כשחבר שהכיר הציע לשחר קינן להיפגש עם אסף פרומרמן הוא אמר לו: "אתם תהיו מושלמים אחד בשביל השני". פרומרמן כבר עבד אז בקרן ברוש, שאותה הקים השותף המנהל, אמיר אפרתי, קינן הגיע לפגישה ונדלק. "אסף סיפר לי על היומיום שלהם, וראיתי אצלו ואצל אמיר את התשוקה בעיניים", הוא נזכר. "התקשרתי לאשתי ואמרת לה: ‘אני מתחיל לעבוד בקרן בחינם, אז תהיה לנו תקופה לחוצה מבחינה כספית’. היא שאלה אותי למה בחינם ואמרתי לה שאני לא בטוח שאמיר ירצה לקחת אותי כי אין לי ניסיון בשוק ההון, אבל אני חייב לעשות את זה. היא לא כל כך אהבה את הרעיון, אבל ממילא בסופו של דבר אמיר לקח אותי, ולא בחינם.
"יש בעבודה שלנו המון גיוון. זה לסקר המון חברות, מתעשיות שונות, יש כאן אלמנט של השקעה בביזנס, התנהגות של אנשים, מה מניע אותם, ומאוד קסם לי לעשות את כל זה בסביבה קטנה. התחושה היא של סיירת".
אתם קרן אקטיביסטית שלא פעם מביאה לשינוי בחברות שאליהן אתם נכנסים. זה בטח נותן תחושת סיפוק, אבל לפעמים גם כרוך בעימותים.
קינן בוחר לתת בתגובה סיפור על שינוי שבו המהלך דווקא לא היה כרוך בעימות: "אני אתן לך דוגמה: יש חברה בשם פארק פלאזה שנסחרת בלונדון והייתה מתחת לרדאר. משקיעים ישראלים לא הכירו אותה, לא היה בה כמעט מסחר, ודוחות החברה היו מורכבים לניתוח. מישהו סיפר לי שיש לה מלונות במיקומים טובים ויכול להיות שם ערך חבוי. גילינו שזו חברה מדהימה, הנהלה מצוינת, נדל"ן במיקומים מעולים, אנשים מצוינים. הדבר היחיד היה שלא הכירו אותם, לא הייתה לה שום חשיפה.
"את ההנהלה פחות הניע מחיר המניה, ואנחנו עבדנו איתם על חידוד ערך החברה שהיה מוסתר בשל חשבונאות מורכבת. ישבנו עם הבורסה כדי לבחון רישום כפול בישראל, ועשינו עוד דברים - הכול כדי להגדיל את החשיפה לחברה. היום המניה שנסחרה במחיר של 8 פאונד נסחרת ב-19 פאונד, וגם זה לדעתנו לא משקף את השווי האמיתי שלה".
אבל, כאמור, לא תמיד המהלכים שנוקטת קרן ברוש - שנמצאת בבעלות מייסדי ובעלי אקסלנס לשעבר, גיל דויטש ואמיר בירם, ובבעלותו של אפרתי, המנכ"ל - נעשים באופן ידידותי. באותם מקרים שבהם הקרן מניעה מהלך להחלפת ההנהלה, במטרה להשיא ערך למשקיעים - כפי שהיה בחברת הפרסום המקוון, מטומי, ובאלקוברה (בשתי החברות הוחלף המנכ"ל לאחר מהלכים שהובילה ברוש) - האינטראקציה עם החברות היא פחות נעימה, בלשון המעטה.
"כשיש זהות אינטרסים בין המנכ"ל ובעלי המניות", אומר פרומרמן, "זה ‘פרנדלי’. במקרים שבהם האינטרסים סותרים - זה פחות. קחי לדוגמה את אלקוברה. לחברה הייתה קופת מזומנים של 50 מיליון דולר. היא השקיעה בפיתוח תרופה להפרעת קשב שנכשלה, ולמרות זאת עדיין המשיכו שם לשבת במשרדים יפים עם הוצאות שכר של מיליוני דולרים בשנה. כתוצאה מכך, מניית החברה בנאסד"ק כמעט נמחקה".
הקרן שהפכה להיות בעלת עניין בחברה דרשה להחליף את הדירקטוריון, בטענה ש"הניהול שלו הוא מהגרועים שראינו בהיסטוריה... מהחברות הכושלות, אבל התגמול למנכ"ל הוא כמו בבנקים". לאחר פנייה לבית המשפט, הביאה הקרן לפרישתו של המנכל, ירון דניאלי, למיזוג עם חברת Arcturus Therapeutics ולעלייה של כ-40% במחיר המניה.
רוב הפעילות של ברוש היא בעולם האג"ח, ששם הסיפור הוא אחר, אבל גם במקרים הללו נוקטת הקרן לא אחת "פעולות אקטיביסטיות", למשל בהסדרי החוב של אפריקה ישראל ושל אי.די.בי.
מי המודל שלכם, העורב מוול סטריט?
קינן: "העורב מוול סטריט (בן אקסלר) הוא שורטיסט, התיק שלנו הוא בלונג ברובו. אבל יש קרנות, כמו אפולו (שנכנסה ל-ADO) או אליוט של פול זינגר (שנכנסה לבזק), או באופוסט (קרן גידור אמריקאית בראשותו של סת’ קלרמן) - שהן בהחלט מודל מבחינתנו".
"בהתחלה ניתקו לי"
קינן נולד בחיפה, התגורר בקריית חיים, ובגיל 8 עבר עם משפחתו לאילת, בעקבות עבודתו של האב, שף במקצועו. במהלך התיכון, למד במסגרת פרויקט למחוננים, והיה נער "פרואקטיבי", כפי שהוא מגדיר זאת. באותן שנים, צמח הרדיו המקומי, וקינן וכמה מחבריו ניגשו למנהל הרדיו המקומי באילת, רדיו קול הים האדום, והציעו לתת במה לבני נוער. ההצעה התקבלה והחברים קיבלו פינה ברדיו.
לאחר שירות כקצין בגבעתי, וצליחת שביל ישראל מהצפון ועד לאיילת (מהלך פחות מקובל באותם ימים), יצא לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה, שם השתנו התוכניות האקדמיות שלו. "נרשמתי ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, אבל בטיול קרו שני דברים: אחד, כל מי שפגשתי ולמד בבן-גוריון סיפר על החיים הסטודנטיאליים שם בהתלהבות; שתיים, באחת השיחות שם שאל אותי אחד החבר’ה: ‘למה אתה הולך ללמוד מדעי המחשב? מה אתה רוצה לעשות?’, כשאמרתי שאני רוצה להיות מנכ"ל בנק, הוא שאל ‘אז למה מדעי המחשב?’ זה שינה לי המחשבה. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שתחליף את הרישום, ותרשום אותי לכלכלה וראיית חשבון בבאר שבע".
בסיום הלימודים התמחה בפירמת PwC קסלמן, ובסוף ההתמחות ניגש למכרז שנפתח באגף שוק ההון באוצר והתקבל. השנתיים שהעביר באגף שוק ההון, הוא אומר, היו מעניינות, "אבל גם גרמו לו להבין שהוא יותר ביזנס אוריינטד. "הייתי מתקנא במפוקחים שהגיעו אלינו. הצד הזה הרבה יותר קרץ לי, ופחות התחברתי לפוליטיקה של המגזר הציבורי".
ואתה עדיין רוצה להיות מנכ"ל בנק?
"לא, אני רוצה להמשיך בקרן שלנו".
פרומרמן נולד בבת-ים, ובגיל 12 עבר עם משפחתו לנווה מונוסון. הוא היה "ילד חנון", לדבריו, שהילדות שלו "הייתה מורכבת מכדורסל, מחשבים וספרים. כשהייתי בתיכון, יחד עם עוד כמה חברים, הקמנו אתר, שהיו בו משחקים ושירים, ופרסמנו שם באנרים של חברות, ששילמו לנו".
שירת במעבר ה-VIP בארז, ובסיום הצבא למרות שתחומי העניין שלו "היו דווקא בכיוון מדעי המוח, פילוסופיה וספרות" התכנס ל"משהו פרקטי יותר, משפטים וחשבונאות". הוא נשאב לקריאת ביוגרפיות של אנשי עסקים, במיוחד התרשם מזו של וורן באפט. "התאהבתי בעולם הזה (של ההשקעות)", הוא אומר, "כי הוא משלב הכול. יש בו אלמנטים של דינמיקה עסקית, כלכלה, ומצד שני מו"מים, קבלת החלטות, שזה לגמרי בצד של מדעי המוח ופסיכולוגיה. ברגע שנפתחתי לזה זה מאוד שאב אותי. התוכנית שלי הייתה לסיים את הלימודים בארץ ואחרי שנתיים לעשות MBA באוניברסיטת קולומביה". בינתיים, הוא השקיע בלימוד עצמי של תחום ההשקעות, וניסה לייצור קשר עם קרנות בחו"ל.
פשוט התקשרת וביקשת סתם כך לדבר עם מישהו שם?
"בהתחלה ניתקו לי, אבל בפעם השלישית הגעתי לקרן שמאוד הערכתי, היה בה בחור בשם יוסי, ישראלי כמובן, וממש התחברנו, הוא הכיר לי את התעשייה הישראלית".
גם החיבור לאפרתי, שעבד אז בקרן הגידור דרגון, שהייתה בבעלות מגדל (ונסגרה לפני כשנתיים), היה מקרי. "אני רציתי לדבר איתו על אוניברסיטת קולומביה, כי אמיר למד שם. התקשרתי אליו ודיברנו. הוא אמר לי שממש נשמע שאני רוצה לדבר ולמה שלא אקפוץ. נפגשנו, וישבנו במשך שלוש שעות".
בהמשך לפגישה הזו, פרומרמן הצטרף לדרגון, וכשאפרתי עזב לטובת הקמת קרן משלו, פרומרמן הצטרף, וכך ב-2013 הם ייסדו את קרן ברוש. זמן קצר לאחר מכן, כאמור, חבר אליהם קינן. "אנחנו בני מזל", אומר פרומרמן. "אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים, וכיף לנו יחד. התחלתי לעשות מדיטציה בחצי השנה האחרונה, וזה גורם לך להסתכל אחרת על הדברים, להעריך יותר מה שיש".
ומה לגבי מה שיהיה, או במילים אחרות, לאן אתה מכוון?
"התחלנו את הקרן בינואר 2013 עם 100 מיליון שקל והיום אנחנו מנהלים מעל 700 מיליון שקל. מבחינתנו יש הרבה לאן להגיע, כי השוק הזה רק הולך לצמוח. יש הזדמנות בשוקי נישה, ואנו יכולים להצמיח את הקרן בצורה משמעותית. כרגע זה מה שאנחנו מתרכזים בו, לצמוח ולמלא את הפוטנציאל הקיים בנישה שלנו.
עד שיגיעו לשם, בין פעילות אקטיביסטית לפעילות באג"ח, הוא לא מוותר על משחק בפלייסטיישן. "כשאני מגיע מיום עבודה עמוס, המשחק בפלייסטיישן מאפס אותי. קראתי מחקר שבדק את ההשפעה של המשחק בפלייסטיישן, ומתברר שזה משתלט על כל החושים, ולכן זה טוב למקרים של פוסט טראומה. כשאשתי ראתה מה זה עושה לי, היא ביקשה שאלמד אותה, והיום גם היא נשאבה לזה. יש לנו בסלון שני מסכים, והרבה פעמים אנחנו משחקים יחד".