מזכ"לית הסתדרות המורים, נאבקת בעוצמה עבור ציבור העובדים שהיא מייצגת ולא מפחדת לדפוק על השולחן ולהתייצב ראש בראש מול פוליטיקאים בכירים
בת 55, נשואה + 4 ומתגוררת בקריית גת | האיגוד בראשו היא עומדת מייצג למעלה ממאה וחמישים אלף עובדי ובעיקר עובדות הוראה
יפה בן דויד, בתם השישית מבין שבעה ילדים של רחל ודויד יפרח ז"ל שעלו ממרוקו, נולדה במושב קטן בחבל לכיש, רחוק מאוד ממוקדי הכוח. היום היא עומדת בראש אחד מהמוסדות והמפעלים המפוארים ביותר בתולדות הציונות ומדינת ישראל, הסתדרות המורים.
זהו האיגוד המקצועי הוותיק והגדול ביותר בישראל, עוד שנתיים יחגוג 120 שנים להיווסדו, הוא מייצג למעלה ממאה וחמישים אלף עובדי ובעיקר עובדות הוראה, ותקציבו עומד על כארבע מאות מיליון שקלים בשנה.
בן דויד, אם לארבעה וסבתא לשלושה, תושבת קרית גת, היא האישה הראשונה אי פעם שנבחרה לעמוד בראש הארגון. מדובר בסיפור הצלחה איך שלא מסתכלים על זה - חוץ מאשר אם מסתכלים על זה בטלוויזיה, שם עדיין מתייחסים, בהכללה, ליפה בן דויד כאל מורה לחינוך גופני מהפריפריה שבאה לשים מקלות בגלגלי המשק. מישהי להוציא עליה את העצבים שהילדים לא הולכים לבית הספר.
בן דויד נבחרה למזכ"לית הסתדרות המורים אי שם בדצמבר 2016, ופרצה לחיינו בסערת הקורונה בסוף אפריל 2020, כשפגשה בערוץ 12 את יונית לוי וקרן מרציאנו לראיון שזכה מיד לכינויים כמו מופע האימים או מופע הבלהות של יפה בן דויד וזיכה אותה בחיקוי בארץ נהדרת. מרבית הראיונות איתה מאז הם בסך הכל ניסיונות חוזרים ונשנים לגרום לה להתפרץ.
היא אמנם התרככה מעט, שיפרה את יכולות הראיון שלה וגם היחס אליה השתפר, אבל המפגש ההוא קיבע במידה רבה את דמותה הציבורית, האישה שאומרת לא, ויותר חשוב מכך - ייצג את היחס האמיתי של התקשורת והחברה הישראלית למורים: תפקידם הוא לתת להורים לחזור לעבודה, ולהעסיק את הילדים כמה שעות מחוץ לבית. וגם את זה הם לא עושים, החצופים. המורים לא נכנסים מתחת לאלונקה, קבעה יונית לוי ודרשה שהמורים יקצצו בימי החופשה שלהם (אובססיה ישראלית ידועה).
מצחיקה התקשורת שלנו. כלפי המורה הבודד/ת היא יודעת להביע כבוד, חמלה אינסופית ואף להתגייס לטובתה כדי לעזור בנושא השכר, השחיקה, המעמד הציבורי - אבל כלפי המורות כציבור מאורגן של עובדות מוחלשות עם שכר נמוך ודרישות סבירות בהחלט שמועלות על ידי נציגתן הנבחרת: עד כאן! מה את צועקת, גיברת?! כמה קל לדבר גבוהה גבוהה על החינוך ואז לבזות את נציגיו.
ככה זה אצלנו, לא אוהבים מנהיגי עובדים, ומנהיגות עובדים עוד פחות. ולא רק התקשורת, כולנו, אפילו חלק מהמורים מסתייגים ממה שנקרא "סגנונה" של בן דויד, שלדעתם משליך על הדימוי הציבורי שלהם. היא צועקת, היא מתפרצת, היא עושה תנועות בידיים, היא תקיפה מדי. זו הטרגדיה של כל נציג/ת עובדים. אבל מה לעשות חברות וחברים - ככה נראית מנהיגת עובדים. בשביל להשיג הישגים לציבור עובדים מוחלש שנתפס כמובן מאליו צריך לצעוק ולהתפרץ ולהיות תקיף ולדפוק על שולחן ולשלוט בפרטים ולא לפחד מאף אחד. כמו יפה בן דויד.