הרשעה גורפת: הנשיא לשעבר משה קצב אשם באונס

העונש המינימלי בעבירת אונס: 4 שנות מאסר ■ הורשע גם במעשים מגונים והטרדה מינית ■ השופטים: "קצב הוא עבריין מין"; "עדותו היתה רצופת שקרים"; "היעדר ההסכמה הוכח"

רגע מביש למדינת ישראל: נשיאה השמיני של ישראל, משה קצב, הוא עבריין מין סדרתי שהורשע באונס. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע היום (ה') את קצב פה-אחד בשני מעשי אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט.

ראש הרכב השופטים, ג'ורג' קרא, והשופטות יהודית שבח ומרים סוקולוב, מוטטו בזו אחר זו את טענותיו של קצב - וקבעו כי האליבי שלו הופרך וכי עדותו היתה "זרועת שקרים".

"גירסת הנאשם היתה שקרית, והוא אינו יכול להתל בתביעה ובבית המשפט ולקפץ מטענה לטענה", פסקו. "הנשיא לשעבר קצב הוא עבריין מין", הכריזו השופטים בתום הקראת הכרעת הדין.

בשבועות הקרובים ייערך שלב הטיעונים לעונש, שבסופו ייקבע מה יהיה עונשו של קצב, שעשוי להגיע עד ל-16 שנות מאסר. בהמשך צפוי קצב להגיש ערעור לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין והן על העונש.

קצב הורשע בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בהטרדה מינית של ה' מבית הנשיא, ובמעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מבית הנשיא. בנוסף הורשע קצב בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. הנשיא לשעבר זוכה מהטרדתה של ל' כעדה במשפטו, העבירה הפעוטה ביותר בכתב האישום.

השופטים העדיפו בבירור את גירסת המתלוננות, כפי שהציגו התובעים, עורכי הדין רונית עמיאל וניסים מירום. "אין להאשים את א' בעלילה, היעדר ההסכמה הוכח. קצב הפגין אלימות, עדי ההגנה שלו התגלו כמשענת קנה רצוץ", קבעו.

השופטים ציינו כי היומן של קצב, שהיה בסיס שלו לטענות על אליבי, אינו אמין. בהכרעת הדין נכתב כי הנשיא לשעבר אימץ לעצמו שיטת פעולה בעלת דפוסים קבועים, "שראשיתה בקירוב ומתן הרגשת רוממות תוך ניסיון לגבות תמורה מינית, וסופה, עם בוא הסירוב, בריחוק, מידור והשפלה, עד לפיטורים".

משה קצב / איור: גיל ג'יבלי
 משה קצב / איור: גיל ג'יבלי

איור מתוך אולם הכרעת הדין: גיל גי'בלי

"התרחש מאבק"

ביחס לאישום הכבד ביותר פסקו השופטים כי הוכח מעל לכל ספק כי קצב אנס פעמיים את א' ממשרד התיירות. בפעם הראשונה, בלשכתו במשרד התיירות באפריל 1998, כשהוא לא נענה להפצרותיה לחדול; ובפעם השנייה במלון פלאזה בירושלים ביוני 1998; וכן כי ביצע בה מעשה מגונה בכוח.

לגבי האירוע בלשכה כתבו: "א' התיישבה על אחד הכיסאות, קצב התיישב לידיה והחל לגעת בה. בין השניים התפתח מאבק, כשקצב מושך את מכנסיה למטה, והיא שבה ומושכת אותם כלפי מעלה ומיד לאחר מכן הגיעה למצב של שכיבה". בהמשך תואר כיצד קצב, למרות מחאותיה של א', "החדיר את איבר מינו לתוכה".

בכל הנוגע לאירוע שהתרחש במלון, קיבלו השופטים את גירסתה של א' כי קצב ביקש ממנה לעלות לחדרו, לאחר שהתעכב לצרכי עבודה, ומשעשתה כן "הבחינה כי קצב לובש חולצה ארוכה אך ללא מכנסיו. קצב ניגש אליה ונצמד אליה מלפנים, כשהיא מנסה להתרחק, והוא ממשיך בהתקרבותו. א' נפלה על המיטה, קצב גהר מעליה ומשך במכנסיה והצליח להסירם, פישק את רגליה וחדר אליה".

השופטים הדגישו כי התביעה הוכיחה את הדרישה, לפיה מעשיו של קצב נעשו עקב שימוש בכוח. לגבי האירוע בדירה פסקו: "באירוע זה נאלצה א' להרחיקו בדחיפה בשתי ידיה"; ולגבי האירוע במלון: "הפעלת הכוח מצד הנאשם התבטאה בכך ש-א' הופלה על המיטה, והנאשם גהר מעליה. גם כאן התרחש מאבק".

משה קצב / איור: גיל ג'יבלי
 משה קצב / איור: גיל ג'יבלי

איור מתוך אולם הכרעת הדין: גיל גי'בלי

"עדות קצב מניפולטיבית"

השופטים דחו את גירסתו של קצב כי א' רקמה נגדו "עלילה שפלה וזדונית, שהיתה מונעת מרצונה לנקום בקצב שפיטרה מעבודתה וסירב לקבלה לעבודה בבית הנשיא".

"א' מהימנה עלינו לחלוטין", הבהירו השופטים, "תשובותיה היו ספונטניות ונעדרות תחכום, היא סיפרה לחוקריה ולבית המשפט גם עובדות שלכאורה העמידו אותה באור שלילי, וחשפה את לבטיה, מה גם שדבריה נתמכו בעדויות חיצוניות, שלקיומן של חלק מהן היא לא היתה מודעת כלל".

בניגוד אליה, קבעו, "עדותו של הנאשם לא היתה כנה והצטיינה לכל אורכה במניפולטיביות".

עוד קבעו השופטים כי האליבי של הנשיא לשעבר הופרך, והיומן שעליו התבסס כדי לדחות את הטענות שאנס את א' נמצא לא אמין.

גם טענות הסנגורים, שלפיהן היו בין קצב ל-א' יחסי מין בהסכמה, נדחו מכל וכל: "לא קיימת בנמצא כל תשתית ראייתית שתתמוך בטענה", כתבו.

השופטים מתחו ביקורת על חוסר העקביות של הסנגורים ועל אי-התיאום עם הנאשם: "לא הבינונו כיצד יכולה ההגנה לטעון לקיומם של יחסי מין בהסכמה ומתוך אהבה, שעה שהבועל טוען כי לא היו יחסים כלל".

"שפתיים חושניות"

במקרה של ה' מבית הנשיא, הורשע קצב בהטרדתה מינית תוך ניצול מרות, בגין "3 חיבוקים חזיתיים שחיבק אותה בשנת 2003", גם לאחר שביקשה ממנו לחדול מכך.

לדברי השופטים, הוכח כי חיבוקיו של קצב היו בעלי אופי מיני וחרגו ממגע המקובל בין מעביד לעובדת. "ה' העידה בצורה קולחת, בלשון רהוטה, בעקביות ובנחרצות, ולעומת עדותה העקבית הצטיינה עדותו של הנאשם בחוסר עקביות ובמעבר מגירסה אחת לרעותה", פסקו.

בנוגע ל-ל' מבית הנשיא, הורשע קצב כי ביצע מעשה מגונה והטריד מינית את ל', לאחר שחיבק אותה באופן מיני והשמיע אמירות מיניות. הנשיא לשעבר טען כי הוא רק נשק על לחייה ללא כל כוונה מינית, אך השופטים פסקו : "קצב אמר ל-ל' במהלך עבודתה בלשכה: 'יש לך שפתיים חושניות'".

בית המשפט הרשיע את קצב גם בשיבוש הליכי משפט, בגין שיחה שניהל עם ל' בספטמבר 2006, שבמהלכה ביקש להשפיע על גירסתה. העבירה היחידה שממנה זוכה קצב היא הטרדת עד, שנבלעה, לדעת השופטים, בתוך העבירה של שיבוש מהלכי משפט.

"שני קולות"

נוסף לכך החליטו השופטים לדחות את טענת ההגנה מן הצדק, שהעלה קצב באמצעות באי-כוחו, עוה"ד ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא.

קצב טען כי הפגיעה בצדק, שמחייבת את ביטול כתב האישום נגדו, התבטאה בעיקר בכך שהפרקליטות - והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז בראשה - "דיברו בשני קולות". הקול האחד - עת טענו בפני בית המשפט העליון, בהגינם על הסדר הטיעון (שממנו חזר קצב - ח.מ.) כי לא קיימת הסתברות להרשעתו באונס, לאור בעיות אמינות של המתלוננות; והקול השני - עת הגישו נגדו בהמשך כתב אישום חמור בעבירות אונס וטענו כי המתלוננות ראויות לאמון.

ואולם, השופטים קבעו כי מזוז וצוות הפרקליטים לא סברו מעולם כי הוא חף מפשע, או כי הוא דובר אמת, או כי תלונת א' מקורה בעלילה. "ההיפך הוא הנכון", נימקו, "המדינה דחתה כבר בשלב הראשוני את הכחשתו הגורפת של קצב בדבר קיום יחסים מיניים עם הכפופות לו. טענתו של קצב כי המדינה 'דיברה בשני קולות' היתה זוכה לאוזן קשובה, לו היתה זו שחזרה מהסדר הטיעון... בענייננו הדברים הפוכים. יתרה מכך, אם עסקינן ב'דיבור בשני קולות', הרי שמפי קצב הוא בא. במהלך הודעותיו במשטרה ובבית המשפט הוא הכחיש קיום יחסי מין עם א', והנה מסיכומי ההגנה עולה טענה חלופית לפיה נתקיימו יחסי מין בין קצב למתלוננת, אולם בהסכמה מלאה. מיהו איפה המדבר בשני קולות?"

קצב יפקיד את הדרכון

השופטים דחו גם את טענות קצב כי הוא זכאי לזיכוי בנימוק של הגנה מן הצדק, בשל מסע השיסוי התקשורתי, שלדבריו גרם לדעה קדומה של הציבור נגדו ולכך שהוא הוקע כאנס בטרם משפט.

"בענייננו אכן נחצה הגבול באופן חסר תקדים שלכאורה מהווה פגיעה קשה בצדק", כתבו השופטים אך הוסיפו: "אמרנו 'לכאורה' על רקע ההתנהגות של הנאשם, שכן הנאשם הצטרף למערך הפרסומים וההשמצות ונטל בו חלק פעיל".

סנגורו של קצב, עו"ד אביגדור פלדמן, ביקש עם סיום ההקראה התחשבות במעמדו של קצב, ומנגד ביקשה התביעה להטיל על קצב תנאים מגבילים. השופטים החליטו להוציא לו צו עיכוב יציאה מהארץ ולחייבו להפקיד את דרכונו בכספת בית המשפט.

משה קצב / צלם: יח
 משה קצב / צלם: יח

סיקור תקשורתי עולמי

המסמך המלא של הכרעת הדין מחזיק מאות עמודים, ואולם בשלב הראשון הוא לא יימסר לפרסום, וזאת עקב החלטת השופטים לעכב את מסירתו לעיתונאים עד שאנשי הפרקליטות יסרקו אותו במלואו וימחקו ממנו את כל הפרטים העלולים לפגוע בפרטיות המתלוננות או לחשוף אותן.

עם זאת, הכרעת הדין המלאה תימסר לקצב ולסנגוריו, עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא, וכן לאנשי התביעה רונית עמיאל ונסים מירום.

לבית המשפט המחוזי הגיעו הבוקר כלי תקשורת רבים מהארץ והעולם, בשל העניין הציבורי חסר התקדים שמעורר משפטו של הנשיא לשעבר. הקראת הכרעת הדין התקיימה באולם הנשיאה בקומה השישית של בית המשפט, המשמש בימים כתיקונם את נשיאת בית המשפט המחוזי, דבורה ברלינר. זהו הגדול באולמות בית המשפט המחוזי, ובו התקיימה במאי 2009 גם ישיבת הפתיחה של המשפט, שבה התקיימה הקראת כתב האישום.

פרק מיוחד בהכרעת הדין הוקדש לאורי יואלי ולחלקו ביצירת ראיות שישמשו ליום סגריר: "הגם שיואלי ידע כי הנאשם אינו מעוניין להעסיק את א' בבית הנשיא, הוא סובב בכחש את א' וסיפר לה סיפורי בדים. קצב יצר ראיות שיגנו עליו. רישומיו של הנאשם כאליבי מניפולטיביים. הוא סיפר ל-א' סיפורי בדים".

משה קצב וציון אמיר: יח
 משה קצב וציון אמיר: יח

רקע: אחת הפרשות המשפטיות המסעירות שידעה המדינה

ב-5 ביולי 2006 זימן אליו קצב בבהילות את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לשיחה דחופה שבה דיווח כי מזכירה לשעבר בלשכתו מנסה לסחוט אותו. 3 ימים אחר-כך נחשף דבר הפגישה על-ידי העיתונאי אמנון אברמוביץ' בערוץ 2, ומרגע זה החל להתגלגל כדור שלג אימתני שהצית את אחת הפרשות המשפטיות המסעירות שידעה המדינה.

בתחילה שררה מבוכה האם מדובר במזכירה סחטנית ונשיא נסחט, או בחשד לביצוע עבירות מין. חלפו 3 ימים נוספים, ופרסום ב"מעריב" של תלונתה של מתלוננת נוספת שסיפרה על הטרדות מיניות מצד קצב בתקופת כהונתו כשר התחבורה, לפני שמזוז הורה על חקירת משטרה.

קצב הבטיח להעביר למזוז קלטת המתעדת את "פגישת הסחיטה" שקיים עם א' מבית הנשיא, אך התמהמה במסירת הקלטת ליועץ, וזו הועברה בסופו של דבר למשטרה.

באוקטובר 2006 סיימה המשטרה את חקירתה, והמליצה ליועץ להעמיד לדין את קצב בשורת עבירות חמורות: 4 מעשי אונס, ב-א' מבית הנשיא וב-א' ממשרד התיירות, עבירות מין נוספות בשתי עובדות בית הנשיא, ל' ו-ה', ובנוסף שיבוש מהלכי משפט, האזנות סתר באמצעות מערכת הטלפון בבית הנשיא וקבלת דבר במירמה בפרשת גביעי הכסף שחילק באירועים פרטיים.

בפרקליטות נשמעו דעות מנוגדות בדיונים הפנימיים שקוימו, ובינואר 2007 החליט מזוז, על-פי הגישה המחמירה, להאשים את קצב - בכפוף לשימוע - באונס ועבירות מין נוספות, וכן בשיבוש מהלכי משפט בשל ניסיונו להשפיע על עדותה של ל', ובפרשת הגביעים.

קצב ויתר על הסדר טיעון שכלל מאסר על-תנאי בלבד

נאומו הלוחמני של קצב, שאותו נשא מבית הנשיא למחרת היום, הביא להתפטרותו של פרופ' דוד ליבאי מייצוגו של קצב. בהתאם להתחייבותו, קצב הודיע על נבצרות ופסק לשמש בפועל כנשיא המדינה.

4 חודשים לאחר מכן התייצבו 3 עורכי דינו - ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא - לשימוע חסר תקדים בפני מזוז וצוות הפרקליטות, שהתמשך על פני יומיים. אלא שבמקום החלטה סופית של היועץ אם להעמיד את קצב לדין כמתוכנן או לשנות את כתב האישום, הודיעו הצדדים במפתיע בסוף יוני על הסדר טיעון שהושג ביניהם.

במסגרת ההסדר, שעליו כבר חתם קצב, הוחלט כי הוא יואשם בעבירה קלה - מעשה מגונה שלא בהסכמה - וייגזר עליו מאסר על-תנאי בלבד.

הסדר הטיעון, שבמסגרתו התפטר קצב מהנשיאות שבועיים לפני תום הכהונה, נחשף בערוץ 10 ערב חתימתו, והכניס את משרד המשפטים לסחרור. למחרת היום, במקביל לחתימת ההסדר, קיים מזוז מסיבת עיתונאים משלו, ובה הסביר את הסיבות שבעטיין מחק את א' מבית הנשיא מכתב האישום והסכים ללכת להסדר מקל בצורה מרחיקת לכת.

חתימת הסדר הטיעון עוררה מחאה קולנית, כולל הפגנת המונים של ארגוני הנשים בכיכר רבין ועתירות לבג"ץ. במסגרת הדיון בעתירות הגישה הפרקליטות לבג"ץ מסמך סודי המפרט את הקשיים הראייתיים בתיק ומטיל ספקות באמינות המתלוננות.

בפברואר 2008 החליט הרכב השופטים לדחות את העתירות על חודו של קול, 3 שופטים נגד 2. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, תמכה בביטול ההסדר אך נותרה במיעוט.

לאחר שגם בקשה לדיון נוסף מטעם התנועה לאיכות השלטון נדחתה, היה אמור הרכב שופטים בבית משפט השלום בירושלים, בראשות השופטת שולמית דותן, לקבל את הודאתו של קצב בעבירות המופחתות ולאשר את ההסדר, ואולם קצב סידר טוויסט נוסף בעלילה. ביום הדיון בבית משפט השלום, באפריל אותה שנה, הודיע קצב לבית המשפט כי החליט לסגת מההסדר ולהיאבק בכל זאת על חפותו.

שוב נכנסו בפרקליטות להתייעצויות. לצד עימות עם המשטרה, שנאלצה לבצע השלמות חקירה נגד רצונה, היה צריך מזוז להתמודד גם עם פרישת התובעת בתיק, עו"ד אירית באומהורן, שסירבה לנהל את התיק בלי לכלול את א' מבית הנשיא בכתב האישום.

התיק הועבר מפרקליטות ירושלים לפרקליטות מרכז, בוצעו השלמות חקירה נוספות, כולל עימות בין קצב ל-א' ממשרד התיירות, ובמארס 2009 החליט מזוז לשוב ולהאשים את קצב בסעיפי האונס המקוריים.

משפטו של קצב התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב החל מחודש מאי 2009. מחודש ספטמבר ועד יולי 2010 נוהלו דיוני הוכחות בקצב מזורז של 3 דיונים בשבוע, בדלתיים סגורות.

עשרות עדים נטלו חלק במשפט, ובראשם 3 המתלוננות שבכתב האישום, ומתלוננות נוספות שעניינן התיישן והעידו לצורך הוכחת שיטה. העד המרכזי מטעם ההגנה היה הנאשם, קצב עצמו.