אימפקט אחריות תאגידית מאי 2022
פרופ' שלי לוי־צדק / צילום: צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

פרופ' שלי לוי־צדק / צילום: צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

6 חידושים ישראליים שיתקנו את העולם

קסדת VR נגד זקנה, בינה מלאכותית להיריון בטוח, צלחת ייעודית לאוטיסטים, אימון לנפגעי שיתוק מוחין ועוד המצאות ישראליות מיטיבות ובעלות אימפקט

01.05.2022 | גלעד פדבה

רובוט חברתי נגד זקנה

לא אחת קשישים ואף אנשים צעירים מודאגים לא רק מהאפשרות שגופם יבגוד בהם והם לא יצליחו לשלוט עליו, אלא גם ובעיקר מהידרדרות מנטלית, מאובדן הזיכרון לטווח קצר וארוך ומאובדן היכולת לזהות דמויות ולנווט את דרכם באופן עצמאי. עד כה, מומחים המליצו בעיקר על שיטות מסורתיות לשימור הזיכרון והצלילות המחשבתית כמו פתרון תשבצי היגיון, השתתפות בשיחות אקטואליה, קריאה מרובה והרחבת האופקים באמצעות שלל חוגים, פעילויות, סדנאות והרצאות ל"גיל הזהב" שהפכו לתעשייה של ממש.
עם זאת, בשנים האחרונות הופיעו אמצעים משוכללים יותר להתמודדות עם התערערותה של הצלילות המחשבתית, והם כוללים רובוטים חברתיים, או בשמם הרשמי: "רובוטים המסייעים באופן חברתי" (Socially Assistive Robots) או בקיצור SARs, ומכשור שמאפשר השתקעות במציאות מדומה (iVR) עם פלטפורמות המאפשרות יחסי גומלין באופן שמעודד את המשתמשים למעורבות פעילה ומספקות מסגרות טיפוליות. הרובוטים החברתיים מיועדים בעיקר לעודד יחסים רגשיים עם המשתמשים, בהסתמך על הנטייה האנושית ליחסי גומלין חברתיים.

לעומתם, המכשור מסוג iVR מתמקד בנוכחות המרחבית ומטרתו לספק חוויה רב־חושית אינטנסיבית המכניסה את המשתמשים לעולם וירטואלי.
באוניברסיטת בן־גוריון בנגב בחנו לאחרונה את ההיתכנות של שימוש בקסדות VR בקרב צעירים ומבוגרים שאינם סובלים מהידרדרות קוגניטיבית בניסיון למנוע תופעה זו. מטרת החוקרים הייתה לבחון עד כמה מגבירות קסדות משוכללות אלה את סיכויי הנבדקים להצליח לשמר את זיכרונם, צלילותם ותפקודם החשיבתי.
הניסוי הראשון מסוגו, שנערך במעבדה לחקר הקוגניציה, הזקנה והשיקום, בראשותה של פרופ' שלי לוי־צדק, בדק אם המטופלים מעדיפים לאמן את זיכרונם באמצעות רובוט חברתי או באמצעות קסדת מציאות מדומה. בתרגול הפלטפורמה הראשונה, הנבדקים תקשרו עם רובוט דמוי אדם שעודד אותם לבצע את התרגול ואף הנחה אותם כיצד לבצע מתיחות ותרגילי הרפיה בין תרגול אחד למשנהו. בבדיקת הפלטפורמה השנייה חבשו משתתפי הניסוי קסדת מציאות מדומה (בטווח של 360 מעלות) ויצאו למסע חווייתי שבמהלכו צללו בים, רכבו על אופנועים ואף הטיסו מטוסים. החוקרים גילו כי ההשוואה הרלוונטית אינה בין יחסי גומלין חברתיים עם רובוט פיזי לאינטראקציה עם רובוט וירטואלי. במקום זאת, יש להשוות בין החוויה של נוכחות חברתית באותו מרחב שבו נמצא הרובוט הפיזי ובין החוויה של נוכחות במרחב הווירטואלי של המציאות המדומה.

תוצאות הניסוי, שבו השתתפו 64 בני אדם - ביניהם 32 מבוגרים שגילם הממוצע 70 , ו־32 צעירים שגילם הממוצע 26 - הפתיעו את החוקרים. התברר כי 66% מהנבדקים - צעירים ומבוגרים כאחד - העדיפו את המציאות המדומה, הווירטואלית, על פני הרובוט הפיזי הממשי. ייתכן כי העדפתם הברורה של הנבדקים נבעה מכך שהחוקרים יצרו חוויה סוחפת במיוחד של "להיות שם" ויצרו קו עלילתי המתבסס על מסע, שבמהלכו יש לפתור חידות קוגניטיביות על מנת להתקדם.


צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
 צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

גילוי החלבון שמזרז אלצהיימר

סיבים של חלבון עמילואיד בטא מאיצים פירוק של מוליכים עצביים בעלי חשיבות לתפקוד תקין של המוח. חוקרים באוניברסיטת בן־גוריון טוענים כי באופן זה אותם סיבים גורמים להתפתחותה של מחלת האלצהיימר. כבר לפני שנים התגלה כי במוחם של חולי אלצהיימר, הסובלים מאובדן הזיכרון, מצטברות כמויות ניכרות של סיבי החלבון עמילואיד בטא. אך החידוש במחקר של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב הוא חשיפתו של הקשר הסיבתי בין הימצאות הסיבים האלה לבין הפגיעה בתאי העצב במוח המובילה לפגיעה בזיכרון. באותו מחקר, בהובלת פרופ' רז ילינק, סגן הנשיא ודיקן למחקר ופיתוח, והדוקטורנט אלעד ארד מהמחלקה לכימיה וממכון IKI , בשיתוף עם פרופ' חנה רפפורט מהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה וממכון IKI ואביגיל ברוך־לשם מהיחידה להנדסה סביבתית, התגלה כי הסיבים של חלבון עמילואיד בטא מזרזים תגובות נגד, שבמהלכן מתקיימת התפרקות של דופמין ואדרנלין שהם מוליכים עצביים חשובים במיוחד. מדובר בעדות ראשונה לכך שסיבי חלבון אלה מהווים זרז לתגובות נגד כימיות שגורמות נזק מוחי משמעותי. יתרה מזאת, החוקרים זיהו לראשונה שההאצה של פירוק המוליכים העצביים מתרחשת כאשר אותו החלבון נמצא במצב סיבי, מוצק, ולא במצב מסיס, נוזלי. בכך ניתן להסביר את הרעילות הרבה של הסיבים במוחם של חולי מחלת אלצהיימר ואת הפגיעה הקשה שסיבים אלה גורמים לתפקוד של תאי העצב. ממצאי המחקר מאפשרים הבנה חדשה של מחלות נוירו־ניווניות כמו מחלת האלצהיימר, וסוללות דרכי גישה לפיתוח של תרופה למחלה חשוכת מרפא זו.

צלחת מודולרית לאוטיסטים

שאר בני המשפחה אכלו את ארוחותיהם בכלי חרסינה. האב החמדן חשש שמא קערת החרסינה תישמט מידיו הרועדות של הסב ותישבר. לבסוף הנכד לימד את האב ענווה מהי, וכמה מביש להפלות את ה"אחר". ניתן להיזכר באגדה קונפוציאנית זו כשמביטים בצלחת חדשנית שעיצבו סתיו שוקר ובר כהן־פרחיה, סטודנטיות לתואר שני בעיצוב במכללת שנקר, בהתאם לצורכיהם המיוחדים של אנשים על הספקטרום האוטיסטי. בעוד החמגשית הישראלית הנפוצה היא תבנית מרובעת שבתוכה חלוקה קשיחה לתאים שתכולתם זולגת לעיתים לצדדים, הרי שהצלחת המיועדת לאוטיסטים היא עגולה ובתוכה יש צלחות עגולות קטנות נשלפות. שוקר וכהן־פרחיה עיצבו את הצלחת לאחר שצפו באנשים על הספקטרום בשעת הסעודה. הן הבחינו שהמזון של חלקם מתפזר אל מחוץ לחמגשית הסטנדרטית, מה שעלול לעורר בהם מבוכה, במיוחד במקומות ציבוריים. המזון מתפזר בעיקר בשל ניסיונותיהם העיקשים של סועדים אלה לוודא שהמאכלים לא ייגעו זה בזה, ובשל רצונם לסיים את תכולת הצלחת עד סופה, כולל חלקיקי מזון שנדחקו לפינת זווית וקשה להוציאם. הצורה העגולה של הצלחת, והיכולת לשלוף את הצלוחיות העגולות הקטנות מתוכה, מאפשרות לאותם סועדים ליהנות מהפרדה קלה ומתמשכת בין המאכלים השונים ולאכול בקלות את המזון עד תומו. המעצבות מסבירות: "ההפרדות שיצרנו בתוך הצלחת הן מודולריות וניתנות לשינוי לפי העדפותיו של הסועד. חשוב שסביבת הסעודה תישמר אסתטית ונקייה וזאת מבלי להכביד על הסועדים בתרגול מוטוריקה עדינה. כשנתנו להם את הצלחות החדשות, הם הגיבו בחיוך, שזה דבר נדיר אצל חלקם. הם ממש התרגשו". ההשראה לעיצוב הצלחת באה מעולם האוריגמי, קיפולי הנייר היפניים, ומתרבות הקמפינג, כמו גם מהרצון ליצור חפץ מודולרי וקל לשימוש, בצבעים עדינים כמו אפור וכחול וגוון חמרה־בז' שאינם מציפים בגירויים. בפיתוח המוצר הן הסתייעו בקלינאיות תקשורת ובמרפאות בעיסוק, שחשפו בפני המעצבות את הקשיים המיוחדים של חלק מסועדים אלה בביצוע פעולות אכילה כמו ליקוט, לעיסה ובליעה.

צלחת מודולרית
 צלחת מודולרית


בינה מלאכותית להריון בטוח

במסגרת מחקר של מומחים ישראלים למערכות מידע ותרופות, פותח מסד נתונים המכיל מידע בנוגע לבטיחות השימוש ביותר מ־ 10,000 תרופות מאושרות ולא מאושרות בזמן ההיריון. המידע מתבסס על אלגוריתמים המסייעים לחזות את מידת הבטיחות בנטילת התרופות תוך שקלול הנתונים שנאספו במהלך המחקר. המודל מונגש לציבור ומספק הסברים מפורטים להחלטותיו ולקביעותיו, על מנת לסייע לרופאים ולמטופלים להבין את היתרונות ואת הסכנות בנטילת תרופה בזמן היריון. חוקרי הנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן־גוריון בנגב והיחידה לפרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) פיתחו את השיטה לחיזוי בטיחות התרופות באמצעות בינה מלאכותית. הם ביקשו לשפר את המצב הקיים, שבו רק לחלק קטן מהתרופות ישנו סיווג חד־משמעי מבחינת בטיחות השימוש בהן במהלך חודשי ההיריון. כיום יצרני התרופות מחויבים לקבל אישור בטיחות מה־ FDA , מנהל התרופות והמזון האמריקאי, ומידע עליהן זמין לציבור ולרופאים בערוצים שונים. בישראל משרד הבריאות אף מפעיל מספר מרכזי ייעוץ פרמקולוגיים לנשים בהיריון ולנשים מיניקות. בכל זאת, מידת הבטיחות של חלק ניכר מהתרופות עבור נשים הרות אינה ידועה בוודאות גבוהה, וברוב המקרים המידע בנושא זה חלקי ומתבסס על ניסויים בבעלי חיים בלבד. הדוקטורנט גיא שטר, פרופ' ברכה שפירא ופרופ' ליאור רוקח מהמחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע באוניברסיטת בן־גוריון פיתחו את הדרך החדשנית לספק מידע תרופתי ורפואי מקיף ומהימן באמצעות בינה מלאכותית. המידע במסד הנתונים שהם פיתחו, המבוסס על סריקה של כ־ 100 אלף פניות שהתקבלו ביחידה הפרמקולוגית במרכז הרפואי שמיר במשך כעשר שנים, מאפשר חיזוי של אינטראקציות בין־תרופתיות, חיזוי של תופעות הלוואי לתרופות חדשות, איתור שימושים רפואיים חדשים לתרופות קיימות ועוד.

אימון גופני לנפגעי שיתוק

אחת הבעיות שאיתן נאלצים להתמודד אנשים שחיים עם שיתוק מוחין היא הזדקנות מוקדמת. מבוגרים עם שיתוק מוחין, המסוגלים להתנייד, עלולים לסבול מירידה בתפקוד הגופני כבר בגיל צעיר ואף לאבד את יכולתם ללכת בשל אורח חייהם הסטטי, הפחות־תנועתי. מחקר ישראלי חדש מגלה כי ניתן לסייע לנכים להתמודד עם תופעה זו באמצעות אימון גופני המשלב בין פעילות אירובית לבין אימוני כוח. במחקר שנערך באוניברסיטת בן־גוריון נבחנה ההשפעה של האימון הגופני על תפקוד, בריאות ואיכות החיים של אוכלוסייה זו, ונמצא כי משותקי המוחין מעבירים 67% מזמנם בישיבה. מספר הצעדים שלהם ביום הוא כמחצית ממספר הצעדים שצועדים בני גילם שאינם מתמודדים עם לקות מוטורית. במבחני מהירות, הנבדקים החיים עם שיתוק מוחין לא הגיעו לדופק המרבי האופייני לזמן מאמץ. מהירותם הייתה פחותה באופן משמעותי והושפעה מהיקף הפגיעה המוחית וממידת המוגבלות המוטורית שבעקבותיה. המחקר התבצע במעבדה לבקרה מוטורית ושיקום הליכה במחלקה לפיזיותרפיה בראשותה של ד"ר סימונה בר־חיים יחד עם הדוקטורנטית רונית אבירם, פיזיותרפיסטית מומחית לשיקום ואימון אנשים עם שיתוק מוחין. מעבדה זו עוסקת זה שנים בפיתוח שיטות לשיקום ההליכה של אנשים בעלי מוגבלויות מוטוריות.

צילום: Shutterstock
 צילום: Shutterstock

ערסל חושי לאנשים על הספקטרום

שרון חפץ ודנה זוהר, סטודנטיות לתואר שני בעיצוב במכללת שנקר, עיצבו ערסל מיוחד לבני אדם על הספקטרום האוטיסטי. בניגוד לערסל הרגיל, שעשוי לרוב מרשת של מיתרים קשיחים, הערסל שהן פיתחו - במסגרת קורס עיצוב היברידי בהנחייתו של המרצה, המעצב והאמן עומר פולק, ועוזריו, ניבי להבי ויקיר בוארון, ובמסגרת שיתוף פעולה בין שנקר וחוות המרחב הפתוח לחברים על הספקטרום במושב כפר שמואל - מיועד לענות על צורכיהם המיוחדים ועשוי ממגוון חומרים, כשצידו האחד עשוי מחומרים קשיחים ומאפשר תנועות יותר פתוחות ורחבות, ואילו צידו האחר עשוי מבד לייקרה הממולא בפתיתי קלקר ומאפשר להתערסל בחיקו בנוחות. הערסל אף כולל נקודות שלחיצה עליהן גורמת לתגובות של החומרים הקשים והרכים באופן המאפשר לאנשים עם אוטיזם מגוון התנסויות, הפתעות וחוויות נעימות. הערסל, העשוי ממגוון מרקמים בעלי תכונות שונות, משכלל את חוויית ההתנדנדות, הנחשבת לתנועה רפטטיבית שחלק מהאנשים על הספקטרום נהנים במיוחד להתמיד בה. בה בעת, הערסל החדשני מאפשר למי ששוכבים עליו לתרגל ויסות חושי באופן מעודן ומזמין. מתקן זה מספק מרחב נעים, לא מאיים, המעודד פעילות אך לא מציף את המשתמש בהמוני גירויים. באופן כזה, הוא מאפשר לאוטיסטים להירגע, לנוח וליהנות.

כתבות נוספות

טקס המשואות בהר הרצל / צילום: אבי אוחיון, לע''מ

מצב הרוח הישראלית: מסע בעקבות שורשי הציונות

יונתן שם־אור

צילום: קר גארדנר

"הדבר היחיד שהיה ודאי - הוא חוסר הוודאות": העצמאים שניצחו את הקורונה

מור פלד

הרשמו לניוזלטר נשים בהייטק
נרשמת בהצלחה לניוזלטר