אימפקט אחריות תאגידית מאי 2022
צילום: קר גארדנר

צילום: קר גארדנר

"הדבר היחיד שהיה ודאי - הוא חוסר הוודאות": העצמאים שניצחו את הקורונה

העובדת בחל"ת שהציעה דייטים אלטרנטיביים לימי הסגר, השחקנים שמצאו במה בזום, ההיסטוריון שהחליט למכור עציצים ועוד נשים וגברים שהצליחו לשגשג למרות ובזכות המגפה

02.05.2022 | מור פלד

הקורונה הכתה בכל העולם מבחינה נפשית, בריאותית וכלכלית. הנזק הבריאותי נחשף מדי ערב במשך שנתיים בגרפים ובנתונים מבהילים ולבסוף הוכרע - ברובו ולפחות בינתיים - על ידי תקנות ממשלתיות, ריחוק חברתי, מסכות וחיסונים. את הנזק הבריאותי עדיין קשה לאמוד ולהבין את היקפו, בעיקר בקרב ילדים, הורים וקשישים. הנזק הכלכלי הורגש בעוצמות שונות שהבדילו במיוחד בין שכירים לעצמאים. בזמן ששכירים רבים יצאו לחל"ת וקיבלו מהמדינה פיצויים מדי חודש, העצמאים ובעלי עסקים קטנים נאבקו זמן רב כדי לקבל מענקים ולזכות בהכרה, ולבסוף גילו כי ייאלצו להחזיר את המענקים שקיבלו כדי להציל את ההווה והעתיד.

מתווה הפיצויים קרס תחת נזקי המגפה, הסגרים ואוזלת היד הממשלתית בחלק מהמקרים, שהובילו במישרין או בעקיפין לסגירת 70 אלף עסקים קטנים ובינוניים בישראל במהלך 2021. אבל בתוך האפלה והבלבול היו גם סיפורים אחרים של נשים וגברים מעוררי השראה ותקווה שהחליטו לקחת את גורלם בידיים - והצליחו להתפתח, להגשים חלום ישן ואפילו להעז ליצור אחד חדש.

דייט אלטרנטיבי לימי הסגר

ליעד קליין, 37, עבדה כשכירה בתחום התקשורת כאשר הקורונה הוציאה אותה לחופשה ללא תשלום עם רוב שכירי ישראל. בסגר הראשון בן הזוג שלה חגג יום הולדת 40 - וקליין שברה את הראש מה לעשות עבורו. "אנחנו מהזוגות המעצבנים האלה שתמיד משקיעים אחד בשני בצורה מוגזמת בימי הולדת, וכל החברים שלנו שונאים אותנו בגלל זה", היא משחזרת. "שברתי את הראש מה לעשות לו, ובגלל הסגר ההדוק נאלצתי להיות הרבה יותר מקורית מהרגיל". קליין מצאה את עצמה מאלתרת לקובי, בן זוגה, קופסה מלאה בהפתעות, שאותה הגישה לו במסגרת דייט יום הולדת ביתי. "היה לנו כל כך כיף, כל כך מצחיק, כל כך מקרב, עד שברגע אחד הבנתי - אני הולכת להרים מזה עסק", היא מספרת. קליין הודיעה על התפטרותה והתחילה לתכנן קופסאות דייט לזוגות, מלאות בתוכן מקורי, מצחיק ונועז, שמטרתו להחזיר את הניצוץ לזוגיות גם בלי לצאת מהבית.


תוך כמה חודשים נולד המותג Oh My Box . "בהתחלה הייתה לי רק קופסה אחת - קופסת יום הולדת. ואז נתקלתי בפוסט בפייסבוק שבו מישהי ביקשה רעיונות למתנה מקורית לבעלה. שלחתי אליה חברה שלי כדי לספר על הקופסה שלנו - ובאותו הרגע זה פשוט קרה. חודש אחרי שהתחלתי כבר לא היה מקום לשבת בסלון ומצאתי את עצמי עוברת למשרד, ומהר מאוד הבנתי שזו לא עבודה לבן אדם אחד. בן זוגי הצטרף אליי כדי לנהל את הצד השיווקי ולסייע לי בפן הקריאייטיבי, ומצאנו שותף מדהים שלקח ממני את הצד הלוגיסטי, שאמלל אותי בתהליך הזה. ופתאום, בבת אחת, הקמתי עסק אמיתי. הייתי צריכה לצבוט את עצמי לפעמים, אני נשבעת".

מלבד היצירתיות, השאפתנות והתעוזה, קליין מסמנת את הנקודות המשמעותיות ביותר בהצלחה: מענה לצורך אמיתי של בני אדם בתקופה לא פשוטה וחשיבה מנקודת מבט של לקוחה. וזה נכון, הרי היא עצמה הייתה הלקוחה הראשונה עוד לפני שהקופסה הפכה למותג. "מהרגע הראשון הרגשתי שיש לי משהו טוב ביד", היא מסכמת, "אבל לא יכולתי לדמיין שאהפוך בתוך שנה לחברה בע"מ, שיהיה לי משרד עם עובדים, שאמכור עשרות אלפי קופסאות ושיהיה לי הכי כיף בעולם בעבודה".

צילום: טל רביב
 צילום: טל רביב

ליעד קליין, צילום: טל רביב

קבוצת אימפרוביזציה בזום

השחקנית תמר עמית יוסף ('המורדת') והשחקן עידן מי־רון ('פלאשבק') מצאו את עצמם בימי הקורונה - כמו כל ענף התרבות בישראל - ללא עבודה. בלי הצגות, בלי הופעות, בלי הפקות. "ביום אחד המקצוע שלנו כאילו בוטל", מספרת עמית יוסף. "הרגשתי שאם לא אשחק - אני אשתגע. אז פניתי לעידן, שיש לו ניסיון רב בהנחיית אימפרוביזציה, בהצעה להקים קבוצה בזום כמין שירות לקהילת השחקנים. פעם בשבועיים כינסנו לזום שחקנים למפגשי אלתור - ואיך לומר, זה פתח לנו את הצ'אקרה".


בעקבות המפגשים הדו־שבועיים, כשהם רואים במו עיניהם איך התרגול משפיע לטובה על מצב הרוח של המשתתפים, החליטו השניים לקחת את הפרויקט שנקרא אימפרוזום צעד אחד קדימה. "יצאנו מהזום לעולם הפיזי והתחלנו לשבת, לפרק את זה ולפתח שיטה אפקטיבית להדהים שמשתמשת בתרגילי אימפרוביזציה כדי לשפר תקשורת בין־אישית, כישורי ניהול ועבודת צוות. היום אנחנו עובדים עם חברות היי־טק מהגדולות והמגניבות במשק ורואים על בסיס יומיומי איך השיטה שלנו עושה טוב בעולם".

השניים מודים כי גם על הקשיים והאתגרים בשותפות ביניהם הם מתגברים באותן השיטות בדיוק. "חוסר הוודאות של תקופת הקורונה הפך להיות משהו שאנחנו מאמצים בהתפתחות העסקית שלנו", מסבירה עמית יוסף. "בהתחלה ישבנו על טבלאות ומספרים, אינספור תכנונים וחלומות - ומהר מאוד הבנו שאין מקום לתוכנית סדורה בתקופה שיש בה כל הזמן שינויים. סגר, קפסולות, סגר נושם? בקיצור, הדבר היחיד שהיה ודאי הוא חוסר הוודאות - וזאת, בעצם, נקודת המוצא של אימפרוביזציה יישומית. ההבנה הזאת עודדה אותנו להתאמן על הגמישות ולהתקדם מצעד לצעד. עם הזמן גילינו שהצעדים מופיעים בגדלים שונים, וזה בסדר. זאת הייתה התוכנית העסקית שלנו והיא הוכיחה את עצמה".

בהיעדר משקיעים נעזרו עמית יוסף ומי־רון ב'קרן שמש', חברה לתועלת הציבור שתומכת בעזרת מאות מתנדביה בעסקים קטנים ובעצמאים, נפגשו פעם בשבוע עם המנטור מיקי דותן, ממייסדי 'האוזן השלישית', החלו להעסיק פרילנסרים והטמיעו את השיטה אט־אט בחברות היי־טק בשאיפה להגיע לקהילות נוספות. "השאיפה שלנו היא שאימפרוביזציה יישומית תפגוש כמה שיותר אנשים ותהפוך בסופו של דבר לשפה של עבודה משותפת".

צילום: הילה תומר
 צילום: הילה תומר

השחקנית תמר עמית יוסף והשחקן עידן מי־רון, צילום: הילה תומר

מנשא תינוקות שמחמיא לאמהות

כמו רבים מההורים השכירים בשנתיים האחרונות, גם שרית אלתר, שעבדה במשרד פרסום, מצאה את עצמה בבית עם תינוק קטן. "החלטתי שאני יוצאת לדרך עצמאית", היא משתפת. "באופן מפתיע, הדבר שהציל אותי באותה תקופה היה מנשא - הבת שלי נרדמה רק בו וזה מה שאִפשר לי שפיות. התחלתי לחקור את התחום וראיתי שיש בחו"ל המון מותגים של מנשאים יפים ומחמיאים שמכבדים את האישה שאנחנו, ולא רק את האמא שהפכנו להיות, אבל בארץ לא מצאתי כאלה. הרגשתי שמתייחסים כאן לאמא ככלי שרת, שהמנשא הוא כלי פונקציונלי בעוד אני ראיתי בו אקססורי לכל דבר שאמור לגרום לי להרגיש טוב ולהיראות טוב בתקופה הכי קשה ומאתגרת, ובעיקר להשיג לי קצת שפיות נחוצה".

אלתר החליטה שאם אין פתרון מספק בסביבה - היא תעשה את זה בעצמה. "זה התחיל מתוך רצון להרים לנשים אחרי לידה ולשמח אותן. המוצר נולד כשאני בבית עם תינוק בן כמה חודשים, מנסה לג'נגל בינו לבין אחותו בת הארבע, תחזוקת בית והקמת עסק מאפס, לבד. לפגישות עם ספקים הגעתי עם תינוק במנשא. הקורונה, כמובן, טרפה את הקלפים והשאירה אותי בעלטה: כל הבדים נתקעו בחו"ל, עלויות השילוח התייקרו, המפעלים נסגרו והיו סגרים. בתור עסק קטן הייתי בתחתית סדרי העדיפויות של המפעלים, אז גם לא ידעתי מתי אקבל סחורה. כל התכנון השנתי שבניתי כבר לא היה רלוונטי".

הגל השלישי של הקורונה כבר כמעט שבר אותה. חודשיים אחרי השקת Urban Baby Wrap , שהייתה לדבריה מוצלחת, היא נתקעה במשך חמישה חודשים בלי סחורה. כל ההשקעה כמעט ירדה לטמיון. "באותו רגע הבנתי שאני לא יכולה להסתמך על ייצור בחו"ל, ופיתחתי מוצר חדש שמיוצר רק בארץ", מספרת אלתר. "יצא מזה טוב - כך גם יכולתי לתמוך בעסקים מקומיים. במשך חצי שנה קיבלתי דוגמאות של בדים עד שמצאתי את הבד המושלם. בשום שלב לא נשברתי, כי שמתי לעצמי מטרה מול העיניים: לגרום לאמהות להסתובב בגאווה עם התינוק שלהן ולהרגיש טוב עם עצמן".

צילום: ספי ששון
 צילום: ספי ששון

הקונדיטור שלמד את תורת המשלוחים

אברהים אבו סייר, יליד הרובע המוסלמי ממשפחה שהגיעה לירושלים משכם, היה השף־קונדיטור של מלון מצודת דוד בירושלים. בזמן שהקורונה חיסלה את ענף התיירות, אבו סייר, שמעיד על עצמו כי בכל חייו הזמין פעם אחת פיצה, הבין שהוא צריך ללמוד לעבוד עם משלוחים. בשיא המגפה הוא החליט לעבוד עבור עצמו ופתח מקום בשם לה פטיסרי אבו סייר בעיר העתיקה בירושלים. לא תמצאו שם בקלאווה או כנאפה, אלא יצירות בעלות שיק פריזאי שמתחלפות מדי יום. אבו סייר זכה לשעות ייעוץ עסקי ממרכז העסקים שהוקם בשיתוף העירייה והממשלה להתמודדות עם משבר הקורונה.

ההבנה שהתקופה המאתגרת מונעת מהקהל הרחב להגיע למקום פיזית, גרמה לאבו סייר להיזכר בפעם ההיא שבה הזמין פיצה ולפתוח את האפשרות למשלוחים. במקביל נעשתה פנייה דיגיטלית באמצעות דיוור ישיר ללקוחות פוטנציאליים במקומות עבודה שנחשבו חיוניים במהלך הקורונה - כמו שגרירויות, כנסיות, משרדי ממשלה ועוד - על מנת להודיע להם על עצם קיומו של המקום. בחודשיים הראשונים, כפי שמעיד ביושר אבו סייר, הייתה שממה. אבל בעזרת אשתו ושתי בנותיו, שהגיעו לעבוד לצידו, החל אבו סייר לקושש לקוחות מפה לאוזן - והשוקולד האיכותי, שהיה מצרך מנחם בימים שכאלה, הפך למבוקש במיוחד הן במשלוחים והן במקום עצמו.

איברהים אבו סייר / צילום: צילום: שרה אבו סייר
 איברהים אבו סייר / צילום: צילום: שרה אבו סייר

איברהים אבו סייר, צילום: שרה אבו סייר

ההיסטוריון שהקים משתלה אורבנית

עופר ריחני הוא סופר והיסטוריון שהוציא שמונה ספרי היסטוריה וספר שירים ועד לפני הקורונה עסק בנדל"ן. בסגר הראשון הוא סגר את העסק וגם מכירת הספרים הצטמצמה משמעותית. לא הזמינו אותו להרצאות ובמשך שמונה חודשים מקורות פרנסתו הלכו ודעכו. ריחני, אב לשלושה וסב לשניים, שידע בחייו עליות ומורדות כלכליות - בחר לא להתייאש. במהלך טיול רנדומלי בתל אביב עם בת זוגו הוא נעצר ליד שלט 'להשכרה' בחנות שעמדה ריקה בפינת הרחובות דיזנגוף ובר כוכבא. ריחני, שגידל ומכר צמחים לפני 30 שנה עד שפרצה מלחמת המפרץ, החליט לקנות את החנות ולהפוך אותה ל דיזיגארדן משתלה עירונית במחיר אחיד - כל עציץ ב־50 שקלים.

בשנה האחרונה הוא מנהל את החנות וממשיך לכתוב. "אני אוהב את האנשים שמגיעים ואת הצמחים סביבי", אומר ריחני, "ובסופי השבוע בני המשפחה מגיעים לעזור וכך אני מוקף שמחה, אנשים וצמחים". לטענתו, הרווח ממכירת הצמחים קטן, אבל אין בכוונתו להעלות את המחירים. "אני מרגיש שזה מחיר הוגן לכולם", הוא אומר. "המסר שאני רוצה להעביר", הוא מסכם, "זה שצריך אומץ, אבל לא משנה מה - אסור להתייאש או להתפרק".

צילום: עופר ריחני
 צילום: עופר ריחני

דיזיגארדן, צילום: עופר ריחני

כלים להתמודדות עם שחיקה אמהית

עינב אלמלם רחמני עברה מהפך אישי ומקצועי בחייה בעקבות הקורונה. עד הסגר הראשון היא שימשה מנהלת מרכז לנוער בסיכון וניהלה את תחום הנוער הבלתי פורמלי בצפון חולון. כשנעצרו כל הפעילויות בתחום החינוך, היא הוצאה לחופשה ללא תשלום כשהייתה בחודש הרביעי להריונה. אחרי הלידה הבינה אלמלם רחמני שהקורונה שינתה את כללי המשחק ושאין לה משרה לחזור אליה - ויצאה לדרך עצמאית במטרה אחת: לעזור לנשים, ובפרט לאמהות, שמתמודדות עם המציאות הבלתי אפשרית שאליה נקלע העולם כולו בתקופת המגפה.

כיום, במסגרת שיטת אִימּוּנִמָּא (Imoonima) שפיתחה, עוזרת אלמלם רחמני לנשים להתמודד עם שחיקה אמהית באמצעות כלים מגוונים מעולמות הפסיכולוגיה החיובית, גרפולוגיה, מיינדפולנס, NLP ( Neuro-Linguistic Programming) ועוד.

צילום: happydays
 צילום: happydays

עינב אלמלם רחמני, צילום: happydays

האם והבת שרוקחות מוצרי איפור בריאים

אילנה בליטי עזבה את עבודתה כמהנדסת אלקטרוניקה על מנת להקדיש זמן לטיפול בבנה האוטיסט. לפני ארבע שנים, כחלק משינוי בריאותי ותזונתי שהחליטה ליישם בחייה, היא החלה לרקוח בתור תחביב מוצרי איפור מרכיבים בריאים ונקיים מרעלים. "חיפשתי ולא מצאתי בשוק האיפור מוצרים שאני יכולה לסמוך עליהם ממש וכך התחלתי לחקור את הנושא בעצמי", היא מספרת. "רקחתי עם הבת שלי במטבח שפתונים, צלליות, סמקים ומייקאפים שעשויים רק מרכיבים שבטוחים לעור הפנים ולבריאות שלי. חילקתי למשפחתי את התוצרים וקיבלתי תגובות נלהבות". אחרי טבילת האש בקרב המשפחה ובעקבות הייאוש והבדידות של ימי הקורונה, הפכה בליטי את התחביב לעסק בשם Rose Tree , תוך שהיא מתגברת על הקשיים בעקבות השבתה חלקית של המפעלים בזמן המגפה. "מוצרי איפור בריאים ומינרליים מתחילים לתפוס מקום חשוב בתיק של כל אישה ונערה", היא טוענת ומבטיחה: "רכיב שיש בו ספק ולו הקטן ביותר שהוא לא תקין מבחינה בריאותית - לא יהיה חלק מהמוצרים שאני רוקחת".

צילום: צילום עצמי
 צילום: צילום עצמי

אילנה בליטי

המכורה לשעבר לסמים שהפכה לבשלנית פופולרית

אתי אגיסון, פעילה חברתית שמתגוררת ביפו, עברה חיים לא פשוטים כלל. היא עלתה לארץ מגיאורגיה, עבדה כמורה לפסנתר, נאלצה להתחתן בגיל 17 וסבלה מאלימות. היא מצאה מפלט בסמים ואף נכנסה למאסר. אחרי ניסיונות גמילה היא הצליחה להשתקם, שינתה את חייה ב־180 מעלות ואף הפכה למדריכה שיקומית שמטפלת בהתמכרויות, מלווה נשים חד־הוריות ונפגעות אלימות ומזינה נזקקים. כאשר משכורתה הצנועה לא הספיקה למימון שכר הדירה, החלה למכור תבשילים ביתיים. הקורונה איימה להשבית הכל, אבל אגיסון היא לא אחת שנשברת. "עם תחילת הסגרים וההגבלות ראיתי שיש ביקוש למקומות שמארחים אירועים מצומצמים והתחלתי לארח ערבי גיבוש לנשים באירועים פרטיים שבהם אני מבשלת, מלווה את האירוע במוזיקה וריקודים ולבקשת האורחים גם מספרת את סיפור חיי", לדבריה. עם הזמן האירועים הלכו והשתכללו - מימי נישואים וימי הולדת ועד ערבי חברה - והיא מיתגה אותם בפשטות: האוכל של אתי . "האוכל הגיאורגי הוא הרבה יותר מחצ'פורי וחינקלי", היא אומרת. "הוא מלווה בשפע של צבעים, ריחות, תבלינים וטעמים. אני עושה הכל בעבודת יד, מתאימה את התפריט לטבעונים, צמחונים ומה לא, משלבת בין הסיפור שלי לאהבות שלי ומאמינה שכל ניסיון הוא שיעור ליום הבא".

צילום: רעות בריל
 צילום: רעות בריל

אתי אגיסון, צילום: רעות בריל

טיפול באמצעות ריצה

מגי לוי, נשואה ואם לארבעה מעוטף עזה, אוהבת לרוץ כבר עשר שנים. אבל קבוצת הריצה הקבועה שלה באופקים נסגרה עם תחילת הקורונה. "הייתי מושבתת וטיפסתי על הקירות", היא מודה. בשלב מסוים היא הבינה שהרצון לרוץ חזק מכל מגפה עולמית - והחלה ללמוד קורס מטפלים באמצעות ריצה במכון וינגייט. "חשבתי על זה שהמגפה והשלכותיה הפכו את כולנו פגיעים יותר לחרדה ולדיכאון. במקום לפנות לטיפול בישיבה על הספה - אפשר לעשות הכל תוך כדי ריצה".

אחרי הלימודים החלה לוי לעסוק באימונים פרטיים. "ריצה היא אמצעי לאיזון בין גוף ונפש", היא מסבירה. "מטרת הטיפול בריצה היא לאפשר עיבוד קשיים נפשיים דרך הגוף. השיפור הפיזי שנוצר כתוצאה מפעילות גופנית עוזר בהשגת תחושת ביטחון עצמי, הערכה עצמית ומסייע במניעת מחשבות שליליות. לפי מחקרים, מטופלים בדיכאון, חרדה והתמכרויות שהחלו טיפול בריצה, הצליחו להוריד במינון תרופות ואפילו להפסיק".

לוי עצמה התחילה לרוץ רק לפני עשר שנים. לפני כן היא כלל לא עשתה פעילות ספורטיבית. "כשהשלמתי את המרוץ הראשון שלי - עשרה קילומטרים - לא האמנתי, זה נראה לי בלתי אפשרי", היא מודה. "אחרי שעמדתי במשימה הזו, הגעתי לנקודת פריצה בחיים. מאז אני מאמינה שאין דבר שלא אוכל לעשות".

צילום: תומר פדר
 צילום: תומר פדר

מגי לוי. צילום: תומר פדר

מדריך הכושר שהקים מתחם נינג'ה

בן פלד הוא מדריך כושר שהקים לפני שבע שנים מועדון כושר לאימוני קבוצות. בתחילת הקורונה נסגר המועדון ופלד נאלץ להמציא את עצמו מחדש. בשלב מוקדם מאוד הבין שייאלץ להתחשב בתנאים החדשים שהציבה המגפה. הוא הקים את מתחם הנינג'ה Ninja Fun המשתרע על שטח של 800 מ"ר בקירוב באזור יהוד וכולל מתקנים כמו טרפז, סטפרים, קיר טיפוס בגובה 4.25 מטרים, פירמידה בגובה 4 מטרים, דלתות מתחלפות, אומגה וקיר טיפוס לילדים. "היתרון הגדול היה שהוא נמצא באוויר הפתוח", אומר פלד, "וכך ניתן היה להתאמן במקום גם בתקופת הקורונה".

צילום: קר גארדנר
 צילום: קר גארדנר

בן פלד במתחם הנינג'ה Ninja Fun, צילום: קרן גארדנר

כתבות נוספות

צילום: באדיבות עמית סלונים

יום שיפוד (טבעוני) שמח

עמית סלונים

'פאודה' / צילום: נטי לוי, yes

כך השתלטו סדרות הדרמה הישראליות על העולם

מור פלד

הרשמו לניוזלטר נשים בהייטק
נרשמת בהצלחה לניוזלטר