אימצתי אותו ברוסיה וידעתי מראש שההתפתחות שלו לא תואמת את גילו. פחדתי מתסמונת האלכוהול העוברי, כי היא מאוד מורכבת. רק רציתי שיהיה לו שקט נפשי ושיהיה מאושר. אריאל חווה נטישה ביום שנולד. האישה שילדה אותו באה לבית החולים בלי תעודה מזהה ועזבה מיד אחרי הלידה. תשעה חודשים הוא היה לבד בבית החולים, בלי שאף אחד ניגש אליו, ואחר כך 11 חודשים בבית יתומים בלי תשומת לב.
פגשתי אותו כשהיה בן שנה וארבעה חודשים. בחצי השנה הראשונה שלנו יחד הוא לימד אותי אהבה, למרות שלא ינק אותה מעולם, כי הוא הכי חם שיש, מנשק, מחבק, אומר ‘אמא, אני אוהב אותך’. רציתי לתת לו ביטחון, לא עניינה אותי דידקטיות. הוא לא דיבר, לא התרכז, לא הייתה לו מוטוריקה עדינה. אבל היה חשוב לי שיהיה ילד שמח.
התחלנו בדרך ארוכה של אבחונים, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, תא לחץ, כדי שיתחיל להביע את עצמו. בגיל שנתיים וחצי קבעו שהוא לא על הספקטרום האוטיסטי, כי הוא יוצר קשר עין ומאוד מחובר אליי. לפני כמה חודשים, בגיל 6, הוא כן אובחן על הספקטרום והוא כנראה סובל מתסמונת אלכוהול עוברי.
אריאל שינה את מסלול חיי. אנשים מחפשים מהות בחיים והוא המהות שלי בעולם. לא קריירה, לא שאיפות אישיות - אריאל. לגדל ילד זה לא קל ולגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה קשה שבעתיים. הוא הכניס אותי לפרופורציה. עד אז הייתי עסוקה בעצמי, בלנסוע בעולם, בקריירה, ביחסים בין–אישיים, והוא לימד אותי אהבה שלא תלויה בדבר, לחשוב על מישהו אחר. ההסתכלות שלי הפכה עגולה יותר, חומלת. מתוך כל זה בא הצורך לבנות משפחה ולהתארס.
אני לא מסוגלת לחשוב על האופציה שהוא לא היה שלי. אולי הייתי פחות עייפה ופחות חרדתית, ובטוח הייתי במגזר הפרטי, מרוויחה הרבה יותר כסף. אבל בזכותו נשארתי במגזר הציבורי, מתוך רצון לתרום משהו, כדי שהחברה שלנו תהיה טובה יותר.
אריאל נורא חברותי, ולמרות שלא רואים עליו באופן מיידי שהוא על הספקטרום, לא תמיד החברה יודעת להכיל אותו. הוא לא מרגיש את זה, אבל אני כואבת. אני לא אמא צעירה והדבר שהכי מדאיג אותי הוא מה יהיה אחרי שלא אהיה פה. זאת הסיבה שאני חייבת לחיות הרבה זמן. הסתר