מרכיב מהותי בתלוש המשכורת של ראש הממשלה, שפורסם בימים אלה, מגלה כי נזקפת לו הכנסה גבוהה מאוד בגין רכב צמוד שניתן לו (11,590 שקל מתוך משכורת ברוטו של 43,952 שקל).
מתברר כי עובדים רבים שהועמד לרשותם רכב צמוד על-ידי המעביד יגלו בתלוש המשכורת של ינואר שלא בטוח שהעסקה הזו כלל כדאית וכלכלית.
מיסוי טובת הנאה הנשקפת מהשימוש הפרטי ברכב, שהועמד לרשות העובד, מוסדר בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז - 1987.
תקנות אלה, בדומה לכלל תחום דיני המסים, חשופות לזעזועים ושינויים על פני הזמן במטרה להתאים את הדין לצורכי ימינו.
עד ל-31.12.2009, המיסוי היה בדרך של חלוקה לקבוצות מחיר, כאשר לכל קבוצה נקבע שווי שימוש חודשי, שנזקף למשכורת של העובד. החל מ-1.1.2010 החל יישומה של השיטה הלינארית, לפיה שווי השימוש של רכב צמוד נגזר ממחיר המחירון של הרכב.
לאחרונה נקבע כי שיעור שווי השימוש ב-2011 ואילך יעמוד על 2.5% ממחיר הרכב לצרכן, זאת במקום השיעורים שחלו בשנת המס 2010 (2.04% לרכב שמחירו עד 130,000 שקל ו-2.48% לרכב שמחירו מעל 130,000 שקל).
שיטת מיסוי זו זכתה לביקורת רבה, שכן, נטען כי מדובר בשיטה שרירותית שאיננה מבוססת על נתוני אמת, לצד זה שרכב צמוד לרוב משמש לשימוש מעורב, כלומר לשימוש העסק ולטובתו - אך גם לשימוש פרטי.
מבחן תכליתי
פתרון להמתקת הגלולה ניתן למצוא בקביעת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינה של עיריית נהריה (ע"מ 872/06). עיריית נהריה ביקשה להוכיח כי הרכבים הקטנים שבצי הרכב העירוני בבעלותה שימשו את העובדים שהוצמדו להם אך ורק במסגרת העבודה, ולא נעשה בהם כל שימוש פרטי. בכך, ביקשה העירייה לפטור את העובדים מזקיפת שווי רכב בתלוש השכר שלהם.
בית המשפט קיבל את העמדה לפיה המבחן צריך להיות מבחן תכליתי - היינו על-פי השימוש שנעשה בפועל. בית המשפט קבע כי אין לקבוע שווי שימוש באופן גורף - היינו אם ניתן להוכיח בראיות כי השימוש נעשה כולו לטובת העסק - אין לזקוף שווי שימוש.
הלכת עיריית נהריה הינה בשורה פיסקאלית של ממש חשובה לעצמאים, לעובדים ולמעבידים, הנוסעים ברכב צמוד למטרות פרטיות בהיקף מצומצם. שכן, בדרך של הוכחת ייעוד הנסיעה ברכב - בין אם מדובר בנסיעה עסקית ובין אם מדובר בנסיעה פרטית - טמונה דרך להפחתת נטל המס.
תקנות שווי שימוש ברכב אינן חזקה חלוטה. זכותם של העובד והמעביד לסתור אותן באם יביא ראיות מתאימות על כך. משמע - ראיות על יעד הנסיעה, מרחקה, זמן הנסיעה, תצרוכת דלק וכדומה.
על מנת להגיע לחישוב השווי האמיתי של השימוש ברכב, ניתן להיעזר בטכנולוגיה שמציעה מגוון פתרונות מעשיים, כדוגמת ניהול יומן רכב, שמתעד כל נסיעה ברכב ומודד את יחס הנסיעות הפרטיות - לגביהן ייזקף שווי שימוש; לעומת נסיעות עסקיות - לגביהן יותרו הוצאות הרכב לניכוי מבחינת המעביד, ומאידך לא יכבידו על העובד דרך הקטנת שכרו.
יצוין כי בהחלט ייתכן שפקידי השומה יתנגדו לפרשנות המובאת כאן. בכל מקרה המלצתי היא כי אם קיימות ראיות ברורות לאבחנה בין השימוש הפרטי לעסקי ברכב, יש להמשיך ולקדם דיון ענייני עם פקידי השומה.
* הכותב עורך דין מומחה לדיני מסים, עובד לשעבר ברשות המסים. המאמר הינו על דעת הכותב בלבד ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ פרטני.