כבר בפתח הכרעת הדין שלהם באישומים נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב, בעניינה של א' ממשרד התיירות, מכירים השופטים באופי הדיכוטומי של הכרעתם: "מטבע הדברים", הם כותבים, "לעבירות המין שבוצעו על-פי הנטען במתלוננת לא היו עדים. ההכרעה באישומים תיעשה אפוא על דרך הכרעה בין שתי גירסאות מנוגדות זו לזו".
כך נחשף היום (א') בהכרעת הדין המלאה של קצב, שבית המשפט המחוזי אישר לפרסום, תוך השחרת פרטיהן המזהים של המתלוננות ופרטים שעלולים לפגוע בפרטיותן ובצנעת חייהן.
לפני שבועיים וחצי הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את קצב בשני מעשי אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט, ב-3 המתלוננות, א' ממשרד התיירות, ו-ל' ו-ה' מבית הנשיא. שלב הטיעונים לעונש במשפטו של קצב יתקיים ב-22 בפברואר.
א' העידה במשטרה 10 פעמים. עדותה בבית המשפט נמשכה על פני 8 ישיבות. התביעה התבססה, מלבד על עדותה, גם על עדות השיטה, שתלונותיהן התיישנו, ובראשן א"כ ממשרד התחבורה.
כדי להזים את טענת ההגנה כי עדותה של א' היתה "כבושה" - כלומר, שלא סיפרה לאיש במשך שנים רבות על הטרדות מיניות מצד קצב, ו"מתפתחת" - כלומר, שנוספו לה עוד ועוד פרטים מפלילים מחקירה אחת לאחרת, העלתה התביעה לדוכן כמה עדים ש-א' שיתפה אותם בפרטים בין 1999 ל-2006, אז התפוצצה הפרשה.
מערך נוסף של ראיות שתמך בגירסת התביעה מורכב מראיות חפציות, שחלקן התגלו במהלך המשפט ממש: בין היתר, מדובר ביומן של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, הכולל רישום של תלונת א'; תרשומת שערך לעצמו עו"ד אלי בן-טובים, ש-א' נעזרה בו בתקופת פיטוריה ממשרד התיירות; "מסמך הבנות" שניסח חברו של קצב, אורי יואלי, שהיה אמור לשמש מעין חוזה שיסדיר את הליך עזיבתה א' את תפקידה כראש לשכתו של קצב במשרד התיירות, לאחר שפוטרה; וכן מסמכים שונים הנוגעים להזמנת החדר במלון פלאזה בירושלים, שבו בוצע האונס השני.
מצדו של הנאשם, התבססו הראיות בראש ובראשונה על עדותו של קצב עצמו. הוא נחקר על-ידי המשטרה 8 פעמים, ובבית המשפט נמשכה עדותו, כולל החקירה הנגדית, על פני 12 ישיבות.
מלבד זאת, ניסה קצב לשכנע גם את בית המשפט בתזה שלו, ולפיה א' היתה עובדת גרועה. לשם כך הובאו עדים מטעמו שהעידו על הליקויים בעבודתה. עדים נוספים מטעם קצב היו אמורים לבסס את טענות האליבי שלו לגבי שני אירועי האונס.
גם מכתב ה"שנה טובה" של א' הובא על-ידי הסנגורים, ולקינוח - העיד חברו של קצב, יואלי, שלו מקדישים השופטים פרק מיוחד בהכרעת הדין.
א' למקורביה: "קצב הוא עלוב, איש קטן, סקס מניאק, מטרידן"
עדותה של א' מסייעת לפתור את התעלומה - מדוע לא התקוממה נגד תקיפותיו המיניות של קצב? "יושב פה סמכות, מבחינתי סמכות", היא העידה, "חונכתי ככה, שיש סמכות, כמו אבא, כמו בוס, שיש איזושהי יראת כבוד. למרות המעשים שהוא עשה, אני עדיין נהגתי בו בכבוד. כמה שזה נשמע מגוחך".
ידידה, ירון ארמוזה, העיד: "א' היא מאוד חסרת ביטחון, מאוד תמימה, יש בה מין תמימות מעצבנת כזאת שהיא נוטה להאמין לכל בן אדם".
ההגנה טענה כי גירסתה של א' התפתחה מחקירה לחקירה, ונוספו לה עוד ועוד פרטים מפלילים, כדי שהתלונה תעמוד במגבלת ההתיישנות.
השופטים התרשמו אחרת: "מדובר בגירסה החושפת טפח אחר טפח, בדרך האופיינית לנפגעות תקיפה מינית, שכשבו את עדותן במשך תקופה לא קצרה. בהתחשב בהסבריה של א', התחבטויותיה והלבטים שליוו כל חשיפה וכל גילוי, ניתן להבין את התהליך. התרשמנו שבפנינו גירסת אמת הנחשפת בשלבים".
השופטים אף טורחים ומצטטים פסק דין שניתן אך לאחרונה בבית המשפט העליון, ב-20 באוקטובר 2010, המכיר בלגיטימיות תהליך התפתחות הגירסה של קורבנות עבירות מין.
"אף שסיפור אינוסה של א' נחשף ברבים רק בחלוף 8 שנים הציגה התביעה שורת ראיות המוכיחות התבטאויות מפי א', שנשמעו במהלך אותן השנים, היכולות ללמד כי א' לא בדתה מלבה את סיפורה הטרדתה ואינוסה על-ידי הנאשם", כתבו השופטים.
כך, סיפר הגרפולוג שאול הללי, כי א' פנתה אליו כבר בעת עבודתה במשרד התיירות, בבקשה שידבר עם קצב ויבקש שיפסיק להתעמר בה.
"א' סיפרה שקצב שולח ידיים ארוכות", העיד הללי, "לא ידוע לי פרטים, היכן נגע וכדומה. היא היתה נסערת כשהיא סיפרה על האירוע של שליחת הידיים".
קצב הכחיש במשטרה כי נפגש כלל עם הללי, אך בבית המשפט שינה את גירסתו. הוא העיד כי המפגש עם הללי עסק ביחסי א' עם צוות הלשכה ויחסי האנוש שלה.
שמואל צוראל, ששימש סמנכ"ל שיווק במשרד התיירות, העיד כי א' באה אליו "נסערת ובוכיה", וסיפרה לו על כך שהשר ועוזריו מתנכלים לה. בשלה מסוים אמרה כי בדעתה לספר "שהשטר הטריד אותי מינית". צוראל השיב לה שאם כך אכן קרה, "זה דבר חמור מאין כדוגמתו".
קצב טען כי עדותו של צוראל באה "לסגור איתו חשבון", מאחר שלא קודם בתפקידו ונאלץ לעזוב את המשרד, ובשל מכתב נזיפה שספג מקצב. "לא כך התרשמנו מעדותו של צוראל", קבעו השופטים, "עדותו לא ניתנה מאהבתו ל-א' ולא משנאתו לקצב".
עו"ד בן-טובים העיד כי "א' אמרה לי שהשר הטריד אותה מינית ושהיא בתחושה שבגלל שהיא לא נעתרת לו, אז עבודתה באה לידי סיום". בן-טובים השיב לה כי עליה לפנות למשטרה, וכי הוא איננו מטפל בעניינים מסוג זה. ימים אחדים לפני שעלה להעיד בבית המשפט, מצא בן-טובים בכספת במשרדו תרשומת שערך בזמן אמת, של שיחתו עם א', ובה כתב מפיה שקצב "ניסה להטריד אותי מינית", ובהמשך נכתבו המילים "הציע" ו"נגע" ועליהן קו מחיקה.
דרור ניסן, מכר של א', שמע ממנה שקצב הוא "עלוב, איש קטן, סקס מניאק, מטרידן".
ד"ר מיכל סלע, שריכזה באותן שנים פניות של מתלוננות במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים, מצאה אחרי תחילת המשפט יומן של המרכז, שבו תועדה שיחה שקיימה עם א' כבר ביוני 2000. "התקשרה א'", נכתב ביומן, "הוטרדה על-ידי בכיר ביותר בכנסת, חושבת מה לעשות. הבטחתי סודיות".
העיתונאית אילנה דיין סיפרה כי פגשה את א' באקראי ב-2005, ו-א' שאלה אותה: "עוד לא הצלחתם לעשות משהו בנושא של קצב?". "היה ברור שהיא מדברת בהקשרים של הטרדה מינית או עבירות מין", אמרה דיין, "של משה קצב כלפיה".
בהתחלה מקרב וממליך - בהמשך מרחיק, ממדר ומשפיל
השופטים עלו על השיטה שבה נהג קצב עם קורבנותיו: "שיטה שהתאפיינה בשלב הראשון בקירוב והמלכה, ובניסיון לגבות את התמורה, ובשלב השני, עם בוא הסירוב - ריחוק, מידור והשפלה עד לפיטורים".
בין היתר התאפיינה תקופת ה"מלכות" במתנות קטנות שנתן קצב, בשיחות טלפון אובססיביות בשעות היום והלילה, בגיבוי מול עובדי המשרד האחרים ובמתן סמכויות.
"במהלך תקופת המידור וההשפלה", מסיקים השופטים, "הלכה ונבנתה מסביב ל-א', באמצעות עוזריו הנאמנים של הנאשם, אווירה עכורה שנועדה להצדיק בהמשך את פיטוריה בתואנה של חוסר תפקיד מקצועי, תוך הסוואת הסיבה האמיתית לפיטוריה, והיא חוסר היענותה לנאשם".
עוד נכתב בהכרעת הדין כי קצב ביקש מהמתלוננת א': "תגעי לי באיבר המין".
קצב טען בהזדמנויות שונות כי פיטר את א' ממשרד התיירות עוד לפני הפריימריז בליכוד ב-1999, ולא היה עושה כן אם היה חושש ממנה, שכן היו לה קשרים עם חברי מרכז. "כשאני מתמודד על תפקיד בליכוד, רוצה מקום הכי בכיר, גם אז לא עשיתי את השיקול הפוליטי, עשיתי שיקול ממלכתי", אמר בחקירתו במשטרה.
אלא שבחקירתו הנגדית, אומרים השופטים, קצב "התפתל" כשהתבקש לנקוב במועד המדויק של הפריימריז בליכוד. השופטים בדקו וגילו כי הפריימריז בליכוד התקיימו ב-8 בפברואר, ואילו הפיטורים נעשו לאחר מכן. "יכול להיות שהשתמשתי בביטוי פריימריז לא במיקום הנכון", ניסה קצב להסביר את עצמו מעל דוכן העדים.
חיזוק נוסף לעדותה של א' התקבל מכיוון העדות שתלונותיהן התיישנו, שביססו שיטה ומעשים דומים. עדותה של א"כ ממשרד התחבורה, קבעו השופטים, "תומכת בגירסתה של א' ממשרד התיירות לעצם ביצוע המעשים, ועדויותיהן של יתר המתלוננות הינן עדות על מעשים דומים".
לדברי השופטים, "התנהגות הנאשם כלפי א"כ, עובדת בכירה שהיתה כפופה ישירות למרותו, והמעשים שעשה לה, דומים עד מאוד להתנהגותו כלפי א', והמעשים מתבטאים בעיקר במתן גיבוי והרגשת רוממות, ניסיון לגביית מחיר מיני ולאחר מכן, בהינתן סירוב, נידוי והשפלה".
הרכיבים הדומים בעדויותיהן של השתיים: "תקופת המלכות", הצהרות אהבה, שיחות על מין, גיבוי מוחלט, שיחות טלפון ליליות ממושכות, ואחר-כך - תקופת המידור, השתתפות עוזריו של קצב בחרם, "תיעוד" מצד קצב, בכך ששמר מסמכים שנועדו לשמש עבורו "תעודות ביטוח" ליום סגריר. כך, מכתב ה"שנה טובה" של א', וההצעה שגרם ל-א"כ להעביר לו עם בחירתו לנשיאות, להקמת יחידה חדשה בבית הנשיא.
קצב הביא לעדות את איש יחסי הציבור רני רהב, שתיאר את נסיבות פיטוריה של א"כ מחברה מסחרית, אך השופטים פסלו עדות זו, מאחר שמדובר בעדות שמיעה. "איננו מפקפקים ולו בפרט אחד שסיפרה לבית המשפט", כתבו השופטים על עדותה של א"כ.
טענות שהעלה קצב בדבר "זיהום עדויות" על-ידי ירון ארמוזה וח"כ שלי יחימוביץ, נדחו על-ידי השופטים, וכך גם הטענה כי א' בדתה עלילה נגדו כדי לנקום בו. זאת, אף שהשופטים דחו את הכחשתה של א' שאמרה "אני עוד אנקום בו" ביום שפוטרה ממשרד התיירות, דברים שעליהם העידו עדים מטעמו של קצב. "ניתן להסביר את האמירה בהצהרת כוונות מצידה לפנות להליך משפטי, מה שאכן עשתה למחרת פיטוריה", ציינו השופטים.
העובדה ש-א' מעולם לא יזמה הגשת תלונה במשטרה נגד קצב, אלא החוקרים הם אלה שהגיעו אליה ב-2006, מפריכה לדעת השופטים את טענת העלילה.
השופטים על טענות ההגנה: "תמוהות"
בין ראיות ההגנה הביאו הסנגורים את "ספר דברי הימים", הוא היומן האישי של קצב בתקופת כהונתו כשר התיירות. מטרת היומן היתה להוכיח כי קצב כלל לא שהה במלון פלאזה בירושלים בתאריך שבו התקיים לכאורה האונס.
לפי הרישום, קצב שהה באותה עת בלשכתו, בסדרת פגישות שתועדו ביומן. "זה היה יומן בשימוש שלי", העיד קצב, "הוא היה מתעדכן מדי יום, והוא היה תואם לחלוטין את היומן שהמזכירה השתמשה בו".
אלא שבחקירה הנגדית התברר כי הטענה כי היומן עודכן באופן יומיומי "אין לה על מה שתסמוך, והיא קרסה כמגדל של קלפים". כך, התברר כי בעת שקצב שהה בביקור בגרוזיה, רשומים ביומן מקבץ של אירועים שמן הסתם לא השתתף בהם, ובהם ישיבת תקציב, מסיבת חתונה ועוד.
קריסת אמינותו של היומן הביאה גם לאיון משקלן של העדויות המסתמכות על הרשום בו. כך, כשקצב הודה כי זיכרונו באשר לאותו יום מסתמך על הרישום ביומן, וכך בעדויות עדי הגנה אחרים, שזיכרונם לא היה אותנטי, אלא הסתמך על הרישום. "בנפול כוחו הראייתי של היומן", קובעים השופטים, "נופל גם הזיכרון המושתת עליו".
קצב וסנגוריו ציפו כי מכתב ה"שנה טובה" שכתבה לו א', יהווה ראיה מכרעת שתפעל לטובתו. א' נחקרה במשטרה 4 פעמים בנוגע למכתב, ובהמשך גם בבית המשפט. היא השמיעה גירסאות שונות לנסיבת כתיבתו.
השופטים קבעו כי "חרף הבעייתיות העולה מעצם התפתחות גירסתה, אנו מקבלים את הסבריה, הנתמכים בעדותה של הפסיכולוגית. גירסתה כי מדובר במכתב שהנאשם ביקש ממנה לכתוב ושנכתב על מנת לרצותו, להבדיל ממכתב אהבה, מקובלת עלינו".
"עדותו של קצב נתגלתה פעם אחר פעם כשקרית"
השופטים גם אינם מקבלים את פרשנותו של קצב ל"מכתב השנה טובה" שכתבה א'. "לא התעלמנו ממילות אהבה המופיעות במכתב", כתבו, "אך קריאתו ברצף אינה הולמת את הגדרתו כמכתב אהבה, ואין בו, גם לא בעקיפין, כל סממן ארוטי או כמיהה וגעגועים. הגדרתו של המכתב כ'כנוע' שנועד לרצות את הנאשם, על גילויי הנאמנות, הכניעה וההתרפסות שבו, הולמת יותר מהגדרתו כמכתב אהבה. זה אינו מכתב אהבה אלא מכתב התרפסות, כניעה והצהרת נאמנות ללא גבול, ואין בו כדי לפגוע במהימנותה של א'".
על שיטת התיעוד של קצב מוסיפים השופטים: "תמוהה בעינינו בעובדה שמכתב זה נשתמר לו. יש רגליים לסברה שהנאשם שמר על המכתב מכל משמר, כדי שישמש לו מגן ביום הדין. הנאשם אסף ושמר כל פיסת נייר וכל חפץ, מהם ניתן היה להסיק שהכפופות לו היו מאוהבות בו".
את הטענה שהעלו סנגוריו של קצב בסיכומיהם, כי הראיות מצביעות על רומן בהסכמה בין קצב לבין א', דחו השופטים מאחר שגירסה זו סתרה חזיתית את עדותו של קצב עצמו.
מסכם בית המשפט, בהחלטתו להרשיע את קצב: "הנאשם הגיב בתוקפנות ובהטלת רפש והאשמות-שווא לעבר מי שהעז לומר דברים שלא התיישבו עם ציפיותיו; עדותו לא היתה אותנטית וכנה; כשרצה, הפגין הנאשם זיכרון מופלא בעניינים שיכלו לסייע לו בהגנתו, ומשלא רצה - נתקף בחוסר זיכרון בעניינים שעלולים היו לסבכו; הגדיל לעשות כשגייס את אי-אמירת האמת לתמיכה בגירסתו; עדותו לא היתה מהימנה עלינו כלל. גירסאותיו השתנו מהקצה אל הקצה, תוך התאמתן לדברים העידו עדים אחרים או לראיה כזו או אחרת. עדותו נתגלתה פעם אחר פעם כשקרית. להבדיל מעדותו, הצטיינה עדותה של א' באמינות, והיא נתמכת בראיות מחזקות למכביר".
תגובות
יועץ התקשורת של קצב, אמנון שומרון, אומר בתגובה לפרסום הכרעת הדין המלאה כי "ראוי שבית המשפט יאפשר פירסום כל הפרוטוקולים וחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, בכפוך להסתרת זיהוי המתלוננות. רק פרסום שכזה יאפשר לציבור התרשמות בלתי אמצעית ואמיתית מהעדויות ומחומר הראיות".
עו"ד עופר ברטל, בא-כוחו של צבי ברוקנר, עוזרו של משה קצב במשרד התיירות ובמשכן הנשיא, מסר בשם מרשו: "מר ברוקנר עובד עם מר משה קצב בין השנים 1996-1999 וכן משנת 2001 ועד היום. למרות המתואר בהכרעת הדין, לא ידע מר ברוקנר מעולם דבר וחצי דבר אודות יחסיו האינטימיים (לכאורה) של משה קצב עם א' ממשרד התיירות, או עם כל עובדת אחרת.
"למותר לציין לכן כי הוא לא נשלח על-ידי משה קצב בשליחות כלשהי הקשורה ביחסים אלה - כמתואר בהכרעת הדין. כל יחסי העבודה של ברוקנר עם מי מעובדי המשרד היו ענייניים ובמסגרת תפקידיו וסמכויותיו דאז.
"יש להדגיש כי מר ברוקנר לא הוזמן להעיד במשפט שהתנהל נגד משה קצב, לא על-ידי התביעה ולא על-ידי ההגנה, ולאור האמור לעיל - לא ניתנה לו ההזדמנות לסתור את טענות המתלוננת נגדו ותמוהה הכללת שמו בהכרעת הדין. אם ביקש בית המשפט הנכבד להגיע למסקנות כלשהן אודותיו - ראוי היה שיזמין אותו כעד מטעמו".
מפורום המשפטנים נמסר: "הכרעת הדין המלאה של משה קצב חושפת תמונה עגומה ומצערת של התנהלות מקורביו. הפרטים שנחשפו היום מוכיחים מעבר לכל ספק כי יש לפתוח מיד בחקירת האישים שנתנו ידם לתעלוליו של קצב ופעלו כדי לפגוע בדרכים שונות במתלוננות. אנו שבים וקוראים ליועמ"ש להורות למשטרה לפתוח לאלתר בחקירה על בסיס החומר הראייתי הקיים בהכרעת הדין".