הייתי ילד שובב ולא ידעתי לקרוא ולכתוב. בבית הספר חשבו שכדי שאתגבר על קושי צריך לצבוע כל אות בצבע אחר, אבל זה לא ממש עזר. בסוף כיתה ח' הייתה לי פגישה עם פסיכולוג, שהיה אמור להמליץ על מסלול לימודים. בגלל ממוצע הציונים הלא מבריק שלי, 7.2, הוא קבע חד-משמעית שאני צריך ללכת לבית ספר מקצועי.הצג עוד כשיצאנו משם, אבא אמר לי: הפסיכולוג הזה אידיוט. כל מה שהוא אמר זה שטויות. אתה תלך לתיכון אוהל שם ברמת גן כמו אחותך. הוא לימד אותי אז להטיל ספק במה שאומרים אחרים, גם אם הם מומחים. אבל מי שעשתה את השינוי הגדול הייתה המורה שלי לביולוגיה בכיתה ט', כרמלה זיגלמן. אחרי שקיבלה ממני עבודה רצופת שגיאות כתיב היא קראה לי והסבירה שאני אינטליגנטי מאוד אבל יש לי בעיה שאפשר לטפל בה, קוראים לה דיסלקציה ומטפלים בה בתל השומר. בזכותה הלכתי לאבחון, ושם אמרו לי שאין יותר מדי מה לעשות עם הדיסלקציה שלי, כי המוח עשה מעקף שעזר לי להתמודד עם הלקות. למזלי לא סבלתי מביטחון עצמי ירוד, אבל לפחות הבנתי סוף סוף למה אני לא מסוגל לקרוא ספרים.הסתר