שליחות צו שמונה

הכתבה בשיתוף CBC ישראל  

מהר מאוד אחרי שהחלה המלחמה, רבים ישראל ברחבי הארץ הבינו CBC מעובדי שהם לא יכולים לעמוד מנגד ולא לעשות דבר, ומוכרחים לרתום את היכולות שלהם כדי לקחת חלק במאמץ החברתי. כך כששחר קאמראן, מנהל תחום רכש, שמע שביתו של עובד הופגז באשקלון ואין לו מקום מגורים, הוא נרתם למשימה, הפך את מועדון הדיירים שלו לבית מרוהט עם ארוחות ופינוקים וכל זה בשעתיים בלבד. המשפחה הגיעה מבוהלת עם חרדות וקיבלה בית זמני וחם ללא הגבלות עם חיבור לאינטרנט, טלוויזיה, משחקים וכל מה שצריך. וכך גם מוסטפא דנפירי, אחמ"ש במערך הביטחון בבאר שבע, שהחל להתנדב מתחילת המלחמה מיוזמתו על חשבון זמנו הפנוי ומלווה את משאיות החלוקה בקווים בנסיעה לאספקת תרומות באזורי חלוקה תחת איומי רקטות, כמו שדרות, צאלים וכיוצא באלה. הוא עושה זאת לאורך רוב שעות היממה ומתוך דאגה לביטחון העובדים וכל זאת
במקביל למשימות האבטחה השוטפות במתקן. באותו זמן איב כהן, מנהל מותג בחטיבת האלכוהול ולילך דניאל, אחראית תחום למידה ממערך משאבי אנוש, פתחו כל אחד מהם חמ"ל בעיר שלו והם תורמים באופן קבוע ועד היום לכוחות הביטחון ולמפונים. לילך, אמא לילד עם צרכים מיוחדים ואקטיביסטית בתחום זה, גם מפעילה קו תמיכה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

עבור חי שוורץ, שף החברה ומנהל קולינריה, הכול התחיל בשבוע הראשון של המלחמה, כשראה כיצד כל מגדל הקלפים התפרק בבת אחת. "כבר ביום ראשון הרגשתי שאני חייב להגיע לעבודה, לנקות את המקום. אחרי שלושה ימים שהכול היה מסודר הבנתי שאני רוצה למצוא דרך להרים את המורל ומכאן הגיעה היוזמה לעשות הפנינג קינוחים. הפתיחה הייתה במרכז הלוגיסטי בשורק, נרשמה התלהבות ענקית ומאותו רגע ועד היום המשכנו למפעלים ולמרחבים הלוגיסטיים האחרים. ראיתי על הפנים של העובדים שזה מכניס להם אוויר ושזה באמת מצליח להרים את המורל בעבודה. אמרתי לעצמי שאם העובדים של החברה יכולים להגיע מדי יום למרחבים שנמצאים בקווי העימות, אז גם אני יכול וצריך לתמוך בהם וזו הדרך שלי. זה הצו 8 האזרחי שלי. כשהגענו לקרית שמונה, המקום סביב היה שומם, הגענו מוקדם בבוקר וכשנכנסו למפעל העובדים היו מופתעים לראות אותנו ושאלו לבואנו. אמרנו להם שהגענו להרים את המורל ולעשות להם קצת טוב על הלב, הם חיבקו אותנו והתרגשו מהמחווה. זה עשה לי את היום, הכי מגיע להם בעולם. יש לי גאוות יחידה שלא הייתה לי בשום מקום אחר".

גם עופר חבקין, סומליה הבירה של CBC, האמון על הפן המקצועי של תחום הבירה במערך השיווק, מצא בימים אלה את הדרך לשלב בין ליבו הרחב לתשוקתו, ומקיים מדי ערב סדנאות בירה חווייתיות לתושבי קו העימות המפונים. "חיפשתי דרך לתרום ולהקל. הבנתי שיש הרבה פעילויות מעטפת לילדים שפונו מבתיהם - ולהורים כמעט ואין, משם הגיע הרעיון לקיים סדנאות בירה חווייתיות בחסות 'שקמה', בירת הקראפט שלנו שפותחה ומיוצרת במבשלה באשקלון. את הסדנה הראשונה העברנו למפוני כרמיה, מקום מגוריה של חברה שלנו בצוות. התגובות החיוביות בסיום הסדנה גרמו לנו להבין שצריך להרחיב את הפעילות ככל הניתן. בחברה תמכו ברעיון במאה אחוז, סיפקו את הבירות, ואנשי השיווק ביחד איתי עוזרים בכל מה שצריך. במהלך הסדנה אני מנסה להרחיב להם את הידע בעולם הבירה, שילוב של בירה ואוכל ובעיקר לטעום בירות טעימות ולקבל הפוגה של כמה שעות מדאגותיהם. במהלך העשור האחרון אני מתעסק בבירה ועשיתי אלפי סדנאות, אבל לראשונה אני מעביר סדנה לקהל שחווה טראומה. לשמוע מהמשתתפים כי זו הפעם הראשונה מתחילת המלחמה שהם הצליחו קצת לשחרר, להתנתק ואפילו לחייך - מבחינתי שווה הכול. עכשיו אני מבין לעומק יותר מתמיד את המשפט 'באתי לחזק ויצאתי מחוזק', וזאת זכות ענקית בשבילי".

גם אצל תמיר רביץ, מנהל השיווק של משק צוריאל, הסיפור דומה: מאז השבת השחורה החל בעשייה ונרתם לעזור היכן שרק צריך. ״מהר מאוד הבנתי שהדרך הכי טובה עבורי להתמודד עם המציאות החדשה היא להיות בעשייה ונתינה גם במקום מגוריי, בחמ״ל תרומות ברמת השרון, וגם במסגרת העבודה". רביץ משתדל להיות בכל מקום שצריך: החל מהכנת הזמנות וליקוט סחורה במרלו״ג, אספקת הזמנות לנקודות מכירה, מילוי וסידור סחורה בנקודות המכירה, וכל זאת במקביל לארגון והשתתפות בערבי הפוגה למפוני העוטף והצפון ואיסוף תרומות לכוחות הביטחון ולמפונים. ״מהרגע שחברתי לעופר, סומליה הבירה וענבל, מנהלת מותג תבור, הפך המשרד שלי למפעל קטן המייצר פלטות אירוח יחד עם הצוות שלי והחברים בחטיבת החלב. באחד הערבים שיתפה אותי מפונה מקיבוץ גבים, שהערב שארגנו היה הפעם הראשונה מאז השבעה באוקטובר שהיא הצליחה לצאת מהקיבוץ ולהתנתק. המשפט הזה מלווה אותי כל יום ונותן לי עוד אנרגיה להמשיך".

"לראות את הפנים שלהם עם חיוך זו הצלחה"

"ביום-יום אנחנו מקיימים עבור העובדים שוברי שגרה בחדרי האוכל ומפנקים אותם מעת לעת במנות מיוחדות של ספקים מובילים מתחום המזון. המלחמה טרפה את הקלפים והרגשתי שאני חייב לעשות משהו", מספר ליאור חגי מנהל הסעדה ותפעול. "לקחתי את הרעיון ושדרגתי לחגיגה אחרת, מנות אחרות. הקמנו עמדות מפוארות ומפנקות. העובדים במפעלים בקווי העימות התלהבו מאוד, הרגישו שמישהו חושב עליהם. במלון 'ורד הגליל' בצפון נמצאות משפחות העובדים מקרית שמונה. בשל המצב נתקלנו בבעיה מול ספקי הקייטרינג באזור. לא נחתי לרגע ומדי יום נסעתי לשם ודאגתי לסדר להם אוכל, לבנות תפריט מיוחד לשבת, לפנק אותם במנות מיוחדות. כשהבאנו למפעל את הפודטראק, הבאתי גם למשפחות בוורד הגליל שייהנו מהחוויה. היה עובד שניגש אליי בוורד הגליל ואמר לי 'אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד שאתם ככה נרתמים, גם מפנים אותנו למקום בטוח וגם דואגים לאכול'. הוא הודה לי בשם כולם על האכפתיות. מה שקרה שם היה מטורף, תוך כדי הכנות, כולם רצים לממ"ד ואז ממשיכים. לפעמים היו ארוחות שארכו שעה רק בגלל האזעקות. בסוף העשייה שלנו והדאגה לעובדים ובני המשפחות, לראות את הפנים שלהם עם חיוך ברגעים כאלה קשים, זו הצלחה מבחינתי".

כך מגיעים עובדי CBC ישראל לכל מקום שבו הם יכולים לתת מכל הלב. כשהבינו שהחקלאים נפגעים ושיש מחסור בכח אדם, מייד נרתמו למשימה ומדי שבוע יוצאים עשרות עובדים ובני משפחה לקטיף פירות הדר בפרדסים - בשמש, בגשם, עם רוח נתינה וחיוך על הפנים, ודואגים שאף פרי לא ייזרק ושהפרדסנים ישמרו על פרנסתם. עובדים אחרים הכינו כריכים, 'על האש' וארוחות חמות לכוחות בשטח ולתושבי הדרום, נאספו תרומות של משחקים ובובות למפונים ואפילו הכינו ערכות להכנת עוגה לילדים החוגגים יום הולדת בשכונה, ועוד אין ספור סיפורים מחממי לב.