בנובמבר לפני שנה, כשהיה בן 34, שחר בוצר היה בלחץ עבודה מטורף. היו שתי עסקות שרצה לסיים עד סוף השנה בקרן 2B-Community שבה הוא שותף מנהל, ועוד לחצים שוטפים מהג'וב השני שהחזיק במקביל, כיו"ר איסתא ליינס. היה לו כאב קל בצד שמאל, נמלול קטן כזה, וכהרגלו התעלם ממנו, ורק אחרי משא ומתן ארוך הוא השתכנע על-ידי אשתו להיבדק. כשהגיע סוף-סוף למיון, הובהל לצנתור. עבור בוצר, החולה במחלה הניוונית הקשה SMA, כזו שמרבית החולים בה לא שורדים את גיל 20, זו פשוט הוכחה נוספת לכך שהוא כאחד האדם, שדווקא אירוע לבבי הוא זה שהיווה קריאת השכמה שגרמה לו להוריד הילוך מכל עיסוקיו.
ככה בוצר רוצה שיתארו אותו: שותף מנהל בקרן הון השקעות אימפקט, ועד לאותה קריאת השכמה גם יו"ר איסתא ליינס (עם עבר פוליטי כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, יו"ר ג'וב טוב ומנכ"ל שח"ם, איגוד שחקני המסך), נשוי, אב לשני ילדים ואחד בתנור, ואדם המתנייד על כיסא גלגלים בעקבות SMA, מחלה ניוונית עצבית שעלתה לכותרות לאחרונה בעקבות מאבק הורים לילדים החולים במחלה, להכניס את תרופת הספינרזה מצילת החיים לסל התרופות השנה. ככה. בסדר הזה: המחלה והנכות בסוף הרשימה העמוסה ובתחתית העדיפויות. בעקבות אירוע הלב, הוא אומר, "החלטתי לסיים את הקדנציה השנייה באיסתא ונשארתי רק בעבודה אחת, מתמקד בעולם האימפקט ומכהן בכמה דירקטוריונים".
מבחינת בוצר, העובדה שהוא מרותק לכיסא גלגלים חשמלי ומוגבל מאוד ביכולתו לתפקד פיזית, היא סוג של סרח עודף לא רלוונטי לחיים של עוד איש עסקים מאוד עסוק. כשנפגשנו היה מצונן. צינון אצל אדם בריא הוא טרדה מרגיזה; אצל בוצר היא עלולה להיות מסוכנת, בגלל פגיעת המחלה בריאות, אבל זה לא מנע ממנו להתייצב לראיון מחויך ורגוע. רק פעם אחת ביקש בנימוס לצאת לרגע כדי לטפל בעצמו.
"גדלתי בתחושה שהנכות שלי היא לא יותר רלוונטית בהווה היומיומי שלי מאשר צבע השיער של ילד ג'ינג'י. מבחינת האמא הלביאה שלי, הייתי הדבר הכי טוב שדרך עלי אדמות אי פעם ואבא דאג שלא אתבלבל מאנשים שיחמיאו לי בגלל נקודת הפתיחה שלי מחמאות לא מוצדקות"
"גדלתי בתחושה שהנכות שלי היא לא יותר רלוונטית בהווה היומיומי שלי מאשר צבע השיער של ילד ג'ינג'י", הוא אומר בחיוך. "אף פעם לא עשו לי הקלות עם שיעורי בית, או דרישות אחרות, אז יש כיסא גלגלים שהופך את התנועה שלי ממקום למקום יותר קלה, וזהו. מבחינת האמא הלביאה שלי הייתי הדבר הכי טוב שדרך עלי אדמות אי-פעם. אבא דאג שלא אתבלבל מאנשים שיחמיאו לי בגלל נקודת הפתיחה שלי מחמאות לא מוצדקות. חשוב לי להיות מוצלח בזכות עצמי, כך שנוצרה סיטואציה שלפיה, לאורך הסיפור שלי יש נגיעות של ביטחון עצמי מופרז וביקורת עצמית מופרזת. עד היום אני לא שם לב שמסתכלים עליי כשאני מסתובב עם המשפחה והילדים. זה משהו שאמא הטמיעה בי, אני לא במודעות לנכות שלי תוך כדי החיים".
בג"ץ על שמו בגיל 10
בוצר נולד לדוד, סגן אלוף במיל' ועורך דין, וללאה, המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים שער מנשה. הוא לא היה מהתינוקות מהירי ההתפתחות, ובשלב כלשהו הם התחילו להיות מודאגים. בביופסיית שריר, התברר שמדובר ב-SMA , בעיה במערכת העצבים שלא מאפשרת לאיברים להתפתח, מה שגורם לגוף לגדול ללא מסת שריר. הריאות הן נקודת התורפה: כדי לתחזק אותן במצב סביר, על החולה לעבור פיזיותרפיה ותרגול יומיומי, מה שבוצר, לדבריו, לא ממש מצטיין בו.
הוא היה ילד אהוב ומקובל, אבל סבל מהעובדה שבית הספר שבו למד לא היה מונגש כראוי. בתחילת שנות ה-90 הוא והוריו יצאו למאבק נגד המועצה המקומית במכבים-רעות, מאבק שהסתיים בפסיקה תקדימית בבית המשפט העליון (בראש ההרכב עמד הנשיא דאז, אהרן ברק), הידועה היום כבג"ץ בוצר, שבעקבותיו חויבו כל מוסדות החינוך בארץ להיות מונגשים.
"כשאני מרצה, בעיקר לילדים, אני מדגיש תמיד שהסיפור שלי הוא מאוד ייחודי לתקופה של לפני 30 שנים, כי נולדתי לזוג הורים מאוד מסוים, לאחיות ספציפיות ומשפחה מורחבת לא רגילה. אבא לא היה אז עורך דין. הוא ייצג אותי כעותר מספר 2, וחלק מהאנשים לא הבינו מה אנחנו רוצים, אבל הם לא היו מוכנים שלא אוכל להגיע עם הכיסא לאולם ספורט או למעבדות. ההליך התחיל כשהייתי בן תשע והסתיים כעבור ארבע שנים. היינו בכל תוכניות הטלוויזיה המובילות, 'כלבוטק', 'אמנון לוי', הם נלחמו בכל הכוח ובגלל המאבק הזה אבא התחיל ללמוד עריכת דין בגיל 40. למאבק הזה הייתה השפעה על המציאות והיא הביאה אותי לרגישות מאוד גבוהה לאי שוויון. זה מזרים לי אדרנלין בגוף ולכן הבחירה שלי היא להיות מעורב בעסקים חברתיים".
שתי משרות במקביל - תמיד
הוא התנדב לצה"ל, שירת כטכנאי ועבר לפיקוד העורף, שם חתם חצי שנת קבע והגיע להחלטה פרקטית שהוא עם המקלדת לא ממשיך. אז הוא עזב והחל ללמוד כלכלה וראיית חשבון, "החלטה מאוד תמוהה שלא מתאימה לאופי שלי, כי אני לא בנוי לעשות דוחות ביקורת", הוא אומר, "אני צריך מגע עם אנשים. כשכבר הייתי חתום על טרום סטאז', החלטתי לעבור לכלכלה ותקשורת".
והפכת לפעיל באגודת הסטודנטים כיו"ר תא הדור החדש במפלגת העבודה.
"מוניתי לראש מחלקת הסברה ובגיל 25 נבחרתי ליו"ר האגודה בתל אביב, הנכה הראשון שנבחר לעמוד בראש ארגון ציבורי שאינו של בעלי מוגבלות, ואחר כך כסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. ב-2010 הייתי בטוח שזה הג'וב הכי טוב שיהיה לי בחיים. המטרה שלי הייתה לייצר לגיטימציה לפעילות חברתית. להעלות סטודנטים על אוטובוסים להפגנות, לארגן שיעורים לילדים אתיופיים שלא נותנים להם להיכנס לבית ספר בפתח תקווה וחוץ מזה, ישבתי בדירקטוריונים וצברתי ניסיון".
ואז קיבלת הצעה לנהל את שח"ם, איגוד השחקנים.
"נכון. היססתי, אבל החלטתי ללכת על זה, כי הבטחתי לאשתי שאחרי הפעילות האינטנסיבית באגודה - ארגיע. הם חיפשו מישהו שיודע לנהל מאבקים ומו"מ, ומקצועית זה היה אתגר ענק. הייתה לי גם הזדמנות להיות במקביל יו"ר פעיל של, ג'וב טוב, זרוע ההשמה של ההתאחדות. עד אירוע הלב, תמיד היו לי שתי משרות במקביל, מה שגם לא הקל על אשתי".
את מירי, רעייתו, הכיר באגודת הסטודנטים. הוא קיבל מכתב זועם מסטודנטית שמחתה בתוקף נגד האגודה שלא דואגת להנגשת האוניברסיטה: "קיבלתי הרבה מכתבים כאלה אז, ועניתי, 'בואי תרימי פרויקט נגישות ותקבלי תקציב'. עבדנו ביחד תקופה מאוד קצרה, היא הזמינה אותי לדייט - לפחות זו הגרסה שלי - ובגלל יחסי המרות הייתה סצנה מביכה שבה היינו צריכים להכריז על יחסנו לפני מועצת הסטודנטים. גרנו ביחד שלוש שנים ולפני עשר שנים התחתנו. מירי בריאה לגמרי. היא עובדת סוציאלית בהכשרתה ומנהלת את השירות הסוציאלי באלי"ן בית נועם בקריית אונו. מירי בהיריון ועוד מעט יהיו לנו שלושה ילדים, שגדלים לתוך הסיטואציה הזאת שנראית להם הכי נורמלית".
אחרי מכירת ג'וב טוב לפידליס גרופ, התפנה לבוצר זמן, וחודש אחר כך כבר קיבל טלפון מאיסתא ליינס, שם שימש כדירקטור פעיל. בגיל 30 לקח על עצמו את תפקיד היו"ר בחברה הציבורית. כשנכנס לתפקיד, עמד המחזור על כרבע מיליארד שקלים; כשסיים, כבר עמד על מיליארד.
השקעה עם אימפקט חברתי
לפני כשלוש שנים מכר הציע לו לפגוש את ארהל'ה כהן, השותף של יואל חשין ב"בי אנג'לס" - קרן הון סיכון הפועלת לטובת הציבור. פגישת ההיכרות הקצרה הפכה לסשן של שעות, שבמהלכו סיפר כהן שחשין מנסה להקים קרן שתשקיע בעסקים חברתיים, כזו שלא תשרת רק את בעלי המניות, אלא תסתכל על האינטרסים של כל בעלי העניין כמו ספקים, עובדים וסביבה, גוף שיממן השקעות עם אימפקט חברתי. וכך קמה 2B-Community.
"יש מאה מיליארד דולר שמנוהלים בקרנות אימפקט ברחבי העולם, שמחפשות שלושה דברים: כוונה, זאת אומרת רצון לעשות טוב; תשואות על ההשקעה; ופרמטרים למדידת ההשפעה החברתית. כיוון התחום מאוד חדש וחדשני, עדיין אין לו תקינה, וזה נע בין השקעות חד פעמיות וקרנות פילנטרופיות"
"יש 100 מיליארד דולר שמנוהלים בקרנות אימפקט ברחבי העולם, שמחפשות שלושה דברים: כוונה, זאת אומרת רצון לעשות טוב; תשואות על ההשקעה; ופרמטרים למדידת ההשפעה החברתית. כיוון התחום מאוד חדש וחדשני, עדיין אין לו תקינה וזה נע בין השקעות חד פעמיות, קרנות פילנטרופיות והצבת נקודה מסוימת שממנה מתחילים למדוד. בניהול הפורטפוליו נקבעים פרמטרים לכל פרויקט בנפרד".
מה קורה כשהפרמטר החברתי מתנגש בעסקי?
"המטרה שלנו היא להוכיח שאפשר לנהל מודל עסקי שלא רק שאינו מתנגש עם החברתי, אלא יוצר אימפקט חברתי גבוה יותר. נכון שזה לא קורה בכל תחום, אבל בעולמות של שירותים פיננסים, זה קורה לא מעט".
זה כאב ראש להקים מין הכלאה כזו של עסק כלכלי וחברתי. כל הזמן הולכים בין הטיפות.
"המטרה של יואל (חשין) הייתה להשפיע על ספקי ההון לעשות השקעות מהסוג הזה, ובדרך להרוויח ולהשפיע על הצרכנים. אנחנו עובדים על תו תקן לחברות ועסקים שייקרא 2bfreindly. המיקוד שלנו הוא לעדכן את הצרכנים על קיום עסקים חברתיים ולהניע אותם לעסקים האלה. החלטנו שלא נשקיע בקרן רק את הכספים של יואל אלא נביא גם משקיעים מבחוץ. פנינו לאנשי עסקים עם מודעות חברתית ובין היתר השקיעו אצלנו אבנר סטפק, גיגי לוי, יואב ברון ונועם לאוטמן, סך הכול 11 משקיעים בנוסף ליואל. כשנגדל ונוכיח את עצמנו, נפנה שם למוסדיים".
אני בספק אם המוסדיים, שחרדים בעיקר לשורת הרווח, ישקיעו בהשקעות חברתיות.
"לכן הפוקוס שלנו הוא על המשוואה של רווח וחברתיות. כשנכנסנו למועדון 'עדיף', מועדון צרכנים מבוסס אשראי לבעלי מוגבלויות, הצלחנו להביא את מי שניהל במשך חמש שנים את מועדון 'חבר', את ישראכרט ופועלים. ברור שכשהעסק יגדל, הוא יביא יותר הנחות וייצר יותר מוצרים בביטוח, תיירות ועסקים, הוא ירוויח ויעשה טוב לאחרים".
אתם מושקעים גם בחברת הייעוץ "שמיים" ומתכוונים להפוך גם את לופט המשרד שלכם למקור הכנסה.
"ההאב שלנו יוגדל פי 3 לאלף מטרים, וישמש לעסקי אימפקט. יש לנו גם כרטיס אשראי לאוכלוסיות מוחלשות מתוך רצון להעצמת קהילות כאלה".
מה עם פוליטיקה?
"אני לא פוסל אותה לעד, כי יש בי חיידק מהתקופה שבה הייתי בהתאחדות הסטודנטים. פוליטיקה יכולה להיות רלוונטית בעתיד הרחוק".
במחנה הציוני?
"יכול מאוד להיות. דווקא עכשיו יש תחושה שאבי גבאי מביא איתו משהו אחר למפלגה, אבל אני לא מכיר מישהו שלא חווה קשיים בדרך ונראה לי שהוא פועל בתבונה ומביא איתו משהו אותנטי. מה שבאמת מעניין אותי זה להיות במקום שבו אני משפיע על החברה הישראלית. אני יודע שהפרויקטים שיואל ואני מצליחים עושים את זה".
כתבה: ליאת רון