אימפקט אחריות תאגידית
צילום: Shutterstock

צילום: Shutterstock

אתגר ה-ESG: "אף גוף לא יכול לפתור לבד את הבעיות של האנושות"

בין שורת הרווח של חברות למתן ערך ועשיית הטוב. כיצד מתבטאת אחריות תאגידית בשטח ומה חושבים המומחים על הנושאים הבוערים בתחום

מור קומפני / צילום: באדיבות המצולמת14.10.2021 | מור פלד

פרק א: והימים ימי קורונה

כמעט שנתיים חלפו מאז הניע משק כנפי העטלף בעיר הסינית ווהאן את תחילתה של המגפה הקטלנית ביותר ב־100 השנים האחרונות. כמעט שנתיים שבהן הקורונה היא הדבר הקבוע והמשתנה ביותר בחיי אזרחי העולם הגלובלי. האינדיווידואל נדרש להתאים את עצמו ואת משפחתו לסדר יום חדש: בהתחלה מסכות, ריחוק חברתי, הקפדה על היגיינה, חקירה אפידמיולוגית ושמירה על חיי הזקנים, לאחר מכן חיסונים, בידודים ושגרת בדיקות, בסוף הוא יתרגל. ככה זה בני אדם. הם מסתגלים.

הדברים נכונים גם לגבי המגזר העסקי. "בתקופת הקורונה המודעות לתלות בין חברה לכלכלה הלכה והתחזקה", אומרת הילה אופיר, רכזת פרויקט עסקים וקהילה בעמותת 'ציונות 2000'. "המשבר גרם למנהלים לגלות אחריות לגורל העובדים, ולארגונים - לראות את מצוקתן של אוכלוסיות שלא זוהו קודם לכן כבעלות פוטנציאל צרכני, כמו הקשישים, למשל, ולסייע להן בכל מיני אמצעים".

"השילוש הקדוש: מחויבות הנהלה, מינוי אחראי וקביעת מדיניות. ברגע שההנהלה מחויבת לתהליך, יש לאסוף מידע על הציפיות של מחזיקי עניין, צרכנים ולקוחות. בשלב הבא מגדירים בחברה אדם שזה תפקידו ומייצרים מדיניות ויעדים"
הילה אופיר, רכזת פרויקט עסקים וקהילה בעמותת 'ציונות 2000'


"זו תקופה שהשפיעה מהותית על סדרי עדיפויות בכל מיני תחומים", מוסיף מומו מהדב, מנכ"ל ארגון 'מעלה' הפועל לקידום נושאים בתחום האחריות התאגידית, "ושגרמה בין היתר לגידול משמעותי במספר החברות החדשות שמדווחות בתחום האחריות התאגידית".

מומו מהדב / צילום: שרון עמית

"צריך להיות מינון זהיר בין המוחצנות לבין העשייה. מנהלים חייבים לבחון את עצמם כל הזמן. למשל, מנהל בארגון שנמצא במשבר אתי - עדיף שלא יספר על הישגים בתחום החברתי אלא יתייחס למה שנעשה כדי להתמודד עם המשבר האתי"
מומו מהדב, מנכ"ל ארגון 'מעלה'

במהלך תקופת הקורונה הגדילו כ־30% מהחברות בישראל את תרומתן לעניים, לקשישים, לחולים ולצוותי הרפואה, אבל אתגרי האחריות התאגידית הופיעו במלוא עוצמתם גם בתוך הבית. "בתקופה הזו לא הוצאנו עובדים לחל"ת, לא הורדנו בשכר וגם לא פיטרנו ספקים", משתפת דניאלה פרוסקי שיאון, סמנכ"לית תקשורת וקיימות בלוריאל ישראל. "ניצלנו את הזמן שהתפנה לטובת הכשרות מקצועיות של כל הדרגים בארגון ולטובת רווחתו האישית של העובד - איך להתנהל בתקופה לחוצה, איך לשמור על תזונה בריאה, איך לנהל צוותים מרחוק - כי פתאום נוצר מצב שמנהלים לא רואים את העובדים על בסיס יומי. גם תרמנו למאמץ הקהילתי והנגשנו מוצרים שלנו לאוכלוסיות שזקוקות להם, כמו אלכוג'ל לצוותי רפואה. אם היינו תורמים לקהילה שבחוץ בזמן שבתוך הבית היינו מפטרים או מקצצים בשכר, זו לא הייתה אחריות תאגידית".

צילום: צילום: תומאס סולינסקי

״אחריות תאגידית היא גישה ניהולית שצריכה להגיע מהדירקטוריון ובעלי המניות ועד לאחרון העובדים בחברה. במקביל, חשוב שהציבור, הצרכנים, העיתונות וארגונים חברתיים יהיו כל הזמן על המשמר - זה מה שעוזר לחברות להשתפר"
דניאלה פרוסקי שיאון, סמנכ"לית תקשורת וקיימות של לוריאל ישראל


"אפשר לומר שהמצאנו את עצמנו מחדש בתחום התרומה לקהילה בזמן הקורונה", אומרת רויטל ביתן, מנהלת האחריות התאגידית של אינטל ישראל. "אנחנו מתרכזים במינוף היכולות הטכנולוגיות שלנו ובמקומות שיש לנו בהם ערך מוסף. העובדים שלנו התנדבו בפרויקטים לחיזוי הידרדרות של חולי קורונה הזקוקים להנשמה ולזיהוי מתאם בין אקלים להתפשטות הקורונה באמצעות שימוש במודלים של בינה מלאכותית".

רויטל ביתן / צילום: באדיבות המצולמת

"אני בעד לערב כמה שיותר עובדים בתהליך. כאשר מנהל מתַקשר לעובדיו מהם היעדים, מה כבר עשינו ומה נעשה בעשור הקרוב, ונותן פתח להצעות שלהם בתחום ה־ ESG - זו שליחות שיש בה מנהיגות"
רויטל ביתן, מנהלת האחריות התאגידית של אינטל ישראל

"עבור חברה שמשווקת תרופות ל־200 מיליון חולים ביום, האתגרים המיידיים היו אספקה והגנה על בריאות העובדים שלנו", אומרת עמליה אדלר וקסמן, מנהלת האחריות התאגידית של טבע, שסייעה למשרד הבריאות בשינוע 5 מיליוני חיסונים ל־400 מוקדים ברחבי הארץ.

עמליה אדלר וקסמן / צילום: סיון פרג

עמליה אדלר וקסמן, מנהלת האחריות התאגידית של טבע

טבע, אינטל ולוריאל הן שלוש מתוך 147 החברות שמשתתפות בדירוג האחריות התאגידית של ארגון 'מעלה'. הדירוג, שהושק לפני 15 שנים, מקנה לארגונים כלים לניהול והטמעה של תחומי האחריות התאגידית ומאפשר מיפוי פערים והגדרת יעדים לשיפור ביחס לנורמות ולסטנדרטים בישראל. הקריטריונים נקבעים על ידי ועדה ציבורית עצמאית המורכבת מאקדמאים, ראשי ארגונים חברתיים וסביבתיים ונציגי המגזר העסקי, וכוללים נושאים כמו גיוון תעסוקתי, איכות הסביבה, רווחת העובד ותרומה לקהילה. השאיפה הגדולה היא לקבל את הדירוג המקסימלי - פלטינה פלוס, מדליית הזהב של עולם האחריות התאגידית. המיזם הבא של מהדב הוא דירוג חדש ועצמאי של גיוון והכלה בשיתוף נציבות שוויון הזדמנויות של משרד הכלכלה וסיוע לגורמי ממשל בהשתלבות בדירוג כחלק מתהליכי פיתוח רגולטוריים.

פרק ב: עולם חדש מופלא

לאורך ההיסטוריה היו הקשרים בין תאגידים לחברה ולסביבה אקראיים ולא מחייבים, השתנו בין מקום למקום ובין ארגון לארגון, נקשרו בעיקר לפילנתרופיה ונקראו בשם גנרי: אחריות חברתית תאגידית ( Corporate Social Responsibility ), ובקיצור - CSR. בשני העשורים האחרונים קבע האו"ם קריטריונים מדידים שהתעדכנו מדי פעם אך הכתיבו את סדרי העדיפויות של האנושות בנושאי סביבה (Environment), חברה (Society) וממשל תאגידי (Governance), ובקיצור - ESG.

תחום האחריות התאגידית צבר תאוצה בעיקר מאז שיצא ב־2016 מסמך 17 היעדים לפיתוח בר־קיימא של האו"ם עד שנת 2030, שכולל בין היתר מיגור עוני ורעב, צמצום פערים ואי־שוויון, מעבר לאנרגיה נקייה, מים נקיים ועוד, והביא לכך שבשנה האחרונה הוציאו 90% מ־500 החברות הגדולות בעולם דוח ESG, לעומת 20% בלבד לפני עשור. תרמו לכך גם תהליכים חברתיים וסביבתיים גלובליים, כמו משבר האקלים, מחאת 'מי טו' ומחאת 'חיי שחורים נחשבים', שמאתגרים מעת לעת את התאגידים לבחור בין שורת רווח מיידית לבין הצד הנכון של ההיסטוריה. "תהליכים כאלה יוצרים דרישות לדיווחים ופעילויות ESG בקרב לקוחות", אומרת אופיר. "אנו עדים למגמה העולמית שהולכת ומתחזקת כבר שנים, של עסקים שבוחרים להיות כלכליים וחברתיים בעת ובעונה אחת, ויותר מזה - אנחנו רואים היום שפעילות חברתית יכולה לשפר את שורת הרווח העסקית".

בישראל עדיין מתקשים ליישר קו עם ההירתמות הכלל־עולמית בתחום ה־ESG. "מבחינת דיווח, ישראל עדיין נמצאת מאחור, וגם מבחינת גיוון והכלה יש לאן לשאוף", מודה אופיר. "למגזר העסקי יש תפקיד בצמצום הפערים ובשל כך הוא צריך להיות פרו־אקטיבי, לבצע התאמות בתהליכי ניהול ההון האישי, בתהליכי רכש ובהליכי פיתוח המוצרים". "אחת החולשות הגדולות היא נושא השקיפות והמידע", מוסיף מהדב. "בדרך כלל המשק הישראלי פחות מאמין במילה הכתובה וכתוצאה מכך חברות ישראליות לא נמצאות בכל האמנות העולמיות".

אבל ישראל היא חלק מהעולם הגלובלי. ומה שלא תמיד מצליח לקרות מכוח הרצון הטוב, יכול לקרות מהר יותר מתוך צורך. לפעמים תהליכים חיוביים מתבצעים מעצמם, פשוט כי אין ברירה אחרת. חברות ישראליות שרוצות להמשיך להיות חלק משרשרת האספקה של אירופה וארה"ב מתחייבות לעבוד על פי חוקים ונהלים שמוכתבים מלמעלה וחלים גם על לקוחות וספקים. "אל על, למשל, התחילו לדווח על פליטות חמצן לפני שזה היה מקובל, רק כי הם רצו לטוס מעל אירופה", מספר עברי ורבין, מנכ"ל Good Vision אחריות תאגידית מקבוצת פאהן קנה. "בתחום שמירת מאגרי הנתונים, למשל, כל חברה ישראלית שעובדת עם אירופה מחויבת ליישר קו עם הרגולציה האירופית".

צילום: צילום: זיו קורן, יח''צ פאהן קנה

"צריכה להיות הלימה בין החברתי והעסקי: חברת בנייה שבונה ירוק, חברת ביטוח שמוצאת פתרונות לבעלי מוגבלויות, חברת בגדים שמספקת תנאי עבודה ראויים במתפרות במזרח הרחוק. האימפקט על האקוסיסטם גדול יותר מתרומה כספית"
עברי ורבין, מנכ"ל Good Vision אחריות תאגידית מקבוצת פאהן קנה

פרק ג: צעירים חסרי מנוח

אנחנו נחשפים לא פעם לכותרות סנסציוניות על אודות הישראלי המכוער, אבל שוכחים שיש המון צדדים יפים לישראלי; אחד היפים בהם הוא יצר ההתנדבות. "אצל הישראלים יש סולידריות, הישראלים רוצים להיות אזרחים טובים", טוענת אופיר. "יש דאגה ומחויבות חזקה יותר לקהילה שאתה סובב בה, כי כולם מכירים כאן את כולם, לטוב ולרע".

לפי נתוני ארגון 'מעלה', הסקטור המצטיין בהתנדבות קבועה הוא ההיי־טק, ואחריו בפער גדול נמצאים הבנקים, המזון והתעשייה. בהתנדבות חד־פעמית מובילים הבנקים והמזון. אפשר להסביר זאת בכך שעובדי היי־טק הם צעירים יחסית ויש להם יותר פנאי להתחייב להתנדבות קבועה. בבנקים, לעומת זאת, יש מחויבות גדולה יותר למסורת ותיקה של ימי התנדבות קבוצתיים תקופתיים.

"משמעות היא הכסף החדש", חורצת ביתן. "העובדים, במיוחד מדור ה־Y, רואים בכך כרטיס כניסה לחברות. סטודנטים בארה"ב מחפשים קודם כל חברות אקטיביסטיות. הפעילות שלנו באינטל היא גם דרך למשוך עובדים ערכיים".

"72% מכוח העבודה בשנת 2029 יהיו בני דורות Y ו־Z", מוסיפה אדלר וקסמן. "אנחנו יודעים שחשוב להם ליצוק משמעות לעשייה והם מושפעים מתהליכים חברתיים. הם בעצמם מראיינים בשנים האחרונות חברות על פעילותן בתחומי ESG".

בשנים האחרונות קל לזהות ברשתות החברתיות ואפילו על מסכי הטלוויזיה ניסיונות אינטנסיביים של חברות היי־טק לגייס עובדים צעירים בעזרת פיתיונות חברתיים וסביבתיים. "מצד העובדים יש כיום מיתוג מעסיק", מסכם ורבין. "הרי הכסף הוא אותו כסף והתנאים הם אותם תנאים, אז הערך המוסף הוא גאוות יחידה, הידיעה שאתה עובד בשביל הטוב. אין ספק שזה גם עניין של השפעה דורית. הילדים שלנו לומדים על גרטה טונברי, קומפוסט, אחריות חברתית וקיימות. בתקופתנו לא היה דבר כזה".

פרק ד: מי שמשקיע - משפיע

מה שיפה בצעירים של היום זה שהם מצליחים למשוך אליהם במהירות מדהימה את המבוגרים. הנה נתון מעניין: 75% מהמשקיעים בגילאי 25-44 מתעניינים בהשקעות ESG - נתון ששומר על יציבות בשנתיים האחרונות. לעומת זאת, שיעור המשקיעים בני 65 ומעלה שהתעניינו בהשקעות חברתיות עומד עכשיו על 56% אחרי זינוק מדהים של 16% תוך שנתיים. העולם אולי שייך לצעירים, אבל המבוגרים מושפעים מהם לטובה ומדביקים את הקצב באופן מעורר כבוד.

על פי הערכות, שליש מכלל ההשקעות בעולם - כ־53 טריליון דולר - הולך להשקעות ESG. מדובר בהשקעות שמכוונות לפתור בעיות בתחום הסביבה, החברה והממשל התאגידי בהתאם לתוכנית 17 היעדים של האו"ם.

"בסופו של דבר, המהפכה הגדולה האמיתית של ה־ESG היא המשקיעים", טוען ורבין. "המשקיע רוצה שקיפות, הוא הולך אחורה בשרשרת האספקה כדי לדעת שהשקית ממוחזרת, שזו ביצת חופש, ששום דבר רע לא קרה לעובדים בזמן האריזה. המשקיע מדבר במונחים של מוניטין, שביעות רצון של עובדים וניהול סיכונים. הוא רוצה רישיון חברתי ותרבותי לעבוד. הוא רוצה חברה שתשגשג ולא לחיות בין עימותים. הוא לא ישקיע בחברות גז ונפט אם חברות כאלה סופגות אש כל הזמן".

פרק ה: הקרב נגד האקלים הזדוני

העולם הוא מגרש משחקים. יש בו טובים ויש בו רעים. ככל שגולש השיח סביב אחריות תאגידית למחוזות טהורים שמבליטים מושגים כמו "צדק חברתי" ומציגים לראווה את גיבורי השעה, כך אנחנו מצפים לכניסתו הגרנדיוזית של הנבל המושלם. בשנות ה־70 הגו שני חוקרים, הורסט ריטל ומלווין ובר, את המושג "Wicked Problem" ("בעיה זדונית" או "בעיה נבזית"), סוג של בעיות שמאופיינות בכך שאין להן פתרון יחיד ועצם הגדרתן נובע גם מהשקפות פוליטיות. בעיות מסוג זה משתנות כל הזמן, וכל ניסיון לפתרון שלהן יוצר בעצמו תוצאות בלתי מכוונות ולמעשה מוליד סוג חדש של בעיות. משבר האקלים הוא הדוגמה האולטימטיבית לבעיה נבזית, הוא למעשה הנבל המושלם. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה החדשנות החברתית.

"מטרת החדשנות החברתית היא לפתור את הבעיות הגדולות של האנושות - אקלים, עוני, פערים חברתיים - לפי הגדרת האו"ם", אומרות ד"ר מעיין אגמון וסתיו בר שני, שהקימו ביחד את 'קיימא', מרכז הכשרה לחדשנות חברתית ויזמות אימפקט באוניברסיטת חיפה. "אנחנו חיים בעולם מורכב, שבו אף גוף ואף סקטור לא יכולים לפתור הכל לבד", אומרת אגמון. "שיתוף של ידע, משאבים ופרקטיקות הוא עניין חיוני לשם כך. אנחנו מדברים על חדשנות לאו דווקא במובן של משהו שטרם נראה כמותו אלא במובן של התבוננות רחבה והוליסטית בבעיה ואימוץ פתרון, לעיתים משדה אחד על מנת לפתור בעיה בשדה אחר".

ד''ר מעיין אגמון / צילום: באדיבות המצולמת

"דרושים שיח ביקורתי והכרת יחסי הכוח. איך הארגון שלי תורם למערכת שיוצרת את הבעיה הנבזית, איפה אפשר להתערב ולמזער נזקים ואיך לראות את התמונה הגדולה -
קשרים בין כלכלה, מדיניות והחלטות פוליטיות, שאנחנו נוטים להתעלם מהם"
ד"ר מעיין אגמון, שותפה מייסדת של מרכז 'קיימא'

סתיו בר שני / צילום: באדיבות המצולמת

"התפקיד של האקדמיה: הכשרה ולימוד - לחנך את דור המנהלים והמנהיגים הבא; מחקר, איסוף מידע וניתוח מודלים; ולבסוף, לשנות את השיח וליצור מרחב שמאפשר את השיח הבין־מגזרי"
סתיו בר שני, דירקטורית שותפה ומרצה במרכז 'קיימא'

אגמון מאמינה כי החיבור בין כל המגזרים יאפשר לכל אחד מהם להבליט את האיכויות והחוזקות שלו ולהתמודד טוב יותר עם חולשותיו. "אנחנו מנסות לפרק את הדיכוטומיה - של ההנחה הסמויה שהמגזר העסקי מתמקד ברווח כלכלי והמגזר הממשלתי והחברתי מתמקד בעשיית טוב - ולאתר הן את המוטיבציות והן את מתודות העבודה של כל אחד מהמגזרים ולבחון כיצד שילוב ביניהם יכול לקדם השגת מטרות חברתיות".

כדי להמחיש את הדברים מביאה אגמון דוגמה מתחום הזקנה, המומחיות המחקרית שלה. בתחילת ימי הקורונה נרשמו התארגנויות פיראטיות של קבוצות פרטיות של סטודנטים בשאיפה לסייע לאזרחים ותיקים. במקרים שבהם היו מעורבים אנשי אוניברסיטת חיפה הם התעקשו לעבוד בשיתוף עם מחלקת הרווחה של העירייה. ואמנם, בבדיקה מול הרשויות עלה מדי פעם כי חלק מהפונים משתמשים בתרומה לקניית סמים ועדיף לעזור להם בדרך אחרת על ידי חלוקת מזון, שיקום ועוד. "לפעמים אנחנו נוטים לזלזל במערכות הממשלתיות, אבל נצבר שם הרבה מאוד ידע", מסבירה אגמון. "לצד הידע הקיים באמת צריך לרענן את הכלים ולהביא לשולחן משאבים ויכולות חדשות - וכאן בדיוק המגזר העסקי עשוי לתרום. האנשים ברווחה מכירים לעומק את הבעיה ויש להם אסטרטגיה לטיפול תוך יישום סדרי עדיפויות, והמגזר העסקי יודע לעשות דברים מהר ובצורה אחרת, בתחומים כמו איסוף נתונים שיטתי ויישום פתרונות מהירים יותר".

כדי להתמודד עם בעיה נבזית יש למפות אותה בעזרת שיח עם בעלי עניין והכרת השותפים ליצירת הבעיה. "אנחנו, בעיקר כישראלים, רצים אחרי פתרונות יצירתיים שעל הנייר נשמעים מדהים, אבל כל עוד אין לנו ידע על הבעיה, אפשר לזרוק הרבה כסף ואנרגיה על כוונות טובות ולא לקדם את הפתרון", אומרת בר שני. "בשיח של אחריות תאגידית זה סופר־קריטי, כי חברות הן מומחיות בתחום העסקי אבל לא בתחום החברתי. הן לא תמיד מבינות שצריך להשקיע משאבים בהשגת ידע על המעורבות עם הקהילה. יוזמות שלא התחילו בחקירה מעמיקה המשלבת את המוטבים - הן לא מועילות, ובמקרה הגרוע עלולות להזיק.

"שני אנשים שלמדו בקורס שלנו בשנה שעברה, מהנדס ביו־רפואי ומנהל שיווק באמדוקס, זיהו בעיה: מדינות עולם מתפתחות לא משתמשות בציוד רפואי. והם רצו להקים מיזם ולשלוח סטודנטים ישראלים כדי שיתקנו את המוצרים. ביקשתי מהם לנסות להבין את הבעיה לעומק - למה הם לא משתמשים? האם אין להם את הידע? במשך שלושה חודשים ראיינו המון ארגונים וגילינו עובדות מרתקות: הבנו שמגיע לשם לא מעט ציוד רפואי שאין בו צורך, מצאנו הבניות תרבותיות שונות לגמרי בין רפואה מקומית לרפואה מערבית, וגילינו שבמקרים רבים היו חסרים חלקים בציוד עצמו".

בין עולם ההיי־טק לעולם הארגונים החברתיים יש הבדל גדול. "לעומת יזם טכנולוגי שצריך לתת תשובות מאוד מנומקות למשקיעים, ארגונים חברתיים לא תמיד עוצרים לשאול שאלות ולבחון את המטרות שלהם באופן נוקב", מסבירה אגמון. "תחום הזקנה, לדוגמה, רווי בעמותות שיושבות בחלקן על אותה נישה ועושות דברים דומים. האם הן משרתות את האזרחים הוותיקים בצורה מיטבית? האם הן מצמצמות את הגילנות? האם יש מקום לכל כך הרבה עמותות שמטרותיהן לא מובחנות?

"אחריות תאגידית היא עוד דרך להפוך את העולם למקום צודק ושוויוני יותר", מוסיפה אגמון. "לכן, בעינינו, הדרך לשם צריכה לכלול דיון משמעותי בצדק חברתי, ביחסי כוח, בגיוון, בבעלי עניין עם אינטרסים מנוגדים ואג'נדות סמויות וגלויות. כל ארגון שלוקח על עצמו אחריות חברתית תאגידית צריך לחשוב מה הערך המוסף שלו. האם אני בתור מהנדס צריך לחלק אוכל בבתי אבות או ללכת לבית ספר של ילדים משכבות סוציו־אקונומיות חלשות וללמד אותם תכנות מתוך אמונה שכך אני פותח להם צוהר לחיים טובים ומשמעותיים יותר".

"הדור הבא של CSR הוא תאגידים שיש להם את היכולת לשתף פעולה עם הגורמים שמבינים את הבעיות וליצור אסטרטגיות של שינוי ואימפקט חברתי", מסכמת בר שני. "לא רק התנדבויות - שזה דבר נחמד ואנחנו לא נגדו, כי זה טוב למרקטינג ולמורל של העובדים. אבל העולם רותח, הבית נשרף, ואנחנו נזרוק כוס מים? אנחנו מתמודדים עם מיליון בעיות נבזיות, ולתאגידים יש כוח מימוני, שיווקי ואת כוח העובדים. איך עושים משהו משמעותי כדי לקדם בעיות נבזיות ברמה אסטרטגית - זה העתיד. מהתאגידים נדרשת כיום השקעה ביצירת תהליך אסטרטגי - לא פחות מהתהליך העסקי - כדי להבין את המקום שלהם בבעיות האלה".

כתבות נוספות

האביר האפל / צילום: באדיבות YES

מסך הכסף: עשרה סרטים על המכונה התאגידית

רון פוגל / צילום: ליאת פוגל שוב

רון פוגל

איור: שרון שפיץ

פייק או בשורה: מסך העשן של האחריות התאגידית

יונתן שם־אור

הרשמו לניוזלטר נשים בהייטק
נרשמת בהצלחה לניוזלטר