הכתבה בשיתוף CBC ישראל
רס"ן פלג סאלם ז"ל
פלג, אחיה של אלמוג זגדון ממערך משאבי אנוש ב-CBC ישראל, היה רס"ן בקבע בחיל השריון. בוגר הפנימייה הצבאית 'אור עציון', חובב ספרים, טיולים ובניית מסלולים וספורט, בחור יצירתי ושאפתן, אך גם רחב לב, אופטימי ורגיש, שנתן אוזן קשבת לכל מי שיכל. בבוקר השבעה באוקטובר קיבל פלג עדכון על חדירת מחבלים במקום מגוריו, מושב יכיני. הוא לא היסס ומייד יצא להגן על המושב. בבית נותרה יובל, אישתו השנייה, עם עלמה בת הארבעה חודשים, כשהיא חוששת לחייהן. פלג היה היחיד שיצא מביתו והגן בגופו על התושבים במושב, הוא חתר למגע אחריהם כדי למנוע מהם להמשיך ולפשוט על המושב. כשעתיים נמשך הקרב שהתבצע אל מול שמונה מחבלים. הוא מנע מהם להיכנס לבית של אחת המשפחות במושב בכך שהסית את תשומת הלב אליו, וכך הן ניצלו. ככל הנראה הצליח פלג להרוג כשלושה מהם, אך לאחר מכן נפל בקרב, הותיר אחריו את עלמה ואת שלוש בנותיו מנישואיו הראשונים, נויה, טלאור ותמר.
סער מרגוליס ז"ל
"סער ואני מכירים מ-2007", מספרת יסמין מרגוליס ממחלבת טרה, אשתו של סער. "ההיכרות הראשונה הייתה בזמן שאני מלצרתי בחתונה של אחיו בבריכה של קיבוץ כיסופים. גבר יפה שטוב ליבו מורגש מקילומטרים. מהיכרות זו דרכינו לא נפרדו וב־ 2011 התחתנו ובחרנו לבנות את ביתנו בקיבוץ. משנה זו סער גם התחיל בעבודתו כרבש"ץ הקיבוץ. במהלך השנים היו אין-ספור מבצעים שעליהם סער פיקד כרגיל בגבורה ותוך מענה אנושי לתושבים. עם השנים למדתי שאת סער צריך 'לחלוק', מכיוון שהוא דמות משמעותית מאד בקיבוץ. בשבעה באוקטובר בשש וחצי בבוקר התעוררנו לקול אזעקות צבע אדום ומייד נכנסנו לממ"ד.
סער הצחיק והרגיע אותנו, זו פעם ראשונה שהוא נכנס לממ"ד ולא יוצא, מכיוון שבשנה האחרונה הוא סיים את תפקידו כרבש"צ והחל לעבוד במשרד הבטחון, אך תוך כדי האזעקות שמענו רעש של אופנועים שהיה חריג מאוד. סער יצא החוצה כדי להביא עוד מחסניות שהיו לו באוטו והבחין בחוליית מחבלים שרכבה לכיוון צפון הקיבוץ, ממש מאחורי הבית שלנו. בשלב זה כבר התחילה התקשורת בקבוצה של כיתת הכוננות, אך מייד נותק הקשר עם הרבש"ץ וסער וחבר כיתת כוננות נוסף קבעו לחבור אחד לשני.
בשבע וחצי בבוקר, אחרי שהסביר לי איך לנעול את הממ"ד ונתן לי את האקדח האישי שלו, הוא יצא לחבר כיתת הכוננות השני ויחד החלו להילחם. במהלך השעות מרגע יציאתו של סער ועד סביב אחת בצוהריים, עד שנפלה התקשורת לחלוטין ונותק החשמל, אני וסער התכתבנו רק לוודא שהכול בסדר, מתי הצבא מגיע, אם אפשר לצאת לשירותים ושייזהר שלא יהיה ירי דו"ץ. בשלב מסוים אמרתי לו שיורים לנו על הבית. הוא ביקש שנתכופף ושנהיה בשקט. לאחר מכן שמענו עוד קצת יריות באזור ואז שקט. אני בטוחה שסער הרג את המחבלים שהיו שם. מהצוהריים ועד למוחרת בבוקר שכבנו במיטה בחושך מוחלט, בלי לזוז. בתשע הגיע החילוץ. באותו יום קיבלתי את הבשורה כי סער נהרג בהיתקלות. את הסיפור אני עדיין מרכיבה על ידי חבר כיתת הכוננות, הרבש"ץ והכוחות שנלחמו יחד איתו (גדוד 450). מה שאני יודעת הוא שסער גיבור הסיפור. הוא נלחם בדיוק כפי שידע להילחם, הוביל את כיתת החיילים שהגיעו לקיבוץ ויחד טיהרו בתים ממחבלים והצילו כל כך הרבה משפחות. הפרטים יתבהרו בהמשך, אבל דבר אחד בטוח, סער היה גיבור ואציל נפש, כמו בחייו כך גם במותו".
הטכנאי שחילץ עשרות צעירים מהמסיבה ברעים
זכי, טכנאי שירות מש"א ממושב פטיש, הציל עשרות צעירים וצעירות מהטבח ברעים, ועשה זאת ללא היסוס, בתושייה ובנחישות. "ביום שבת בבוקר עמדתי לצאת לבית הכנסת והתחלתי לשמוע רעמים בבית. הסתכלתי לשמיים ואני רואה שאין מזג אוויר חורפי. אחרי כמה שניות התחילו אזעקות, אני ואשתי לקחנו את הילדים ונכנסו מהר למקלט. זה היה בתדירות שאף פעם לא שמענו, בכל חצי דקה הייתה אזעקה. אשתי החליטה להדליק טלוויזיה למרות השבת, וכך התחלנו להבין מה קורה. לקראת השעה תשע שלחו בקבוצה היישובית הודעה שצריך עזרה בחילוץ נערים מהמסיבה. מייד יצאתי עם השכן ונסענו לכיוון השדות שאנחנו מכירים. לא האמנו למה שראינו, מחזות של אנשים צעירים שנסים על נפשם.
המשכנו לנסוע לכיוון המסיבה, העלינו עשרה אנשים בכל סבב, הורדנו אותם בחצר ביתנו ויצאנו לסבב נוסף, ככה המשכנו ארבעה סבבים. פתאום קיבלתי הודעה מהבן שלי על מכרה שלו שצריכה חילוץ. התקשרנו אליה, היא ענתה לנו בלחש וניסתה להכווין אותנו לנקודה מאחורי שיח שבו היא ובן זוגה התחבאו. הגענו למיקום ולא מצאנו אותם. הגענו לשטח שקט וריק והתחלנו לצעוק להם - 'תצאו אנחנו פה', אחרי כמה צעקות הם יצאו ואספנו אותם אלינו הביתה, מבוהלים וחיוורים.
היינו חדורי מטרה והאמנו במה שאנחנו עושים, לא נתנו לפחד להשתלט עלינו אפילו לא לשנייה. אני לא רואה בזה מעשה גבורה, אני לא רמבו. זה מבחינתי המובן מאליו. אתה לא יכול להתנהג אחרת כשאתה שומע שמישהו זקוק לעזרה. כן, היינו בסכנת חיים. אבל ברגע שיש מישהו במצוקה - לא משנה מיהו ומהו, מבחינתי מייד צריך להירתם לעזרה".
ויקטור גורין ז"ל
במשך 14 שנה עבד ויקטור בן ה-57 מאשקלון במחלבת טרה כמפעיל מכונה. בערב שבת הנוראית התארח ויקטור אצל בתו קטיה בבאר שבע. כשהחלו הטילים בבוקר החליטו ויקטור ואישתו אירנה לחזור הביתה לאשקלון. בדרכם, כשהגיעו לצומת איבים ליד שדרות, נתקלו במחבלים שירו עליהם והצליחו לחמוק. בהמשך נתקלו שוב במחבלים, הרכב נפגע ואירנה נורתה ונפצעה. השניים הצליחו להגיע לצומת יד מרדכי, עד שהרכב שלהם שנורה שבק. בצומת המתינו כ-40 דקות לאמבולנס שיפנה את אירנה לבית החולים. לאחר שויקטור טיפל באירנה במשך מספר שבועות וליווה אותה לניתוחים ליבו לא עמד בזה. ב-12 בנובמבר קיבל ויקטור התקף לב, אושפז והוכנס לצנתור, שלצערנו לא הצליח להציל אותו.
שחר גל קדמן ז״ל
שחר, שנולד וגדל במושב ישע שבמועצה האזורית אשכול, אח לעומרי, שירה ואורנה, היה טכנולוג שונה בנוף, מבריק וחרוץ, חברותי וסובלני, ונתן פתרונות מקוריים לבעיות טכנולוגיות ותפעוליות. למחלבת טרה הגיע ב-2022. שנה קודם עבר להתגורר עם אשתו במושב רנן שבנגב הצפוני. הוא בוגר תואר שני בלימודי ביוכימיה, מדעי המזון ותזונה. שחר אהב את הטבע ואת האדמה ויצק אותם לדרך הפעולה שלו במחלבה. בשנה האחרונה נבחר להיות חלק מהנבחרת הסביבתית של CBC ישראל, שם הכה גלים כשבלט בכושר חשיבה, רעיונות ויוזמות שחוללו פלאים. הוא עבד במסירות, בנאמנות וחי כאדם המממש את חזונו. בצעדי ענק החל את הפרויקט המשמעותי ביותר במחלבה בתחום איכות הסביבה. אלא שבשבעה באוקטובר, בשבת הנוראית, נרצח שחר במסיבה בסמוך לקיבוץ רעים על ידי מרצחים בני עוולה סמוך לאדמה והנוף שהוא כל כך אהב. מחלבת טרה איבדה אבדה גדולה, והיא תמשיך בעשייה בלתי פוסקת, תנציח את שחר ותנחיל את מורשתו.
אלון ניהל קרב יריות עם מחבלים אך איבד את בנו
ביום שבו איבד אלון קרן, מנהל תפעול לוגיסטיקה במפעל מב"י, את בנו, הציל בגבורה שאין דומה לה את חבריו מיישוב נתיב העשרה. "טל, בן 17 ושבוע, יצא עם החברים שלו כמו בכל שבת לדוג בים. בשש וחצי הם שמעו אזעקות, קיפלו את הציוד ורצו להתחבא במלתחות בחוף זיקים. בזמן שהם מחכים להפוגה של הקסאמים כדי לחזור הביתה, טל שלח לנו הודעה שיש יריות. ביקשנו שיישאר במלתחות. בשעה 6:47 נותק עימו הקשר.
באותם הרגעים אצלנו בבית, בנתיב העשרה, התעוררנו מאזעקות ומקולות הנפץ. התחושה הייתה לא טובה, שמענו יריות מרחוק. כיוון שאני בכיתת הכוננות של היישוב, ביקשתי מאשתי לנעול את הבית ויצאתי חמוש לגינה כדי לשמור מבחוץ. הייתי בטוח שקולות הירי ששמעתי מגיעים ממעבר ארז. אחרי עשר דקות הופיע מול הבית של השכנים, 25 מטרים ממני, מחבל עם נשק, אפוד וטיל לאו. נטרלתי אותו מייד ודיווחתי לכיתת הכוננות על חדירת מחבלים. חבר אליי בחור בשם עדי ויחד עם ג'יפ צבאי של מגב וכיתת הכוננות התחלנו לסרוק את השכונה והגענו לשכנים נוספים שמחבלים ניסו לפרוץ אליהם. במהלך הסריקות נתקלנו בחוליית מחבלים שנחתה עם מצנחי רחיפה, וליד המצנח זיהינו חבר יקר שנרצח. בשלב הזה פגשנו בעוד חוליית מחבלים נוספת שניהלנו מולה קרב יריות. עדי נרצח והמחבל הצליח לברוח. במהלך המרדף אחריו מצאתי בגן השעשועים חבר כיתת כוננות שנורה ונשארתי לשמור עליו שם, כששנינו חשופים לגמרי. איש מאיתנו לא חשב על אירוע בסדר גודל כזה.
מחבלים טבחו ורצחו את בני טל ושניים מחבריו. לאחר פינוי המשפחה נסעתי לבית חולים ברזילי וביקשתי לגשת למחלקה הפתולוגית, שם זיהיתי אותו במקום. נאלצתי לחזור לאימא שלו ולבשר לה את הבשורה הכי קשה. עוד 20 חברים שלנו מנתיב העשרה נרצחו, חמישה מהם מכיתת הכוננות.
מאז אנחנו מפונים מביתנו, עם המון אנשים טובים שעוטפים אותנו, חברים, משפחה ועבודה שלא מפסיקים לתמוך ולעזור. בזכותם אנחנו מצליחים לשמור על שפיות ולעבור את הימים הקשים האלו. גיליתי את ישראל היפה והטובה. קיבלנו המון חסדים שהם עולם ומלואו וזה מחמם את הלב. וזו הזדמנות להגיד לכולם תודה".
עדן נפתלי ז"ל
"רעמת התלתלים הזהובים של עדן והחיוך היו סימן ההיכר שלה, וזאת הרוח שהביאה לכל מקום שבו היא הייתה", מספרת רינה נפתלי, אימה של עדן, ממערך הכספים ב-CBC ישראל. "עדן היא ילדת פלא עם נוכחות שממגנטת את הסובבים אותה - קרן שמש, עם אהבת אדם מבלי לברור, מלאה בנתינה עם לב רחב. היא האמינה באהבת חינם ושמחה, שנגעה בכל כך הרבה אנשים. עדן שירתה כמדריכת תצפיתניות ומדריכת רחפנים ביחידת איסוף קרבי, היא למדה תקשורת ומנהל עסקים במכללה למנהל וסיימה שנתיים מהתואר בהצטיינות יתרה. את ההתמחות עשתה ב'ישראל בידור'. ראו בה את הפוטנציאל ורצו שתמשיך שם הלאה. עדן אהבה את החיים, אהבה לבלות ולטייל גם בארץ וגם בחו"ל, אהבה לקרוא ספרים, לנהל שיחות על פוליטיקה, ספורט ויוגה ולגלוש בים.
לפני כעשר שנים עברתי אירוע בריאותי ששינה משהו בתפיסה של עדן וקירב אותה לדת והיא החלה לשמור שבת. כחודשיים לפני השבעה באוקטובר הכירה את עידן הרמן ז"ל, שהיה תושב פלמחים. למרות פערי הדת, עדן ועידן יצרו קשר בונה ומכבד. עידן הציע לעדן להצטרף אליו למסיבת הנובה, ועדן הסכימה בתנאי שיסעו לפני השבת ויכינו את האוכל מראש, וכך היה. עדן הכינה לערב שבת לזניה וסיר דגים ועידן דאג לסיר ג'חנון לבוקר של שבת. עדן דאגה לי ולאביה שלא נישאר לבד בחג, וסגרה לנו טיול באתונה. אחיה, המשרת בסיירת אגוז, היה יום קודם לכן בשמירה בעוטף ואז הועבר לשכם, כך שלצערנו לא היינו שם בשבילה בזמן אמת.
בשש וחצי בבוקר התריע הטלפון על צבע אדום. מייד התעוררתי ושלחתי הודעה לעידן, ובשבע עדן שהבינה שהמצב חמור פתחה את הטלפון ועדכנה שהם במיגונית, בלי קליטה. 'הכול טוב, אל תדאגו' היה המסר האחרון שלה. עידן כתב לי שכשהמצב יירגע הם ייסעו לדודה שלו בבארי. אחר כך התברר שהיא עדכנה אותו כי הקיבוץ מלא במחבלים והנחתה אותם להישאר במיגונית - מיגונית המוות. במשך שבוע ימים היא הוגדרה כנעדרת, וביום שישי באחת עשרה בלילה קיבלנו את הבשורה המרה". עדן ועידן נרצחו במיגונית בקיבוץ רעים ביום הארור, השבעה באוקטובר. על פי ההערכות היו במיגונית כ-30 איש, ומתוכם ניצלו רק שישה. אחד נחטף והיתר נרצחו.
רוני אבוהרון ז"ל
"רוני, אחי הצעיר, נולד לאחר סיבוכים בניתוח קיסרי ב-8 באוגוסט 1984. הוא היה ילד חייכן ואוהב, מוקף בחברים רבים ובהרבה חיות בית, במיוחד דגים", מספרת סוניה דראי ממחלבת טרה, אחותו של רוני אבוהרון ז"ל. "לאורך כל שנות הילדות שלו, רוני בילה שעות בים עם אבינו האהוב אליהו ז"ל. הוא התגייס לצבא ב-2002 ושירת ביחידת הנדסה קרבית כמפקד בצמ"ה. במהלך שירותו הצבאי, איבד רוני בציר פילדלפי את שני חבריו, ליאור וישינסקי וזוהר סמיילייב ז"ל, בהתפוצצות הנגמ"ש במאי 2004 , והיה מבין החיילים הרבים שחיפשו את חלקיהם על ציר פילדלפי. בהמשך התגייס לשירות בתי הסוהר ואת העשור האחרון הקדיש לשירות כבלש משטרה בתחנת רהט.
בבוקר השבעה באוקטובר, במהלך אירועי השבת השחורה, שמע יריות שבקעו משכונה סמוכה. ללא היסוס החליף רוני במהירות את בגדיו, התחמש ויצא החוצה, כשהוא מותיר את אשתו המודאגת לבדה מאחור. במפגן גבורה קולקטיבי סיכלו רוני, לצד שוטרים עמיתים ואזרחים אמיצים, פיגוע נתעב באופקים. למרבה הטרגדיה, בגיל 39 , פגש רוני את סופו כגיבור. רוני הותיר אחריו את אשתו שירן ושלושת ילדיהם, ליאור, מיה ואליאל. 58 שוטרים מסרו את נפשם בעודם עומדים כמגינים היחידים בחזית בדרום, רוני אחי האהוב והיקר היה יחד עם השוטרים הקו הכחול הדק שהגן על הדרום".
שקד חבני ז"ל
שקד, בת 22, בת בכורה ליוסי ולבלה חבני ממערך הכספים ב-CBC ישראל ואחות לניצן ופלג, נולדה בנס ציונה, למדה בתיכון ע"ש גולדה מאיר והייתה "צופיפניקית מושבעת", כפי שמתארים הוריה. "כמדריכה, כרכזת וכרשג"דית שבסוף כיתה י"ב קיבלה אות הצטיינות, היא הייתה כמו קואוצ'רית. חברים בני גילה וגם קטנים יותר התייעצו איתה. היא לקחה אותם לשיחות, העצימה וכיוונה. היא לא נתנה לאיש לידה להיות שקוף או עצוב". ערך החברות היה עבורה ערך עליון. שקד שירתה בחיל התותחנים לאחר שסיימה את הקורס כמצטיינת מופת ובהמשך אף פיקדה בקורס מדריכות. חודשיים אחרי ששבה מהטיול הגדול בדרום אמריקה, נסעה עם ידיד למסיבת הטבע ברעים. "אחרי האזעקות הראשונות, בשש וחצי בבוקר, היא התקשרה ואמרה: 'אימוּשקה, הכול מעלינו, ברגע שתהיה הפוגה באזעקות, נצא לדרך'. כששמעתי שיש חדירת מחבלים, צלצלתי והיא כתבה לי: 'אימא, רגע, אני כבר מקליטה לך הודעה'. יותר לא שמעתי ממנה". אחרי חמישה ימים של חוסר ודאות ותקווה לנס, הגיעה הבשורה המרה. "לשקד היו הרבה חברות וחברים, והיא אהבה את הביחד. אם היא ישבה עם חברה בבית קפה, תוך שעה הצטרפו אליהן עוד ארבעה שולחנות. אנחנו ממשיכים את המורשת שלה: מדי מוצאי שבת החברים שלה באים אלינו הביתה, מביאים גיטרות, מדברים קצת על שקד, צוחקים, בוכים ומתחזקים. בשעות האלה אנחנו מרגישים ששקד יורדת אלינו מלמעלה ונמצאת איתנו".