג, ומשם הגיעו המון בקשות לייעוץ והדרכות. זיהיתי שיש צורך למחלקת אי-קומרס אמזון במיקור חוץ. ככה התחלתי, מלבקש 10% מהמכירות באמזון מחברות שאני מייעץ להן".
מה מכרת?
"זה התחיל מדברים כמו חולצות סוף מסלול וקורסים של צה"ל שהלכו חזק בארה"ב. יצרתי קשר עם הלקוחות להבין מה פשר ההתלהבות והבנתי שזה חבר’ה אמריקאים שקנו את זה במסגרת יום ציונות שהיה להם. הבנתי שמה שבשבילך זה זבל ואשתך רוצה שתזרוק, בשביל אחרים זה אותנטי וייחודי. התחלתי ממוכרים שמייצרים מדבקות מעוצבות ותמונות של ישו. עם הזמן, גם הבנתי שצריך להביא מוצרים טובים ושאת זה אני לא יודע לייצר, ושבשביל זה אני צריך להיות שותף של מוכרים טובים, שזה הגרעין של מה שאני עושה היום".
ספר על אירוע משמעותי בחייך.
"האירוע המשמעותי שעברתי היה במלחמת ‘צוק איתן’. הייתי מ"פ בבה"ד 1 בגדוד גפן. הגדוד איבד בלחימה את המג"ד, דולב קידר ז"ל. יצאתי משם כהלום קרב, PTSD, אבל זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי. אני מתעורר עם המחשבה הזו כל יום, זה שינה אותי מקצה לקצה. יצאתי משם עם תובנה ראשונה שהחיים חשובים מהכול.
"במשך חודש וחצי היינו בעוטף ובתוך עזה, נכנסנו ויצאנו כל הזמן כולל היתקלויות. זו הייתה תקופה אינטנסיבית שלא היה לי זמן לעכל. אחרי שזה נגמר וחזרתי ללימודים בתואר ראשון, התחלתי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, כל רעש של פנצ’ר או של אופנוע - אתה קופץ וחושב שאתה בתוך עזה, זה בא עם חלומות על גופות. הבנתי שמשהו לא כשורה. התחלתי טיפול ארוך של כמה שנים שבמהלכו הבנתי הרבה דברים. היום זה בעיקר הדרייב שלי - החיים לא מובנים מאליהם, ועדיף להספיק הכול".
איך אובחנת?
"צה"ל עשה מבצע שנקרא ‘מגן איתן’, שהמטרה שלו לאתר אנשים שנלחמו וחזרו לאזרחות אחרי זה. מילאתי שאלון, והתשובות שנראו לי טריוויאליות מאוד הפתיעו אותם, וככה אובחנתי. שאלו, למשל, אם יש דברים שאני נמנע מהם, והתשובה הייתה לשמוע חדשות או לראות סרטים בקולנוע באולמות סגורים. היה לי קשה מאוד לעכל את זה. ראיתי את זה כחולשה של איתנות נפשית מסוימת, ואיך יכול להיות שאני נפגע, הרי אנשים עברו דברים קשים יותר בחיים. עם הזמן למדתי לשלוט בזה ולחיות ולקבל את זה".
היום אתה כבר לא חווה דברים כאלה?
"בתקופות של אזכרות וימי זיכרון, או בתקופות של מצב ביטחוני רגיש. אבל היום יש לי עסק שמפרנס 20 עובדים ומייצר מכירות לעשרות חברות. יש קשיים אבל למדתי לשלוט עליהם.
"שנה אחרי זה נסעתי לבית חולים עם אשתי, היו לה צירים בכביש 6, ויילדתי את הבן שלי באמצע הדרך עם הנחיה טלפונית ממד"א. הבנתי כמו שטרגדיות נופלות עליך באופן לא צפוי, גם שמחות נופלות עלייך באופן לא צפוי".
מי האדם שהכי השפיע עליך?
"סבא שלי, משה לקס. הוא היה ניצול שואה שעלה לארץ והקים עסק של חנות בגדים. מתוך 9 אחים הוא נשאר עם אחות אחת שחיה באוסטרליה. הוא האדם הכי אופטימי וחכם שהכרתי, והוא לימד אותי אופטימיות מהי. כשאתה רואה אדם כמוהו - מה שהוא עשה ומאיפה שהוא בא - אתה אומר ‘אני חייב להמשיך’. זה שם הכול בפרופורציות. הוא נפטר לפני כשנתיים אחרי תקופה בהוספיס, ותמיד כשבאתי אליו הוא שמח ותמיד חייך, ממש עד הרגע האחרון בגיל 91".
אם לא היית באיקומיוניטי, במה היית עוסק?
"אני חושב שהייתי מנהל עסק חברתי - שגם מייצר רווח וגם אימפקט חברתי - שמעסיק נכי צה"ל בתפקידי דיגיטל. זו אוכלוסייה שהקצבה היא לא פתרון בשבילה. ב-2019 יש המון תפקידים שהם יכולים לעבוד בהם, באמזון ובפייסבוק, ובעיניי זאת אחת השגיאות של המדינה - לתת להם קצבאות במקום לתת להם להשתלב בעבודה. אנחנו מדברים על 55 אלף נכי צה"ל והרבה מהם לא עובדים. זה משהו שאני אעשה יום אחד, אולי בפנסיה".
מהי המילה האהובה עליך?
"אופטימיות. ההבדל בין מנהל טוב למנהל לא טוב זה אופטימיות, וזה נכון לכל תחומי החיים החל מצבא ועד העולם העסקי. אתה יכול לקום עם שווי שוק מטורף ולסיים עם שווי שוק נמוך. לעומת זאת, הביטוי השנוא עליי הוא ‘אי אפשר’. אני יכול להשתגע אם אומרים לי ‘אי אפשר’. זה סדין אדום אצלי. תמיד אפשר לעשות דברים אם רוצים. אין תקרת זכוכית שאי אפשר לפרוץ".
מה לדעתך דחוף לתקן במדינה או בחברה?
"מונח הקביעות. לדעתי, הקביעות בעבודה מייצרת בינוניות. לוקחים אנשים טובים ובגלל שהם באזור הנוחות הם לא מחפשים ליזום, ליצור ולהמציא, והסטנדרט של הקביעות ו-ועדי העובדים מביא אותם לשם. אנשים הם אנשים מעולים, והסיטואציה מייצרת להם הזדמנות להיות בינוניים. רואים את זה בכל סגמנט, ממשלתי או אזרחי".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך להיות רעב - החשיבה מחוץ לקופסה והיצירתיות לא מגיעות ממצבי נוחות. ולהשקיע גם במשפחה ובעצמי. מבחינה עסקית אני בטוח שאיקומיונטי תמשיך לפעול בפריסה עולמית. ככל שהעולם של אי-קומרס מתקדם ומתפשט, יש לנו יותר ויותר מקום לפעול ולהגדיל עסקים. ואולי יום אחד נעבוד באמזון, אם ירכשו אותנו".